ללמוד להאמין ברחמים של הקדוש ברוך הוא
כולנו רוצים שיהיה טוב. כולנו מצפים לגאולה שלמה, במיוחד בימי בין המיצרים בהם אנו מרגישים את צער החורבן. אך האמת היא, שמאוד קשה לנו להאמין בכך באמונה שלמה ואמתית, מבלי לפקפק בזה.
אנו כבר רגילים לחיי היום יום ומה שהיה אתמול זה כנראה מה שיהיה מחר. אם עכשיו יאמרו לנו שהגיעה שעת הגאולה והמשיח בפתח, נוכל לחייך ולחשוב לעצמנו "הלוואי…", אך נמשיך את כל התכנונים לשבוע הבא כרגיל, כאילו שזה לא הולך לקרות בשנים הקרובות. אנו מאוד רוצים להאמין שיהיה טוב, אך נמשכים הרבה יותר לחוסר אמונה ומחשבות רעות.
כל זה קורה משום שאנו מעמידים את הכל על הכתפיים שלנו. אנו מרגישים שאנו מחזיקים את העולם. הכל תלוי רק בנו. מגדירים את חוקי העולם על פי טבע. מסתכלים על הכל בדרך של דין.
הרי לפי חוקי הטבע ישנו עולם שלם שפועל על פי טבע ולא מראה שום סימן לשינוי בקרוב. לפי הדין ישנם הרבה רשעים בעולם ונראה שהעולם רחוק מלהגיע לתיקונו. אז על פי כל הממצאים, נראה לנו ברור שהגאולה עוד רחוקה מאוד. אולי בעוד עשרים שנה אם נתאמץ ונשתנה, אבל כעת העולם רחוק מתיקונו.
כי באמת מדוע שהשם יגאל אותנו כאשר אנו עושים חטאים? למה שירצה בנו לאחר שאכזבנו אותו פעם אחר פעם מחדש? איך נוכל בכלל לתקן חטאים כל כך גדולים? נראה שאין לנו סיכוי לתקן ואולי אפילו נראה שהגאולה חס ושלום כבר לא תגיע.
אבל צריך לדעת שאילו היינו יודעים כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ורוצה לגאול אותנו, היינו כבר נגאלים. התפיסה שלנו אומרת שככל שנהיה צדיקים וטובים יותר, כך נהיה ראויים יותר לגאולה. אבל באמת זה לא קשור כלל. אמנם בוודאי שמוטלת עלינו ההשתדלות ללכת בדרך השם, אבל זה כלל לא קשור לגאולה. שהשם לא מוגבל כלל ויכול לגאול אותנו בצורה שלמה גם אם אנחנו רחוקים משלמות.
ואדרבה, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי לגלות את רחמיו. ודווקא כאשר מרחמים על רשעים יש יותר גילוי לרחמים. שאפילו שלא מגיע להם כלל על פי דין, מכל מקום השם מרחם ועושה איתם חסד.
ואמנם אצל רשעים ממש שנשארים ברשעותם זה לא שייך, כיוון שזה לא טוב לרחם עליהם וזה כבר יוצא מגדר של רחמים, וכמו שאדם ירחם על רוצח אכזרי שרודף אחרי אדם כדי להרגו. שאז הוא לא עושה טוב בכך ואם ירחם עליו הוא יסייע לרצח.
אבל כאשר האדם עשה חטאים ודברים לא טובים בעבר, וכעת באמת רוצה להתקרב להשם ולעשות תשובה מכל הלב, אז כאן גילוי הרחמים הגדול ביותר. שאפילו שלכאורה לא מגיע לו כלל, מכל מקום השם מרחם עליו.
כולנו רואים על עצמנו כמה שאנו רחוקים מכך, ומכאן נובעת חוסר האמונה. כי אדם חושב שאם הכל תלוי בטהרת המחשבה שלו, והוא עצמו יודע כמה המחשבה שלו רחוקה מטהרה, אז יוצא שאין סיכוי להיגאל חס ושלום. קשה לו להבין שהשם יתברך יכול לגאול אותו גם כאשר הוא לא מושלם, ואדרבה, דווקא בגלל שהוא לא מושלם אז יש צורך בגאולה.
ידוע שבני ישראל היו בתוך מ"ט שערי טומאה במצרים וכמעט שנכנסו לשער החמישים, אך בכל זאת נגאלו. המדרשים מספרים שמי שהאמין זכה להיגאל משם. כל מה שהיה דרוש זה אמונה. יוצא שבני ישראל לא צריכים להיות ראויים לגאולה מצד עצמם או מצד המעשים, אלא פשוט צריכים להאמין בחסדיו.
מובן הדבר שאין זה אומר שאפשר לוותר על המצוות וצריך רק לחזק את האמונה. כי הדברים בוודאי קשורים זה בזה. אם אדם לא מקיים מצוות מתוך בחירה, זה מראה שהוא לא מאמין. כי אם אדם מאמין ברחמיו המרובים של השם יתברך, אז בוודאי שירצה לקיים את המצוות שהשם ציווה אותנו.
כל המצוות הן לטובתנו והן מעלות אותנו למקומות גבוהים. המצוות הן כמו יהלומים שהשם נתן לנו. אם אדם בוחר לוותר על זה, זה מוכיח שהוא כלל לא מאמין בזה. הדבר דומה ליהלום גדול ויקר שאפשר לקנות בשקל. אם אדם מאמין שזה יהלום אמתי ואין פה רמאויות, אז בוודאי שיקנה אותו מיד ויוכל להרוויח ממנו המון. גם אם הוא חושב שכעת הוא לא צריך אותו כלל, זה לא משנה, כי הוא יודע את הערך העצום ביחס להשקעה המועטת. אם בכל זאת הוא בוחר לא לקנות אותו, זה רק מראה שבתוכו הוא לא באמת מאמין שזה אמתי.
אלא שישנם אנשים שרוצים לקיים מצוות ומשתדלים לעשות ככל יכולתם ואפילו מוסרים נפש על זה. אבל אף אחד לא מושלם ולכל אחד יש לפעמים את הנפילות שלו. אז כאשר האדם נופל, באופן אוטומטי הוא נכנס לייאוש ועצבות וכך חושב שאין לו שום סיכוי להשתנות ואין סיכוי שהשם יתברך יגאל אותו כך.
אלא שאנו מוכרחים להבין שהשם יתברך רוצה את הכוונה שלנו, את ההשתדלות. הוא לא מצפה שנהיה מושלמים, אלא שנתקדם. אדם שנמצא בהתקדמות רוחנית הוא במקום טוב. וכל מה שנשאר זה להאמין. לא להאמין שהשם יגאל אותנו רק אם נהיה טובים ונקיים את כל המצוות. אלא להאמין שהשם יתברך הוא רחום וחנון והוא יכול לגאול אותנו גם כפי שאנחנו כעת, ברגע זה ממש.
לקבל מתנות חינם מהקדוש ברוך הוא
הקדוש ברוך הוא שולח לנו מתנות חינם רבות. למעשה כל מה שיש לנו או שאי פעם היה או יהיה לנו, הכל מתנות חינם. אם נחשוב על כך, נוכל להבין שעל פי דין לא מגיע לנו שום דבר. אנו מקיימים מצוות רבות, מתפללים, עושים חסדים רבים עם אחרים, אך בסופו של דבר אם נתבונן, נראה שלא הועלנו לקדוש ברוך הוא בכלום.
גם אם נוסיף מיליון לאינסוף, הוא עדיין יישאר אינסוף ללא כל שינוי. הקדוש ברוך הוא מושלם ללא כל קשר אלינו. הוא אוהב אותנו ונותן לנו את כל מה שיש לנו בלי לקבל דבר בחזרה. הכל מתנת חינם מתוך הרחמים והחסדים שלו.
לרוב אנו חושבים שככל שנרבה בתעניות וסיגופים, ככל שנתייסר ונתייגע, כך נעשה נחת רוח לקדוש ברוך הוא. אלא שרוב האנשים מוצאים את הדבר קשה ומייאש, וכך מתקבלת התוצאה ההפוכה של התרחקות והתדרדרות רוחנית. הרמח"ל כותב בספרו "מסילת ישרים" שתכלית כל הבריאה הנה להתענג על השם וליהנות מזיו שכינתו. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שנתייסר ונצטער, הוא בסך הכל רוצה שנתענג ונהנה.
הקדוש ברוך הוא רוצה את טובתנו. כדי שנזכה להזדכך ולקבל יותר מהטוב האמתי, הוא נתן לנו את התורה והמצוות שעוזרות לנו להתחבר אליו ולהצליח לקבל ממנו. כשאדם מקיים מצוות או לומד תורה הוא לא עוזר לקדוש ברוך הוא בכך, אלא שהוא עוזר לעצמו להתחבר לקדוש ברוך הוא וכך זוכה לקבלת שפע ולקרבה לאותו עונג עליון. הכל מגיע אך ורק לטובתנו האישית, כך שנהיה במצב הטוב ביותר ונזכה להתעלות. אך אנחנו לא נוכל להועיל לו כלל, כי אין לו צורך בשום דבר.
אמנם אנו לא יכולים לתת לו דבר, שכן הוא מושלם ואינסופי. אך כמו אבא שאוהב את ילדיו, כך הוא אוהב אותנו ורוצה שיהיה לנו טוב. לכן הוא נותן לנו מתנות חינם ברחמיו וחסדיו המרובים. הדבר היחידי שאנו כן יכולים כביכול לתת לו הוא לקבל את מתנות החינם שלו. כזה פשוט. לקבל את מה שאנו רוצים ולשמוח, וכך לגרום נחת לבורא. ממש כמו אבא שנותן לבנו האהוב סוכרייה והוא מקבל נחת רוח מזה שהילד לוקח את הסוכרייה בשמחה ונהנה ממנה.
הדבר אולי נשמע פשוט וקל, אך בצורה מעשית כמעט ואין אנשים שעושים זאת. למעשה קשה מאוד לקבל מתנות חינם וצריך הרבה עבודה עצמית כדי לזכות לזה. אנו נוטים לחפש את העוקץ במתנות שאנו מקבלים, שהרי כולם יודעים ש"אין מתנות חינם".
לכן כל אחד רוצה את מה שיש לחברו ולא נהנה ממה שהשם נתן לו. כולם חושבים שמגיע להם הרבה בזכות הצדקות שלהם. הם גם חושבים שבדברים מסוימים מגיע להם לסבול וכך לא מנסים לשנות. הם הופכים לעצובים ומרגישים שכל חייהם נופלים בגלל איזו שטות קטנה ולא חשובה. הם עסוקים בדאגות ופחדים ממה שהיה וממה שיהיה.
האדם כל כך שקוע בדין עד שהוא לא מאמין שהוא יכול לקבל מתנות חינם. הוא בטוח שרק לצדיקים מגיע אבל הוא עצמו חוטא והשם ח"ו לא יעזור לו. הוא דן אחרים לכף חובה ומשוכנע שאם ההוא עשה כך אז לא מגיע לו. אם מישהו מקבל דבר מסוים אז חבריו הופכים לצרי עין על כך שלכאורה לא מגיע לו. קשה לנו לפרגן ולהאמין ברחמים של השם. אנו תופסים את כל העולם על פי דין וכך מכריעים ח"ו את הכל לכף חובה.
כל מה שצריך כדי לזכות בחיים המושלמים הוא לקבל את מתנות החינם של הבורא באהבה. לומר תודה, לשמוח מהמתנה בצורה אמתית, להבין שקיבלנו מתנת חינם למרות שלא מגיע לנו אפילו עשירית ממנה על פי דין. לשמוח בשביל אחרים ולפרגן להם על מתנות החינם שהם מקבלים, ולא להתחיל לחשב את הדברים על פי דין למי מגיע יותר ולמי פחות. כי הכל מתנות חינם ומצד הדין לאף אחד לא מגיע כלום. משה רבנו גדול הנביאים שנבחר לתת לעם ישראל את התורה ביקש מהבורא מתנת חינם, אז מי אנחנו שנחשוב שמגיע לנו יותר ממנו?
לפעמים אנו מבקשים דבר מסוים. אך הבורא שיודע טוב יותר מאיתנו, מעדיף לתת לנו את הדבר בצורה קצת שונה, לטובתנו. כאשר זה קורה, כולנו מתרעמים, מתאכזבים וחושבים שהבורא שונא אותנו חס ושלום. במקום להודות על מתנת החינם, במקום לשמוח ולהתענג על הבורא, אנו בוחרים בהפך הדבר.
הדבר בכלל לא פשוט כמו שזה נשמע, אך אם זאת, זה הדבר הכי קל בעולם. רק ליהנות ולהתענג. קרה משהו שלא נראה לנו? צריך לשמוח. הדברים הסתדרו הפוך ממה שרצינו? צריך לשמוח. הצלחנו לנשום עוד נשימה? בוודאי שצריך לשמוח.
העניין הזה עוזר לנו בחיים בכמה מישורים. ראשית, אנו זוכים לשמחה ולעונג שזה כבר עניין חשוב וטוב בפני עצמו. בנוסף לכך, אנו לומדים לקבל מהקדוש ברוך הוא ובכך אנו הופכים לכלי שיכול לקבל עוד ועוד. ככל שהכלי שלנו מסוגל לקבל יותר, כך נוכל לקבל דברים חדשים שלא היה באפשרותנו לקבלם קודם לכן.
דמיינו כוס שמוזגים לתוכה שפע רוחני וגשמי. ככל שהיא תהיה גדולה יותר, עמידה יותר וטובה יותר, כך נוכל לקבל יותר. אם היא קטנה עם סדקים, לא נצליח לקבל כל כך הרבה. הבורא ימשיך לתת לנו מתנות חינם, אך אנו נהיה עסוקים ברחמים עצמיים והקטנת הכלי שלנו עוד יותר, כך שלא נוכל לקבלם.
דמיינו זרם חשמל שניתן לנו חינם וכעת זה בידיים שלנו, אנו יכולים לחבר לאותו זרם נורה קטנה או נורה גדולה יותר. בהתאם לנורה שחיברנו כך האור שנקבל. כאשר אין לנו כלי, זה דומה לכך שלא חיברנו נורה כלל. אמנם הזרם החשמלי עדיין קיים, אך לא נזכה לקבל ממנו אור.
חשוב לדעת לקבל את המתנות ולנצל אותם כראוי. קיום המצוות יוכל לעזור לנו בכך, שכן המצוות נועדו לעזור לנו לעצב כלי גדול וטוב יותר שיוכל לקבל בצורה גשמית את עוצמת השפע הרוחני הניתנת חינם. אנו מבטאים בעזרתן את השפע הרוחני בדברים החומריים היומיומיים של חיינו. אבל ללא קשר להשגות שלנו ולמעשים שלנו, הקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי ונותן מתנות חינם לכל יהודי. רק צריך להסכים לקבל אותם ממנו.
יוצא מכל זה שהדרך לקבלת שפע רוחני וגשמי בצורה אינסופית, הדרך אל האושר והשמחה, הדרך אל התענוג האמתי שלשמו נבראנו, היא ללמוד לקבל את מתנות החינם שהבורא נותן לנו. לקבל באהבה אמתית כל מתנה שהבורא שולח לנו, להבין שהוא יודע טוב יותר מאיתנו מה טוב לנו ולזכות ללכת בדרך שהוא מוליך אותנו בה.
לא צריך להתגאות ולנסות לקבל את השפע בזכות המעשים שלנו, כי לעולם לא נוכל להגיע לזה. זה רק יביא לנו גאווה נוספת והרגשת "כוחי ועוצם ידי" לא רצויה. כל מה שצריך זה לקבל באהבה את מתנות החינם בזכות הרחמים והחסדים של הבורא.
החיים והמציאות של האדם הם האמונה שלו. כאשר אדם מאמין שהוא מסוגל לעשות משהו, זה נותן לו כוח וחיות שאין לאחרים באותו תחום. אדם יכול להיות מוקף בכל השפע האפשרי, אך אם הוא מאמין שרע לו, כך יהיה. יכול להיות לו הכל והוא עדיין יהיה אומלל.
אדם אחר יכול להיות מחוסר כל, אך באמונתו הוא מרגיש שלא חסר לו דבר, ובאמת כך היא המציאות שלו. על פי האמונה שלנו, אנו קובעים אם להיות עשירים או עניים, שמחים ומאושרים או עצובים, אוהבים או שונאים וכועסים. האמונה היא הכלי אליו הבורא משפיע את השפע לעולם. אדם מוכרח להאמין במשהו לפני שהוא באמת יוכל להשיג אותו. אם אנו לא מאמינים שמשהו קיים, לא נוכל להגיע אליו.
לכן אנו מוכרחים להתחזק ולהבין שאנו לא צריכים להיות ראויים לגאולה. למעשה אף פעם לא נוכל להיות מספיק ראויים. אי אפשר להגיע למושלמות. עלינו לעשות השתדלות מרבית ולצפות לישועת השם יתברך. כמובן שאסור להתבטל ולהתרחק חס ושלום מדרך התורה, אלא שצריך לעשות השתדלות ולהאמין ברחמי השם.
אין כאן הספק שאנו צריכים לייצר ואף אחד לא מסתכל על התוצאה של המעשים. אלא שבוחנים את הדרך בה אנו בוחרים ללכת ואת הרצון שלנו. לכן אמרו חז"ל שלא עלינו מוטל לגמור את המלאכה, אבל עם זאת אין אנו רשאים להתבטל ממנה. כי מחובתנו לעשות השתדלות, אבל ההשגות, ההתקדמות והשפע שאנו מקבלים זה מתנת חינם מהקדוש ברוך הוא.
מובן לכולנו שאנו רחוקים מלהיות דור צדיק ומושלם. אלא שאנו צריכים להבין שאנו לא צריכים להגיע לזה. כל מה שצריך כדי לזכות לגאולה הוא להאמין שלבורא יש רחמים עצומים, והוא אוהב אותנו, והוא יכול לגאול אותנו ברגע זה גם עם כל החטאים והעבירות שלנו.
אם נרצה את הגאולה מספיק חזק נוכל להביא אותה. אם רק נכין כלי מתאים, בו אנו מאמינים באמונה שלמה ברחמי הבורא, נוכל להגיע לגאולה השלמה כבר עכשיו. השם יתברך יזכה אותנו לחזק את האמונה ולזכות לגאולה השלמה מתוך רחמיו המרובים של הקדוש ברוך הוא, נזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה