לזכור מי רואה ויודע הכל – פרשת בהר
מטבענו אנו נוטים לומר ולעשות את הדברים הנוחים לנו, למרות שהם לא תמיד הדברים הנכונים. יצר האדם מנווט אותו פעמים רבות לדרכים לא ישרות כדי להשיג את מה שהוא רוצה. הנחמה של האדם היא העובדה שאף אחד לא רואה אותו ולא יודע על מעשיו ומחשבותיו. הרי אף אחד מאיתנו לא היה מתנהג בצורה שהוא מתנהג או חושב בצורה שהוא חושב אילו היה יודע שכל האנשים מסביבו קוראים את מחשבותיו הפנימיות.
כמה שטויות עוברות לנו בראש, כמה הצגות אנו עושים ליד אחרים, כמה דברים שאנו לא מאמינים בהם אנו מוכרים לאחרים, כמה עצות לא טובות אנו נותנים, כמה מילים טיפשיות נוציא מהפה רק כדי לא להודות בטעויות שלנו וכמה שקרים אנחנו מוציאים גם בלי לדבר בכלל. אנחנו מסתירים דברים רבים מתוך ידיעה שאף אחד לא יודע מה מתחולל בתוכנו, ומרגישים ברי מזל שאף אחד לא רואה ושומע מה הולך אצלנו בפנים. אבל כל זה לא מדויק, שהרי הפרשה שלנו מזהירה "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך…" (ויקרא כה', פסוק יז'). אולי אין אדם שיכול לראות ולדעת מה קורה אצלנו בפנים, אבל הקדוש ברוך הוא רואה ויודע הכל.
אדם שנותן לחברו עצה שאינה טובה יכול לטעון שלדעתו היא כן הייתה טובה. הוא בקלות יכול להתחמק מאשמה בטענה שהוא לא ידע שהדברים יגיעו למקום לא טוב. בבית הדין הוא בוודאי יצא זכאי, כיוון שאין שום ראיות שיכולות להפליל אותו. הוא יכול לרמות את כל העולם וכולם יחשבו שהוא האדם הכי טוב עלי אדמות. אך את הקדוש ברוך הוא אף אחד לא יכול לרמות. השם יתברך רואה הכל, שומע הכל ויודע הכל. גם המחשבות הפנימיות שאפילו אנחנו בעצמנו כלל לא שמנו לב אליהן גלויות לפניו. כל מה שאנו חשים ומרגישים, הכל פתוח מולו.
לרוב אנו מונעים על ידי גורמים שונים שהובילו אותנו למקום מסוים ולכן אנו מתפקדים בהתאם לנסיבות ולאותם גורמים. למשל אדם שהגיע לעבודה מסוימת, יתנהל בהתאם לאותה עבודה. אם לא היו משלמים לו כסף, הוא בוודאי לא היה עושה את מה שהוא עושה שם. זה לא שבאמת אכפת לו מהמפעל בו הוא נמצא, או שהוא רוצה לייצג את החברה בה הוא עובד כי הוא חושב שהיא חברה מוצלחת. הוא עושה מה שצריך לעשות כדי לקבל את המשכורת בסוף החודש. יוצא מכאן שאם יפסיקו לתת לו את המשכורת, אז הוא ישנה את כל סדר היום שלו. כי זה לא משהו פנימי מתוכו, אלא משהו שמניע אותו לנהוג בצורה מסוימת.
אבל כל זה לא מדובר רק על מקום עבודה, אלא כמעט כל פרט בחיים שלנו מורכב בצורה כזו. לכל אחד יש את המשפחה שלו שהוא מתייחס אליה כמו אל משפחה ולאנשים זרים ברחוב הוא יתייחס אחרת. כי עצם הידיעה שזו המשפחה שלו משנה את כל ההסתכלות על הדברים. כך גם אדם שנמצא בסביבה מסוימת מושפע מאותה הסביבה ומתנהג בהתאם למקום. אדם שנמצא על חוף הים לא יתנהג כפי שהוא מתנהג כשהוא נמצא מול הדיין בבית הדין. הוא לא יתנהג עם החברים כמו שהוא מתנהג ליד ההורים שלו. הוא לא יתנהג בהלוויה כפי שהוא מתנהג בחגיגה. כך בכל מצב האדם מתאים את עצמו ומשנה את ההתנהגות שלו בהתאם לנסיבות.
הדבר הזה לפעמים מסוכן, כי ישנם מקרים בהם אפילו האדם עצמו לא מכיר את עצמו ולא יודע כיצד הוא יתפקד בנסיבות אחרות. אדם למשל יכול להיזהר מלגנוב משום שהוא חושש להיתפס או מפני שזה מקובל בחברה שאסור ולא מוסרי לגנוב, אבל אפילו הוא עצמו לא יודע שאם תזדמן לידו גנבה שאף אחד בעולם לא יוכל לדעת עליה, אז כבר לא תהיה לו שום בעיה לבצע את הפשע. לכן אנחנו מבקשים מהשם בכל יום שלא יביא אותנו לידי ניסיון ולידי ביזיון. כי פתאום יכול לבוא ניסיון שבו נגלה שאנחנו לא חזקים כמו שחשבנו.
אדם יכול להרגיש אהבה לאשתו ולהיות נאמן רק לה, אך כאשר האהבה תדעך לה, היא כבר לא תעניין אותו והוא יחפש חס ושלום ריגושים חדשים. אדם יכול להיות הכי אדיב ומנומס לכולם מתוך רצון להיות מכובד ואהוב, אך אם יגיע למצב שהוא נמצא על אי בודד, הוא יתחיל להתנהג כמו קניבל כי הוא יודע שהוא רחוק מהבית ואף אחד לא רואה אותו. כך כאשר הנסיבות מסביב ישתנו, גם התנהגות האדם תשתנה בהתאם.
האדם היחד שייזהר היטב במעשיו ואף במחשבותיו בכל מקום ומצב הוא אדם ירא שמיים אמתי שמבין שהקדוש ברוך הוא רואה אותו בכל רגע. הוא לא מושפע מגורמים חיצוניים, כי הוא יודע שהשם נמצא בכל מקום, רואה הכל, שומע הכל ויודע הכל. הרמ"א מביא את הכלל שיוויתי השם לנגדי תמיד בסימן הראשון ובסעיף הראשון של השולחן ערוך. כי על זה מבוססת כל עבודת השם של האדם. אם אדם יודע שהשם מולו, הוא לא יכול לחטוא. כל חטא שהאדם עושה נובע מתוך ההסתרה, מתוך שהוא לא ראה שהשם נמצא שם ורואה אותו.
התורה מצווה אותנו "לא תונו איש את עמיתו", אך זה לא מספיק משום שאנחנו יכולים לספר סיפורים על כמה אנחנו מנסים לעזור לאדם מסוים, בזמן שבפנים כל המעשים הטובים שלנו מגיעים מתוך אינטרסים אישיים ומניעים אגואיסטיים של אונאה. לפעמים אנו יכולים אפילו להאמין בטוב הלב שלנו בעצמנו מרוב שאנו חיים בשקר הזה. לכן התורה לא מסתפקת בציווי הזה, אלא מוסיפה את הפרט החשוב "ויראת מאלוקיך".
אם אדם יימנע מאונאה כי הוא חושב שהוא אדם טוב, כי אכפת לו מהזולת או מכל סיבה אחרת, אז אמנם זה אצילי ויפה, אבל זה לא יחזיק מעמד. אדם טוב זה דבר יחסי והאכפתיות מהזולת נובעת מיחסי גומלין ומה שיוצא לנו מזה בתמורה. לכל סיבה יש דבר שיכול לסתור אותה ותמיד עלול להגיע המקרה ששם הפיתוי גדול מדי ואז ניפול. כל דבר תלוי בדברים אחרים וכאשר אותם דברים משתנים, גם הוא ישתנה בהתאם. לכן הסיבה היחידה שבגללה יהודי צריך להימנע מאונאה היא "ויראת מאלוקיך". כי אדם שירא מאלוקים ונמנע מאונאה עושה זאת מכל הלב, בכל מקום ובכל הנסיבות האפשריות. הוא יודע שהשם אתו בכל מקום והוא ציווה אותו על האיסור הזה. גם על אי בודד וגם בתוך המחשבות האפלות שאף אחד לא יודע עליהן הוא מציית לכללי התורה משום שהוא מבין שהשם יודע הכל.
אדם שמחזק את יראת השמיים שלו בצורה אמתית הופך לאדם טוב יותר. הוא לא יכול להזיק לאחרים כי השם ציווה אותו על כך. לא בגלל שזה מסתדר לו בתפיסת העולם הנוכחית שלו שעלולה להשתנות, אלא בגלל שהוא מצווה על כך והשם יתברך תמיד נמצא אתו ורואה אותו. הוא מברך כל אחד ואחד בסביבתו ומשתדל לעשות כמה שיותר חסד ומעשים טובים. כל זה לא בגלל שהוא מחפש את האהדה של הסביבה, בגלל שהוא חש טוב עם עצמו או בגלל שהוא מרוויח מזה משהו, אלא משום שכך השם ציווה אותו. לכן גם אם זה לא יהיה נוח, גם אם הוא לא יקבל הרגשה טובה וגם אם הוא לא ירוויח כלום, הוא עדין יעשה את הדבר הנכון, כי כך השם ציווה. הוא מבין שהשם נמצא אתו ורואה כל מעשה, כל דיבור וכל מחשבה. אז הוא נזהר היטב בכל דבר שהוא עושה, מוציא מהפה או חושב.
אנשים רבים חושבים שהם טובים כי הם עושים מעשים טובים כי אותם מעשים גורמים להם להרגיש טוב. אם נותנים קצת כסף לצדקה, מכבדים את ההורים שעשו בשבילנו המון או עוזרים לאדם במצוקה, אז נראה שאנחנו אנשים טובים. לכאורה אפשר לחשוב שאולי אפשר חס ושלום לוותר על המצוות ופשוט להפוך לאנשים טובים מעצמנו. אבל השאלה מה יקרה אצל אדם שהעני שצריך צדקה הוא השונא שלו, ההורים שהוא צריך לכבד שנאו אותו והעבירו אותו גיהינום בבית ואותו אדם במצוקה מקלל ומבזה אותו. כעת אותו אדם יחשוב פעמיים אם לעזור, כי עכשיו אותה הרגשה טובה שהוא מקבל כשהוא עושה מעשה טוב, כבר לא תגיע. לכאורה אין טעם לעזור או לעשות חסד במקרים כאלו. אבל כל זה מתוך מניעים אגואיסטיים ורצון לקבל הרגשה טובה. כשאדם עושה את הדברים כי כך השם ציווה וכעת השם נמצא פה ורואה הכל, אז בכל מצב אפשרי הוא יעשה את הדברים בצורה הטובה ביותר.
רק מתוך יראת שמיים אפשר להגיע לשינוי טוב ואמתי. השם יתברך יזכה אותנו להגיע ליראת שמיים אמתית וטהורה שתחזק אותנו ותצמיח אותנו מעלה מעלה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה