לא חוזרים בתשובה מנסים, רק מהתבוננות – פרשת בשלח
פרשת בשלח, ביחד עם הפרשיות שלפניה, מרכזת נסים רבים שהתרחשו לבני ישראל מול עיניהם. מפליא ביותר לראות שלמרות זאת יש לעם חוסר באמונה. כאשר העם מגיע אל הים, הם מתלוננים על שיצאו ממצרים. לאחר שהים נבקע הם מתלוננים שאין מים כי הם מרים לשתייה. לאחר שנעשה נס והמים מתמתקים הם ממשיכים להתלונן שאין אוכל. נעשה להם נס ויורד מן מהשמיים ואז שוב הם מתלוננים שאין מים.
כך הם ממשיכים להתלונן עוד ועוד ואפילו רוצים לחזור למצרים מתוך מחשבה ששם היה להם טוב יותר, למרות שהם היו עבדים שהועבדו בפרך. ולכאורה זה נשמע לא מובן בכלל. הרי איך אפשר להתלונן כל כך הרבה כאשר רואים נסים גלויים מול העיניים? איך אפשר לא לחזור בתשובה ולהיות דבוקים בקדוש ברוך הוא לחלוטין לאחר כל מה שהם עברו?
כל אדם שקורא את הפרשיות האלו מיד חושב לעצמו שאם השם היה עושה לו נס עצום כמו קריעת ים סוף, עשר מכות מצרים או ירידת מן מהשמיים, הוא בוודאי מיד היה חוזר בתשובה שלמה. זה נראה ברור שאילו היינו שם, היינו המאמינים הגדולים ביותר שיש. אבל האמת היא שהדבר לא כל כך פשוט וברור כפי שאנו חושבים.
צריך לדעת שמראיית נסים לא חוזרים בתשובה. הנסים אמנם יכולים להשפיע עלינו, לעצור את השגרה ולגרום לנו להתבונן יותר לעומק, אבל כדי להשתנות באמת ולהתקרב לקדוש ברוך הוא לא צריך נסים, כל מה שצריך זה התבוננות.
גם היום מתרחשים לנו נסים רבים מול העיניים. תפתחו ספר היסטוריה ותראו איזה נס זה שאנחנו בכלל קיימים לאחר שכל מעצמה שאי פעם קמה רצתה להשמיד אותנו. תסתכלו כמה נסים מתרחשים בחיי היום יום שלנו. על הכביש, בעבודה, בטבע או אפילו בתוך הגוף שלנו במערכת המופלאה שאף פרופסור לא יכול להסביר.
כל החיים שלנו הם נס אחד גדול שלומדים להעריך דווקא כשרואים שהוא פוסק, כי אז אנחנו מבינים שלא חשוב כמה נתקדם בטכנולוגיה או כמה נהיה חכמים, לא נוכל ליצור חיים. אנו מבינים שאותם חיים אינם נמצאים בטבע אלא אך ורק בידיים של הקדוש ברוך הוא. אנו מבינים שאותם חיים שקיבלנו במתנה הם נס.
וצריך לשאול מה ההבדל בעצם בין הנסים שהיו לבני ישראל ביציאת מצרים, שאותם אנו אוחזים כמופלאים ומדהימים, לבין הנסים שמתרחשים בכל יום מולנו, שאותם אנו מגדירים כ”טבע” ומתייחסים אליהם כמובנים מאליהם?
מן שיורד מהשמיים הוא בוודאי נס גדול. אבל הסיבה היחידה לכך שאנו מחשיבים אותו כנס גדול היא שלא התרגלנו לזה. כי אם דבר שיורד מהשמיים זה נס, אז מדוע שלא נגדיר את הגשם היורד מהשמיים בתור נס? וכי הרגילות שלנו הופכת את זה לפחות נס? הרי גם המן ירד במשך ארבעים שנה במדבר ובני ישראל היו רגילים בזה.
ועל אחת כמה וכמה שהטיפות יורדות אחת אחת ולא נדבקות האחת לשנייה, על אף שטבע המים להתחבר זה לזה ועל אף שהטיפות קרובות זו לזו ועוברות מהלך של קילומטרים עד שמגיעות לארץ. ואילו היו מתחברות, הגשם היה יורד ככמות מים אדירה ביחד והיה מחריב את העולם. אז איך אפשר להתעלם מזה ולהתייחס לזה כמובן מאליו?
אילו לא היינו מכירים את המציאות הזו של מים שנופלים מהשמיים, היינו בוודאי מחשיבים את זה בתור נס עצום כאשר מישהו היה מספר לנו על כך. ומצד שני אם היינו רגילים למן שיורד מהשמיים, אז אף אחד לא היה מתפלא ונדהם, אלא היו מתחילים להסביר את הכל בדרך הטבע. יוצא שלא הנס הוא שמדהים אותנו, אלא כל שינוי של הטבע יעשה עלינו רושם.
כל צמח שצומח הוא נס מוחלט שהולך נגד הטבע. הצמח גדל לכיוון מעלה במקום שכוח המשיכה יפעל ויוריד אותו, וכל זה מתוך גרעין רקוב ומסריח שלא ניתן היה לעשות אתו כלום לפני כן, שזה למעשה בדיוק כמו תחיית המתים.
כמה נסים ראינו במלחמות השונות כאשר לא היה לנו שום סיכוי ואיך הצלחנו להגדיר את כל הנסים העצומים האלו בתור "ערנות ומקצועיות של כוחות הביטחון" למרות שהחיילים והשוטרים בעצמם היו בהלם ולא ידעו בכלל מה הם עושים. כל אדם רואה אינספור נסים מדי יום, רק שהסביבה משכיחה אותם, מגדירה אותם כ"טבע" וכך אותו אדם מדחיק וממשיך בשגרה שלו מתוך התעלמות. הוא פוחד לערער את כל המציאות שהוא מכיר, אז הוא בוחר לפרש את זה כטבע, למרות שהוא כלל לא מבין מה התרחש שם.
כדי לראות את הנסים הרבים המתרחשים מסביבנו אנו צריכים לפקוח את העיניים ולהתבונן. זה לא מספיק שרואים נס שמתרחש, אלא שצריך להתחבר לידיעה הזו ולתובנות שאותה ידיעה מביאה אותנו אליהן. צריך אומץ כדי להתמודד עם הידיעה הזו, שהעולם מונהג בצורה על טבעית והשליטה אינה בידיים שלנו.
לכן מובן מדוע הנסים במצרים לא הביאו את עם ישראל לשיא האמונה, כי עם ישראל התרגל למצב של נסים ולא תמיד התבונן בפנימיות הדברים. כמו שאנחנו התרגלנו לתופעות טבע משונות והן לא משפיעות עלינו או גורמות לנו לשנות את דרכינו, כך גם הם.
כתוב על קריעת ים סוף "ויולך השם את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" ולאחר מכן "ויבקעו המים". תארו לכם אותנו נמצאים שם ורואים את הנס מול העיניים שלנו, בוודאי היינו חושבים שהכול מקרי, שהרוח במקרה מאוד חזקה ובגלל זה הים נבקע לשני כיוונים, שזה סוג של גל צונמי שנתן מעבר לבני ישראל ושטף את המצרים, שהכול מתנהל על פי הטבע והמדע. עשר מכות? מן יורד מהשמיים? הכל שגרתי ורגיל.
כל אדם קולט בכל רגע מחייו אינסוף פרטים ואין לו אפשרות להתרכז בכולם. לכן הוא לוקח את הדברים שנראים לו כנצרכים ומוותר על השאר. לכן למשל אדם שיסתכל לרגע על איזה מקום ואז יעצום את עיניו, יוכל לזכור כמה פרטים בודדים שראה, אבל יהיה לו קשה מאוד לתת פירוט מדויק של כל התמונה שראה. כל אחד יזכור דברים שונים בתוך אותה התמונה שבלטו מבחינתו ואליהם שם לב יותר מהשאר. האחד יזכור פרטים מסוימים והשני לא יזכור אותם אבל כן יצליח לזכור פרטים אחרים, הכל לפי הדברים שבלטו בעיניו.
אדם שבדיוק חושב לקנות רכב חדש, ישים לב כמעט לכל רכב שעובר לידו, אבל הוא יפספס את הפרחים הצבעוניים שנמצאים בדיוק לידו. לעומתו, אדם אחר חובב טבע ייהנה מאוד מאותם פרחים וכלל לא ישים לב לרכבים החולפים. שניהם יכולים להיות באותו מקום ולראות את אותה תמונה בדיוק, רק שכל אחד דואג לעבד במוחו את התמונה שראה בצורה אחרת שמתאימה לו.
צריך לדעת שפעמים רבות אנו רואים נסים עצומים בחיינו, רק שהמוח בוחר לעבד את הדברים בצורה שונה שתגדיר את הדברים כטבע כך שלא נצטרך להתמודד עם שאלות ודברים קשים. הדבר הכי נוח לאדם זה להישאר באותה תפיסה שהוא מכיר, לראות את הדברים שהוא רגיל לראות, לשמוע קולות מוכרים ולקלוט מהסביבה דברים שלא נוגדים את התפיסה שלו.
אם יש משהו חריג, המוח יעשה הכל כדי לתרץ את הדבר שיתאים למציאות המוכרת לנו דרך הכללים המוכרים. הדבר הזה הוא נוח, הוא נותן לנו להרגיש בשליטה ולא לצאת מדעתנו, ויותר מכל הוא לא מחייב אותנו ומאפשר לנו להמשיך לעשות את מה שאנו רגילים לעשות בלי שום מאמץ לנסות להבין דברים חדשים או לפעול בצורה חדשה.
אם אדם יגדיר לעצמו דבר מופלא שראה בתור נס, אז כעת יהיה לו קשה מאוד ליישב את הדברים עם התפיסה שלו. הרי כעת הוא צריך להבין מהיכן הנס הזה הגיע? מי גרם לו? מדוע הוא בא? יותר מזה, הדבר עלול לערער את כל המציאות והתפיסה שלו, שהרי אם קרה נס ששבר את חוקי הטבע המוכרים שאנו סומכים עליהם ומכירים אותם, אז קרוב לוודאי שישנם עוד דברים מוזרים ולא מוסברים כאלו ואז יוצא שאין שום דבר בטוח בעולם. כל הטבע יכול להשתנות. אי אפשר לסמוך על המציאות. כל חוקי הפיזיקה יכולים להתערער.
אולי זה אפילו יביא את אותו אדם לשלבי התבוננות מתקדמים ושאלות חדשות כמו בשביל מה בכלל אנו חיים? האם יש כוח עליון שברא אותנו ורוצה מאיתנו משהו? האם המטרה שלנו בחיים זה סתם להעביר את הזמן וליהנות? מדוע יש מוות בעולם? מה צריך להספיק לעשות בחיים? האם התפיסה שלנו נכונה? אולי אנחנו טועים בדרך החיים שלנו? אולי צריך לשנות הרגלים ולפעול בצורה טובה יותר?
מובן שרוב האנשים לא רוצים להיכנס לכל הדברים האלו. רוב האנשים מעדיפים לחיות בשקר שהם רגילים אליו מבלי להתאמץ ולהתחיל לחקור ולשנות את כל מהלך החיים. לכן המוח חס עלינו וגורם לנו לתפוס את כל מה שלא מוכר לנו בתור תופעת טבע כלשהי. אם יש משהו ממש חריג ולא מובן שלא ניתן לתרץ, אז המוח משתדל לשכוח מהדבר ולהתרכז בדברים אחרים. אם תצוץ שאלה כמו "מה המטרה שלנו בחיים?” אז מיד מחשבה חדשה תגיע שתגיד לנו "בשביל מה להיות כבדים ולחשוב על דברים כאלו?” ואז נחזור להרגלים שלנו וננסה לשכוח ממנה.
רוב האנשים לוקחים את הדברים בשטחיות. אין כוח להתמודד עם דברים מורכבים ומסובכים. ואז לא משנה כמה נסים נראה מול העיניים, זה לא ישפיע עלינו כלל. נחזור תמיד לשגרה ונמשיך לעשות את מה שהתרגלנו לעשות בלי מאמץ מיוחד ובלי לשנות דבר.
אנחנו קוראים את הפרשיות וחושבים איך אפשר לא להאמין אחרי נסים מופלאים כאלו? אנחנו בטוחים שאילו הייתה לנו התגלות אלוקית כמו לבני ישראל, היינו מיד משנים את כל ההרגלים והופכים לצדיקים הכי גדולים שיש. אבל האמת רחוקה מכך. אנחנו מדמיינים את כל זה, אבל ברגע האמת, עם כל התאוות, הניסיונות, הקושי, ההרגלים, הסביבה וכל שאר המציאות החומרית, נמצא את הסיבות להישאר בדיוק כפי שאנחנו, ואולי נשנה משהו קטן אבל לא יותר מכך.
וזה מה שמלמדים אותנו חז"ל, שאפילו בימות המשיח, יהיו כאלו שלא יאמינו. יהיו כאלו שיראו את הנסים העצומים, ועדיין יבחרו להתעלם. כי אי אפשר להשתנות ברגע אחד. אי אפשר לחזור בתשובה ולהפוך לאדם שונה לחלוטין ברגע. המחשבות, הרגשות, התאוות וכל תפיסת העולם שלנו לא יכולה להשתנות כל כך מהר. זהו תהליך שלוקח זמן, שצומחים לאט לאט ומתעלים בכל פעם גבוה יותר ויותר.
לכן נסים לא יכולים להחזיר אדם בתשובה, וזה מה שיסביר לנו את כל מה שהיה ביציאת מצרים, שלמרות כל הנסים העם המשיך לחטוא שוב ושוב. אבל יחד עם זאת צריך לדעת שאותם נסים הם בעלי ערך גדול ביותר, שמי שבוחר להתבונן בהם, כן יכול להגיע להשגות ולצמוח מתוכם.
כשאדם מחליט להתבונן לעומק, הוא יכול לגלות עולם שלם. זה אולי עולם שהוא לא רגיל אליו ולכן הדברים ייראו לו מוזר בהתחלה, אבל זה עולם של אמת. זה אולי מצריך קצת מאמץ לגלות דברים חדשים בעולם הזה, אבל זה עולם שמכניס משמעות אמתית לקיום שלנו. זה לא עוד שקר שאנו מתרצים כדי להמשיך לעשות עבירות וחטאים בלי נקיפות מצפון, אלא זוהי האמת שמביאה אותנו לדרגה עצומה שבכלל לא ידענו על קיומה. אפשר לגלות דברים מדהימים שבכלל לא היו במודעות שלנו.
אדם שרואה נס גלוי לא חוזר בתשובה ולא מקבל אמונה. אבל הדבר בדרך כלל משפיע עליו ומעורר אותו לחשוב ולהתבונן על החיים. אם באמת ינצל את העניין, לעשות חשבון נפש ולהתבונן במהות הדברים, אז יוכל להגיע לתובנות חשובות ומשם יבוא לתשובה ואמונה אמתית. אך ללא המחשבה וההתבוננות, אין לו כל סיכוי. אנשים רבים ראו נסים עצומים בחייהם, חלקם התעלמו לחלוטין, וחלקם אמנם נדהמו באותו רגע, אבל למרות חוסר ההבנה המשיכו כרגיל בחייהם בלי לחפש משמעות. רק החקירה וההתבוננות העמוקה הן שמביאות לשינוי אמתי בנפש.
ואילו נחשוב ונתבונן בחיינו, נוכל להגיע אל האמת גם ללא כל הנסים המופלאים. כי אותם נסים באים כדי לזעזע אותנו, להוציא אותנו מהשגרה וההרגלים ולהתחיל לחשוב ולהתבונן. אבל באפשרותנו לבחור לעשות חשבון נפש, להתבונן בפנימיות הדברים ולחפש משמעות גם ללא אותם נסים.
לא צריך לחכות שיתרחש נס. צריך לזכור שלרוב הנס מגיע לאחר מציאות לא נעימה כל כך. שסיפורי הנסים באים לאחר סיפור של חוויה לא נעימה. שאדם היה בסכנה, בפחד גדול או בכל צרה שהיא, ואז נעשה לו נס. אבל לא צריך להגיע לכל זה, כי אפשר לבחור להתבונן ואז מראש לא להיכנס לצרות האלו וממילא לא יהיה לנו צורך בשום נס. ואדרבה, זה הנס הגדול ביותר. שאדם שבכל פעם נכנס לצרות ואז יוצא משם בדרך נס הוא אדם מסכן, טרוד וחסר שקט. אבל אדם שמבין שכל החיים הם נס, נמצא בשלווה מתמדת, בשמחה גדולה וביישוב הדעת.
בני ישראל ראו את הנסים ובוודאי הרגישו את ההשגחה, אך כנראה שהרשו לעצמם להתרגל לדברים. כעת אנו יכולים ללמוד מכך ולהתבונן בפרטים הקטנים בחיינו כדי שנזכה לראות נסים גלויים ולהתחזק באמונה מתוכם. לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם ולא להרשות לעצמנו להתרגל.
המציאות שלנו היא זו שאנו יוצרים לעצמנו מתוך התפיסה וההרגלים שלנו. מה שהתרגלנו אליו אתמול הוא מה שנתפוס בתור המציאות של מחר. אבל אם נבחר בעצמנו לאלו דברים להתרגל, נוכל לעצב לנו את המציאות של מחר בעצמנו. לאחר שנקדיש מחשבה והתבוננות עמוקה, גם לדברים הקטנים של חיינו, נזכה בע"ה לאמונה אמתית שתחזק אותנו ותכניס לתוכנו משמעות אמתית והרבה פנימיות בחיים.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה