דברים רעים לא מוכרחים להתקיים – פרשת ויגש

ראובן פיזנטי | ו׳ בטבת ה׳תשע״ג | פרשת ויגש

בשנה השנייה לשבע שנות הרעב הצפויות, מגיעים המצרים אל יוסף בבקשה לקבל זרע לזרוע את האדמה. אלא שהדבר מעורר תמיהה גדולה, שהרי כל מצרים יודעת שצריכות להיות שבע שנות רעב על פי הפתרון של יוסף לחלום פרעה, מה שאומר שנותרו עוד חמש שנות רעב, בלי מים להשקות ובלי שום דבר שצומח, ואם כן מה יעזור לזרוע כעת את האדמה?

רש"י מביא שכעבור שנתיים תמו שנות הרעב מכיוון שמהרגע שיעקב הגיע למצרים, צדיק הגיע לעיר ואז שרתה הברכה. אלא שזה מעורר תמיהה אחרת, שלפי זה יוצא לכאורה שפירוש יוסף לחלום פרעה היה שגוי, שהרי בפועל היו שתי שנות רעב ולא שבע שנים כפי שפתר לו את החלום.

ואם אכן פירוש יוסף לא היה נכון, הדבר עלול חס ושלום להטיל ספק על כל הנבואות שקיבלנו בכל הדורות. שדברי יוסף היו כעין נבואה מהשם יתברך, והדבר ברור שהנבואה היא אמת ואם אפילו חלק קטן ממנה לא נכון, אז אותו נביא הוא נביא שקר. אז כיצד יתכן שדברי יוסף שקיבל מאת השם יתברך לא היו מדויקים?

ומכל זה אפשר ללמוד כלל חשוב שחוזר על עצמו במקרים רבים וקשור לחיים של כל אחד מאיתנו ממש. שנבואה של פורענות לא חייבת להתקיים. אם הנבואה היא טובה, היא מוכרחה להתקיים בכל מחיר ובכל תנאי. אבל כאשר מדובר על דברים רעים ופורענות, אז אפשר לשנות את הגזירה.

לכן כאשר יוסף חלם את חלומו שיעלה לגדולה ויבואו להשתחוות לו, אז הדבר היה מוכרח. במקרה שכזה כל העולם יתגלגל כנגד כל הסיכויים כך שאותה נבואה תתקיים, ולכן יוסף הורד למצרים ועלה מתוך בית הסוהר להפוך להיות המושל בכל מצרים, כדי שיתקיים החלום שלו. לכן גם שבע שנות השבע היו מוכרחות להתקיים במלואן.

אבל נבואה של פורענות לעומת זאת אינה מוכרחה להתקיים ומכאן ששבע שנות הרעב שהיו צריכות לבוא לאחר מכן לא היו ממש מוכרחות להגיע בכל מחיר, ולכן התקצרו לשנתיים.

ובכל זאת הדבר עדיין קצת תמוה. כי אם נבואה של פורענות לא מוכרחה להתקיים, אז בשביל מה בכלל אנחנו צריכים את אותה נבואה מלכתחילה?

וצריך גם להבין מה היה מיוחד בכך שיעקב הגיע למצרים שאז הפסיק הרעב? שהרי אם נאמר שהברכה הגיעה בגלל שצדיק הגיע ולכן תמו שנות הרעב, אז מדוע היה רעב בארץ ישראל לפני כן כאשר יעקב היה שם? מדוע הוא סבל והצטער עד שהיה צריך לשלוח את בנימין בצער גדול? איך יתכן שהיה רעב במשך שנתיים אפילו בבית יעקב, מה שאילץ אותם לרדת למצרים, והרי כל הברכה מגיעה בזכותו?

ספר יונה מספר על יונה הנביא שהתנבא על נינווה והיה צריך לבשר להם שהעיר הולכת להתהפך. הוא פחד לעשות זאת וברח, משום שידע שנבואה של פורענות לא חייבת להתקיים. הוא הבין שהם יעשו תשובה, השם יתברך יסלח להם ואז הנבואה לא תתקיים, כפי שבאמת קרה בסופו של דבר. כתוצאה מזה היו יכולים להאשים אותו ואפילו להרוג אותו על נבואת שקר.

מהסיפור של יונה אפשר להבין היטב בשביל מה צריך נבואה של פורענות. כל העניין של הפורענות הוא לעשות תיקון כלשהו ולהביא לתועלת מסוימת. השם יתברך הוא רחמן ואינו רוצה להתאכזר אלינו חס ושלום. לכן הוא מביא לנו נבואות של פורענות כדי שנלמד מהן מה שצריך ללמוד, נעשה מה שצריך לעשות ואז כבר לא יהיה צורך באותן פורענויות.

כאשר הרצון האלוקי מתבצע, כבר אין צורך להביא סתם רע לעולם, ולכן אותו רע מתבטל. אותו רע בא מסיבות טובות, היה לו תפקיד להביא לקיום תכלית כלשהי, אבל לאחר שהתכלית מולאה אין בו צורך עוד.

כך למשל אפשר להבין שיש עניין גדול בעונשים שונים שהתורה מזכירה. כי אותם עונשים מעוררים את האדם לעשות טוב וללכת בדרך טובה. להתרחק מכל אותן פורענויות ולעשות תשובה. וכך לאחר שהמטרה של אותה פורענות הושגה, אז כבר אין בה צורך עוד, ולכן אין שום עניין להעניש את האדם לאחר שכבר עשה תשובה והתחרט בצורה אמתית מעומק לבו על מעשיו.

מכאן אפשר להבין מה היה כל כך מיוחד בירידתו של יעקב למצרים שבעקבות כך פסקו שנות הרעב. שהרי כל המטרה של שנות הרעב הייתה לגלגל את הדברים כך שיעקב ובניו ירדו למצרים כדי לקיים את מה שהובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. ברגע שיעקב הגיע למצרים, המטרה הזו הושגה ואין עוד טעם בשנות רעב. הקדוש ברוך הוא לא רוצה סתם להתעלל בבריות חס ושלום, לכן הרעב מפסיק לאחר שהושגה מטרתו.

לכן היה צורך בשנות הרעב גם בבית יעקב, כדי שהם ירדו למצרים. והיה גם צורך להודיע על כך לפרעה כדי שימנה את יוסף לתפקיד חשוב ויצבור מאגרי מזון גדולים. אבל כאשר יעקב הגיע למצרים והמטרה הושגה, אז כעת צדיק בא לעיר והברכה מיד הגיעה בעקבותיו.

זה כמו שאדם מאיים שהוא רוצה שיעלו לו את המשכורת ואם לא אז הוא לא יבוא במשך חודש לעבודה. אם לאחר שבוע יחליטו להעלות לו את המשכורת, אז בוודאי שאותו אדם יחזור לעבוד באותו רגע ולא יחכה שיעבור כל אותו חודש שאמר. הרי כל האיום הוא בתנאי שהמצב הלא טוב נמשך, אבל אם המצב משתנה והושגה המטרה, אז האיום מתבטל מיד.

את הדברים האלו אנו יכולים לקחת גם לחיינו. לא פעם אנו מרגישים שיש עלינו גזרות חס ושלום. מידת הדין מתוחה איתנו ואנו מרגישים שדברים לא טובים חס ושלום כאילו מוכרחים להגיע. צריך להבין שהשם יתברך אוהב אותנו ולא רוצה לצער אותנו אפילו טיפה, אלא שיש לפעמים צורך באותם דברים לא טובים שמתרחשים כדי ללמד אותנו משהו, להביא אותנו לדרך מסוימת או כדי שנעשה תשובה על משהו וכו’.

אלא שצריך להבין שאמנם את המטרה מוכרחים להשיג, אבל את הצער שבדרך לא מוכרחים לעבור כלל. וזה מה שקשה לאנשים לתפוס, שלפעמים חולמים חלום לא טוב, חושבים מחשבות לא טובות, שומעים דברים, רואים התרחשויות לא טובות וכו’. ומתוך כל זה בטוחים שנגזרה גזרה שאי אפשר לשנות.

אבל צריך להבין שאדרבה, אם הקדוש ברוך הוא משתף אותנו בזה, זה אומר שבידינו לשנות את הדבר. הרי אם לא היה שום דבר שאפשר לעשות, אז לא היה צורך לעדכן אותנו. אבל אם אנחנו מבינים שעתידים לבוא ח"ו דברים לא טובים, אז זה אומר שעדיין לא מאוחר מדי ואנו יכולים לעשות את מה שצריך כדי להגיע לתכלית בלעדיהם.

הרי כל פורענות מגיעה כדי לכוון את האדם למקום מסוים. אם האדם לא ישנה את דרכו ולא יגיע לאותו מקום, אז אותה פורענות תצטרך להגיע כדי להביא אותו לשם. אבל אם הוא יקום וילך לאותו מקום בעצמו, אז הוא יוכל להגיע לשם בלי שום צער ובלי פורענויות.

לכן אמרו חז"ל שאדם שבאים עליו ייסורים יפשפש במעשיו. כי הוא צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו, לראות מה השם רוצה ממנו, מדוע באים אותם ייסורים, לאן השם מכוון אותו, לאן הוא צריך להגיע, וכך מתוך הדברים יוכל להגיע לתובנות ולנסות להתקדם לאותו המקום, ואז ממילא לא יהיה צורך באותם ייסורים.

אנשים רבים חשים שמגיע להם לסבול ושכעת הם מוכרחים לחיות בצער. אבל אם נשקיע מעט ונלמד את מה שצריך ונעשה את מה שהשם רוצה מאיתנו שנעשה, נוכל להביא לסיום הצער שלנו. השם לא רוצה שאף אחד יסבול, וגם לא האדם הרשע ביותר בעולם. הוא רוצה שישוב מדרכו ויתקרב אליו. במקום לרחם על עצמנו או להשלים עם המצבים הלא טובים, צריך פשוט לחפש היטב במעשים שלנו ולראות מה השם רוצה מאיתנו ואיך נוכל לרצות אותו.

לאורך כל ההיסטוריה אפשר לראות גזרות קשות שנגזרו ובכל זאת פעם אחר פעם הצלחנו לבטל אותן. נבואה של פורענות לא מוכרחה להתקיים, אך הכל תלוי בתנאים שאנו נותנים לאותה נבואה. אם הפורענות מגיעה כדי שנעשה תשובה, אז ברגע שנעשה תשובה אין לה עוד תועלת והיא תסתיים. אם היא מגיעה כדי שנבין מסרים מסוימים, אז ברגע שנבין אותם היא תעלם לה, כי לא יהיה בה שום צורך עוד. וכן הלאה בשאר הדברים. שצריך תמיד להבין מדוע הגיעה אותה פורענות, כמו אחי יוסף שהתחילו לחקור והבינו שזה בגלל מכירת אחיהם. אך אם לא נבין את המסר ונמשיך בשלנו, הפורענות תיאלץ להמשיך להתקיים עד שנשנה את דרכנו.

אם נלמד לפקוח את העיניים ולנסות להבין בכל דבר שקורה ועובר עלינו מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו, נוכל לסיים מהר את הפורענויות שחס ושלום צריכות לבוא. אם נלמד ללכת בדרך השם, לא יהיה כלל צורך בהבאת אותן פורענויות. שום דבר לא קורה סתם כך, כל דבר מגיע מסיבה מסוימת. כל מה שצריך זה לחקור ולהבין את הסיבה, ולתקן את הדברים כך שנזמן לעצמנו רק טוב לחיים.