להימנע מקשיים כשחלשים בדרך – פרשת בשלח
לאחר שבני ישראל יוצאים ממצרים, הקדוש ברוך הוא מוליך אותם בדרך עקיפה כדי שלא יעברו בארץ פלשתים. כי השם יודע שכעת לאחר כל הניסיונות שעברו, הם חלשים מאוד עד שכל דבר קטן יכול לשבור אותם בקלות וכך ירצו לשוב למצרים.
כאשר האדם עובר ניסיונות וקשיים, ובמיוחד אם הוא מתחיל דרך חדשה ולא מוכרת, הוא נהיה חלש מאוד וכל דבר קטן יכול להיראות לו כעצום. דבר קטן שלא מסתדר יכול ממש להפיל אותו. זוהי מעין חולשה זמנית שצריך פשוט לחכות שתחלוף.
כל אדם מכיר את העניין הזה. כשהוא מגיע לסביבה חדשה ולא מוכרת, כשהוא מתחיל לעבוד במקום חדש, כשהוא מחליט על דרך חדשה, כשהוא לוקח על עצמו קבלה מסוימת וכו’. כל שינוי ועניין חדש מביא אתו המון אתגרים וניסיונות.
ואמנם לאחר זמן האדם כבר מקבל ניסיון ויודע להתמודד ולתפקד היטב, אבל ברגעים הראשונים, כל דבר קטן נראה מפחיד ועלול להיראות כמקום ללא מוצא. לכן ברגעים כאלו, צריך לנסות להימנע ככל האפשר מקשיים וניסיונות. שבאותו הרגע הם עלולים להפיל אותנו, אבל לאחר זמן הם יהיו פשוטים וקלים.
הדבר דומה לאדם שבדיוק התחיל לעבוד במקום כלשהו. הוא עדיין לא מכיר שום דבר ובקושי למד את העבודה, ואז פתאום זורקים לו המון מסמכים ודברים לטפל בהם. הוא עלול להיכנס ללחץ מטורף. לא בגלל שאותה עבודה היא קשה, אלא רק משום שהוא לא רגיל בה.
ואמנם לאחר שילמד את המקצוע, הוא יצליח לעמוד בזה בקלות. אבל כרגע בשלבים הראשונים, צריך להקל עליו כדי שלא יתייאש. עניין התזמון הוא חשוב מאוד בזה. לא מדובר על קושי כלשהו שהדבר קשה מצד עצמו, אלא קושי שנובע מצד חולשה זמנית של האדם. שצריך פשוט להסיח דעתו של האדם מהדבר, ולאחר זמן מה הוא יצליח בדבר ללא קושי.
וכך היו בני ישראל, שיצאו לדרך לא ברורה, יצאו ממצרים אל המדבר הלא מוכר, עד אותו הזמן הם היו עבדים ולא הכירו שום דבר אחר. ופתאום היו צריכים להתמודד עם העולם, עם הקשיים, עם הניסיונות.
ומובן אם כן שאם יראו מלחמה, מיד יזדעזעו וירצו לחזור למצרים. וכי הם יכולים בכלל להילחם כעת? הרי הם חלשים וטרודים, בדרך למקום לא ברור ולא מוכר, הכל מעורפל וכמעט ואין להם אחיזה במה שמתרחש. לכן השם יתברך מוליך אותם בסיבובים כדי להרחיק אותם מדברים שעלולים להחליש אותם ולגרום להם לרצות לשוב למצרים.
איך עושים שינוי?
ובאמת כל אדם עובר את הדבר הזה. שהרי מצרים מסמלת את המקום הרע שבו היינו עבדים בעבר, והשינוי שאנו רוצים לעבור מסמל את היציאה ממצרים. כאשר האדם מחליט שהוא רוצה לעשות שינוי, זה אומר שהוא לא מרוצה מהמצב הקודם ולכן הוא מעוניין לשנות אותו. ואז מתוך הבחירה בדרך חדשה, עלולים לתקוף אותו קשיים רבים בדרך.
וכיוון שאותו אדם נמצא בדרך חדשה ולא מוכרת, אז מטבע הדברים הוא מרגיש חלש וחסר יכולת. ואז ממילא הוא מתחיל לחשוב שאולי עדיף לו לחזור למצרים, לכל ההרגלים הלא טובים של העבר. לוותר על כל המאמץ וההשתדלות, ולחזור למקום הגרוע שהיה בו קודם לכן, שכעת כבר לא נראה כל כך נורא ביחס לקשיים החדשים.
ובאמת הדבר ברור שכל זה אינו נכון כלל. שאמנם כעת הכל נראה קשה ומסובך, מתוך חוסר ההיכרות וההרגל למצב החדש. האדם נתקל בקשיים שחושב שהם בלתי אפשריים. הוא מיד מתייאש ורוצה לסגת. אבל אם יתעלם מהקשיים ויתמיד בדרך, בסופו של דבר הוא יסתכל על כל אותם "קשיים" ויבין שזה משחק ילדים.
וכמו שכל תינוק היה צריך לעבור את השלב שבו הוא צריך להתחיל לזחול, ואחר כך לעמוד וללכת. ואמנם באותו רגע זה נראה לו כל כך קשה עד בלתי אפשרי. שהוא בקושי מצליח להזיז את האיברים ואין לו כוח להחזיק את עצמו. אבל ברוך השם שהתינוקות לא מתייאשים, ואז הם מנסים שוב ושוב עד שמצליחים גם לקפוץ ולרוץ.
וכאשר אדם מבוגר יסתכל על השלב הזה, הוא יצחק על זה. וכי יש קושי לעמוד או ללכת? והרי זה דבר טבעי וקל שכל טיפש יכול לעשות ללא שום בעיה. אלא שכל זה רק לאחר שהוא כבר עבר את התהליך וצבר הרבה ניסיון. אבל עבור אותו תינוק קטן זה נראה דבר מסובך ממש.
וגם לאחר מכן, כשאדם למשל לומד לנהוג ברכב, או שלומד שפה חדשה וכו’, אז בתחילה זה נראה פרטים רבים והוא צריך לחשוב לפני כל פעולה קטנה שהוא עושה. אבל לאחר מכן הכל הופך להיות אוטומטי והוא עושה את הכל בקלות רבה.
ומכאן נלמד לגבי כל התקדמות וכל שינוי שהאדם רוצה לעשות. ברור הדבר שמתוך שהתרגל לדרך חיים מסוימת, אז כל שינוי ייראה לו קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי. ובאמת זה כך באותו הרגע. אבל אם יתמיד בדבר, אז לא רק שיצליח בזה, אלא שזה גם יהיה לו קל ופשוט.
חלק מתהליך ההתקדמות כולל בתוכו מעט נסיגה. לאחר שאדם מחליט על שינוי כלשהו, אז בהתחלה יש אורות גבוהים, אבל מהר מאוד רואים ניסיונות וקשיים ואז חושבים על הכל מחדש. מתחילים לחשוב שאולי לא היינו צריכים לעשות שינוי, אולי היינו צריכים להמשיך כפי שהיינו.
ופעמים רבות כשרואים את הקושי, אז מחליטים שאולי זה לא כדאי. ואז רוצים לחזור לאחור, לכל אותם הרגלים, לכל מה שהכרנו, למי שהיינו בעבר, כאילו שאין טעם להתאמץ ולהשתנות. רוצים לחזור למצרים, אפילו להיות משועבדים, רק שנהיה במקום מוכר ונחיה כפי שהתרגלנו.
ואמנם האדם רוצה להתקדם, הוא יודע שהשינוי הזה טוב בשבילו, שהרי זו הסיבה שבחר לעשות את אותו שינוי מלכתחילה. אבל מצד שני הוא לא רוצה לחיות בייסורים. הוא רואה את הקשיים הרבים ומתייאש.
הוא חשב שזה יהיה פשוט יותר. הוא לא לקח בחשבון שיהיה בזה קושי גדול כל כך. הוא לא רוצה שכל חייו יהיו קשיים. אלא שהוא לא יודע שזה רק ניסיונות שמלווים אותו בתחילת התהליך, ושאחר כך הכל יהפוך להיות פשוט יותר.
וזה בכל תחום. כשאדם רוצה לעשות דיאטה, להיגמל מעישון, לעבור לגור במקום חדש, ללמוד משהו חדש, להימנע מתאווה כלשהי או לרכוש מידה טובה כלשהי. בכל עניין חדש ודרך חדשה שהאדם מתחיל בהם.
בתחילה הוא בוודאי עושה זאת מתוך שיקול מחושב, שהוא מבין שזה מה שטוב עבורו ולכן הוא מתחיל בזה. וכשהוא מתחיל, אז ביום הראשון הוא באורות גדולים. אבל ביום השני והשלישי כבר נהיה קשה לו. ואז התאוות משגעות אותו והכל נראה כמעט בלתי אפשרי.
אז הוא חושב לעצמו בשביל מה הכניס את עצמו לכל זה? מה היה רע לו קודם לכן? מדוע לא המשיך לחיות כפי שהתרגל? אולי בכלל לא כדאי לו להשתנות? אולי היה לו טוב פעם? אולי עדיף לו לשוב להיות עבד במצרים?
הוא חושב שכך יהיה כל החיים. רק ייסורים וקשיים. ומובן שאף אחד לא רוצה לחיות בצורה כזו, אז הוא מעדיף לוותר. ובאמת רוב האנשים שמתחילים תהליך כלשהו, נופלים במהלכו ולא מצליחים להגיע אל היעד.
אבל התורה הקדושה מספרת לנו שזה חלק מהתהליך. שכאשר אדם נמצא בצעדים הראשונים, הוא נמצא בקושי גדול. וישנם קשיים רבים שמגיעים, אלא שצריך להתרחק מאותם קשיים, לא לוותר על הכל, אלא פשוט לנסות להימנע באופן זמני מהקשיים עד שנצליח להתחזק.
והדבר מצוי מאוד לצערנו, שאדם מתחיל דרך חדשה כלשהי, ואז כולם מסביב מנסים לייאש אותו. אומרים לו שאין לו סיכוי, מספרים לו כמה זה קשה, שואלים אותו איך יצליח להתמודד עם כך וכך, מראים לו איך אפילו אנשים גדולים ממנו נכשלו, צוחקים עליו וכו’.
ואז במקום לנסות להשקיע ולהתאמץ כדי לעבור את השלב הקשה, אז אדרבה, אותו אדם שוקע יותר ויותר בייאוש. הוא מאמין יותר ויותר שאין לו שום סיכוי בעולם להצליח, וגם אם יצליח איכשהו, מכל מקום כל חייו יהיו מלאים בקשיים רבים.
ומתוך כל זה, האדם פוחד להשתנות ממש. שהוא משתדל לחיות את החיים שלו על פי מה שהוא כבר מכיר, שלא יהיו הפתעות בדרך, שלא ישנה מדרכו, שלא ישנה את ההרגלים.
עומס יתר
לפעמים אנשים מעמיסים על עצמם כל כך הרבה. הם מקבלים קבלות רבות, מבטיחים הרבה, רוצים לכבוש בבת אחת את כל העולם, לוקחים אחריות על דברים מעבר ליכולתם, רוצים לרצות את כולם וכך מקבלים חלישות נוראה שעלולה להביא אותם לקריסה.
כאשר האדם פועל במקום חדש ולא מוכר, הוא עדיין רך בשנים ולא מיושב כל כך בדעתו. כל דבר קטן עלול להיראות מפחיד ובלתי אפשרי. לכן עליו להקל על עצמו, לא לקבל אחריות מעבר ליכולת, להתעלם באופן זמני ממצבי קושי אפשריים ולהתרחק ככל שאפשר ממקום מלחמה.
וכמו שבכל מלחמה, הדרך היא לקחת חיילים צעירים, להעביר אותם הכשרה מתאימה, אימונים מפרכים וכו’, ורק לבסוף מביאים אותם למלחמה מול האויב. כך גם אצלנו, הדרך היא להתאמן, לצבור ניסיון, להתאזר בכוח ואמונה, ורק אז להתמודד מול האויב.
ולצורך דוגמה מעשית, אם למשל אדם החליט להפסיק לעשן לפני כמה ימים, אז ברור הדבר שאם יסתובב עם כל החברים המעשנים שלו וירצה לשבת לדבר איתם עם כוס קפה, יהיה לו קשה הרבה יותר. כשכל החברים יוציאו סיגריה וגם יציעו לו, אז המלחמה כמעט כבר אבודה מראש. כמעט שאין לו סיכוי להחזיק מעמד.
אסור לאדם להכניס עצמו לניסיונות כאלו. הוא מוכרח קודם לקבל ביטחון בדרך החדשה ורק לאחר שכבר התיישב בדעתו הוא יוכל לעמוד בזה. אם יעשה עבודה ויתמיד, עד שכבר יהיה חזק מספיק, אז הוא יוכל לשבת עם אותם חברים לאחר מכן וכלל לא להתאוות לעשן. אבל כאשר הוא עדיין חלש הוא לא יצליח להתמודד.
לכן השם יתברך מסובב את בני ישראל בדרך עקומה, כדי לא לתת להם לראות דברים שעלולים להחליש אותם. שיתחזקו בינתיים ולא יתייאשו מהניסיונות שיבואו. אלא שכל זה זמני. שבתחילה הם לא יכלו לראות מלחמה, אבל אחרי שהשם קרע להם את הים וראו את כל מצרים טובעים, אז כבר הפכו לחזקים יותר, ואז הם עצמם יכלו להילחם בעמלק.
וכך בכל עניין. שכאשר הדבר חדש זה קשה ודורש הרבה כוח. אבל לאחר זמן הכל נעשה קל. וכך האדם יכול להתקדם לאט לאט, ולאחר שכבר התבגר בעצמת הנפש באותו תחום, הוא יכול לעמוד בניסיונות קשים יותר ביתר קלות.
אם האדם יתעקש, יחליט ללכת עד הסוף עם ההחלטה שלו, יתעלם מכל הקשיים שעלולים לצוץ בדרך, יתמיד בדבקות, יעלה בהדרגה לאט לאט, שלב אחר שלב, אז בסופו של דבר הוא בוודאי יראה תוצאות. הוא יגיע להשגות אמתיות ובכל רגע הכל יהפוך לקל יותר ממה שהיה קודם לכן.
תהליך התקרבות להשם
ואמנם כל זה מתרחש בכל עניין חדש בחיים, אבל בעיקר אפשר לראות את זה בצורה ברורה וחזקה בתהליך ההתחזקות הרוחנית של האדם. תהליך של תשובה בכלל, ותהליכים רבים של התחזקות בכל עניין רוחני בפרט.
וכך השם בנה את העולם. שהאדם ישתמש בכלים שיש לו על מנת להתקדם עוד ועוד. בכל פעם להתקרב קצת וכך להשיג עוד השגות, להגיע עוד יותר לשלמות, להפוך לרוחני יותר וכו’. השם יתברך ברא עולם מלא בתאוות חומריות ומלא גם בתורה ורוחניות. ותפקיד האדם הוא להתנתק מאותם תאוות גשמיות ולשאוף להתקרב עוד ועוד לאותה רוחניות.
אלא שלכל אדם יש את המקום שלו. שאי אפשר למשל שאדם יחליט שהוא רוצה לחזור בתשובה והוא רוצה להתנתק מכל המשפחה והחברים, ללמוד תורה במשך עשרים שעות בכל יום, לישון כמה שעות בודדות בלילה, לעשות סיגופים ותעניות וכו’.
אם יעשה את זה, הוא יפסיד מכמה בחינות. ראשית, זה יהיה לו קשה מאוד וקרוב לוודאי שיקרוס. שנית, גם אם איכשהו יצליח להחזיק מעמד, הוא ירגיש סבל נורא ואיום ולבסוף עלול ממש לשנוא חס ושלום את כל מה שנוגע לרוחניות. בנוסף, כל החיים שלו ייראו כמו מוות. הכל יהיה לו קשה וגרוע.
אבל יחד עם זאת, אסור לחשוב שזה לא אפשרי. כיוון שכל מה שמוטל על אותו אדם זה להתחזק בדבר קטן. לתקן איזו מידה מקולקלת, להנהיג הנהגה טובה, לקבל לקיים איזו מצווה וכו’. ואז מצווה גוררת מצווה, ולאט לאט הוא יגיע למקומות גבוהים ממש שמעולם לא חלם שיכול להגיע אליהם.
ואם הוא יתמיד בעליה לאורך זמן, לבסוף יראה שהוא יכול לעבור את כל אותם דברים, אבל בצורה קלה הרבה יותר ממה שחשב. שפתאום הוא יכול לא לאכול כמעט יום שלם בלי להרגיש סבל או קושי. שהוא מצליח ללמוד תורה ברצף כמה שעות בלי שום צורך לעשות הפסקה וכו’.
לא מדובר שהוא מכריח את עצמו ושהוא סובל מכך. אמנם בהתחלה מובן שהיה צריך לעשות ויתורים ומאמץ כדי להתקדם, אבל לאחר מכן זה הופך לטבע. ואז הוא מגלה שמספיק לו לישון פחות בלילה, והוא יכול ללמוד במשך זמן רב, והחלק החשוב ביותר הוא שזה לא קשה לו כלל, והוא אפילו נהנה מכך.
לכן אדם צריך להכיר את מקומו. לא לקחת דברים מעבר ליכולתו, לא להעמיס עליו דברים שנוגדים את כל דרך החיים שלו, אלא לפעול בעקביות לעלייה מתמדת ומתונה. לאט לאט. עוד מניעה מתאווה, עוד הנהגה טובה, הכל לפי המקום שלו, עד שיהיה אפשר לראות את השינוי.
אדם לא צריך למדוד עצמו ביחס לאחרים, כי הם נמצאים במקום שונה משלו. אלא שהוא צריך לעשות חשבון נפש, למצוא את המקום שלו ביחס לעצמו בלבד, לראות במה הוא צריך להשתפר. וכך לאט לאט יצליח להתעלות. שלא יהיה קשה עם עצמו יותר מדי, ומצד שני שגם לא יתעצל ויקל יותר מדי, אלא שידאג לעלות מעט מעט בהתאם לרמה שלו.
ובעניין העבודה הרוחנית, הדבר מצוי מאוד שאדם מכניס עצמו לסכנות רבות. שלפעמים למשל אדם רוצה לעבוד על תאווה מסוימת, אבל מכניס את עצמו לניסיונות גדולים. ואמנם הוא רוצה להתגבר, אבל הניסיון שהוא מכניס עצמו אליו הוא חזק מדי עד שהוא לא מצליח.
הדבר מצוי במכשירי תקשורת שונים, שמביאים לאנשים חדשות, רכילות, פריצות, לשון הרע, דברי כפירה, החלשת האמונה וכו’. וכן בסביבה שאינה הולמת לדרך בה האדם רוצה ללכת, ולפעמים אפילו עוינת ממש. וכן במקומות רבים שידוע לאדם מראש שהמכשולים מצויים שם, ורק הוא חושב לעצמו שהוא יתגבר.
אלא שאפילו השם יתברך הוליך את בני ישראל בדרך עקיפה כדי שלא יראו מלחמה. כי ידע שהם חלשים וידע שהם עלולים ליפול בזה. ואמנם יכול היה לעשות להם נס, אלא שמצפים מהאדם עצמו להתקדש ולהתאמץ. אז אנחנו הקטנים, כל שכן שאסור לנו להכניס עצמנו למקום ניסיון וסכנה.
ולכן אמרו חז"ל שאדם שמכניס עצמו למקום ניסיון בכוונה תחילה, וכמו שאדם הולך למקום בו נמצאות נשים ותתכן חוסר צניעות, אז אפילו אם עצם את העיניים ולא חטא כלל, מכל מקום נקרא רשע. כי עצם ההליכה למקום ניסיון מביאה את האדם לנפילה גדולה.
אלא שהרבה אנשים חושבים לעצמם שהם יכולים להיות במקום של פריצות, במקום שאוכלים לא כשר, במקום שמחללים בו שבת, במקום שתקלות רבות מצויות, ורק שהם עצמם ישמרו ולא יחטאו. הם חושבים שהם יכולים להיות בסביבה עוינת ובכל זאת להצליח להתגבר על כל הלחצים, הפיתויים והתאוות.
אלא שהדבר קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי. וגם אם הם חושבים שלא חטאו, מכל מקום ישנם פרטים קטנים שבכלל לא שמו לב אליהם ובוודאי נפלו בהם בלי להרגיש. וגם אם לא נפלו כלל אפילו בדבר קטן, מכל מקום עצם הכניסה למקום ניסיון היא עבירה בפני עצמה.
לכן מוטל על כל אדם להקיף עצמו בסביבה אוהדת ותומכת, שתעודד אותו להמשיך קדימה, שתדרבן אותו להצליח, שתיתן לו כוח להתחזק ברוחניות. עליו להתרחק מכל דבר שמחליש אותו, בין אם זה אנשים, חפצים, מצבים או מקומות, עליו לברוח מכל מקום של ניסיון, ולכל הפחות בשלבי ההתחלה שאז הוא עדיין חלש.
אדם שעדיין לא רגיל בשמירת שבת למשל מוכרח לנסות למצוא לו סביבה של אנשים יראי שמיים שיעזרו לו. שימצא חברים ששומרים שבת שיוכל לשבת איתם ולהיכנס לאווירה מתאימה. הוא צריך להרגיש שייך, להרגיש הנאה, להרגיש טוב עם עצמו.
הדבר ברור שאם ישהה בשבת בסביבה של מחללי שבת, אז גם הפיתויים יהיו גדולים, גם ירגיש דחוי ומוזר, גם יצחקו עליו, גם יהיה לו קשה לעמוד בלחץ, גם יכול לטעות ולעבור על איסורים רבים בלי לשים לב, ומכל זה הוא עלול להתדרדר ולחשוב שאולי זה בכלל לא כדאי להמשיך בדרך החדשה שבחר.
אם הוא לא התכונן כראוי, אז הוא עלול למצוא את עצמו בספקות רבים, שפתאום אין לו מה לאכול, או שחם או קר לו, או שיש חושך ואין לו אפשרות להיכנס למקום מסוים וכו’. אבל אם היה מכין את הכל קודם לכן, אז הכל היה הולך לו בצורה הרבה יותר קלה וטובה. הוא היה נהנה ממש.
וכך בכל דרך חדשה שהאדם בוחר בה. שעליו להשתדל ככל שאפשר לעשות את כל ההכנות המוקדמות, לבנות את הכלים המתאימים, לעשות כל מה שנדרש כדי שיהיה קל בשעת המבחן. אפילו שעושים עיקופים, וכמו שעשו בני ישראל, אבל בסופו של דבר נמנעים כך מצרות גדולות שעלולות לבוא.
השם יתברך יזכה את כל ישראל הקדושים להתחזק עוד ועוד ולעלות מעלה מעלה, להתמיד בדבקות בעלייה הרוחנית ולהתחבר להשם יתברך, וכך לאט לאט, שלב אחר שלב, נוכל להגיע בעזרת השם יתברך למקומות גבוהים ביותר, אלא שלא יהיה שם שום קושי, כי השהייה שם תהיה נפלאה ומרוממת.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה