החמצת הזדמנויות מרוב התעסקות בתפל – פרשת וארא
תארו לכם מצב בו אדם מחליט לעבוד למחייתו כדי לפרנס את בני המשפחה, אך העבודה שוחקת ומאוסה. מנהל העבודה כל היום צועק ומתייחס בצורה משפילה, סביבת העבודה נוראית, המשכורת מתחת למינימום, ובכל בוקר הוא קם בחוסר חשק ובעצבות גדולה מתוך חוסר ברירה משום שהוא יודע שזו הדרך היחידה לפרנס את המשפחה.
כמה נורא הוא ירגיש וכמה חסר אונים, עד שיהיה מוכן לעשות הכל כדי לצאת מהמצב הגרוע בו הוא נמצא. הוא מתפלל מכל הלב, ומתחנן להשם יתברך שיוציא אותו מהצרה הזו. שתבוא כבר הישועה.
תארו לכם שבוקר אחד חבר רחוק ידפוק על דלתו ויאמר לו שהוא זכה בכמה מיליוני שקלים. כעת הוא יכול להתפטר באופן מידי מהסיוט שלו. השם שמע לתפילותיו והישועה הגיע. רק צריך להגיע לאותו מקום, למלא פרטים ולטפל בכמה ענייני מנהלה כדי לקבל את הזכייה.
כעת תארו לכם שאותו אדם יאמר לו שאין לו זמן להתעסק עם הזכייה הזו עכשיו. כי הוא ממהר לעבודה והמנהל גם ככה כבר כועס עליו. יש לו מטלות שעדיין לא הספיק ולכן הוא גם לא יכול לקחת חופש כדי לטפל בזה. וגם בשעות הפנויות שלו הוא טרוד מאוד ברחמים עצמיים וסבל, אז איך יוכל לעזוב את הכל עכשיו וללכת לטפל באותה זכייה?
זה אמנם נשמע טיפשי, אבל הפרשה מספרת לנו שזה בערך מה שבני ישראל אמרו למשה כאשר בישר להם על הגאולה: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו' פסוק ט'). הם העדיפו להמשיך לעבוד בפרך כפי שהתרגלו ולוותר על הזדמנות חייהם לצאת ממצרים לחירות, כי לא היה להם כוח בכלל להכיל את זה.
זה נשמע כל כך תמוה ולא מובן עד שקשה להאמין לזה, אך גם היום בחיים שלנו הדברים מתרחשים כך מבלי שנרגיש. לא פעם אנחנו מחמיצים ומפספסים הזדמנויות פז המגיעות אלינו, רק מתוך שאנו מתעסקים בהבלים תפלים ולא חשובים. גם אם הישועות הגדולות של חיינו יעברו מול עינינו, נעבור לידם ונמשיך הלאה בלי להרגיש.
הכל עניין של ייעול הזמן ועריכת סדר עדיפויות. כי אם לא נעשה זאת, נגלה שאנחנו מתעסקים בשטויות במשך רוב היום שלנו ועוזבים את הדברים העיקריים בצד. או שנכון יותר לומר שלא נגלה את זה, כי נהיה עסוקים מדי בהבל ובכלל לא נדע מה אנחנו מחמיצים.
אם ננתח את היום שלנו וננסה לבדוק מה עשינו בו ואיך התקדמנו בחיינו, נראה שמתוך עשרים וארבע שעות אולי זכינו לנצל כמה דקות. כל השאר מוקדש לשינה, אכילה, דיבורי סרק, עבודה, העברת זמן, סרטים, שירים, חברים, משפחה וכו'. רק מעט מאוד זמן זכינו באמת לנצל ולהתקדם בעזרתו.
ולא שצריך לוותר על כל הדברים האלו, בוודאי שזמן איכות עם המשפחה או השתדלות בפרנסה הם דברים חשובים ומבורכים. רק צריך לעשות סדר עדיפויות. הדברים העיקריים והחשובים יותר צריכים לתפוס זמן ומאמץ רב יותר. דברים פחות חשובים צריכים לקבל מאיתנו פחות השקעה. צריך לחשוב היטב כיצד ננצל כל שניה מחיינו בצורה הטובה ביותר. אותה התעסקות בדברים שוליים היא זו שמשכחת מאיתנו את הדברים החשובים והאמתיים שאנו צריכים לפעול בחיים.
והדבר מצוי שאת הדברים העיקריים ביותר, וכמו התורה והמצוות, זמן לחשבון נפש, תפילה להשם יתברך וכו’, אנו שמים בצד לשעות הפנאי. שאם אין שום דבר אחר לעשות, אז אפשר לשבת לבד עם עצמנו ולדבר עם השם. אבל כאשר יש איזושהי שטות להתעסק בה, אז בכלל לא נחשוב לכיוון הזה של משהו רוחני.
מהסיבה הזו היה דרוש להוציא את בני ישראל ממצרים. כי אסיר שעובד עבודת פרך לא יכול לראות את התמונה הגדולה ולארגן לו את סדר העדיפויות. הוא רואה את הכל מצומצם מתוך המקום הקטן בו הוא נמצא. מבחינתו התכלית היא להספיק לעשות את המוטל עליו לאותו היום כך שהוא יוכל לאכול משהו וללכת לישון בסוף היום המפרך.
כך גם אדם רעב, חולה, עייף, בסכנה, במצוקה או בכל צרה וחוסר שפוקדים אותו, לא חושב בצורה הגיונית איך לתכנן את המהלכים שיביאו אותו להצלחה וישועה, אלא חושב איך הוא עובר את היום הזה בשלום. יש אנשים שהתכלית שלהם היא לקבל מהמלצר מנה נוספת של שניצל באירוע שהם נמצאים בו. לא מעניין אותם עכשיו שום דבר אחר, רק זה מה שיש להם בראש ושאף אחד לא יפריע להם.
כאשר התמונה מצומצמת, גם השאיפות וההשגות בחיים מצומצמות. אך כאשר מוציאים את בני ישראל מהמיצר בו הם חיים, משחררים אותם והם הופכים לחופשיים. אז הדעת מתרחבת ורואים את התמונה הגדולה יותר. אז מבינים מהו סדר העדיפויות הנכון. אז אפשר לראות נסים גדולים על ים סוף. ואז כמובן אפשר לקבל את התורה במעמד הר סיני ולראות מחזות אלוקיים.
גם את עצמנו אנו צריכים להוציא מתוך המייצרים שלנו. לצאת מתוך המקום הקטן שלנו ולהתבונן בתמונה הגדולה. אז נכון שאנחנו יודעים להעביר את הזמן בכיף עם תחביבים ושיגעונות שונים, אבל זוהי התמונה הצרה. הרי לאחר שנסיים את אותו עניין נחזור לחיים שלנו ונגלה שלא התקדמנו לשום מקום.
הדבר דומה לילד קטן שרוצה לשחק כל היום, בעוד שאדם מבוגר מבין שזה בזבוז זמן מוחלט סתם לשחק כשאפשר לנצל את הזמן הזה. אם נסתכל בתמונה הרחבה נבין שיש לנו תפקיד ומשמעות ועלינו לפעול כדי ליישם אותם. אדם לא בא לעולם כדי להעביר את הזמן. להפך, הזמן שלנו מוגבל וזהו אחד המשאבים היקרים ביותר שיש לנו. את הזמן צריך לנצל כראוי ולא סתם "לשרוף" או "להעביר”.
כאשר מציעים לנו לבוא לשיעור תורה לחצי שעה פעם בשבוע, אנו נוטים לסרב בנימוס מתוך הסברים על העומס הגדול שיש עלינו ועל חוסר הזמן שרודף אותנו. מה שאנו לא מספרים זה שאתמול הסתובבנו במשך שעתיים בקניון כדי להתאוורר קצת, בבוקר התעוררנו מאוחר אחרי שבלילה יצאנו עם חברים, בכל ערב אנו נרדמים מול איזה סרט וה"רק דקה" ועוד דקה שאנו מתחברים למכשירים הסלולריים בכל רגע, מצטרפות לכמאתיים דקות ביום. אז יוצא שכן יש לנו זמן למרות העומס הגדול.
אלא שזה עצמו מה שיוצר את העומס הגדול. שכל ההתעסקות הזו בדברים תפלים ולא מועילים היא ששואבת לנו את הכוח ואת הזמן.
כשישאלו אותנו על זה מיד נצטדק ונאמר שכל אלו דברים חשובים שאנו מוכרחים לעשות. אבל כל אדם צריך לשאול את עצמו, האם שיעור תורה שיחזק אותנו, יסביר לנו את תפקידנו בעולם ויקרב אותנו אל תכלית החיים שלנו הוא לא משהו הכרחי לפחות כמו הדברים האלו?
אנו כל כך משקיעים בשטויות, והדבר ברור שבעתיד זה לא יועיל לנו במאום. הרי אף אחד לא נזכר בדברים שעשה בשנה שעברה וחושב לעצמו איזה יופי שצפה במשחק הכדורגל או איזה מזל ששמע חדשות. אף אחד לא יחשוב לעצמו איזה כיף שהוא דיבר לפני חודש עם השכן על איזה מוצר חדש שקנה. הכל הבל.
אדם מדבר כל כך הרבה, על מה שקורה בשכונה, על מוצרים חדשים שיצאו, על מזג האוויר, על הדודה של השכן ועל כל דבר אפשרי, ואין לזה שום תועלת. שהוא לא יתקדם או יחכם מזה, זה לא יעזור לו בשום דבר בחיים ואפילו הוא עצמו לא יתעניין בזה. הרי אף אחד לא יבזבז זמן לקרוא את העיתון של אתמול, לשמוע את החדשות של השבוע שעבר ולצפות במשחק של השנה שעברה. כי כל הדברים האלו הם להעביר את הזמן בלבד, לא בשביל לעשות אתו משהו מועיל באמת.
וברור שכל אדם רוצה להצליח ולהתקדם. הוא רואה אנשים מוצלחים והוא רוצה להיות כמותם. כל אחד בתחום שלו ובעניינים ובעיסוקים שלו. אדם רוצה להיות מוצלח ואהוב. אבל כל זה מגיע מתוך השקעה. אם אדם יתאמץ וישקיע בתחום מסוים, הוא יוכל להצליח. אם הוא יעזור לאנשים ויחייך לכולם הוא יהיה אהוב. אבל בפועל, כאשר יש לאדם זמן פנוי, הוא פונה להתעסק בכל השטויות וההבלים. במקום להשקיע בדברים שיובילו אותו למטרה, הוא מבזבז את הזמן ומעביר אותו. אין לו כוח להתאמץ ולהשקיע כדי להפוך למוצלח, הוא רוצה להיות מוצלח בלי מאמץ.
יש לנו נטייה לרצות המון, לדבר הרבה, אך לבצע מעט מאוד. אנחנו אוהבים לשאוף ולחלום על העתיד שלנו ועל ההתקדמות שלנו למקומות טובים יותר, אבל קשה לנו להבין שכדי להגיע לאותו חלום שנמצא רחוק מאיתנו, אנו צריכים לעשות צעדים קטנים בהתמדה, צעד אחר צעד עד שנגיע לאותו מקום.
אם נתבונן על החלומות והשאיפות שלנו ולעומת זאת על ההתעסקות שלנו במשך היום, נגלה שאנו משקיעים תשעים אחוז מהזמן על דברים שאינם מביאים לנו שום תועלת ושבעוד כמה חודשים נשכח אותם לגמרי ולא תהיה להם שום משמעות. אם אדם רוצה להגיע למקום מסוים, הוא צריך להשקיע, להתאמן ולנסות עד שיצליח להגיע לאותו מקום. בוודאי שזה ייקח זמן והשקעה רבה, אך רק זו הדרך להגיע לשם.
אם נעדיף לצפות בסרטים, להעביר את הזמן, לקרוא ספרי מתח, לשמוע מוזיקה, לצאת לטיולים, לאכול במסעדות, להסתובב בין חנויות או לעשות שאר דברים בסגנון, אז יתכן מאוד שנהנה מאותם דברים, אבל בעוד שנה נגלה שאנו עומדים תקועים באותו המקום בדיוק. לא מוכרחים לוותר על דברים, אלא פשוט לנהל את עצמנו בצורה נכונה כך שנשקיע בדברים החשובים יותר ובדברים התפלים פחות.
מי יודע כמה הזדמנויות שונות כבר החמצנו בחיינו? ומי יודע היכן היינו נמצאים כעת אילו היינו מנצלים אותם היטב? מי יודע לכמה הצלחה וחכמה היינו מגיעים אם היינו מנצלים את הדקות הפנויות בחיינו לדברים מועילים וללמידה במקום לבזבז אותם על הבלים חולפים?
כמובן שאין שום טעם בבכייה על העבר, אלא שמלמידה מטעויות העבר אפשר לבנות את העתיד. כי אם אנו מבינים שהיום היינו יכולים להיות במקום הרבה יותר טוב אילו היינו משקיעים ומתאמצים בעבר, אז כך נבין שבעתיד נוכל להגיע למקום הרבה יותר טוב אילו נשקיע עכשיו. שווה להתאמץ ולהשקיע יותר כעת כדי שבעוד כמה חודשים, או אפילו כמה שנים של התמדה, נוכל להגיע למקום שאנו רוצים ונזכה להגשים את החלומות שלנו.
לפעמים אנו מקבלים יאוש מתוך שלא רואים את הרווח ברגע זה. שהרי אדם שלומד לא מרוויח מהידע באותו רגע ברוב הפעמים, ואדם שמתעסק בהבלים לעומתו מקבל לרוב הנאה רגעית באותה שנייה. לכן צריך לדעת למה לצפות כשעושים דברים חשובים וטובים. זו בוודאי דרך ארוכה, אך כל עוד אנו בדרך, המצב שלנו טוב. כאשר אנו עוזבים את הדרך, אז כבר הדברים מתחילים להתדרדר ואנו יכולים להיות בטוחים שבאמת ח"ו לא נגיע לשום מקום.
אדם שחשוב לו לרדת במשקל למשל צריך להגביל את האכילה שלו. הוא יכול להתעסק בתפל ולרצות ליהנות ממאפה טעים או המבורגר מפתה, הוא אפילו יכול לחשוב לעצמו שזה לא נורא לאכול רק ממתק אחד קטן, אך בצורה כזו הדבר התפל מתגבר על השאיפה הגדולה יותר שלו, והוא לא יזכה להגשים את המשאלה. אם יבחר לעומת זאת להשקיע במה שבאמת חשוב, אז אולי הוא לא ייראה תוצאות בשבוע הראשון, ואולי יהיו לו משברים וקשיים, אך אם יבחר להתמיד הוא יגלה בהמשך שהגיע למקום שרצה. בצורה כזו אנו יכולים לשנות את עצמנו ולהגשים כל חלום שנרצה.
פרשת וארא מלמדת אותנו כמה אבסורד להתעסק בהרגלי היום יום מבלי לחשוב על התקדמות ועל איך לצאת מהמקום שלנו למקום טוב יותר. אם נבחר בכך נוכל גם אנחנו לצעוד למקום טוב יותר, להגשמת החלומות שלנו ולקיום התכלית שלנו בעולם. כל מה שצריך הוא לקבוע את סדר העדיפויות ולהתמיד בהשקעה בדברים החשובים באמת. כמובן שתפילה לקדוש ברוך הוא בוודאי תועיל ותפתח לנו את הדרך בצורה חלקה הרבה יותר. השם יברך אותנו להגשים את החלומות שלנו לטובה ולמיצוי עצמי של הטמון בתוכנו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה