שבירת מיתוסים – פרשת בראשית
מגיל צעיר אנחנו מתרגלים לעולם ולומדים להתקבע ולחיות בהרגלים שלנו. התרגלנו לעולם שאנו מכירים היום ולכל מה שלימדו אותנו וכולנו בטוחים שאין שום דרך אחרת לחיות. אלא שצריך לדעת שהעולם הוא לא הכרח של המציאות, אלא שכך רצה השם יתברך לברוא אותו. לצורך דוגמה, אילו השם יתברך היה רוצה לברוא עולם עם אנשים אדומים שרואים דרך האוזניים והולכים על הראש, אז כך העולם היה נראה.
כאשר הדברים אינם מסתדרים לנו, עלינו להבין שהבעיה נתונה בנו, בתפיסה המוטעית ובקיבעון שרכשנו. הרי מגיל אפס ההורים הראו לנו פרח ולימדו אותנו שקוראים לזה פרח. גם הגננת בגן לימדה אותנו שזה פרח, גם כל האנשים מסביב אישרו לנו את הדבר ובכל פעם שמישהו מדבר על פרח הוא קורא לו בשם הזה. אז עכשיו אם מישהו יראה לנו פרח ויגיד לנו שזה ג’ירפה, אז נבין שהוא משקר או שהוא משובש בשכלו. כי זה נוגד את התפיסה שעליה גדלנו. אבל אם מגיל אפס היו מחדירים לנו שג’ירפה זה פרח, אז היינו מקבלים את הדברים בהבנה ובאהבה.
הרי ישנם דברים מורכבים מאוד שאף אחד לא בדק וחקר ובכל זאת הוא סומך עליהם ובטוח שהם נכונים. כולנו יודעים שאנו שואפים חמצן שנותן לנו קיום ופולטים פחמן דו חמצני, למרות שאף אחד כמעט מעולם לא ראה או חקר את הדבר. אלא שכך מספרים לנו המדענים והדברים מקובלים עלינו. כך ישנם פרטים רבים, חוקים שונים, תופעות שונות ולוגיקה שעליה מושתת העולם שכולם יודעים בבירור, למרות שהכול מבוסס על שמועות. כעת כולנו הפכנו להיות כמו פרופסורים שיודעים בדיוק כיצד מנוהל העולם, למרות שאין לנו שמץ של הבנה בנושא.
יוצא שכל התפיסה שלנו של העולם, היא רק מתוך מה שראינו, שמענו והתרגלנו אליו. אדם לומד משהו, שומע דבר חדש, רואה משהו, ולאט לאט זה מחלחל והופך לחלק מהתפיסה שלו. אין כאן שום דבר ברור ומוחלט, אלא רק הצורה שבה אנחנו קולטים את העולם דרך החושים שלנו ודרך ההבנה שלנו.
פרשת בראשית מחזירה אותנו לימים הראשונים של קיום העולם ושם אנו מקבלים רמזים שונים על כך שכל העולם נראה איך שהוא נראה רק מתוך שכך השם רצה ולא מתוך הכרח שכך חייב להיות. שום דבר אינו מוחלט ועם שאיפות ורצון טוב ניתן אפילו לשנות את המציאות. המציאות שלנו נובעת מתוך האמונה שלנו ואפשר בהחלט לשפר אותה ולעצב אותה כרצוננו, אם רק נלמד לצאת מהקיבעון ולפרוץ את הגבולות.
הפרשה מספרת לנו על בריאת האור ועל ההבדלה בינו לבין החושך ביום הראשון. תארו לכם שעד אז לא היה קיום לאור ולחושך. כלומר האור והחושך אינם מוכרחים ויכולה להיות מציאות ללא מושגים של אור וחושך. השם יתברך בוודאי לא מוגבל באור וחושך אלא ברא אותם בשביל העולם שלנו. אנו התרגלנו לעולם שכזה ולכן אם יספרו לנו שיתכן עולם אחר שאין בו מציאות של אור וחושך, אנו נגחך ונאמר מיד שזה לא יתכן. אך זה מה שהיה לפני שהעולם נברא.
מפליא לאחר מכן לגלות שביום הרביעי האלוקים בורא את המאורות, שהרי אם האור נברא ביום הראשון וכבר יש אור וחושך, אז מאין מגיע אותו האור לפני היום הרביעי בו נבראו המאורות? אלא שהאור שנברא לא היה צריך מקור כלשהו, מלבד הקדוש ברוך הוא כמובן שהוא המקור לכל. האור היה אור רוחני שיכול להאיר גם ללא עזרה של מאורות גשמיים. לא צריך את השמש כדי לקבל אור. אילו היו אומרים לנו שישנו אור כלשהו ללא כל מקור תאורה מוחשי, היינו חושבים שזו בדיחה, אבל כך היה.
ביום הרביעי המאורות נבראו מסיבה אחרת: “להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים”. תפקיד המאורות הוא ליצור את הזמן שנוכל לספור ימים ושנים. יוצא מכאן שגם הזמן הוא נברא ויכולה להיות מציאות ללא זמן.
התורה מספרת על דברים נוספים רבים שנבראו במהלך ששת ימי בראשית. האדם שהיה מורכב מזכר ונקבה ביחד ורק לאחר מכן הופרד לשתי ישויות נפרדות, הבושה שלא הייתה משום שתפיסת המציאות שלהם הייתה שונה לגמרי לפני חטא עץ הדעת טוב ורע, האדמה שהייתה מצמיחה בקלות מבלי שנצטרך לעבוד אותה וכו’. כך דבר אחר דבר נברא והשתנה עד שקיבלנו את המציאות שאנו מכירים היום. לנו זה נראה שזו האפשרות היחידה של קיום העולם, אבל בשביל השם יתברך הכל אפשרי.
כמעט כל אחד שנשאל אותו היום האם תיתכן מציאות שונה מזו שאנו מכירים, יענה שאין שום סיכוי בעולם. אין שום אפשרות לעולם שונה ממה שאנו מכירים היום, אולי אפשר קצת להתקדם עם המצאות וחידושים, אבל אין אפשרות לשנות מציאות או חוקי טבע. אך אם ננסה לקרוא בין הפסוקים הכתובים נגלה שכל המציאות שלנו אינה הכרח כלל, אלא הכל מותאם לעולם שלנו על פי רצון השם יתברך.
השם יתברך יכול היה לברוא עולם שבו לא צריך חמצן בשביל לנשום, שהזמן הולך בו לאחור, שלגנוב ולרצוח זה דבר טוב, שתולעת תהיה חכמה יותר מהאדם או שאפשר לשמוע ללא אוזניים. הקדוש ברוך הוא החליט לברוא את העולם שאנו מכירים היום מסיבות עליונות וחקק בו חוקי טבע שונים, אבל בוודאי שזה לא הכרח ואם ירצה בכך הוא יכול לשנות את הכול ללא הגבלה.
האמונה שלנו לפעמים קצת חלשה, ולמה שאנו לא מכירים מפאת חוסר ידיעה והשגה אנו נוטים לחשוב שאין לו אפשרות קיום. אך אנו צריכים להבין שאנו נמצאים בתוך עולם עם כללים שנכתבו בשבילנו מתוך רצון השם ולא מתוך הכרח. לקדוש ברוך הוא אין שום הכרח וכל המציאות שאנו מכירים היא כי כך הוא רצה. אנו רואים דרך העיניים ושומעים דרך האוזניים לא משום שאין אפשרות אחרת, באמת ניתן לראות ולשמוע גם ללא אלו, אך במציאות הנוכחית שאנו מכירים כך העולם מתפקד. כוח המשיכה, חוקי הפיזיקה השונים, משוואות מתמטיות, היגיון ושאר חוקים מתפקדים רק בעולם הזה ולשם כך הם נבראו, השם יתברך אינו מוגבל בחוקים האלו שברא והוא יכול לשנות אותם כרצונו בכל רגע.
הבעיה היא שמרוב שהתרגלנו לחוקי העולם, אנו בטוחים שאין שום אפשרות אחרת. לכן כאשר ידברו איתנו על העולם הבא, על תחיית המתים, על גוף ונשמה, על משיח שיבוא, על עולם ללא זמן וחומר או על שאר דברים שאנו לא מכירים מתוך המציאות שלנו, הכל יישמע לנו טיפשי כמו סיפורי אגדות לילדים.
לפעמים אנו שומעים על נסים ונפלאות שעשו חכמים, שומעים על מדרשים ואגדות חז”ל, או קוראים בתורה על דברים שלא מסתדרים לנו עם תפיסת המציאות של ימינו, ואז בהינף יד שוללים את הכל מתוך זלזול חס ושלום. אם יאמרו לנו שפעם אנשים חיו מאות שנים נאמר שזה לא יתכן. אם יאמרו לנו שנח בנה תיבה זה יצחיק אותנו. מן שיורד מן השמיים נשמע לנו כמו אגדת ילדים. אך כל זה רק מתוך הקיבעון שהתרגלנו אליו.
אם מגיל קטן היינו מתרגלים שמן יורד מן השמיים, אז זה בכלל לא היה נראה כמו נס. הרי הגשם שיורד מן השמיים כלל לא מפליא אותנו ונראה לנו כמובן מאליו. אם מים יכולים ליפול מהשמיים, אז למה נראה לנו שהמן לא יכול ליפול משם? אלא שהרגילו אותנו מגיל קטן שהגשם כן יורד מהשמיים, אבל את הלחם צריך להכין. אין בזה היגיון אלא רק הרגל. אם היינו מתרגלים שהגשם גדל על העצים, זה בכלל לא היה מפליא אותנו. כל המציאות שאנו מכירים היא כמו אגדה, רק שהיא זו שנבחרה לשמש אותנו כעת ואליה התרגלנו. אם השם יתברך יבחר לשנות את המציאות, מיד היא תשתנה כמו שקרה ביציאת מצרים ובמיליארדי נסים המתרחשים יום יום לנגד עינינו מבלי שנייחס להם חשיבות רבה.
האם אלוקים יכול לברוא אבן כבדה שהוא לא יכול להרים?
השאלה הזו עולה בוויכוחים רבים על יסוד האמונה. לכאורה, נראה שאם הבורא יכול לברוא סלע כל כך כבד שהוא לא יכול להרים, אז הוא כביכול מוגבל משום שהוא לא יכול להרים אותו. מצד שני, אם הוא לא יכול לברוא סלע שכזה, אז שוב הוא מצטייר כמוגבל כי הוא לא יכול לברוא אותו. זה נראה כמו טיעון טוב בכדי להתחמק מעול מצוות, אבל אם ננתח את השאלה יותר לעומק, נגלה שהשאלה עצמה היא מוטעית מיסודה.
ננסה לפרק את השאלה: הבעיה שכביכול מוצבת מול הבורא והופכת אותו בשכלנו למוגבל, היא הכובד של אותה אבן. שהרי אנו מנסים למצוא את הנקודה בה לכאורה משקל האבן יהיה כבד מדי מכדי שהבורא יוכל להרים. אבל אם נתבונן קצת יותר לעומק על הדברים, נגלה שהבורא הוא הכל. כאשר אנו מגדירים אותו כ”כל יכול” הכוונה היא למי שברא את הכל, נותן כוח לכל וכל הכוחות כולם כפופים לו. הוא נותן כוח וחיות לאבן ולכוח המשיכה, הוא מגדיר את הכובד או את היכולת והוא כל דבר שקיים בעולם.
אז אם ננסה לפשט את השאלה, נגלה שבעצם אנחנו שואלים אם הבורא חזק יותר מעצמו, שהרי הוא נותן את המסה לאבן, הוא מפעיל את כוח הכבידה, הוא ברא חוקי היגיון בעולם והוא זה שצריך כביכול להתמודד מול הכוחות של עצמו כאשר הוא מנסה להרים את האבן. השאלה הזו כמובן טיפשית, שהרי הסתירה קיימת בגוף השאלה ולא מפחיתה כלל מערכו של הבורא. זה כמו לשאול אם הבורא יכול לנצח את עצמו בתחרות ריצה או אם הבורא חכם יותר מעצמו. זה לא פרדוקס מורכב, אלא הלבשת הסתירות מההיגיון שאנו מכירים בחיים שלנו לבורא הכל יכול.
הקדוש ברוך הוא אינו מוגבל כלל. אין לו חוקים שחלים עליו. אין דבר ש”כבד” בשבילו ומצד שני גם אין דבר ש”קל” בשבילו, כי כל אלו מושגים שקשורים אלינו לאחר שהגביל אותנו בחוקים כמו כוח הכבידה, מסה וכו’. הוא מופשט מכל המושגים האלו והוא זה שברא ונותן את הכוח למושגים האלו.
יוצא שהדבר היחיד שלא מסתדר בכל השאלה הזו, הוא ההיגיון המוגבל שלנו. זה כמו שילד קטן שאפילו לא למד עדיין חשבון יחשוב שאיזה פרופסור לפיזיקה טועה בדבריו ושהכול קשקוש, משום שהוא לא מצליח להבין את כל הנוסחאות שאותו פרופסור כותב והן נראות לו לא הגיוניות כל כך. אמנם זה באמת נראה לאותו ילד כמו דבר לא הגיוני, אך זה רק מתוך ההיגיון המוגבל שלו, זה בוודאי לא אומר שזוהי המציאות האמתית.
כשמייחסים את השאלות האלו לבני אדם המוגבלים באותו היגיון חסר, ניתן להבין את הפרדוקס. אבל בהתייחסות לבורא, אין לשאלות כאלו כל משמעות, הרי כל החוקים שלנו כלל לא חלים עליו. הבורא הוא כל יכול, וככזה הוא גם יכול לבטל את כל חוקי ההיגיון והפרדוקסים השונים.
אמונה קובעת מציאות
חשוב לדעת את הדברים כדי לחזק את האמונה. האמונה היא בדיוק ההפך מכל ההרגלים שאליהם התרגלנו, כי אם אנו מאמינים רק במה שאנו רואים, אז אין לנו אפשרות להתקדם ולעשות שינוי. אין שום תקווה לעתיד ומה שהיה אתמול יהיה גם מחר. רק כאשר אנו מחזקים את האמונה שאפשר לשנות ולעצב מציאות חדשה, אז באמת נוכל לעורר שינוי. כל התקדמות שהושגה אי פעם בעולם התחילה מאמונה שהדבר אפשרי.
צריך לזכור את הדברים במיוחד כאשר אנו מתפללים, שהרי אם מראש לא נאמין שקיים סיכוי לצאת ממחלה מסוימת, להביא ילדים לעולם, למצוא זיווג, פרנסה או לקבל כל ישועה אחרת שאנו זקוקים לה, אז כיצד תעזור לנו התפילה? אם נהיה בטוחים שהמזל הרע רודף אותנו ואין לנו שום תקווה, אז נחסום את עצמנו לקבלת הדבר שאנו רוצים. אנו מוכרחים להאמין שכל המציאות יכולה להשתנות ואין שום דבר “קשה” בשביל הקדוש ברוך הוא. גם אם בדרך הטבע אין לנו כל סיכוי וגם אם עד היום היה כך, האמונה שלנו והתפילה בכוונה יכולות לשנות את כל המציאות.
הקיבעון והשגרה הם האויבים החזקים של האדם. הטבע הוא ההסתר של המציאות האלוקית בעולם. כאשר אדם מאמין במה שמשמיעים לו בחדשות, מאמין בחוקי הפיזיקה, מאמין בתרופות ורופאים, מאמין במנהל שמשלם את המשכורת ומאמין בכל הדברים הגשמיים שקיימים בעולם, אז זה שואב לו את הכוח האמתי והוא לא מצליח להאמין בכוח העליון שמקיים ונותן את הכוח לכל הכוחות האלו.
מי קבע למשל שהשמן הוא חומר דליק והחומץ אינו דליק? בגמרא מסופר על בתו של רבי חנינה בן דוסא שהדליקה בטעות חומץ והוא דלק במשך כל השבת. כי אם מאמינים שהשם יתברך נותן את הכוח לחומר לדלוק ולא החומר עצמו מכיל את הכוח, אז אפשר לגרום לכל חומר לדלוק שהרי אין שום הבדל בין השמן לבין החומץ.
מי קבע שלחול יהיו תכונות של חול? איך יתכן שהוא הופך לזכוכית? למה לקמח שנטחן מצמח שנקרא חיטה יש תכונות נפלאות שהוא יכול להתגבל עם מים ולהפוך לבצק ולאחר אפייה להפוך ללחם משביע? מי הכניס את התכונות ואת כל הוויטמינים בכל הצמחים והמזון שאנו אוכלים? כל המציאות הזו היא הבריאה הנפלאה של השם יתברך. אין בזה היגיון, זה בסך הכל חוקים שהשם חקק בעולם. אם תהיה לכך סיבה מספיק טובה, אין שום בעיה לקדוש ברוך הוא לשנות את המציאות בשבילנו כמו ששינה לרבי חנינה בן דוסא, או כמו ששינה אותה לרבי שמעון שצמח לו עץ חרובים ומעיין, או כמו ששינה אותה לשרה אמנו שהייתה עקרה ללא רחם ובכל זאת הולידה בגיל תשעים, או כמו שעשה לרבים אחרים במשך כל הדורות החל מאדם הראשון ועד לימינו.
כל מה שצריך הוא להאמין, להבין שהכול אפשרי וניתן לשנות מציאות. להבין שהשם אוהב אותנו ויש לו כוח לעשות הכל. לצאת מתוך המציאות הגשמית שלנו שאומרת שזה לא אפשרי ואין שום סיכוי ולהבין שהשם יתברך ברא את הכל ויכול לשנות את הכל כרצונו. גם אם הדברים נראים בלתי אפשריים, צריך לדעת שהכול אפשרי. גם אם המציאות שהתרגלנו אליה מראה לנו שאין סיכוי, צריך לדעת שרק השם יתברך קובע את המציאות. ככל שנאמין פחות בטבע סביבנו ונחזק את האמונה רק בקדוש ברוך הוא, כך נזכה בעזרת השם יתברך לשנות את המציאות כרצוננו ולטובתנו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה