ראש השנה – להתחיל ברגל ימין
ראש השנה זהו יום גורלי במיוחד שקובע מה יהיה איתנו במשך כל השנה. יום של דין בו ספרי חיים ומתים נפתחים. יום שבו נגזרים הדינים ונכתבים הגורלות של כל אחד ואחת. במבט ראשון זה נראה כמו היום העצום ביותר בשנה.
אבל מצד שני, עשרה ימים לאחר מכן ישנו יום הכיפורים בו עדין אפשר לשנות ולתקן ורק אז נחתם הדין. ואז מגיע גם יום הושענא רבא שאז זהו הזמן של החיתום הסופי בהחלט שבו נמסרים הפתקים. ולאחר כמה חודשים יש גם את זאת חנוכה שמסמל בחסידות את החיתום הסופי לגמרי בצורה מוחלטת וסופית בהחלט.
כל זה מעלה תהיות, שאם גם ככה יש לנו כל כך הרבה תחנות חיתום בדרך, אז לכאורה בשביל מה בכלל להתאמץ בראש השנה? הרי בכל זמן שמגיע כולם אומרים שזהו הזמן החשוב ביותר. אבל במועד הבא אומרים שעכשיו זהו הזמן החשוב ביותר. אז אם בכל אופן יגיע יום הכיפורים לאחר מכן, בשביל מה להתאמץ בראש השנה?
ידוע שהכול הולך אחר החיתום וזה מה שבאמת קובע. אז גם אם חס ושלום גזר הדין יהיה גרוע ביותר, נוכל לתקן את הכל ביום הכיפורים. ואם לא, אז עדין יש זמן לפחות עד הושענא רבא.
גם אם נתאמץ ממש בראש השנה וניכתב לשנה מוצלחת ומושלמת, עדיין אם לא נתאמץ ביום הכיפורים אנו עלולים לאבד הכל. אז למה בכלל להתאמץ בראש השנה? למה לא לוותר מראש ולשמור את הכוח והמאמץ ליום הכיפורים שיגיע לאחר מכן?
ראשית כל, צריך לציין שהשאלה הזו מכילה עוקץ בתוכה. שהרי אם אדם באמת חושב בצורה כזו, שיפרוק מעצמו עול שמיים ורק לאחר מכן יעשה תשובה, זה לבדו מוכיח שהתשובה שלו אינה אמתית. הרי אם אדם באמת מתכוון לעשות תשובה, הוא ירצה להתקרב להשם בכל מחיר בלי לחשוב איך יצליח להתחמק.
לצורך המחשה, תארו לכם שאדם כלשהו מנסה לעשות חישובים איך להכות את חברו כשהוא מראש כבר מתכנן שיומיים לאחר מכן הוא יבקש סליחה. הרי כל זה מראה שהסליחה שהוא מבקש לא אמתית כלל. אם הוא כבר תכנן לבקש סליחה עוד לפני שעשה את המעשה, זה אומר שידע את ההשלכות של הדבר ובכל זאת בחר לעשות אותו, ולאחר מכן הוא רק מבקש סליחה כי כך תכנן מראש ולא משום שבאמת עשה תשובה.
לכן האומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו לעשות תשובה. כי אם מראש הוא יודע שהוא יחטא ואז יעשה תשובה, אז זה אומר שהוא רוצה את החטא, שמח בו ולא מצטער עליו כלל. התשובה לא אמתית ולא נובעת מחרטה.
אבל עם זאת, השאלה הזו עוברת בראש לכולנו. הרי אפשר לא לעשות עבירות, אבל מצד שני גם לא להתאמץ יותר מדי. סתם להעביר את עשרת ימי תשובה עד יום הכיפורים, לחסוך כוחות נפש ואז באמת להתאמץ בכל הכוח ביום הכיפורים וכך ביום אחד לתקן את הכל ולקבוע לעצמנו שנה מצוינת. אז בשביל מה בכל זאת צריך להתאמץ בראש השנה?
אלא שצריך לדעת שאי אפשר לקפוץ דרגות במהירות גבוהה כל כך. כל החיים שלנו הם תהליך והיום שעובר מוליד את היום הבא בהתאם לבחירות שלנו ולפעולות שאנו עושים. מצווה גוררת מצווה, עבירה גוררת עבירה וההתפתחות שלנו היא הדרגתית.
אדם שאתמול היה שקוע בים של עבירות ותאוות לא יכול מחר להפוך להיות גדול הדור. אבל הוא כן יכול להפוך להיות אדם מתון יותר שעושה פחות עבירות. אם יבחר בזה, אז לאחר מכן הוא יוכל לבחור להפסיק עם העבירות לגמרי ולהתחיל לקיים מעט מצוות, לאחר מכן יוכל לבחור להוסיף עוד מצוות, וכך יוסיף עוד מצוות וילמד עוד תורה עד שיוכל להגיע למקומות גבוהים ביותר. אם ימשיך את העליה הרוחנית שלו בהתמדה ושקדנות, אז בהמשך הדרך בהחלט יוכל להפוך להיות גדול הדור ממש, למרות שלפני כן זה היה רק חלום בדיוני. ביום אחד זה לא יכול לקרות, אבל עם סבלנות והתמדה זה אפשרי.
הדבר דומה למסע ארוך, שכל נקודה בו מובילה לנקודה שנמצאת לאחר מכן. אם לא יגיע לנקודה הראשונה, גם לא יוכל להגיע לנקודות הבאות אחריה. כי אי אפשר ברגע אחד להגיע לסוף המסע. אם למשל דרוש שבוע למסע, אז אי אפשר לחכות לרגע האחרון ואז בשתי דקות לעשות את כל המסע.
כך במסע של החיים, כל נקודה מובילה לנקודה הבאה אחריה. שתחילה מתקדמים לנקודה הקרובה אלינו, ואז מתקדמים ממנה לנקודה הבאה וכן הלאה. כל מצווה מקדמת אותנו וכל עבירה מושכת אותנו לאחור. וכך לאט לאט אנחנו מתקדמים עד שיכולים להגיע למחוזות רחוקים שכלל לא הכרנו קודם לכן.
התפיסה של האדם משתנה בכל רגע. הדעת מתרחבת. כל אדם יכול להסתכל על חייו לפני שנה, שנתיים, עשר שנים וכדומה, ולראות את ההבדלים. איך הרצונות השתנו, איך תפיסת החיים השתנתה וכו’. זה לא רק משהו טכני, שיש בידינו עוד מצוות או ח"ו עוד עבירות, אלא שהגענו למקום אחר ממש.
אם אדם מחכה כל השנה שביום הכיפורים הוא יוכל להתחבר להשם, אז כנראה שהוא ימצא את עצמו מתקשה להתחבר. אדם לא יכול להתנתק לגמרי מכל מה שעשה לפני רגע. המחשבות מציפות אותו והרגש מותאם להרגלים שלו. הוא לא יכול ללחוץ על כפתור שפתאום יגרום לו להתרגש מתפילה מעומק הלב.
אז הוא יפתח את הסידור ביום הכיפורים ויתחיל להתנועע כמו כולם מסביבו, אבל מבפנים הוא יחשוב על משחק הכדורגל מאתמול או על הסטייק שהוא רוצה לצאת הצום. כי זה מה שמרכיב את העולם שלו כעת. הוא לא ירגיש מה שמרגיש אדם ירא שמיים שבמשך ארבעים יום התכונן ליום הכיפורים. הוא לא יכול להתרגש ממש ולהשתוקק לאלוקות מתוך דבקות אדירה, כי הוא עוד לא התחיל את המסע. עדיין לא הגיע לתחנה הראשונה.
כדי להתחבר באמת מוכרחים לעשות הכנות לפני כן. צריך לקחת זמן להתחבר לדברים ולעשות עליה רוחנית בהדרגה. לכן נתנו לנו תחנות בדרך, יש את ימי הסליחות, את עשרת ימי תשובה, את ראש השנה וכו׳. מתחילים להתארגן הרבה לפני כן כדי להגיע מוכנים.
ראש השנה זו מתנה נפלאה מהשם יתברך. זהו יום מיוחד בו אפשר להתחיל דף חדש ולמחוק את הדברים הלא טובים מהעבר. הקדוש ברוך הוא דן את כל העולם וכעת זו ההזדמנות שלנו להראות לו שאנחנו אנשים שונים, או לפחות שאנו חפצים להשתנות. עם מאמץ קטן אפשר להתחיל את הכל ברגל ימין, ומכאן נוכל להתקדם עוד ועוד כך שנגיע מוכנים לחיתום הסופי.
ראש השנה כבר קובע את הכל. הדין נכתב, הגזירות מוכנות והכל כבר נקבע לכל השנה. נכון שאמנם אפשר עדין לשנות, אבל צריך הרבה יותר להתאמץ כדי לשנות לאחר מכן. זה לא אותו דבר לנסות להכריע את הדין לטובתנו כאשר כל הראיות והעדויות כבר באות לטובתנו, או לחלופין לנסות להכריע את הדין לטובתו כאשר כל הראיות והעדויות הן לרעתנו. לאחר שכבר התקבלה החלטה וכל הדיינים משוכנעים, יהיה קשה מאוד לשנות משהו בחמש הדקות האחרונות שלפני ההכרעה.
תארו לכם שאדם שחונה במקום שאסור לחנות מקבל דו״ח והוא רוצה לנסות לבטל אותו. אם הוא שם לב שהשוטר רוצה לתת לו את הדו״ח, הוא יכול מיד לפנות אליו ולדבר אל לבו כדי שירחם עליו. אבל אם הוא כבר התחיל לכתוב את הדו״ח, אז יהיה הרבה יותר קשה לשכנע אותו לבטל אותו. למרות שזה עדין אפשרי, אבל זה מסובך יותר.
לאחר שאותו אדם כבר קיבל את הדו״ח זה עדין לא אבוד, שהרי הוא יכול לערער ולכתוב בקשה לביטול הדו״ח או בקשה להישפט, אבל ברור שזה כבר תהליך יותר בעייתי ומייגע שמצריך מאמץ רב יותר. ואם כבר עברו כמה חודשים מאז שקיבל את הדו״ח, אז כעת הסיכויים שלו לביטול הדו״ח יורדים עוד יותר, אלא אם כן יש לו קשרים ממש טובים. הכל תלוי מתי האדם מתעורר.
אבל מעבר לכל האפשרויות האלו, ישנה אפשרות נוספת שהיא הטובה מכולן. תארו לכם שאותו אדם היה מתעורר לפני שהשוטר בכלל הגיע לשם. אם אותו אדם היה יודע שאסור לחנות באותו מקום ופוקח את עיניו ורואה שהשוטר נמצא בסביבה, הוא יכול היה להזיז את הרכב שלו וכך להימנע בכלל מכל הסיפור הזה כמעט בלי מאמץ. ככל שהאדם מתעורר מוקדם יותר וככל שהוא מגיע מוכן יותר, כך יהיה לו קל יותר והוא יוכל להשיג יותר.
להבדיל בין הקודש ובין החול, ראש השנה זה היום בו הכל מתחיל. שם אפשר לשנות את הכל. רק צריך לחשב את המעשים ולנסות לעשות השתדלות להתקרב להשם יתברך בכל צעד. זה היום בו אפשר להתעלם מכל מה שהיה בשנים הקודמות ואפשר לפתוח דף חדש ונקי.
אמנם החיתום הוא ביום הכיפורים, אבל אז חותמים על מה שכבר נכתב בראש השנה. זה כמו לקבוע אם לאשר את פסק הדין או לא. כמו להחליט כיצד להוציא את הדין לפועל. אמנם במאמץ מתאים ותשובה מהלב אפשר לקרוע את גזר הדין, אבל אילו מראש גזר הדין היה טוב יותר, אז היינו יכולים להשיג הרבה יותר.
הדבר דומה לאדם שמערער על פסק דין מסוים שהתקבל. אז אפשר לדון בזה ואפשר קצת לשנות אותו, אבל לא ישנו את גזר הדין מהיסוד. למשל, אותו נהג שחנה במקום אסור יכול לערער ואז לקבל הנחה בתשלום הדו"ח, או שאולי לאחר מאמץ רב יסכימו אפילו לוותר לו על הדו"ח. אבל בוודאי שלא יגידו לו שבעקבות החניה האסורה החליטו לקנות לו במתנה רכב חדש או לזכות את חשבונו בסכום כסף גדול. בדיון נוסף אולי אפשר להקל לו בעונש, אבל הוא לא יעבור מחייב לזכאי. הרי המשפט עצמו כבר נעשה בראש השנה.
לא מצוי שבית המשפט העליון ישנה את פסק הדין מאדם שיצא אשם לאדם שצריך לתת לו פרס. אפשר לוותר לו קצת או להמתיק את העונש, אבל לא ישנו את כל פסק הדין מהשורש. אם אדם יצא חייב בבית דין ונתנו לו גזר דין של עשרים שנה בכלא, אז הוא יכול לערער ולקבל חמש עשרה שנה במקום. עם קשרים ממש טובים הוא יכול לקבל מהנשיא חנינה. אבל אף אחד לא יגיד לו פתאום שהחליטו שהוא זכאי וגם מגיע לו פיצויים של מיליון שקלים.
בראש השנה פסק הדין כבר נקבע ונכתב. לאחר מכן אפשר לערער ולשנות, אבל אז הרבה יותר קשה לשנות והשינוי לא יהיה גדול כל כך כמו שנוכל לעשות לפני שניתן גזר הדין.
לאחר שנקבעה גזירה לא טובה חס ושלום, עדין אפשר לשנות אותה. אפשר להתפלל מעומק הלב, לעשות תעניות, לקבל קבלות ובעיקר לעשות תשובה, וכל זה יוכל להועיל לבטל את הגזירה. אבל בראש השנה אנחנו במצב הטוב ביותר עוד לפני שהגזירה נגזרה בכלל.
בראש השנה אפשר בקלות יחסית ובמעט מאמץ להביא שפע עצום וברכה גדולה לחיינו. אם כבר מההתחלה הגזירות יהיו טובות, אז לאחר מכן בימי החיתום נוכל לשבח אותן יותר ולהעצים את השפע. במקום לקבל עונש כבד ולהתחנן ביום כיפור שימתיקו לנו אותו, נוכל לקבל פרס. בראש השנה אפשר לא רק לבטל את הדברים השליליים בקלות, אלא גם להביא לחיינו שפע של דברים חיוביים.
בראש השנה אנו קובעים לעצמנו נקודת פתיחה שממנה נוכל להתעלות עוד ועוד. אם אדם מתחיל חס ושלום ברגל שמאל בראש השנה, אז לאחר מכן הוא צריך להיות עסוק בביטול כל הדינים הקשים מאותה נקודה בה דנו אותו. אבל אם התחלנו ברגל ימין בראש השנה, אז כבר מההתחלה פסק הדין הוא טוב וכעת נוכל להמשיך להתעלות ולהרחיב את השפע שנקבל בעזרת השם יתברך.
ראש השנה זו מתנה נפלאה שקיבלנו שמוחקת את הכל ומשאירה לנו דף לבן ונקי שתלוי בנו במה שנמלא בתוכו. אנו מוכרחים להתחיל ברגל ימין כדי לשנות את כל השנה כולה לטובה יותר. בראש השנה נתאמץ יותר מהרגיל ונתעלה על עצמנו. ניקח על עצמנו קבלות טובות, נקדיש זמן ללימוד תורה, נתפלל מעומק הלב בכל רגע פנוי, נדבר עם השם יתברך ונבקש ממנו לקרב אותנו אליו ולגזור עלינו גזרות טובות.
נקפיד על קיום מצוות שונות כדי להרבות זכויות ונימנע מעבירות שעלולות לקלקל לנו את כל השנה ולהביא חס ושלום דינים קשים. נשתדל לדבר דברים טובים ולחשוב דברים טובים, נתחשב בזולת ונשתדל לא לכעוס כלל, ננסה לקבל עוצמות רוחניות ובעיקר ננסה בכל רגע פנוי להתחבר להשם יתברך. השם יזכה את כולנו לשנה טובה ומבורכת של שפע עצום ברוחניות ובגשמיות.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה