זהירות מהלבנת פנים – פרשת ויגש
יוסף רוצה להעמיד את אחיו במצב דומה לזה שהיה בזמן שחטאו כשמכרו אותו, כדי לזכות אותם לעשות תשובה שלמה. כאשר הוויכוח בין יהודה ליוסף מגיע לשיאו, יוסף רוצה להתוודות בפני האחים כדי להוכיח אותם. אבל אז הוא פועל בצורה שמסכנת אותו לחלוטין.
הוא דואג להוציא משם את כל השומרים והעוזרים כדי להישאר לבד עם אחיו. כפי שהתורה אומרת "ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו" (בראשית מה', פסוק א'). צריך להבין שהאחים היו גיבורים וחזקים ביותר. המדרשים מספרים שתכננו להחריב את כל מצרים כדי להציל את בנימין. שיהודה נתן שאגה וכל מצרים רעדה.
כעת יהודה שהיה ערב לבנימין היה מוכן לעשות הכל כדי להציל אותו, והוא לא ידע שאותו מלך מצרי שרוצה לכלוא את בנימין הוא יוסף אחיו. לכן ברגע שיוסף מסיר מעליו כל איש ונשאר איתם לבדו, הוא מסתכן בנפשו.
עם כל זה ולמרות הסכנה הרבה שהייתה ליוסף, הוא החליט שהוא מעדיף לסכן את חייו מאשר לבצע את התוכחה בפני אנשי נוספים. הרי אילו אנשים נוספים היו נוכחים במקום בזמן התוכחה, האחים היו מתביישים מפניהם. לכן הוא מסכן את עצמו להישאר ביחד עם אחד עשר אנשים גיבורים וחזקים ששונאים אותו ורוצים לחסל אותו, ובלבד שלא יתביישו.
כל כך הרבה מוסר אפשר ללמוד מההנהגה של יוסף. נוח לו לאדם שישליך עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. הלבנת פנים זה איסור כל כך חמור, שכל כך בקלות אפשר לעבור עליו אם לא מקפידים לשים לב לכך. כל אדם צריך לשים לב לפעולותיו שאינו פוגע באחרים.
לפעמים אנו רואים אנשים שמתנהגים לא כשורה, ואז אנו מיד מעירים להם, צועקים עליהם ומוכיחים אותם. ואז אנחנו מתמלאים בגאווה וחשים גיבורים וצדיקים גדולים. אבל צריך לדעת שברוב המקרים הבושה שאנו גורמים להם בתוכחה שלנו, היא עוון הרבה יותר גדול מאשר הדבר הלא טוב שהם עצמם עשו. יש מקרים שאפילו עדיף שהם ימשיכו בטעות מאשר שנלבין את פניהם.
אם אדם עושה משהו לא בסדר, אפשר להסביר בנועם, לקחת אותו לצד ולרמוז לו על הדבר בארבע עיניים מבלי שאף אחד ישמע ומבלי לפגוע או לומר דברים מעליבים. לומר את זה כדרך אגב, שאותו אדם יבין מעצמו ולא יתבייש. אולי אפילו לומר בגוף שלישי, כאילו זה בכלל לא עליו ואז הוא יבין מעצמו. יש דרכים רבות כדי להימנע מהלבנת פנים חמורה.
וכל זה כאשר מדובר על תוכחה שבאמת מועילה ורק עלולה אולי להעליב מישהו ולהלבין את פניו. שמדובר על איסור כלשהו שהאדם עושה ואנו בדקנו לעומק ובטוחים לחלוטין שאותו דבר הוא באמת איסור לכל הדעות והזרמים, והדברים שנאמר יוכלו באמת להשפיע, להתקבל ולהביא לשינוי לתועלת.
אבל כאשר מדובר על הלבנת פנים ללא סיבה מוצדקת, אז הדבר חמור פי כמה. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו מספרים דברים על אנשים, מרכלים, מדברים מתוך קנאה וצרות עין, אומרים דברים לא נעימים לאנשים ועושים דברים נוספים שמלבינים פני אחרים בלי שום תועלת שאנו מקבלים מכך.
לפעמים אנשים עושים מזה צחוק וליצנות וחושבים שזה דבר של מה בכך. מספרים בדיחות על חשבון אחרים וצוחקים על כולם. הם מרגישים על הגובה וחשים בשליטה. הם אפילו לא רואים בזה עבירה, אלא חושבים שלהתייחס יפה ולא להעליב אחרים זה כמו הנהגה טובה ליחידי סגולה.
אלא ברור הדבר שאילו מישהו היה אומר את הדברים עליהם, אז לא היו יודעים היכן לקבור את עצמם. אף אחד לא רוצה את ההנהגה הזו, אלא מתוך הסתכלות צרה, שלא רואים את המצוקה של האחר, אז חושבים שהכול מותר. לכן צריך לשים לב היטב לכל מעשה שאנו עושים, וגם אם המעשה עצמו הוא טוב מעיקרו, שאין אף אחד שנפגע ממנו.
ואם מדובר על הלבנת פנים בצורה מכוונת מתוך ידיעה, אז זה אפילו חמור עוד יותר. שלפעמים אנשים יודעים שהם פוגעים ומעליבים בדבריהם, ובכל זאת לא אכפת להם. הם רואים את הצער של האחר, והם ממשיכים בשלהם. שזו כבר מידת אכזריות של ממש, וראוי להתרחק מאנשים כאלו.
כל יהודי צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו. לבדוק במי הוא פוגע במעשים שלו ובדברים שהוא אומר. להתבונן היטב ולראות שהוא לא גורם צער לאחרים, ועל אחת כמה וכמה אם זה ברבים. מתוך חקירה והתבוננות, נוכל להגיע לשיפור המעשים, להתייחס יפה לכולם ולהביא לאהבת ישראל.
השם יתברך יזכה את כולנו לאהבת אחים שתשים שלום בינינו, נישמר מהלבנת פנים וכך נתקן את עוון שנאת החינם שהחריב את בית המקדש, מתוך כך נזכה בעזרת השם במהרה לגאולה השלמה אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה