העוונות הם משא כבד – פרשת בראשית
לאחר שקין רוצח את הבל אחיו, הקדוש ברוך הוא מספר לו על עונשו. כאשר הוא שומע את העונש הוא פונה לקדוש ברוך הוא בחרטה ואומר לו ״גדול עווני מנשוא״ (בראשית ד׳, פסוק יג׳). ולכאורה ישנם כמה דברים שנראים לא מובנים בזה.
ראשית כל, נראה היה שהוא צריך לומר "גדול עונשי מנשוא”, שהרי העונש הוא זה שמכביד על קין והוא זה שגורם לו צער. הרי קין ידע גם קודם לכן על העוון שעשה ושום דבר לא התחדש לו כעת. הגילוי החדש שהשם יתברך גילה לו זה על עניין העונש, שלאחר ששמע את העונש אז אמר את הדברים. אז מדוע קין מדבר על העוון עצמו? האם בכלל לעוון יש גודל או משקל שעלינו לשאת על כתפנו?
בנוסף, חז"ל מלמדים אותנו מכאן שקין עשה תשובה. אלא שהדבר קצת קשה, שאיך אפשר ללמוד שקין עשה תשובה מתוך הצער שלו מהעונש? הדבר דומה לאדם רשע שעשה עבירות חמורות וקשות, עד שתפסו אותו וגזרו עליו מאסר עולם. ואז כששמע את גזר הדין, התחיל לבכות על כמה שהעונש קשה ואיך יחזיק מעמד בבית הסוהר. האם יעלה על הדעת שנלמד מכאן שעשה תשובה? הרי יתכן שהוא שמח בכל הפשעים שעשה ורק מצטער שתפסו אותו, אבל מכל מקום היה רוצה להמשיך עם הפשעים. ואם כן איך אפשר ללמוד שקין עשה תשובה לאחר ששמע על העונש הקשה?
צריך להקדים ולדעת שלמרות שמבחינה מסוימת קין היה בדרגה רוחנית נמוכה עד שהגיע למעשה שפל של רצח אחיו, מכל מקום מבחינות אחרות הוא היה בדרגה עצומה שאין לנו תפיסה בה. הרי הוא היה בנו הבכור של אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ונברא בדמותו. הוא דיבר עם השם יתברך וראה דברים נשגבים.
מתוך ההבנה הזו, נוכל להבין שקין ראה את הדברים לעומקם ושורשם. לכן כאשר הקדוש ברוך הוא סיפר לקין על העונש, הוא הבין עד כמה רחוק הוא הגיע. פתאום הוא הבין עד כמה חמור היה החטא שלו. מתוך גודל העונש אפשר להבין את גודל העוון. עד עכשיו אולי הוא היה בהכחשה, התעלמות והדחקה, ניסה לשכוח מהמעשה ולא לחשוב עליו. אולי הוא יכול היה להצדיק את הרצח בתירוצים ולומר שעשה בסדר ושהבל הוא זה שנהג לא כשורה. אבל כעת כשהוא שומע על העונש, הוא מבין את החומרה של הדברים ורואה את הנזק העצום שגרם.
צריך לדעת שעונש זה לא סוג של נקמה. העונש נועד כדי לתקן. אם אדם סוטה מהדרך הישרה אז צריך להעניש אותו כדי להחזיר אותו למוטב. אין שום עניין לעשות רע למישהו כדי "להחזיר" לאותו אדם, “להראות לו מה זה" או לנקום בו ללא תועלת. העונש הוא דבר טוב שעוזר לאותו אדם לחזור לתיקונו, רק שבדרך כלל התיקון קשה יותר ולכן כרוך בסבל וייסורים.
אם אדם סטה מעט, אז בקלות אפשר להחזיר אותו. אבל אם נפל למקום עמוק יותר, אז כעת צריך לעבור דרך מפרכת כדי לחזור לאותו מקום שממנו נפל. ואם אדם נפל מצוק גבוה וכעת נמצא בתחתית, צריך להביא מסוקים שישלשלו חבלים כדי להוציא משם את אותו אדם. לאחר מכן הוא צריך לעבור ניתוחים קשים וריפוי כואב ולא נעים כדי לחזור לתפקד ולהתרפא לגמרי. ככל שהנפילה גדולה יותר, כך התיקון קשה יותר.
על פי הרמ"ק בספר תומר דבורה בהסבר המושג "נושא עוון", אפשר להבין שכאשר אדם חוטא הוא למעשה בורא יצור רוחני לא טוב מאותו חטא. אותו יצור רוחני נדבק בו ובא להזיק לו וכמו טפיל מנסה להתפרנס ממנו. להבדיל, כמו שאדם צריך לדאוג לילדים שהוא מביא לעולם, כך החוטא צריך לדאוג למזיקים הרוחניים שברא והביא לעולם.
כך גם להפך כאשר אדם מקיים מצווה, הוא בורא מלאך טוב שמגן ושומר עליו. וכך במשך כל החיים אנו בוראים מלאכים טובים ולא טובים, שהם עצמם המצוות והעברות שלנו, וכל אלו באים להטיב לנו או חס ושלום להזיק לנו בכל רגע. יוצא שעצם העוון הוא זה שמזיק לנו.
ואז השם יתברך ברוב חסדיו נתן לנו תרופה לכל אותם מזיקים שבראנו, וזהו העונש. העונש הוא דווקא זה שבא לתקן ולסלק את אותו עוון שמזיק לנו. כמו תרופה לא נעימה שבאה לסייע לנו לסלק את המחלה. התרופה היא אמנם לא נעימה, אבל היא טובה ועוזרת. זה בוודאי לא נעים לעבור ניתוח, אבל זה עדיף לסבול קצת ולהתרפא מאשר להיות תקועים עם מחלות ומזיקים. הטיפול הלא נעים הוא הטוב, והמחלה עצמה היא זו שלא רצויה כאן. לכן מובן שלא צריך לפחד מהעונש עצמו, אלא מהעוון.
מכאן נוכל להבין טוב יותר את מה שקין אמר. כאשר הקדוש ברוך הוא מעניש את קין, פתאום קין מבין שאת כל זה הוא עשה לעצמו. ברור לקין שהקדוש ברוך הוא לא סתם רוצה לצער אותו ולהזיק לו, הוא מבין שאת כל המשא הכבד הזה הוא הביא על עצמו. הוא מבין שאם צריך ריפוי כל כך כואב, זה אומר שהחולי עצמו הוא גדול מאוד. פתאום הוא רואה את גודלם העצום של המזיקים הרוחניים שהוא עצמו ברא על ידי אותו עוון. כעת הוא מבין שהוא עצמו צריך לשאת את אותם מזיקים, כאילו להרים אותם על כתפיו ולדאוג להם לפרנסה ולכל הצרכים.
כאשר קין רואה את המזיק הרוחני הענקי שנברא מרצח אחיו שממנו היה צריך לצאת עולם שלם, פתאום הוא מבין שאין לו כוח לשאת את העוון העצום הזה. הוא לא בוכה על העונש, אלא על העוון עצמו. לכן מובן מדוע למדו מכאן שקין עשה תשובה, שהתחרט על העוון עצמו, ומכאן ברור מדוע השתמש בלשון "גדול עווני מנשוא", שהוא לא התייחס בכלל אל העונש, אלא שממנו למד על העוון.
היום אנחנו רחוקים יותר ויש הסתר פנים גדול. את אותם מזיקים רוחניים ואת הגודל העצום של העוונות שאנו צריכים לסחוב איתנו אנחנו לא רואים. הראיה שלנו הרבה יותר גשמית ומצומצמת מכדי לראות את הדברים האלו. ולא זו בלבד, אלא מרוב שאנו שקועים בעולם של חומר אנחנו אפילו לא יכולים לראות את העונשים שמגיעים. לא מצליחים לקשר את העונש שבא על האדם לאיזשהו עוון שעשה.
כשאדם מקבל ייסורים כלשהם, אז מיד הוא חושב בצורה גשמית מה גרם לזה, ואז הוא מאשים את הנסיבות, את חוסר המזל או את המצבים הגשמיים שהוא ראה מול עיניו. הוא לא חושב שזה בגלל החטאים שעשה וכך לא מגיע לשורש העניין. אבל האמת היא שכל הנסיבות הגשמיות הן בסך הכל תפאורה שהשם יתברך שלח כדי לסובב את הדברים על פי השורש הרוחני העליון שלהם.
כך יוצא שאדם עושה עבירות וחושב שהוא לא מקבל שום עונש וכך מיום ליום הוא מתרגל וחושב שכל העבירות שהוא עושה זה דבר מותר ולא מזיק. בינתיים הוא בורא מלאכי חבלה ומזיקים רבים וגדולים חס ושלום שהולכים אתו ומחכים להזיק לו. הקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו מאריך אף וממתין לו שיחזור בתשובה ובינתיים מעכב את המזיקים האלו. אבל אותם מזיקים הולכים ומתעצמים, מתרבים ומתחזקים עם כל עוון שנוסף מרגע לרגע.
אחר כך אותו אדם לא מבין איך פתאום נופלים עליו ייסורים ומצבים מצערים ולא טובים, הוא לא מבין למה יש לו פחדים שונים וחרדות ללא כל סיבה נראית לעין, הוא לא מבין למה הוא מרגיש חסרון גדול וחוסר שקט נפשי, ובכלל לא מקשר שזה איזה מלאך חבלה שהוא עצמו ברא לפני כמה שנים באיזה חטא שעשה. הוא לא מבין שהוא סוחב על עצמו כעת מטען כבד ביותר של מיליוני מזיקים שנבראו מכוח חטאיו ורק מחכים לעשות לו צרות.
כך גם להפך, אדם יכול לקיים מצוות ומעשים טובים וללמוד תורה, ואז הוא יוצר לעצמו חומה של הגנה. הוא מתמלא בביטחון ואמונה והופך לחזק יותר בנפשו. ואז אם פתאום דברים לא מסתדרים או שבאים להזיק לו, כנגד כל הסיכויים הוא יוצא מהכול ורואה נסים עצומים מול עיניו. הוא אולי לא מודע לזה בכלל, אבל הוא מוקף במיליוני שומרים ומגנים שמוסרים נפש כדי לעזור לו להצליח בדרכו. זו שמירה מיוחדת שהוא סידר לעצמו בעצם לימוד התורה וקיום המצוות.
כמובן שישנם דברים רבים נוספים שבאים בחשבון, כי ישנם חשבונות שמיים שאין לנו השגה בהם ולכן יש מצבים שאנשים צדיקים וחסידים נפגעים חס ושלום או שרשעים נהנים ושמחים. אבל גם אם ישנן גזרות שונות משמיים, צריך לדעת שכל אותם מלאכים טובים ורעים לא אובדים, אלא ממשיכים ומלווים את האדם לעבור את אותן הגזרות, וגם לאחר אותן גזרות ואפילו לאחר המוות, וממשיכים ללוות את האדם לנצח נצחים.
חשוב להבין את הדברים כדי לחשב את התוצאות של המעשים שלנו מראש. לכן אמרו לנו חז״ל במשנה באבות לחשב שכרן של מצוות, הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. נכון שאולי יהיה נחמד למלא איזו תאווה אסורה או שיהיה נוח לעשות איזה עוון, אבל המזיק שאותו עוון בורא אחר כך ירדוף אותנו לנצח נצחים. נכון שאולי אותה מצווה דורשת מאמץ מאיתנו, אבל אם נתאמץ נקנה לנו סנגור שילווה אותנו וישמור עלינו לנצח.
אדם חושב לעצמו שהוא עושה את השיקולים השונים ומחליט החלטה מחושבת. הוא חושב שהוא מבין את חומרת העבירה ובכל זאת רוצה לעשות אותה. אבל כל זה רק מתוך שהוא לא חושב כלל ולא מבין אפילו חצי דבר בעניין החומרה של הדברים.
הדבר דומה למישהו שמסתכל על חטיף שנראה טעים אבל מכיל בתוכו חומרים רעילים ומזיקים שהוא לא מודע להם. אז הוא חושב לעצמו שהוא הגיע להחלטה שזה בסדר לאכול את החטיף הזה. אבל באמת הוא כלל לא החליט כיוון שבכלל לא היה מודע למציאות ולכן לא יכל לחשוב לעומק בשיקול הדעת. כל זה מתוך ההסתר, שאינו יודע את ההשלכות העצומות של אותו מעשה ומעלים עין. אילו היה יודע שאם הוא יאכל את אותו חטיף הוא ימות מיד מהרעלה, הוא לא היה מעז לגעת בו ולא משנה כמה שהוא נראה טעים. אין דבר כזה אדם שיחשוב בהיגיון ויחליט לאכול חטיף מורעל שיהרוג אותו כיוון שהוא נראה טעים.
אלא שאדם בוחר להתעלם ממה שמחייב ומגביל, ואז הוא חושב שזו החלטה שלו. כך צריך להבין שאדם שבוחר לחטוא עושה זאת רק מתוך ראייה לקויה. הוא לא מבין את ההשלכות של המעשים שלו. הוא אומר שלא אכפת לו להיות בגיהינום חס ושלום, שהוא עשה חישובים והחליט לבחור לא לשמור תורה ומצוות וכו’. אבל זו לא באמת החלטה אמתית, כיוון שהוא כלל לא מודע למציאות. הוא חי באשליות כאילו החיים שהוא רואה כאן זה כל התמונה, ואז מקבל החלטות בלי להתחשב במציאות.
אדם חושב למשל שברירה בשבת זו הלכה שנראית קטנונית וזה לא נורא אם לא יקפיד, אבל זה רק בגלל שהוא לא מבין מה זה עונש סקילה. הוא לא מבין כמה חמורים המעשים שלו. אילו היה רואה את הדברים ומבין את החומרה העצומה, הוא לא היה מעז לחלל שבת אפילו באיסור קטן מדברי סופרים. אם אדם היה רואה את המזיקים והמשחיתים שהוא בורא בכל עבירה הוא היה מתמלא בפחד אימים ולא היה מסוגל לחטוא לעולם.
צריך לדעת שבכל זאת ישנה אפשרות להיפטר מאותם מזיקים שאדם ברא במהלך חייו. גם אם במשך כל חיינו עשינו עבירות רבות וחטאים גדולים, אסור להתייאש וחשוב להבין שעדיין אפשר לתקן. כאשר אדם עושה תשובה, הקדוש ברוך הוא פותח לו פתח כדי לעזור לו להיפטר מכל אותם מזיקים שברא. כאשר אדם חוזר בו מעוון כלשהו שעשה, הוא מבטל את כוחם של כל אותם מזיקים שנבראו מאותו העוון. כך קין עשה תשובה כשאמר גדול עווני מנשוא ואז השם יתברך שם לו אות קין להגנה.
אלא שהדבר מוגבל במידה מסוימת. למרות שאדם שב להשם יתברך, צריך להבין שעדין יש פגם שצריך לתקן. לכן רבים שחוזרים בתשובה מרגישים פתאום דווקא בירידה מסוימת ובקשיים, כי כעת הם עושים תיקון לעוונות הישנים שליוו אותם עד עכשיו. עכשיו הוא חווים את הריפוי מהמחלה הנוראה שנדבקה בהם מכל אותם חטאי העבר. הריפוי לא נעים, אבל זו הדרך להעלים את המחלה. צריך לדעת שאותם קשיים מגיעים לזמן קצר יחסית ולאחר מכן אפשר להמשיך את הדרך הרוחנית בצורה נקייה בלי כל אותם עוונות שסחבנו.
אבל ישנה תשובה גדולה עוד יותר שאפשר לעשות. אדם שעושה תשובה מאהבה לא רק שנמחקים לו העוונות, אלא שהם נהפכים לזכויות. כך יוצא שאדם שעושה תשובה מאהבה אפילו לא צריך מעט ייסורים כדי לנקות את העוונות ולהיפטר מן המזיקים שברא. להפך, אותם עוונות באים לזכותו והמזיקים הופכים למלאכים ששומרים ומגנים. קשה מאוד להגיע לתשובה מאהבה, אבל אם אדם הצליח להגיע לזה, אין תענוג גדול מזה.
השלב הראשוני הוא תמיד לעשות תשובה מתוך יראה. כי תשובה מאהבה לא יכולה סתם כך ליפול עלינו מהשמיים. עלינו להביא את זה ולעבוד כדי להגיע לדרגה הזו. מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. כאשר אדם מתאמץ לעשות תשובה מיראה, גם אם זה בצורה טכנית וחיצונית, גם אם אין מספיק רגש, ככל שהאדם פועל ומתאמץ לשם כך הוא זוכה לעוד ועוד אהבת השם. הקדוש ברוך הוא מסיר ממנו את לב האבן, מוציא את הטומאה החוצצת ואת כל מה שאוטם אותו, וכך מביא אותו לאהבת השם. אהבה זה לא משהו שמגיע לבד, אלא משהו שצריך להתאמץ כדי להביא אותו.
אנשים בדרך כלל מתייחסים למושג תשובה בצורה כללית. צריך לדעת שחזרה בתשובה זה לא משהו שעושים פעם בחיים ולא משהו שעושים בכלליות על כל החטאים שעשינו בחיינו. על כל עוון צריך לעשות תשובה וכך אפשר לטפל בכל המזיקים שנבראו מאותו עוון. אדם שחזר בו מעוון מסוים לא בהכרח חזר בו מעוון אחר. לכן אדם צריך לעשות עם עצמו חשבון נפש שוב ושוב ולפרט את החטאים שחטא. על כל חטא ועוון הוא צריך להתחרט בנפרד ולקבל על עצמו לא לעשות את זה יותר.
השם יתברך יזכה את כולנו לעשות תשובה מאהבה על כל החטאים והעוונות, לשוב אליו בצורה שלמה ומוחלטת, להפוך את כל המזיקים לאוהבים ומגנים, לקבל כוחות נפש חזקים ולהיטהר לפניו, ומכאן ולהבא להידבק בו ובתורתו הקדושה לנצח נצחים.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה