הלכות לשון הרע – פרשת בהעלותך
בסוף פרשת בהעלותך מסופר על מרים שדיברה עם אהרן על ציפורה אשת משה. מרים ששמעה שמשה פרש מאשתו כדי להיות פנוי לדבר עם השכינה, אמרה שגם היא ואהרן נביאים ולמרות זאת הם ממשיכים בחיי הנישואין כרגיל ואין צורך לחיות בפרישות. לאחר מכן מרים נענשה ונהייתה מצורעת כשלג.
ובאמת חז״ל מלמדים אותנו שצרעת ונגעים שונים שפוקדים את האדם, מגיעים כעונש על לשון הרע. וכאן הפרשה מלמדת אותנו אפילו יותר מזה, שמרים הרי הייתה נביאה גדולה וצדיקה, וגם אחותו הגדולה של משה רבינו שאהבה אותו ורצתה בטובתו, שגם עזרה להבאתו לעולם לאחר ששכנעה את אביה להחזיר את גרושתו, וגם הביאה להצלתו מן היאור, וכל מה שהיא דיברה עליו לא היה כל כך נורא, והיא בוודאי לא התכוונה לרעתו, והוא בוודאי שלא הקפיד שהרי התורה כותבת באותו מקום במפורש שמשה רבינו הוא ענו מכל האדם אשר על פני האדמה, ועם כל הסיבות הרבות הללו לוותר ולהעלים עין, בכל זאת היא לא ניצלה מעונש הצרעת.
והעניין הזה גם הפך להיות חלק מעשר זכירות שאנו מצווים לזכור. כי כל אדם מוכרח להחדיר לעצמו לראות את הצד הטוב יותר של הדברים ולהתרחק ככל שאפשר מלשון הרע.
צריך להבין שלשון הרע נובע מתוך מחשבה רעה. כאשר מסתכלים על הצד השלילי של הדברים, על חצי הכוס הריקה, אז יוצא מזה לשון הרע. אם דנים לכף זכות ומשתדלים תמיד לחשוב בצורה חיובית, אז לא יכול לצאת מזה לשון הרע.
כאילו שאנחנו מחליטים אם לשים משקפיים ורודות או שחורות ובכך להשפיע על איך שאנו קולטים את העולם. וממילא הדרך שבה אנו קולטים את העולם היא אותה הדרך בה נרצה להוציא את הדברים. לכן אדם שרואה בצורה טובה את הסביבה שלו, בוודאי מדבר עליה רק שבחים ודברים טובים.
אדם שמסתכל על הצד החיובי ורואה את הטוב שבכל דבר, מקבל מידה כנגד מידה וכך גם דנים אותו בשמיים לכף זכות ורואים את הצדדים החיוביים שבו. אך אדם שמסתכל על הצדדים השליליים ומחפש מה לא טוב בכל דבר, הוא מגיע בקלות ללשון הרע בלי לשים לב כיוון שזה מה שנמצא בתוכו, ואז ממילא גם כך דנים אותו בשמיים בהתאם, מידה כנגד מידה, לכף חובה ולצדדים השליליים שבו.
ובאמת איסור לשון הרע הוא דבר כמעט בלתי נמנע, שאפשר לראות בחוש איך שכולם מסביב עוברים עליו אינספור פעמים ואפילו לא מרגישים שהם עושים משהו לא בסדר. מרוב ההרגל לעבירה היא כבר נראית לנו כהיתר. מרוב שהתרגלנו להסתכל בצורה לא טובה על החיים, לבוא בטענות ובתלונות, לחפש ביקורת ודברים לא טובים בכולם, אז לשון הרע כלל לא נראה כל כך רע.
אלא שלמרות ההרגלים, למרות הקושי ולמרות שזה נראה כהיתר, צריך לדעת שהאיסור בעינו עומד וזה לא מפחית אפילו מעט מחובתנו להישמר ולהימנע בכל מחיר מלשון הרע. גם אם אי אפשר לקיים את כל ההלכות וגם אם על כל פעם אחת שאנו מצליחים להימנע באות מאות פעמים שאנו לא מצליחים, למרות הכל עלינו לעשות כל שביכולתנו להשתדל להימנע מהאיסור.
בתור התחלה, כדי להימנע מהאיסור עלינו ללמוד את ההלכות הקשורות. צריך קודם להגדיר את האיסור ולהבין מהו כדי שנוכל לזהות אותו כשהוא מתקרב. ככל שנשקיע בלימוד ההלכות, וככל שנקדיש לזה זמן ומחשבה, כך מהשמיים יסייעו ויעזרו לנו להתגבר ולהצליח להימנע מלשון הרע ומכל איסור.
לכן ניסינו לרכז את הלכות לשון הרע העיקריות בקיצור נמרץ כדי לתת קרש קפיצה להבנת הדברים והפנמתם. הדברים מבוססים על דברי החפץ חיים שעשה הרבה סדר בהלכות האלו והפך אותן לנגישות וקלות להבנה. השם יתברך יזכה אותנו להצליח להישמר מכל איסור.
הלכות שמירת הלשון
אסור לספר שום דברי גנאי על אף אדם מישראל, וכל דבר שיש בו גנאי כלשהו לאדם כלשהו נקרא ״לשון הרע״. האיסור הוא אפילו אם הדברים שנאמרים הם אמת. אם הדברים הם שקר, אז זה נקרא מוציא שם רע ואז העוון הרבה יותר חמור. לכן זה בוודאי לא תירוץ לומר “אבל זה באמת כך”, כי גם אם זה באמת, זה לא מתיר לנו לומר את זה.
האיסור קיים גם אם אחרים גרמו לנו לספר, וזה לא משנה אם מישהו שכנע אותנו או אילץ אותנו. כל אדם מחויב להיות אחראי על הדברים שהוא מוציא מפיו. ובאמת ניתן לראות שפעמים רבות יש לחץ חברתי שמביא אנשים לדבר לשון הרע והם חושבים שלא הייתה להם ברירה, ובמיוחד כשנמצאים עם חברים ומרגישים צורך להיות שייכים ולא להישמע מוזרים ו”להרוס מסיבות”, אלא שהאדם הוא בעל בחירה ועליו להתעקש לשמור על ההלכה בכל מחיר.
לפעמים ישנה שתיקה מביכה שגורמת לחוסר נוחות ומתוך רצון להשתלב מחפשים על מה לדבר ואז אומרים דברי לשון הרע להשגת כבוד ואהדה. ועל אחת כמה וכמה שהסביבה מעריכה אותם יותר מתוך הדברים שאומרים. במקרים כאלו זה הופך להיות אפילו גרוע יותר כיוון שהמספרים מגזימים בתיאורים פיקנטיים ומוסיפים שקרים כדי להרשים את האנשים סביבם. לכן עלינו לזכור שהאחריות היא שלנו ועלינו לעמוד היטב על המשמר לא לספר שום לשון הרע.
אסור לספר לשון הרע גם ברמז או באופן לא מילולי. לכן אסור למשל לעשות תנועה של זלזול כשמדברים על אדם מסוים, להציג תמונה מזלזלת או לכתוב דברים לא נעימים על מישהו וכו׳. יוצא שגם כשכלל לא מדברים צריך להיזהר לא לעבור על לשון הרע, ובעיקר בעידן התקשורת של ימינו, שיש מסרים והודעות, שבכל רגע אפשר לעבור על לשון הרע בלי להרגיש כמעט.
גם כשהמספר כלול בלשון הרע זה אסור. לכן אם אנחנו רוצים לספר על עצמנו דבר לא נעים שעשינו, אז אסור להזכיר שמות של אנשים אחרים שגם הם השתתפו בדבר. כך גם אסור לומר דבר גנאי כלשהו על עצמנו ביחד עם אחרים.
לפעמים לא אומרים את שם האיש שעליו מדברים, אלא שאפשר להבין זאת מתוך הדברים ואז גם זה יהיה אסור. כך למשל אם נאמר שמישהו מהעבודה שלנו עשה כך וכך, והשומע יכול לגלות על מי מדובר או שהוא מבין מתוך הדברים הנאמרים שזה לא יכול להיות ההוא וכך מצמצם אפשרויות עד שמגיע לאדם המדובר, אז בוודאי שזה יהיה אסור.
מתי כן אפשר לספר לשון הרע?
ישנם מקרים בודדים בהם יהיה מותר לספר דברי גנאי והם לא ייחשבו בגדר של לשון הרע, אלא שצריכים להתקיים כל התנאים המתאימים המובאים בהמשך לשם כך. וגם אז מדובר רק כאשר ישנו צורך גדול לשם כך.
למשל אם רוצים להפריש יהודים מאיסור ויש צורך לדבר בגנות אדם רשע. אם רוצים להרחיק את הילדים מאדם בעל מידות רעות ולספר בגנותו לשם כך. אם רוצים לספר לאדם שרוצה לעשות עסקים עם מישהו על כוונותיו הרעות כדי להציל אותו. אם רוצים לספר לגורמי חוק וביטחון על אדם עבריין שעלול להזיק. אם רוצים לספר על משפחה של חתן או כלה לפני שידוך. וכן ישנם עוד מקרים רבים שבהם הדברים נאמרים לתועלת.
אלא שכל זה יהיה מותר רק כאשר מתקיימים כל התנאים הבאים במלואם:
צריך לבדוק היטב שכל מה שאנו אומרים זה אך ורק לתועלת. אסור להוסיף שום פרט נוסף שאינו נצרך מעבר לדברים ההכרחיים ביותר. ובאמת פעמים רבות אנו בטוחים שאנו אומרים דברים לתועלת כדי שכולם ידעו ושהאמת תצא לאור, אבל באמת אין בזה שום צורך כלל וזה לא מועיל לאף אחד. ידע בלבד זה לא נחשב לתועלת, אלא רק אם אדם יוכל להישמר, להינצל או לעשות פעולות שונות שיעזרו בזכות הידע הזה. צריך לחשוב על כל דבר שאנו אומרים אם זה יעזור ויקדם את העולם בכך שהצד השני ישמע וידע את הדברים. אם לא, אז ישנו סיכוי גבוה שזה בגדר לשון הרע.
בנוסף צריך לשים לב שאין לנו שום כוונה לגנות את האדם עליו נאמרים הדברים. לפעמים אנו רוצים אמנם לומר דברים אמתיים ונכונים לתועלת, אלא שיש לנו גם נגיעות אישיות ורצון לומר דברים לא טובים על אותו אדם, ואז אנו מדברים מתוך הרגש ולא מתוך השכל. לכן צריך לשים לב שאנו לא נגועים כלל. צריך לכוון לתועלת ולא לרצות ליהנות כלל מהפגם של אותו אדם שעליו אנו אומרים את הדברים.
כך נקפיד גם לומר רק עובדות מוצקות וברורות שאנו יודעים בבירור ממקור ראשון, שראינו בעצמנו ולא ששמענו מאחרים שראו, וכל זה בלי לערב דעה אישית. אסור לספר דברים מעבר למה שראינו ובטח שלא להעצים את הדברים עם תיאורים מוחשיים, הגזמות או דגשים על מלים מסוימות שיגרמו לזה להישמע חמור יותר ממה שהיה במציאות.
לפעמים אנו נסערים באותו רגע ואז עלולים לומר את הדברים בצורה לא טהורה ונכונה. לפעמים אפשר להשמיט פרטים חשובים או להתמקד בדברים שונים וכך לשנות את כל התמונה המועברת לאדם השני. לכן צריך לחשוב היטב ולבחון את הדברים. לראות אם האדם אכן עשה משהו לא טוב, אם אכן זה יועיל לספר על כך וכו׳.
אם ראינו אדם חוטא, תחילה צריך להוכיח אותו לבדו ולתת לו הזדמנות לתרץ את מעשיו או לשוב בתשובה. הרי כולנו עושים דברים לא טובים פה ושם. גם אנשים טובים לפעמים עושים שטויות מתוך חוסר מודעות, פזיזות או חולשות שונות. אף אחד לא היה רוצה שיתפסו אותו בשעת קלקלתו וינציחו את העניין בכך שיספרו לכולם. לכן מחובתנו תחילה להוכיח את האדם בארבע עיניים בלי שאף אחד ישמע מכך.
תמיד צריך לבדוק שאין שום אפשרות אחרת כי אולי בכל זאת יהיה אפשר להימנע מלשון הרע ולטפל בדברים בדרך חלופית. לפעמים נוכל להשיג את המטרות שלנו בדרך טובה יותר בלי לומר דברי גנאי.
יש לשים לב שלא עלול להיגרם נזק גדול יותר ממה שצריך להגיע לאותו אדם על פי דין. אם למשל אדם עשה עבירה קטנה ואנחנו נפרסם את זה בכל העולם מתוך מחשבה טובה להציל את העולם ולהביא לתועלת, אז אולי נשיג את המטרה, אבל אותו אדם שרק עשה עבירה קטנה יהיה מסכן גדול שקיבל עונש עצום פי כמה ממה שמגיע לו.
כך צריך לעבור על כל הכללים בדקדוק ותמיד לחשוב עם עצמנו אם באמת זה נצרך ואם אין אפשרות אחרת ורק זה הפתרון היחיד. אם באמת הדבר בלתי נמנע, אז נאמר רק את העובדות הברורות בלי ליהנות מזה כלל ורק כאשר אין לנו שום נגיעות אישיות בעניין, וכך הדבר יהיה מותר.
וכולנו מכירים שמשמיצים אדם כלשהו, ולפעמים מתברר שזו הייתה בכלל טעות, או שאפילו שהוא אכן עשה את הדבר אבל מכל מקום הייתה לו סיבה טובה, או שאפילו אם לא מכל מקום זו מעידה חד פעמית שהתחרט ועשה עליה תשובה, ואפילו אם לא מכל מקום מגזימים מאוד בתיאורים והופכים אדם פשוט לכעין עבריין צמרת ורשע שברשעים.
וצריך לדעת שאחר כך אי אפשר להשיב את הדברים, שגם אם למשל יאמרו שזו הייתה טעות, מכל מקום שמו הרע כבר נחקק אצל האנשים וכולם חושבים עליו דברים גרועים.
וכל אדם יודע על עצמו שלפעמים הוא מתנהג בצורה גרועה ולפעמים הוא עושה דברים ממש לא מוסריים. ואמנם בסך הכל הוא אדם טוב שמנסה לעשות טוב, אבל לפעמים היצרים והתאוות מתגברים. ואמנם זה לא תירוץ, אבל מכל מקום זה קורה ובוודאי שזה לא מצדיק שכולם ידברו עליו ויתפסו אותו כרשע. לכן מוכרחים לחשוב היטב לפני שאנו מפרסמים דברים על אחרים בכל דרך שהיא.
קבלת לשון הרע
מלבד האיסור לספר לשון הרע, ישנו גם איסור לשמוע לשון הרע ממישהו אחר שמספר. לכן ברגע הראשון שאנו מבינים שאנו שומעים (או אפילו עלולים לשמוע) לשון הרע, יש להתרחק מהמקום.
אם בכל זאת יצא ששמענו לשון הרע, בכל אופן אסור לרמוז על הסכמה. אסור לומר ״כן״ או להנהן עם הראש לאות הסכמה, או להביע התעניינות בדברים וכו׳. ובשום פנים ואופן אסור לנו לקבל את הדברים ששמענו. אם נאמר על אדם כלשהו דבר גנאי מסוים, אז עלינו לדון אותו לכף זכות ולא להאמין לדברים.
אם דיבור הגנאי הוא על אדם שמפורסם ברשעותו, או שנאמר לתועלת על פי כל הכללים שמתירים לומר דברי גנאי, אז הדבר אינו בגדר לשון הרע ולכן מותר גם לקבל אותו. רק שצריך שלא יהיו נגיעות אישיות ושכל הכללים שנאמרו יחולו גם כאן במלואם.
ובכל אופן צריך לבדוק היטב את הדברים. שמותר לחשוש לדברים שנאמרו לשם תועלת, אבל אסור להאמין ממש בדברים ולקבל אותם כדברים ברורים. שתמיד צריך לחשוד שאולי הדברים אינם מדויקים או שאולי חסרים פרטים קטנים שיכולים להפוך את כל התמונה.
מובן שאסור בהחלט להעביר ולגלות דבר ששמענו מאחרים ושם החשש גדול שהדברים לא נכונים במלואם ואז זה יהפוך למוציא שם רע. בטח שלא להוסיף דברים מדעתנו כדי לפלפל את הדברים ולהגזים כדי להרשים ולסגנן את הסיפור.
והדבר ידוע שלפעמים מתפרסמים דברים בגנות מישהו והאחד מעביר את הדברים לשני וכל אחד גם מוסיף את הנגיעות האישיות שלו וכך כל העולם יודע את הדברים ולבסוף מתברר שהדבר הוא סתם המצאה או שהגזימו בתיאורים וכלל לא שמעו את הצד השני. לכן אסור לקחת את הדברים שאנו שומעים ברצינות רבה מדי.
היום בעידן התקשורת ישנם ניסיונות גדולים יותר. העיתונים, החדשות והחברים מעבירים את הדברים בקלות על פני המדיה ולשון הרע מגיע אלינו בשניות ובכמויות עצומות. ראוי להתרחק מעיתונים, טלוויזיה ותקשורת, ובכל אופן אם כבר הגיע אלינו לשון הרע, אז להתאמץ לא לקבל אותו ולסרב להאמין. בטח שלא להתייחס לחדשות בתור הלכה פסוקה שבלתי ניתנת לערעור, ובטח שלא לקחת ברצינות את כל מה שהחברים מעבירים מאחד לשני. אנו לא יכולים לשפוט, לא מכירים את כל הפרטים ולפעמים אנו בכלל לא מכירים את האנשים שעליהם מדובר.
כולנו הרי יודעים כמה עוול ושקרים יש בתקשורת העולמית, יודעים שמציגים את ישראל בעולם בתור רוצחים ופושעים. יודעים שאת המחבלים מציגים בתור קרבנות מסכנים. אנו רואים איך לוקחים פרט קטן ומנפחים אותו ומוציאים אותו מהקשרו וחוגגים עליו בלי סוף. רואים איך שבעולם שומעים רק צד אחד של הסיפור ובטוחים שהם מבינים הכל. כל אדם שמעולם לא דרך בארץ ישראל בטוח שיש לו את הפתרון הטוב ביותר לבעיית המזרח התיכון בלי שהוא בכלל מבין מה הבעיה.
לכן דווקא אנחנו שעדים לכל זה בעצמנו, צריכים לדעת טוב יותר מכולם כמה אסור לשפוט ואסור להאמין. לא לקבל שום דבר כל עוד לא ביררנו היטב את העובדות, דיברנו באופן אישי עם האנשים המעורבים וראינו בעינינו את העדויות.
לפעמים כלי התקשורת רומסים אנשים חפים מפשע שלא עשו דבר רע. לפעמים נטפלים לאדם ששגג ומעד בדבר שיכול היה לקרות לכולנו ומנפחים את הדבר מעבר לכל פרופורציות. לא פעם מעמידים אנשים כרשעים בלי שום סיבה נראית לעין. והאנשים התמימים ששומעים את הדברים בטוחים שהכול אמת ומיד מספרים לכל המכרים שלהם עד שהדבר הופך לשיחת היום וכל אחד שמספר אומר את הדברים בביטחון מוחלט כאילו הוא עצמו היה שם וראה את הדברים. כל זה למרות שאין לזה שום בסיס, וגם אם היה בסיס כלשהו הכל מלא בהגזמות, וגם אם היו מספרים את הדברים במדויק, בכל זאת אין שום טעם ושום היתר להעביר את הדברים הלאה ולספר לאחרים.
ובאמת יש כוח עצום לכלי התקשורת לעשות כרצונם, כי הם מחליטים מה לשדר ומתי, הם מחליטים למי לתת יותר זמן או פחות, הם מחליטים את מי לקטול ואת מי להציג בצורה מכובדת, וכל זה במסווה של חדשות אובייקטיביות שמציגות את העובדות. לכן ראוי לכולנו להתרחק ולהישמר כדי להינצל מכל זה.
השם יתברך יזכה אותנו לשמור על פינו ולשוננו, לדבר רק דברי תורה ושאר דברים טובים שיזרזו את הגאולה השלמה, לשמוע בשורות טובות ודברים טובים ולזכות לטהר את עצמנו מכל דבר לא טוב.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה