לבקש סליחה ולצמוח מהחטאים

ראובן פיזנטי | א׳ באלול ה׳תש״ע | סליחות ועשרת ימי תשובה

החטאים שלנו מעכבים אותנו ומפריעים לנו בהשגת מטרותינו. כאשר אנו חוטאים, אנו למעשה מחטיאים את המטרה שלנו ומתרחקים מהדרך של האמת והתכלית. עם זאת, יש לזכור שהקדוש ברוך הוא ברא את החטאים האלו מסיבה כלשהי. הרי אם לא היה בהם שום דבר טוב, הם כלל לא היו קיימים.

כמובן שראוי לנו להתרחק מהם ולהגיע קרוב יותר למטרה, אך אם בכל זאת נפלנו, צריך לזכור שתמיד ניתן לתקן. במיוחד בחודש הרחמים והסליחות, אנו יכולים לבחור לנצל את כל החטאים שלנו לטובת הצמיחה הרוחנית שלנו. ואדרבה, אולי נצליח להגיע לתכלית של בריאת אותם חטאים, שהם אלו שיעזרו לנו להגיע להשגות עצומות שלא היינו מגיעים אליהן בלעדיהם.

הנשמה שניתנה בנו היא אלוקית ומושלמת. בכל זאת היא ירדה לעולם הזה אל תוך גוף, כדי שתהיה לה את אפשרות הבחירה. החטאים, היצר הרע, גיהינום וכל שאר המושגים שאנו אוהבים לא לדעת עליהם, נועדו בשבילנו. את הכל השם ברא, והכל כדי להביא אותנו למקום טוב יותר.

אנו כן צריכים לדעת וללמוד את אותם מושגים כדי לדעת ממה להיזהר ולהתרחק. הכי קל להשתיק כל אחד שמדבר על חטאים ולברוח כאשר מישהו מזכיר את המלים “מוות” או “גיהינום”, אך כאשר אנו לא מודעים לסכנה, אנו יכולים בקלות לטעות ולסכן את עצמנו.

נהג למשל מוכרח להכיר את חוקי התנועה והתמרורים השונים כדי לנהוג. התעלמות שלו מרמזור אדום בטענה שסתם מנסים להפחיד אותו בוודאי לא תסייע לו. כדי לעלות על ההגה הוא מוכרח ללמוד קודם לכן את כל הסכנות הכרוכות בכך כדי שיזהר.

אדם לא ירצה להשתיק אנשים שמסבירים לו על סכנות שונות שישנם בסביבתו, כיוון שאם ישנה סכנה צריך להכיר אותה ולדעת להתרחק ממנה כדי לא להיפגע. ישנם דברים שליליים בעולם, אך הקדוש ברוך הוא ברא אותם לתועלתנו, כך שנדע להתרחק מהם ככל שניתן ודרך זה נגיע אל הטוב.

כך יש אנשים שעושים טעויות, מבינים שהיו לא בסדר, אז עוזבים את זה ומנסים להסיח דעתם ולשכוח מהעניין. הם לא רוצים להיזכר בזה כי זה מכאיב להם ועושה להם רע. אז הם מתעלמים, משתדלים להיות בסדר וחושבים שכך סגרו את העניין.

אבל באמת העניין רחוק מלהיות סגור. שגם אם האדם לא חוזר שוב לאותו חטא, מכל מקום הוא לא תיקן אותו. לא העלה את אותה הפעם שכן עשה אותו. הרי אם עשה חטא זה אומר שהייתה לזה סיבה משמיים. היה בזה איזה עניין ורצון עליון. מובן שאסור לאדם להכניס עצמו לניסיונות וחטאים בכוונה תחילה, אבל אם כבר הגיע למקום הזה, הוא מוכרח לראות כיצד הדבר מסייע לו לעבודת השם.

לרוב, התעלמות מהעבר רק מרחיקה עוד יותר וגורמת לחזור על אותם חטאים שוב ושוב. אין זה משנה אם מכאיב לנו מאוד לחשוב על החטאים שלנו ולכן אנו רוצים לשכוח אותם, או שכלל לא אכפת לנו שחטאנו. בשני המצבים אנו מגיעים לתוצאה זהה בה אנו לא מתקנים את אותם החטאים וכך אנו יכולים ליפול שוב.

כדי לתקן את החטאים אנו צריכים לחשוב עליהם לעומק, להבין מה גרם לנו לעשות אותם, לחשוב איך להתחמק מהיצר האורב לנו בפעם הבאה, לתכנן תחבולות מול היצר, לקבל על עצמנו לא לעשות את אותם הדברים ולהתחזק בתורה ובמצוות. אנו מוכרחים לחשוב על כל חיינו ולבחון אם אנו הולכים בדרך הנכונה. אותו חשבון נפש הוא זה שיזכיר לנו את החטאים וירחיק אותנו מהם בפעם הבאה.

לכן תהליך החזרה בתשובה כולל בתוכו כמה חלקים, ולא מספיק רק לא לחטוא עוד. אלא שצריך גם לעשות וידוי, להביע חרטה וכו’. צריך לנתח היטב את הדברים וללמוד כל מה שאפשר, כך שנוכל להפוך לאנשים טובים יותר בזכותם.

חודש הרחמים והסליחות נועד בדיוק למטרה הזו. במשך ארבעים יום עד ליום הכיפורים ראוי לכל אדם לפשפש במעשיו. עלינו לחשוב על כל החטאים שעשינו ולבקש סליחה מהבורא ומכל אדם שחטאנו כלפיו, להבין את נקודות החולשה שלנו ולנסות לעבוד עליהן, לקבל על עצמנו להתחזק ולקיים מצוות נוספות שיקדמו אותנו לכיוון התכלית, לתכנן תחבולות איך לגבור על יצר הרע ויותר מכל, לחשוב על כל דרך אפשרית להתרחק כמה שאפשר מכל העבירות והחטאים.

חז”ל מלמדים אותנו שכאשר אדם עושה תשובה אמתית, כל חטאי העבר שלו נמחקים. אך כאשר הוא עושה תשובה מאהבה, החטאים נהפכים לו לזכויות. ולכאורה זה נראה תמוה, אדם מבצע חטא מסוים שוב ושוב, לבסוף הוא מחליט להתרחק מאותו החטא מתוך אהבה לבורא, וכעת כל אותם הפעמים נזקפות לזכותו כאילו שקיים מצוות?

אך לאחר שאנו מבינים את צורת הצמיחה מהחטא ניתן להבין זאת. כל אותן הפעמים שחטא תרמו לתשובה של אותו אדם. אם הוא לא היה חוטא מלכתחילה, הוא כלל לא היה חושב על איך לתקן את שעשה. בזכות הקלקול הרב שגרם הוא הגיע לאהבת הקדוש ברוך הוא. מתוך החטא הוא למד להתקרב לבורא. התברר למפרע שהחטא עצמו עזר לו וקידם אותו למקום גבוה יותר, לכן אותו חטא גם נחשב למצווה.

ואפשר לראות את זה בחוש. שיש כאלו שחיו בתוך מקומות מקולקלים, ולבסוף החליטו לחזור בתשובה. ומרוב אהבה ותשוקה להשם יתברך, הם החליטו לחזור לאותו מקום ולהשפיע גם על אחרים. יוצא שאותם אנשים עשו חטאים, אבל בזכות אותם חטאים הביאו את העולם למצב טוב יותר והשפיעו על אחרים לשמור תורה ומצוות. אילו לא היו נמצאים באותם מקומות מקולקלים, אז ממילא לא היו מנסים לחזור לשם כדי להשפיע ויתכן שהרבה אנשים היו עדיין נשארים באותו קלקול.

וכך אפשר לראות את זה במקומות רבים. שאדם לפעמים נכווה מדבר כלשהו, שקרה לו מקרה מצער, ודווקא זה מה שמניע אותו לפעול לשינוי כלשהו. ואז הוא פותח ארגון שפועל באותו עניין, או שעוזר לאנשים שנמצאים בצרה דומה, או מפתח תכניות לטיפול בדבר וכו’.

וגם מצד האדם עצמו. פעמים רבות דווקא אדם שחווה דברים קשים, שעשה עבירות נוראות והיה מוקף בחטאים, דווקא הוא מצליח להתפלל מעומק הלב ממש בכוונה עצומה. דווקא זה מה שנותן לו רגש עז של דבקות. דווקא זה מה שמחדיר לו יראת שמיים ורצון וכיסופים להידבק בהשם יתברך.

לפעמים אנשים שגדלו בבית שומר תורה ומצוות מקיימים את המצוות מתוך הרגל ומעין הכרח. שאמנם הם עושים את הדבר מכל הלב, אבל מעולם לא חקרו לעומקים של הדבר ולא מבינים את הערך של זה. ודווקא אותם אנשים שנפלו בדבר, מבינים כמה הכעיסו, מבינים את ערך המצוות, מכניסים רגש בדבר ומקיימים את המצווה במסירות נפש עצומה.

יש צדיקים גדולים שמעלתם עצומה, אבל למרות זאת לא מצליחים להגיע לבכיות עצומות כמו אדם שמצטער על דברים איומים שעשה. בוודאי שאין מה להשוות, שכל אחד עם עבודת השם שלו, אבל בדבר המסוים הזה, אותו אדם עם הפשטות והתמימות שלו, יכול להגיע לדרגות עצומות. הוא יכול למשל להתפלל בכוונה על המשפחה שלו שיחזרו בתשובה כמו שאף אחר לא יכול. כל זה דווקא מתוך המקום בו היה.

ראוי לכולנו להתבונן היטב על חטאנו, לבקש סליחה ומחילה מהבורא ולנצל את החטאים להתקרבות ולאהבת השם, ולא חס ושלום לקלקול. אנשים רבים לא זוכים לנצל לטובה את חטאיהם וכך נשארים איתם לעד. הם רוצים לא לחשוב עליהם אבל אז הכל נשאר.

הם רוצים להשאיר את כל החטאים מאחור ולשכוח את העבר שלהם, אבל אז הם לא לומדים מהם וכך סוחבים אותם איתם לכל מקום. לא צריך לפחד מחטאי העבר, אלא צריך להתמודד איתם. להתעלות מתוכם. לבדוק כיצד הם הועילו לנו בחיינו. ומובן שהם עצמם גרועים ולא הועילו כלל ואסור לחשוב עליהם כטובים בשום אופן. אלא שבעקיפין היינו צריכים אותם כדי להתעלות למקום כלשהו שלא היינו יכולים בלעדיהם.

לכן אנו עורכים וידוי. לא מעלימים את החטאים ולא מציגים את עצמנו כמושלמים, אלא מודים שחטאנו, מבקשים סליחה וצומחים מתוכם. בכל פעם שאנו נזכרים בחטאים, אנו יכולים להיזכר להתרחק מהם וללכת בדרך הטובה. דווקא מתוך הזכירה והלמידה של אותם חטאים, אנו יכולים להגיע למקומות גבוהים יותר.

לכל אחד מאיתנו ישנה הזכות לבחור לתקן את החטאים ולהתקרב לבורא. אין חטא שלא ניתן לתיקון ואין אדם שנמצא עמוק מדי מבלי יכולת צמיחה. הבורא נתן לנו מתנה יפהפייה ושמה תשובה. מתוך כל הרע, אנו יכולים ללמוד להכיר את הטוב ולזכות להיכתב ולהיחתם בספר החיים והטוב. אלא שאסור להתעלם.

אדם הראשון הפנה את האשמה על חווה אשתו ונענש. יהודה שהודה במעשה תמר זכה להוציא מתוכו את דוד המלך ואת זרע המלוכה שמתוכו ייצא משיח בן דוד. לא צריך להתעלם ולברוח, אלא להתמודד ולראות כיצד נוכל להוציא טוב גם מתוך הרע. ללמוד את הלקח ולתקן. השם יתברך ימחל לנו על כל החטאים ויזכה אותנו לשנה טובה ומבורכת.