חג מתן תורה ומגילת רות

ראובן פיזנטי | ג׳ בסיון ה׳תשע״ב | חג שבועות

לפעמים נדמה לנו שהתורה הקדושה היא נחלתם של מעטים. כאילו שהתורה מיועדת רק למבינים בתחום, לרבנים, ל"חרדים" ולכאלו שיש להם ראש לדברים האלו, אבל לא בשבילנו. זה נראה כמו פרויקט מאוד קשה לביצוע ורחוק מאיתנו אלפי שנות אור. לכן קל להתייאש ולבחור ללכת בדרך הקלה והלא מחייבת, אך בהתאם לגודל ההשתדלות שלנו, כך גם השכר שיגיע.

הקדוש ברוך הוא לא מצפה שנהיה חכמים או מצליחים מעבר ליכולות שנתן לנו, כל מה שהוא מצפה מאיתנו זה להשתדל לעשות את מה שאנו יכולים. וכאשר הוא רואה את ההשתדלות והמאמץ שלנו, הוא נותן לנו את התורה במתנה. כל אחד יכול לזכות בה ללא קשר ליכולות או לכישרונות שלו. לכן בכל שנה בחג השבועות, אנו קוראים דווקא את מגילת רות שמתארת את העניין הזה בדיוק.

מגילת רות מספרת לנו סיפור על כלותיה של נעמי, האחת היא רות והשנייה היא ערפה. שתיהן התגיירו ולאחר שבעליהן נפטרו כל אחת בחרה בדרכה. רות שמחה שהתגיירה והחליטה להידבק בעם היהודי, ולכן דבקה בחמותה נעמי למרות הקשיים וכנגד כל הסיכויים, כמעט ללא סיכוי להינשא או להצליח בחיים. היא הסכימה לוותר על עושר וכבוד בבית המלוכה (שהייתה בת מלך), והעדיפה להיות ענייה ומסכנה ובלבד שתהיה יהודיה.

ערפה לעומתה החליטה לעזוב ולחיות חיים "טובים" יותר ו"קלים" יותר, היא החליטה לחזור למולדתה בכדי להמשיך את החיים בתור גויה, להתחתן, להביא ילדים ולחיות בעושר. בסופו של עניין, מערפה יצא גוליית, בעוד שמרות יצא דוד המלך, משם יגיע בקרוב בע"ה משיח בן דוד. רות הפכה למלכה, לדמות מרכזית בעם ישראל לדורי דורות, וכל זה בזכות ההקרבה שלה.

בשביל לקבל את התורה צריך להתאמץ, אך לאחר המאמץ אנו "מקבלים" את התורה בחינם. לא המאמץ הוא זה שמביא לנו את ההישגים, אלא המאמץ הוא זה שמוכיח לנו שאנו ראויים לכך, ואז הקדוש ברוך הוא מביא לנו את התורה במתנה.

יוצא מזה שכל אחד יכול לזכות לקבל את התורה ללא שום קשר ליכולות שלו. גם האדם הרחוק ביותר יכול להפוך לגדול דור, כמו רות המואבייה שבכלל הייתה גויה והגיעה לבסוף להשגות עצומות בזכות המאמץ שלה.

כל אדם התרגל לחיים מסוימים, ומתוך כך נראה לו שדרך החיים שלו היא הכרח. אז גם אם הוא באמת רוצה לשמור תורה ומצוות, מכל מקום הוא מלא בתירוצים שמונעים ממנו להגיע לזה. הוא מאשים את ההורים שלו שגידלו אותו בצורה כזו, מאשים את הסביבה שדרדרה אותו, מאשים את כל נסיבות החיים שהביאו אותו למקום שבו הוא נמצא, ואז בטוח שמתוך הבורות שלו, הריחוק שלו, דרך החיים שלו או הגיל המופלג שלו, כבר אין לו סיכוי.

לפעמים אדם מסתפק בחינוך הילדים שלו בדרך התורה, כך שהוא אומר שלפחות מהם ייצא משהו, מתוך הבנה שהוא עצמו כבר מקרה אבוד. לפעמים אפילו גם זה לא אפשרות, כיוון שאין לו אפשרות לגדל ילדים לתורה ומצוות כאשר הוא עצמו חי חיים רחוקים מתורה ומצוות. וכך אנשים זונחים את זה בצד, כאילו מתוך מחשבה שנסיבות החיים הם שהביאו אותנו לזה ואין לנו אפשרות אחרת.

אבל כל זה לא נכון כלל. כיוון שכל אדם שרוצה בכך יכול להתעלות. המטרה היא לא להגיע להשגות גבוהות, אלא רק לעשות את המאמץ להגיע אליהן. וכפי המשנה באבות, שלא עליך המלאכה לגמור, אבל מכל מקום אין אתה רשאי להיפטר ממנה. אף אחד לא ביקש שתגמור את המלאכה, שתגיע לדרגות עצומות, אבל צריך לעשות את ההשתדלות, ואז ממילא השם יתברך כבר ייקח אותנו לאן שצריך.

לפעמים אנחנו אוהבים לרחם על עצמנו ולחשוב כמה שאנחנו לא מוצלחים ולא מסוגלים לשום דבר, לא מסוגלים לשמור מצוות, לא מסוגלים ללמוד תורה, לא מסוגלים לעבוד על המידות וכו'. אבל האמת היא שכל אחד יכול לנסות, כי זה כל מה שהשם רוצה מאיתנו, שנעשה את מה שאנו מסוגלים.

התורה ניתנה על הר סיני שהיה הנמוך מכל ההרים דרך משה רבינו שהיה הענו מכל האדם. במשך כל הדורות ניתן היה לראות ענקי תורה עם שכל חריף שנשכחו מהעולם בעוד שאנשים שנחשבו ללא מוצלחים הגיעו לגדולות מתוך הניצוץ של תקווה שהיה להם, מתוך הרצון הזך להתקרב לקדוש ברוך הוא ומתוך תפילה ותחינה להצליח.

לא משנה איך נראה העבר שלנו, לא משנה כמה פעמים כבר ניסינו ונפלנו, לא משנה מה מנת המשכל שלנו או מה ההישגים שהשגנו. לא משנה מה המעמד החברתי שלנו, לאיזה מגזר אנו משתייכים או מהו המצב הכלכלי שלנו. כל יהודי יכול לקחת חלק בתורה הקדושה אם הוא רק ירצה בכך.

רות גדלה בבית של גויים, ולא סתם בית, אלא בית המלוכה. כל החיים היו לפניה, כל העושר והכבוד היו שלה, וכל דרך החיים שבה חונכה הייתה רחוקה ביותר מתורה ומצוות, שאפילו לא הייתה יהודיה. אבל יחד עם כל זה היא עשתה מאמץ לשינוי. היא ויתרה על הכל והפכה להיות עניה ומסכנה, אבל העדיפה להיות כך ובלבד שתזכה להיות יהודיה.

תירוצים בוודאי שיכלה לתרץ. וכמו שערפה לכאורה לא עשתה משהו נבזי ושפל, שנעמי חמותה אמרה לה לשוב למולדתה, אז היא שבה. הרי יש את כל הסיבות שבעולם לשוב לשם. אבל רות לא חיפשה תירוצים, ואפילו שהיו לה בשפע, היא לא השתמשה בהם כלל. אלא רצתה ללכת עד הסוף. להגיע לאמת. וכך זכתה לכל מה שזכתה, להיות אמו של מלך המשיח.

כל יהודי ניצב בפני פרשת דרכים. הוא יכול לבחור בדרך של רות או של ערפה. הוא יכול להפוך להיות צדיק וגדול בתורה, או שהוא יכול לבחור בדרך הקלה וחס ושלום לאבד את כל מה שבאמת חשוב בחיים כמו ערפה. זה לא קשור למצב שבו הוא נמצא היום, כי רות וערפה נמצאו באותו המצב בדיוק.

הכל תלוי רק בבחירה שלו, ברצון שלו להגיע למקום טוב יותר. כל מי שיבחר להתאמץ ולמסור נפש בעבור התורה בוודאי יזכה להגיע למקומות נשגבים. הכל תלוי רק בבחירה ובהקרבה שלנו. שנזכה בע"ה לקבל את התורה מתוך יראת שמיים ושמחה פנימית אמתית שתקרב את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.