פרשת וזאת הברכה – התורה שייכת לכל ישראל
פרשת וזאת הברכה היא האחרונה בפרשיות התורה. לפני מותו, משה מברך את כל ישראל על פי השבטים, כל שבט והברכה הראויה לו. לפני כל זה הוא דואג להזכיר לכל ישראל ביחד שהתורה היא מורשה שלהם, שעוברת בכל אחד מישראל מדור לדור. "תורה ציווה לנו משה מורשה…" (דברים לג', פסוק ד'). לא משנה מאיזה שבט אתה, לא משנה מה מצבך, לא משנה שום דבר… אם אתה משתייך לישראל, התורה שייכת לך וקיבלת אותה בירושה.
קשה להבין את משמעות הדברים, אבל התורה היא באמת הירושה שלנו. היא מתנה נפלאה השייכת לכל אחד ואחת מישראל. לכל אחד מאיתנו יש חלק בה. תארו לכם שיש לכם את האבא הכי עשיר בעולם, והוא אוהב אתכם כל כך, והוא נותן לכם בירושה את הדברים הכי יקרים בעולם. כך בדיוק אצלנו, שזכינו לקבל את הדבר היקר ביותר שקיים בעולם, את המפתח לכל השפע בעולם, את המסלול לחיים הטובים, המאושרים והנכונים ביותר בעולם, את הסוד לקיום העולם ואת הפתרון לכל הבעיות בעולם, הלא זה התורה הקדושה.
אלא שבירושה, כמו כל דבר בחיים, יש יתרונות וחסרונות. היתרון המובהק הוא שאנו לא צריכים כלל להתאמץ, להשתדל, לנצח, להתגבר, להרוויח או לעשות כל פעולה שהיא כדי לקבל את התורה. התורה היא כבר שלנו. היא שייכת לנו בירושה מאבותינו ואף אחד לא יכול לקחת אותה מאיתנו.
כל אחד מאיתנו יכול לפתוח את ספר החכמה העצום הזה וללמוד בו. אין שום תנאים מקדימים, לא נדרש מאיתנו תשלום, לא צריך להיות חכם או בעל כישרונות מיוחדים, אלא כל אחד מישראל בלי שום יוצא מן הכלל יכול להתחבר לתורה הקדושה שקיבל בירושה מאבותיו, רק מכוח היותו יהודי.
החיסרון המובהק לעומת זאת, הוא שכאשר דברים באים לנו בקלות רבה מדי, אין לנו הערכה מתאימה אליהם. כאשר אנו מקבלים ירושה, אנו נוטים לזלזל בזה ולא להעריך את זה כמו דבר שעמלנו עליו.
אם אדם מזיע ומתייגע כדי להגיע לארמון המלוכה, ולאחר עמל רב והרבה ציפייה המלך מסכים לקבל אותו, הוא יהיה מרוצה מאוד ומאושר עד הגג. הוא ידבר עם המלך ביראה וכבוד, ובהתרגשות רבה מאוד. הוא יעריך כל רגע.
אבל אם אותו אדם סתם הולך בדרך בלי לצפות לכלום, ובטעות נתקל במלך כשהוא לבוש בגדים פשוטים, והוא אפילו לא מזהה אותו, אז הוא לא מעריך כלל. המלך יכול לפנות אליו ולהתחיל לדבר אתו, אבל אותו אדם יחשוב שהוא מבזבז לו את הזמן וירצה להמשיך בדרכו. כי הוא לא מעלה בדעתו שזה המלך שעומד מולו.
הוא לא מבין בכלל איזו מתנה נפלה בחיקו. וגם אם הוא יאמר לו שהוא המלך, הוא לא יאמין לו כלל. כי זה לא נשמע לו הגיוני שדברים גדולים יכולים להסתדר כל כך בפשטות. דברים הבאים בקלות נראים לא כל כך שווים ולכן מזלזלים בהם.
כך התורה הקדושה ניתנה לנו בירושה, ולכן אנו מרגישים שזה חס ושלום חסר ערך. אנו מרגישים מאמץ גדול וטרחה בכך שנצטרך לקיים אותה. כל כך הרבה מצוות, כל כך הרבה איסורים, כל כך הרבה דקדוקים, כל כך טורח ויגיעה ללימוד התורה, אז לכאורה נראה שעדיף ח"ו לוותר.
כמו אדם לא חכם במיוחד שלא מבין כלום בעסק המצליח של אביו וכעת קיבל בירושה מאביו לנהל מפעל שלם. מתוך הבורות שלו, הוא מרגיש שאביו שונא אותו שהשאיר לו כל כך הרבה בעיות וסידורים לטפל בהם. לא אכפת לו מהמפעל הזה והוא רק רוצה לחזור להנאות שלו. הוא מעדיף לעזוב את הירושה הזו שקיבל ולהתעסק בהנאות החיים.
הוא לא מבין שאם הוא ילמד לנהל את העסק כפי שעשה אביו, הוא יכול לעשות מיליונים. הוא לא מבין שאם העסק לא יתפקד הוא עלול לאבד את כל מה שיש לו ולקבץ נדבות למחייתו. כל אחד היה מתחלף אתו בשנייה ולוקח את כל ה"צרות" שלו כדי לזכות להיות בתפקידו. אלא שהוא קיבל את זה בירושה, ללא מאמץ וללא הבנה בדבר. לכן זה נראה לו כמטרד במקום שהוא יראה זאת כמתנה עצומה.
אילו היינו מבינים באמת את משמעות הדברים ואת מהות התורה הקדושה, היינו המאושרים ביותר עלי אדמות וללא כל בעיות בחיים. יש לנו את הכל. כל מה שאדם צריך בחיים נמצא בתורה. המפתח לכל הדלתות שחלמנו לעבור בהן נמצא שם. רק צריך ללמוד ולדעת. כמו אותו אדם בור שצריך ללמוד כיצד לנהל את העסק, כך גם אנחנו צריכים ללמוד כיצד להתנהל ולתפקד על פי התורה הקדושה. אם לא נבין את היוקר והחשיבות הגדולה של התורה שאנו מקבלים בירושה, לא נוכל ליהנות ממנה.
כולנו רואים בעולם הרחוק מתורה ומצוות את ההתלהבות סביב הכוח של עמים אחרים. אדם שמחפש משמעות בחייו יעדיף להתרחק אלפי קילומטרים כדי ללמוד על חכמת המזרח במקום לפתוח את ספר התנ"ך המונח אצלו בספרייה ומספק את התשובות לכל השאלות הקיומיות.
אדם יעדיף לקיים מנהגים של גויים וללמוד על תרבויות אחרות מבלי שהוא יודע חצי דבר על התרבות של העם שלו. אדם ישקיע את כל כספו, זמנו וכוחותיו כדי לחיות חיים של גוי שאולי יביאו לו את האושר, מבלי להבין שמתחת לאפו נמצא הדבר היקר, החשוב והטוב ביותר בעולם. כי כאשר מקבלים את הדברים בירושה, זה נראה כמובן מאליו ומשעמם. אי אפשר להאמין שזה באמת שווה כל כך הרבה.
התורה הקדושה היא ירושה של כולנו. היא לא שייכת רק לחרדים ולא רק לחסידים. לא רק לאשכנזים וגם לא רק לספרדים. לא למגזר וציבור מסוים, אלא לכולם. כל יהודי הוא בן של מלך העולם ועל כן הוא ראוי לקבל את התורה בירושה מתוך הייחוס המדהים שלו.
כל מי שרק ירצה יכול ללמוד את החכמה העצומה הזו ללא כל תנאי מקדים. אם נבחר שלא ללמוד, נישאר עם עול החיים על כתפינו, מבלי לדעת מדוע מגיע לנו לעבור כל כך הרבה קשיים ותלאות ומבלי שאלו יובילו אותנו למקום כלשהו. אך אם נבחר ללמוד ולהכיר בגודל הירושה שקיבלנו, נוכל לזכות להבין שקיבלנו עסק עצום שעלינו לנהל ונוכל גם ללמוד כיצד לנהל אותו כראוי.
וכמו בכל עסק, אמנם יש גם קצת קשיים ואתגרים, אבל גודל השכר הוא כל כך עצום כך שזה בהחלט שווה את זה. רק שכרגע אנו לא מבינים את המשמעות, לא תופסים את גודל השכר, אבל ככל שנתחבר לתורה הקדושה, כך נבין יותר ויותר את המשמעות העצומה של הדבר, ואת הזכות האדירה שנפלה ברשותנו.
השם יתברך יזכה אותנו להידבק בתורה הקדושה, ללמוד וללמד, לקיים ולעשות, להתמיד ולפלפל בה, כי היא חיינו ואורך ימינו, ועל ידי כך נתחבר להשם יתברך ונזכה ליהנות מהמתנה הגדולה ביותר שאפשר לקבל.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה