הכשרת בשר, מליחה וצלייה – פרשת ראה
פרשת ראה מלמדת אותנו על האיסור לאכול דם, כי הדם הוא הנפש. אדם שאוכל דם מכניס את אותה נפש בהמית לתוכו. הוא מתחבר לתכונות בהמיות שמטמטמות את לבו והופכות אותו לאכזרי ואטום. במקום להעלות את נפשו למקום גבוה ורוחני, הוא מחבר אותה עם נפש של בהמה וכך מזהם אותה ופוגם בה. לכן חשוב מאוד לדעת את ההלכות הנוגעות להכשרת הבשר והוצאת הדם, כדי לאכול אוכל נקי וכשר.
אמנם רוב הבשר היום מגיע לחנויות כבר מוכשר לאחר מליחה וכך אנו ניצולים מאיסור אכילת דם. אלא שצריך לדעת שהכבד הוא שונה משאר האיברים ולא ניתן להכשירו, אלא רק בצליה. לכן הכבד מגיע לא מוכשר לחנויות ועלינו מוטלת מלאכת ההכשרה. חשוב ללמוד ולדעת היטב את הדברים כדי להינצל מאיסור.
לכן ניסינו לרכז את ההלכות העיקריות למעשה שנוגעות להכשרת הבשר והוצאת הדם. חילקנו את ההלכות לשני חלקים, החלק הראשון נוגע להכשרה כללית של בשר ואיך לעשות מליחה (שבאופן מעשי זה נצרך רק בבשר שאינו מוכשר, בשחיטות פרטיות וכדומה), והחלק השני נוגע לדרך צליית הכבד (שזה נוגע מעשית לכל כבד שנקנה בכל מקום וגם עם ההכשרים המהודרים ביותר).
הכשרת בשר
הדם שאסור באכילה הוא דווקא דם שפירש, כלומר שיצא מהבשר. אבל אם הדם בלוע בפנים ומעולם לא יצא, הוא אינו אסור באכילה. ולכן אם למשל מישהו ירצה מסיבה כלשהי לאכול בשר בלי בישול כאומצה חיה, אז מספיק רק לשטוף את הדם שעל הבשר ולא צריך להוציא את הדם שבלוע בתוכו במליחה וכדומה, כיוון שהדם שבפנים מותר באכילה.
הבעיה העיקרית היא בבישול שאז הדם יוצא במהלך הבישול ובכך נאסר לאכילה, ומיד הוא נבלע בחזרה בתבשיל ובכלי הבישול ובכך אוסר גם אותם. לכן אסור לבשל בשר (בהמה, חיה או עוף) לפני שעושים לו מליחה או צליה. בתהליך של מליחה יש כוח למלח להוציא את הדם מתוך הבשר ואז אפשר לשטוף אותו. ובתהליך של צלייה הדם יוצא ונשרף מיד.
דרך מליחת הבשר היא כזו: תחילה צריך לשטוף את הבשר ואז לשרות במים שמכסים את הבשר למשך חצי שעה. לאחר מכן מוציאים את הבשר מהמים ומכסים במלח גס (מלח בישול) מכל הכיוונים שלא יהיה מקום בלי מלח ומשהים שעה אחת. את התהליך הזה צריך לעשות בכלי עם נקבים כדי שיצא הדם מיד ולא ידבק בחזרה לבשר.
לאחר מכן יש להדיח את הבשר שלש פעמים. בין כל פעם לפעם צריך לשטוף את הכלי שמשתמשים בו להדחה. לאחר מכן הבשר מוכשר ואפשר להשתמש בו ולבשלו. חשוב לציין שכל זה צריך להיעשות בתוך שלושה ימים מרגע השחיטה ולאחר מכן המליחה לא תועיל ולא יהיה אפשר לבשל את הבשר.
דרך צליית הבשר: במקום למלוח את הבשר ניתן להכשיר את הבשר בדרך של צלייה על האש על גבי רשת צליה. אלא שצריך לשים לב שלא יהיה כלי מתחת הבשר (כמו תבנית מיוחדת לקבל את הדם) שאז אותו כלי נאסר מחמת הדם שבלע. לאחר שצולים את הבשר, אפשר גם לבשל אותו לאחר מכן כמו במליחה אם לא עברו שלשה ימים מעת השחיטה.
אם הבשר שהה במשך שלשה ימים מעת השחיטה ולא עבר מליחה, אז אין לו תקנה עוד במליחה אלא רק בצליה (על האש ללא רוטב), ולאחר הצלייה אסור לבשל לאחר מכן, אלא רק לאכול אותו צלי כפי שהוא.
איך מכשירים כבד
לרוב בימינו, הבשר המושגח מגיע לרשתות המזון כבר מוכשר לאחר שהומלח כדין ואין צורך להכשיר אותו על ידי מליחה או צלייה ולכן אין לנו צורך להתעסק בזה. אלא שבכבד הדבר שונה, שכן אין אפשרות כלל למלוח כבד והתקנה שלו היא רק בצלייה. לכן צריך להקפיד היטב בהכנת הכבד ולשים לב היטב לדרך הכשרתו.
כדי לצלות את הכבד יש לחתוך אותו לאורכו ולרוחבו ולשים את מקום החיתוך כלפי מטה בעת הצלייה כדי שהדם יוכל לנזול למטה דרך מקום החיתוך. יש לצלות את הכבד על רשת או להחזיק שיפוד על האש וכדומה, כך שיהיה לדם לאן לצאת. אין לצלות בתבנית שטוחה או לכסות את הכבד בנייר כסף או דבר אחר כי כך לא יהיה לדם לאן לצאת, וגם שחלקים ממנו מתבשלים מהאדים.
לאחר צליית הכבד כדין יהיה אפשר לבשלו אם רוצים. אך כל זה בתנאי שלא עברו שלשה ימים מעת השחיטה, ואם עברו יותר משלשה ימים אפשר לצלות את הכבד אבל אין לבשל את הכבד לאחר הצלייה אלא לאכלו צלוי.
לכן כאשר קונים כבד, יש לשים לב היטב לתאריך השחיטה ולחשב את הזמן מאותו הרגע ועד לרגע הצלייה המשוער, שלא עברו יותר משלשה ימים. וצריך לדעת שתוקף המוצר לא קובע כלל, כיוון שהתוקף ארוך יותר משלשה ימים. לכן יתכן שעברו כבר שלשה ימים מעת השחיטה (ואז אסור לבשל אחר הצלייה), ויחד עם זאת הבשר עדיין בתוקף ואפשר לצלותו ולאכלו צלוי.
אם הקפיאו את הכבד, אז זמן הקיפאון לא נחשב כחלק מהשלשה ימים. לכן אם הקפיאו את הכבד לאחר יום או יומיים מהשחיטה ולאחר כשבועיים הוציאו אותו מההקפאה, אז אפשר לצלות את הכבד ולבשל אותו לאחר הצלייה למרות הזמן הרב שעבר, כיוון שמתייחסים רק לזמן שהכבד לא היה קפוא.
אין לערות מים חמים על כבד קפוא כדי להפשירו, שהמים החמים מבשלים אותו כשהוא עדיין לא מוכשר. אלא יש להשאיר את הכבד בחוץ עד שיפשיר מעצמו.
זהירות מדם
מלבד עניין הכשרת הבשר להוצאת הדם, ישנם מקומות נוספים שבהם צריך להיזהר כדי להינצל מאיסור אכילת דם. וכמו למשל דם המצוי בביצים, שלפני שמוסיפים את הביצים למאכלים, יש לבדוק אותן תחילה. נהוג לשבור את הביצה לתוך כוס שקופה, ואז להסתכל היטב מכל הצדדים לראות שאין שם דם.
אלא שכל זה כאשר הדבר אפשרי, וכמו למשל כאשר שוברים את הביצים לצורך הכנת חביתה, עוגות וכדומה. אבל כאשר רוצים לבשל את הביצה, כמו ביצים ששמים בחמין, או ביצים קשות וכדומה, שאז רוצים לשמור עליהן שלמות עד לאחר הבישול, אז סומכים על כך שרוב הביצים אינן עם דם ואפשר לאכול אותן ללא בדיקה.
דם האדם אמנם אינו אסור בפני עצמו, אך יחד עם זאת יש באכילת דם בעיה של מראית עין. לכן צריך לשים לב שאם יש לאדם פצע, ודם נמרח על דבר מאכל כלשהו, או שאם אדם נגס במאכל כלשהו ומהחניכיים יצא דם על אותו מאכל, אז צריך לשטוף או להסיר את אותו מקום.
השם יתברך יזכה את כל ישראל לאכול בשר כשר ומהודר, להינצל מאיסור אכילת דם ומאיסורים אחרים ולהתקדש לעבודת השם יתברך.
תכנים נוספים דומים:
האם ניתן להכשיר בשר במעשנת בשר,? כלומר,זו לא מליחה ולא צליה
שלום ושבוע טוב,
אני לא פוסק הלכה, אבל אתן בזה חוות דעת אישית ולא מחייבת.
ישנם דברים חדשניים שקצת קשה להגדיר. השאלה אם דרך השימוש במעשנת מוגדרת כצליה (וכפי שחז״ל הגדירו שהאש שואבת את הדם) או שבגלל שזה סגור זה סוג של בישול (שזה מתבשל מחום האדים והעשן). בינתיים לא ראיתי מי שמדבר בזה ולכן לעניות דעתי נראה שיהיה אסור מצד הספק שבזה, אלא אם כן גדולי הדור יפסקו ויגדירו את הפעולה של המעשנת כצליה.
האם לאחר הכשרת בשר טרי כדין והקפאתו במקפיא, יש הגבלת זמן עד מתי אפשר לבשלו?
אם כבר הכשירו את הבשר במליחה (מה שהיום לרוב כבר עושים במפעלים עוד לפני השיווק), אז אין שום הגבלת זמן כלל.
אבל אם לא מלחו את הבשר, אז אפשר למלוח אותו עד שלשה ימים, ואם מלחו אותו לאחר מכן, אין אפשרות לבשלו אלא רק לצלות.
אבל כל זה מחוץ למקפיא. אם הכניסו את הבשר הלא מוכשר למקפיא, אז זה מקפיא את מצבו, ואם למשל עברו יומיים מהשחיטה ועד להקפאה, אז לאחר הוצאה מהקפאה יישאר עוד יום.
בהצלחה וכל טוב.