לפעמים רק צריך להיות בשקט – פרשת בשלח
בני ישראל יוצאים ממצרים, המצרים רודפים אחריהם, ים סוף נמצא לפניהם, ואז מגיע המצב הגרוע מכל בו הם לכודים מכל הכיוונים ואין להם שום דרך בריחה. כאשר בני ישראל מתלוננים אל משה רבינו, הוא אומר להם להתייצב ולראות את ישועת השם, ואז נותן להם דרך נפלאה לצאת מהצרה: "השם ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד', פסוק יד').
לפעמים כל מה שצריך זה להיות בשקט ולא להפריע לישועות שהשם מביא לנו. אם נתבונן בדרך הנפלאה הזו, נוכל לנסות ליישם אותה גם בחיינו ובעזרתה נוכל לצאת מכל צרה שלא תבוא.
שלמה המלך, החכם באדם, כותב במגילת קהלת (פרק ז', פסוק כט'): "אשר עשה האלוקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". כי האמת היא שאנחנו יצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא, בריות מושלמות. אך אנחנו לא שמים לב איך שאנו מכניסים את עצמנו לצרות בכל רגע כמעט.
היצור שחי עם הכי הרבה דאגות בכל הבריאה הענקית הזו הוא האדם. בעלי החיים מקבלים את המזון שלהם גם בלי חסכונות בבנק ותשלומי ארנונה, הם לא זקוקים למתווכי דירות או ללימודי מקצוע, אין להם בעיית שידוכים ולא צריכים לקחת את הרכב למוסך. הקדוש ברוך הוא ברא טבע מושלם שמתנהל בדיוק כפי שצריך, וכך גם ברא אותנו. אך בשונה מהשאר, אנחנו מבקשים חשבונות רבים.
בני האדם מחפשים צרות ודאגות, מנסים להתקדם ולא שמים לב לאיך שאנו הולכים אחורה. לא משנה כמה שיהיה לנו, תמיד נרגיש אומללים ממה שעדיין אין. תחשבו כמה מלחמות היו בהיסטוריה, כמה דם האדם הביא על עצמו. תחשבו כמה שנאה, תחרות וקנאה קיימות בעולם. תארו לכם שכל זה היה יכול להימנע, אילו רק היינו בוחרים לא לעשות כלום ולתת לקדוש ברוך הוא לנהל את העולם.
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה ובה הציג לפנינו דרך ישרה בה צריך לנהוג. אך החשבונות שלנו הופכים את הדברים למסובכים ומורכבים יותר. אדם נמשך אחרי תאוות ורצונות זרים ולא מבין איך אלו מובילים אותו למקומות גרועים מאוחר יותר.
לפעמים אנשים עושים שטויות מתוך קלות דעת ואז מגלים מאוחר יותר שהרסו לעצמם את חיי המשפחה בעקבות זאת. לפעמים אנשים מחפשים אתגרים ואקשן בחיים ולאחר מכן מוצאים את עצמם חסרי כל. לפעמים אנשים מנסים להתחכם ולמצוא היתרים לדברים אסורים מבלי להבין שאותם איסורים מזיקים להם.
אדם חושב שהוא מרוויח מאיסורי תורה מפתים או מהתחמקות ממצוות שנראות קשות, אך הדבר דומה לאדם שרוצה לעשות דיאטה ואז הולך בסתר בלי שאף אחד רואה וזולל דברים משמינים. הוא חושב שהוא עושה לעצמו טוב ושמח שאף אחד לא ראה, אך הוא בסך הכל הורס לעצמו. הוא חותך את הענף שהוא יושב עליו.
אדם שמתרחק מהדרך הישרה בה השם יתברך ברא אותו מזיק לעצמו, אך הוא כלל לא מקשר בין העבירה לבין התוצאה ההרסנית. אחר כך הוא יכול לבוא בטענות לקדוש ברוך הוא שמביא לו צרות, מבלי להבין שהוא בעצמו הביא על עצמו את הצרה. לפעמים עדיף פשוט לא לעשות כלום ולתת לקדוש ברוך הוא להוביל אותנו למקום הנכון.
משה רבינו אומר לבני ישראל שהשם יתברך הוא שילחם להם. אך התפקיד שלהם הוא להנמיך את עצמם ולתת לקדוש ברוך הוא לעשות את שלו. כמו שנוסעים ברכבת הרים, לפעמים מגיעים למקומות מפחידים, לפעמים נראה שהולכים להתנגש, אך כל עוד הנוסעים מחזיקים חזק ולא מנסים להתחכם, הכל יעבור בשלום. אבל אם מישהו יפחד ממקום שנראה לו מסוכן בנסיעה ברכבת ויחליט לקפוץ או לעשות מעשה דומה, הוא רק יזיק לעצמו ויכניס עצמו לסכנה אמתית. רק צריך לשבת בשקט ולראות איך הרכבת עוברת את המסלול ומגיעה למקום היעד בשלום. כל התערבות חיצונית שלנו רק תפריע למהלך הדברים.
פעמים רבות אנו שקועים בתוך צרות. מכל הכיוונים חוסמים אותנו ואין לנו שום תקווה באופק. כל מה שאנו מנסים לא עובד ונראה שאין שום פתרון לבעיה שלנו. בדיוק בזמנים האלו אנו יכולים להיזכר במשפט החכם של משה רבינו אל בני ישראל, "השם ילחם לכם".
הרי הוא זה שמנהל את העולם, הוא קובע מה יקרה למי ומתי, הוא מכניס את המחשבות למנהל בעבודה, לחברים ולמשפחה, הוא זה שמביא לנו את מצבי החיים והתקריות השונות. הוא עושה הכל ובשנייה אחת הוא יכול לסדר הכל. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לא להפריע. רק להתבונן בביטחון ולראות את הישועה מגיעה. הדאגות, הייאוש והמחשבות השליליות רק יעכבו את הישועה שלנו, האמונה והביטחון יוכלו להביא אותנו אל הגאולה שלנו עם פתרון מצוין לבעיה שלא היינו מסוגלים אפילו לחלום עליו.
אנשים אוהבים להרגיש שליטה. כשיש משהו מטריד אותם הם יחשבו על זה יום ולילה בחיפוש פתרון, ולא יהיו מוכנים להרפות. הם אולי יתפללו להשם, אבל הם בטוחים שהדרך מוכרחה להיות גשמית ומובנת בשכל, כך שהכול תלוי לכאורה במאמץ שהם ישקיעו בפתרון. גם כשאדם מתפלל, הוא כאילו מכתיב לקדוש ברוך הוא כיצד הוא רוצה שהישועה תגיע. כי הוא בטוח שהכול גשמי. ואם הוא לא מצליח לחשוב על פתרון לצרה, אז לפעמים הוא בכלל לא מתפלל, שכאילו הוא מראש יודע שאין לזה סיכוי, ואם כן בשביל מה להתפלל. אלא שצריך להבין שזה חוסר אמונה, וכי יש משהו קשה לקדוש ברוך הוא?
הישועה מגיעה מתוך הלא נודע. השם יתברך יכול למצוא לנו דרכים מעולות לסדר את כל הבעיות שלנו גם אם כעת זה נראה הדבר הכי רחוק, לא מציאותי ולא הגיוני בעולם. לכן נאמר "מאין יבוא עזרי", כי העזרה מגיע מתוך ה"אין", מתוך המקום הלא מוכר שכלל לא חשבנו עליו. משהו שבכלל לא היה במודעות שלנו פתאום יגיע ויתגלה כפתרון מעולה. השם יתברך ישלח לנו ישועה לא מוסברת שמתוך המוגבלות שלנו אנו לא יכולים לראות כעת.
לא צריך לחשוב על פתרון וישועה ואז לבקש את אותו פתרון מהשם יתברך. אלא שצריך להשליך את ביטחוננו על השם יתברך, והוא ימצא לנו ישועה מתאימה. גם אם זה נראה לא אפשרי ונגד המציאות, השם יכול הכל. גם אם נראה שאין פתרון, להשם פתרונות לכל. גם אם יש דרך טבעית, צריך להתפלל בפשיטות ולהאמין שלא אותה דרך היא שתעזור לנו, אלא שישועת השם כפי שהוא יבחר בשבילנו, היא שתושיע.
הקדוש ברוך הוא לוקח אותנו במסלול שסלל בשבילנו. זה נראה כאילו שאנחנו אלו שצועדים, אך השם יתברך הוא זה שנושא אותנו. במסלול אנו מגיעים לפעמים למקומות שנראים כואבים, עצובים, מפחידים, קשים או סתם לא נעימים, אך הכל מכוון מאת השם יתברך.
גם מצבים לא נעימים עוברים וחולפים להם, וקרוב לוודאי שאת רוב הדברים שהיום אנו מקדישים להם את מלוא תשומת הלב שלנו, בעוד חודש או חודשים כבר לא נזכור כלל, כפי שהיום אנו כבר בקושי זוכרים את הדאגות והצרות שהיו לנו בעבר. את רוב הצרות והדאגות שלנו כלל לא נזכור בעוד שנה. דברים שהתייחסנו אליהם כאל כבדי משקל וגורליים נראים היום כדברים של מה בכך.
החיים סוחפים ויגיעו להם עניינים חדשים וצרות חדשות ואנחנו נעבור ממקום למקום במסילת הרכבת האישית שהקדוש ברוך הוא סלל עבורנו. כל מה שצריך זה להבין שהשם מכוון אותנו למקומות הנכונים, ולהניח לדברים לקרות מתוך אמונה וביטחון. זה לא אומר שלא צריך לעשות השתדלות, שהרי אנו מצווים לעשות את המוטל עלינו כדי להישמר. אך מעבר להשתדלות שאנו צריכים לעשות, לא כדאי להתחכם ולנסות לשלוט בעניינים.
ישנם דברים שניתנים לבחירת האדם, ושם בוודאי שהאדם צריך לעשות השתדלות ולהפעיל שיקול דעת כדי לבחור את הבחירה הנכונה. אבל רוב הדברים אינם בשליטתנו ולא ניתנים לבחירתנו. ורוב חיי האדם הוא דואג ומיצר בקשר לאותם דברים. הוא מתחרט על דברים שעברו, הוא דואג שדברים רעים שלא בשליטתו יתרחשו, וכך הוא מנסה להתערב ולשנות, על אף שאינו שולט בכלום.
ואפשר לראות שפרעה והמצרים חשבו להתחכם ולהטביע את בני ישראל ביאור, כי ידעו שהשם יתברך פועל מידה כנגד מידה, והיו בטוחים שהוא לא יוכל להטביע את כל המצרים, שהרי אין במצרים ים כל כך גדול שיטביע את כל המצרים. ודווקא אותה השתדלות שעשו, היא זוהי שהביאה למפלתם, שהם עצמם רדפו אחרי בני ישראל ונכנסו לים סוף ששם טבעו לבסוף.
וכך אפשר לראות במקומות רבים, וכמו אצל אחי יוסף שמכרו אותו למצרים כדי שחלומותיו לא יתגשמו, ודווקא זה המהלך שהביא לחלומות להתגשם. וכמו בעוד מקומות רבים, שכל השתדלות של האדם רק גורעת ומפריעה למהלך הדברים. כל מה שצריך זה להוריד הילוך, ליהנות מהמסע ולבטוח בהשם שיוביל אותנו למקום הנכון עבורנו. התפקיד שלנו הוא להחריש, ואז השם יתברך כבר יסדר את הכל.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה