פרשת בלק – כולם בובות על חוט והשם לבדו שולט
לאחר המאמץ הרב של בלעם ללכת נגד רצון השם ולקלל את ישראל במשך כל הפרשה, הוא רואה שיוצאות לו מהפה רק ברכות על ישראל והוא מבין שזה לא ילך לו בדרך הזו כי רק השם מחליט מה הוא יאמר. הוא מבין שאין שום עצה ותבונה נגד השם. אלא שיחד עם זאת הוא לא מוכן לוותר על הרצון החזק שלו להכשיל את ישראל, ולכן לקראת סוף הפרשה הוא מנסה דרך שונה.
הוא מבין שהעולם מונהג על פי עניין רוחני, שלפי הנסיבות הרוחניות, כך נקבעות הנסיבות הגשמיות. שהרי זו הסיבה שלא הצליח לקלל, כי כאשר בעולמות העליונים רוצים בהצלחת ישראל, אז אי אפשר ללכת נגד זה. אין טעם לנסות לשנות דברים בטבע, במציאות הגשמית, אלא שצריך לשנות את השורשים הרוחניים בעולמות העליונים.
בלעם מנצל את ההבנה הזו כדי להשיג את הרצון שלו. במקום להילחם מלחמה חסרת כל סיכוי נגד הקדוש ברוך הוא ששולט על הכל, הוא מייעץ לבלק לגרום לישראל לחטוא, ואז כאשר יגרמו לקלקול בעולמות העליונים, ממילא כתוצאה מכך יכשילו אותם כאן בעולם הגשמי.
ובאמת בלק לקח את העצה שלו ושלח את בנות מואב לזנות ולהחטיא את ישראל. ולצערנו השיטה שלו עבדה, שלאחר מכן הקדוש ברוך הוא שלח מגפה שהביאה למותם של עשרים וארבעה אלף איש מהעם.
הרעיון שהבין בלעם הוא פשוט, וכולנו בתוכנו יודעים אותו. הקדוש ברוך הוא שולט על הכל. זה לא משנה כמה ננסה ללכת נגד רצונו, זה לא יעזור. הוא לבדו שולט והוא זה שמחליט על הכל. הדבר היחיד שיש באפשרותנו לשנות הוא המצב הרוחני שלנו. אפשר להתקרב אליו יותר או חס ושלום להתרחק ממנו, אבל עניין הגשמיות כלל לא בשליטתנו ומשמיים מזמנים לכל אדם שפע על פי המקום הרוחני בו הוא נמצא.
אם אדם מתרחק מהמסלול הנכון, הוא יביא אותו אליו. זה יכול להיות בדרך טובה, כמו שאמר לבלעם בפעם הראשונה שלא ילך עם האנשים לקלל את ישראל. זה יכול להיות בדרך פחות טובה אם הוא ממשיך בדרכו המקולקלת, כמו המלאך שהסיט את האתון מהדרך. אבל לפעמים, לא עלינו, זה יכול לבוא בצורה של ייסורים כמו עשרים וארבעה אלף איש שמתו במגפה.
בלעם לא יכול היה לעשות כלום נגד ישראל. כי אם המעשים של ישראל מתוקנים, אז השם יתברך הופך את הכל לכבודם. הוא יכול לעשות השתדלויות רבות ומאמצים עצומים, ועדיין לא ישנה מאום. הדרך היחידה היא לחבל ח"ו בקשר שבין ישראל לאביהם שבשמיים שמגן עליהם.
ואם המעשים של עם ישראל אינם מתוקנים, אז אומות העולם יכולות לשלוט חס ושלום, ואפילו יותר מכך, אומות העולם לא צריכות להתאמץ, כי המגיפה עושה את העבודה במקומם. אומות העולם לא צריכות נשק חזק כדי להכניע את ישראל, הן רק צריכות שיהיה רפיון בעבודת השם, ואז הקדוש ברוך הוא כבר יביא את המציאות הגשמית בהתאם.
יוצא שהכול תלוי במעשים שלנו, ולאומות העולם אין שום נגיעה בזה. לא הצבא הוא שנלחם, לא האויבים הם שיכולים להזיק, לא ראשי העם יכולים להועיל, לא הכוח הוא שקובע ולא שום דבר גשמי משחק תפקיד. הכל תלוי אך ורק בהשתדלות הרוחנית. אם לומדים תורה, מקיימים מצוות ועושים את רצון השם, אז הכל טוב. ואם להפך, אז חס ושלום מתרחשים דברים לא טובים, וכפי שמתואר באריכות בפרשת בחוקותי.
אנשים פוחדים מאומות העולם השולטות. נרתעים ממלחמות ועושים הכל בשביל הסכמי שלום עם רוצחים ומחבלים. כל פסיעה בארץ שלנו מלווה באישור של בכירים מאומות העולם, מתוך רצון להתחנף ולעשות להם נחת כך שיעזרו לנו. אבל כל הדברים הללו הם חסרי משמעות משום שלאומות העולם אין שום כוח מצד עצמן.
הפרשה מלמדת אותנו בצורה ברורה שאף אחד לא יכול לגעת בישראל מבלי שהשם ירצה בכך. מי יודע כמה מחבלים מנסים להזיק לנו. מי יודע מה האויבים ששונאים אותנו כל כך מתכננים לעשות. מי יודע כמה מאמץ והשקעה הם עושים כדי להרע לנו. אלא שהקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
ואילו הפרשה הזו לא הייתה נכתבת, לעולם לא היינו יודעים שבלעם ובלק כל כך התאמצו כדי להצר לנו ולקלל אותנו. לא היינו משערים לעצמנו את כל הנסים המופלאים שהשם יתברך עושה איתנו. ומצד שני היינו סוברים שאותה מגפה היא דבר מקרי, ולא היינו משייכים את זה למעשים של העם עם בנות מואב.
אבל הפרשה כן נכתבה, ובצורה שונה מכל שאר התורה, שתמיד מספרים את הדברים מהצד של ישראל, וכאן בצורה תמוהה לכאורה הדברים נכתבו מנקודת מבט של האויבים של ישראל. כי רק בצורה כזו נוכל להבין את הנסים העצומים וההשגחה הפרטית של השם יתברך עלינו. מי יודע כמה נסים נפלאים מתרחשים בכל יום כדי להציל אותנו מהאויבים הארורים שכל כך שונאים אותנו.
וכך בכל הדורות, קמים עלינו לכלותנו, ואנחנו מצד שני חושבים כוחי ועוצם ידי. שתמיד משבחים את הערנות של כוחות הביטחון, שמתמלאים בגאווה על הכוח האדיר של הצבא, ומתרברבים בניצחונות שכלל לא שייכים לנו. הרי זה הכל של הקדוש ברוך הוא. אין לנו שום מושג בכל הנסים המדהימים שמתרחשים מאחורי הגב שלנו.
ומצד שני, דווקא אותם תלמידי חכמים שיושבים בשקט ועושים מהפכות בשמיים, שמרבים זכויות לישראל, שיושבים ללמוד תורה מהבוקר עד הלילה ומורידים לעולם חסדים גדולים במקום דינים חזקים שהיו צריכים ח"ו לבוא, דווקא הם נתפסים כמפריעים. שכאילו הם לא עושים כלום, חיים על חשבון אחרים, מתעלקים על הציבור, לא מתגייסים ולא מועילים במאמץ וכו’. וכך מצרים להם ורודפים אותם, ולא מבינים שבזכותם העולם קיים.
כי אנו רואים את העולם הגשמי מתוך עיניים גשמיות. לא מבינים שיש דברים מעבר. לא מבינים שאנחנו כמו בובות והכל השגחה פרטית מסביבנו. אין דבר כזה צירוף מקרים, הכל נקבע בצורה מדויקת. ואמנם צריך לעשות השתדלות, אבל לאותה השתדלות אין שום קשר להצלחה. השפע וההצלחה מגיעים אך ורק מתוך ההשתדלות הרוחנית.
מה שבאמת עלול להביא למפלה לעם ישראל זה הזנות והחטאים. אדם שסוטה מדרך האמת עלול בקלות להביא למפלה. מצד שני הליכה בדרכי השם תביא לנו את הניצחון מול אומות העולם. זהו הפתרון למחבלים ולפיגועים, הפתרון לכל הצרות של עם ישראל וגם הפתרון לצרות האישיות של כל אחד ואחד מאיתנו. רק השקעה רוחנית תועיל.
הרי הקדוש ברוך הוא לבדו שולט, וכל השאר מסביב הם כמו בובות על חוט מבחינתנו. אז למה לבזבז את הזמן במלחמות עם בובה? למה לכעוס על בובה שמרגיזה אותנו? למה לפחד מבובות? במקום זה אפשר לשמור על יחסים טובים עם המקור ששולט על כל זה, ולקבל את הברכות של בלעם וכל שאר השונאים שלנו אפילו שהם מאוד רוצים לקלל, פשוט כי כך השם החליט.
מכאן נבין כמה חשוב להתחזק, ללמוד תורה, להשתדל בקיום המצוות ולעשות כל מה שאפשר כדי להתקרב לקדוש ברוך הוא. כל זה ישפיע עלינו חסדים גדולים והצלחה. גם נלמד כמה צריך להעריך את כל העוסקים בתורה ובהשתדלות הרוחנית, שאלו משפיעים על כולנו שפע גדול.
השם יתברך יזכה אותנו לעשות רצונו וללכת בדרכיו וכך לזכות לברכות מרובות ולשמירה צמודה כך שאף אחד לא יוכל להזיק לנו לעולם.
תכנים נוספים דומים:
יפה מאוד. צריך להפיץ מאמר כזה ברבים.