תיקון שלם – פרשת ויגש
לכאורה נראה שיוסף מתעלל באחים שלו כהוגן. במבט ראשון חושבים שהוא רוצה לנקום בהם על מה שעשו לו. אבל ישנם כמה פרטים שלא מסתדרים עם ההבנה הזו, וישנן תמיהות רבות על כך מהלך הסיפור.
הרי אם באמת היה רוצה לנקום, אז היה נוקם באחים שמכרו אותו, אבל למה לצער את בנימין שהוא אחיו מאותה האם, שלא עשה לו דבר ושאוהב אותו מאוד? מדוע הוא בוחר להחביא את הגביע דווקא אצלו למרות שבוודאי שבנימין יצער מכך?
בנוסף מדוע לצער את אביו, שהרי כשהאחים עלו ובקשו להוריד את בנימין, יעקב הוא שהיה בצער הכי גדול מכך? הוא גרם בזה צער לאביו הרבה יותר ממה שגרם לאחים.
ובכלל מדוע לא רץ לספר לאביו שהוא חי או לפחות לשלוח שליחים להודיע שהוא בסדר עוד לפני כן, מיד לאחר שהפך להיות מלך במצרים? הרי בתור מלך בוודאי שיש לו את האפשרות להודיע לאביו. אז למה לחכות שרק אולי האחים יגיעו למצרים כדי להודיע שהוא חי?
גם צריך לשאול בכלל על כל עניין העמדת הפנים, שהרי לא יתכן שיוסף הצדיק יתנקם באחיו כנגד ציווי מפורש של התורה שאוסר לנקום ולנטור, ועל אחת כמה וכמה שבכל זמן מה הוא יוצא לבכות, וכך רואים שכואב לו והוא לא רוצה שיהיו בצער. רואים את זה בבירור לאחר שהוא מתוודה, שהוא מראה להם כמה הוא אוהב אותם ורוצה שלא יכעסו ולא יצטערו על מה שהיה, ובאמת אם רצה לצער אותם לפני כן אז מה קרה פתאום שהתהפך מהקצה אל הקצה ואיך סלח להם ברגע אחד?
עוד דבר תמוה הוא שכאשר יוסף מתוודה אל אחיו, הוא שואל אותם "העוד אבי חי?" ולכאורה השאלה הזאת לא כל כך נמצאת במקום. שהרי כאשר אחי יוסף חזרו עם בנימין, הוא מיד שאל אותם לשלום אביהם, כך שהוא יודע שהוא חי, ומאז שהוא שאל אותם הם היו יחד אתו במצרים עד לאותו הרגע, כך שבוודאי לא יכלו לקבל מידע חדש. ובכלל מה כל כך דחוף לשאול אם אביו חי מיד באותו רגע שהוא מתוודה ואומר שהוא יוסף?
אלא שמכל זה אפשר לראות את גדולתו של יוסף הצדיק. הוא יכול היה להודיע לאביו שהוא חי כבר מההתחלה. אבל אז היו עולות ליעקב אבינו תמיהות שונות. איך הגיע למצרים? מדוע הכותונת הייתה טבולה בדם? מי גרם לו לכל הצער הזה? ובוודאי שאם היה חוקר את העניין, בסופו של דבר הייתה מתגלה אשמת האחים.
יוסף כל כך חס על האחים שלו, למרות כל מה שעשו לו, כך שהוא לא רוצה לצער אותם ושאביו לא יקפיד עליהם כלל. לכן הוא מעדיף להיות בשקט בלי להודיע שום דבר, ומשאיר את הדבר ביד האחים עצמם, שאם הם ירצו הם יגלו, ואם לא, אז הוא לא יביא אפילו בעקיפין לגילוי הדבר.
ואז האחים מגיעים למצרים לשבור אוכל כאשר הוא בעמדה של שליטה. הוא נזכר בכל החלומות שחלם ומבין שמשמיים גלגלו את הדברים למקום הזה. אז הוא מחליט לעשות מהלך שלם של תיקון, כך שתשובת האחים תהיה שלמה ויגיעו נקיים לחלוטין לשמיים.
יוסף מסובב את הכל כך שלאחים תהיה הזדמנות לתקן את מה שעשו. וכך כל הדברים הלא ברורים שעשה פתאום הופכים למובנים, הוא הכין את הרקע כדי להביא אותם למעמד מתאים לתיקון שלהם, הוא מביא את אחיו לאותו המצב בו היו בעת המכירה כדי שיוכלו הפעם לעמוד בניסיון, להוכיח שחזרו בתשובה ובכך לתקן את הפגם.
בנימין הוא בנה של רחל, בדיוק כמו יוסף. אביו אהב את יוסף יותר מכולם וזה מה שגרם לשנאת האחים, וכעת הוא אוהב את בנימין יותר מכולם ולא רוצה לשלחו איתם כדי שלא יינזק. יוסף גורם לבנימין להיראות כגנב כדי להכריז עליו כעבד, וכך הם מגיעים לאותו מצב בו היו במכירת יוסף.
כעת הם יכולים לעשות לבנימין בדיוק כפי שעשו ליוסף, ולהתנקות מכל אשמה, שהרי אותו מלך מצרי הוא שלקח אותו כעבד על גנבתו ולכאורה זה לא בשליטתם והם לא עשו שום דבר לא בסדר. הם יכולים פשוט לעלות לאביהם ולהסביר לו שבנימין גנב גביע וכעת הפכו אותו לעבד. זו אשמתו של בנימין שגנב ולא שלהם. שיסבירו בפשטות את האמת, שלא היה באפשרותם להציל אותו.
אבל האחים כולם, ובראשם יהודה שהציע את מכירת יוסף, באים ומוסרים את נפשם למען בנימין. הם ערבים לו ומוכנים להיות עבדים תחתיו ולשלם כל מחיר, ואם צריך הם גם מוכנים להילחם בכל מצרים ואפילו למות למען המטרה הזו. שהרי אם בנימין לא יחזור איתם, אביהם לא יוכל להמשיך את חייו. הם מסבירים לו שאביהם לא יכול לחיות בלי הבן האהוב שלו.
כאן בעצם יוסף רואה שהאחים הגיעו לתיקון אמתי למעשיהם. הם לא סתם מצטערים על מכירת יוסף, הם באמת מוכנים למסור נפש ולהקריב את עצמם למען אחיהם. אלא שכל הסיפור שהיה עם בנימין היה רק מעין משל לסיפור שהיה עם יוסף, וכעת צריך לגרום לאחים להבין את הנמשל כך שישלימו את תהליך התשובה ויביעו חרטה אמתית.
לכן ברגע האמת, כאשר האחים נמצאים ברגע השיא ומוכנים למסור נפש ממש כדי שאביהם לא ימות מרוב צער, יוסף שואל אותם "אני יוסף, העוד אבי חי?". האם אבי כן הצליח לחיות לאחר שמכרתם אותי? למה לא חששתם לחייו בעת המכירה כפי שאתם חוששים עכשיו להשאיר את בנימין? אם כל כך אכפת לכם מבנימין ומהצער של אבא, אז מדוע לא היה אכפת לכם מאותו צער כשמכרתם אותי?
והאחים לא יכלו לענות לו, כי נבהלו מפניו. פתאום הבינו ברגע אחד את החומרה של מה שעשו. הם הבינו את הטעות העצומה שעשו. האחים למעשה הגיעו כאן לתיקון השלם. הם הבינו היטב את מעשיהם בזמן המכירה והוכיחו את עצמם שהם השתנו וחזרו בתשובה מאז המכירה על ידי הערבות לבנימין.
לכאורה, אפשר היה לומר שהאחים כבר עשו תשובה לפני כן, שהרי הם אמרו האחד לשני "אבל אשמים אנחנו" והביעו חרטה גדולה על מכירת יוסף. כאשר יוסף שומע את הדברים, היינו מצפים שמיד יתוודה אליהם, אלא שלמרות שהתשובה תמיד מועילה, מכל מקום יש מעלות לתשובה.
התשובה השלמה היא רק כאשר האדם מגיע בפועל לאותו ניסיון בו היה, עם אותם יצרים ותאוות, עם אותה אפשרות להזיק ואותם תנאים פחות או יותר. ואז כאשר הוא בוחר בטוב, הוא למעשה מעיד על עצמו שעשה תשובה ואילו היה חוזר לאותה נקודה בה חטא, אז לא היה עושה את החטא.
כאשר אנו חוטאים, תמיד ניתנת לנו ההזדמנות לתקן. אנו יכולים לחזור בתשובה על ידי מספר שלבים ידועים, חרטה, וידוי, עזיבת החטא וקבלה לעתיד. מובן שכל זה מועיל ומחזק ועושה דברים עצומים, ואפילו הרהור תשובה מועיל כדי שיקבלו את התשובה שלנו בשמיים.
אך למרות המעלה שיש לזה, אפשר להתעלות למקומות גבוהים יותר. הרי קל יחסית לומר שאנו מתחרטים על עבירה. אבל העבודה האמתית היא לחזק את עצמנו מספיק כך שנוכל לעמוד בניסיון הזה של אותה העבירה בפעם הבאה שהוא יגיע.
אנשים רבים מביעים צער וחרטה על דברים שעשו, אך יחד עם זאת חוזרים על אותם הדברים שוב ושוב. במיוחד לאחר שרואים תוצאות הרסניות, אז חושבים שלעולם לא נעשה את זה שוב. אבל אחרי כמה שעות הכל נשכח, התאווה מתחזקת ואז ממשיכים באותה דרך לא טובה.
כל אדם מכיר את עצמו ויודע שפעמים רבות הוא מחליט שהוא לעולם לא יעשה דבר מסוים, ואז לאחר זמן מה הוא מתגלגל למצב בו הוא עושה את אותו הדבר בניגוד מוחלט למה שהבטיח לעצמו. הוא יכול להבטיח לעצמו שיותר הוא לא יכעס לעולם, שהוא לא ידבר לשון הרע, שהוא יכוון בתפילה, שיעבוד על המידות וינהג הנהגות טובות, אבל הדבר כמעט ברור שהוא יחזור לסורו.
גם אם באותו רגע הוא היה אמתי והתכוון לדברים, מכל מקום בשעת הניסיון הוא לא עמד בו, וזה מוכיח שהרצון שלו לא היה חזק מספיק. הוא לא באמת התחרט לגמרי, אלא שעדיין חשב שיש אולי מעט טוב באותה עבירה, שהרי בגלל זה הוא עשה אותה שוב.
תארו לכם למשל שאדם התאווה לאכול דבר לא כשר, או שהתאווה לאשה האסורה עליו וכו’. ואז לאחר מעשה הוא פתאום הבין את חומרת המעשה והתחיל לבכות ולהתחרט מעומק הלב על שהכעיס את בוראו. אז אמנם הוא הביע חרטה וקיים את מצוות התשובה. אבל יחד עם זאת יתכן שהיא לא שלמה.
הרי מי יודע אם יצליח לשלוט על עצמו בפעם הבאה שיתמלא בתאווה דומה? יש הרבה דברים שהאדם יודע בשכל, אבל ברגע האמת כאשר התאווה מול העיניים, הוא שוכח מהכול. קל להיות חכמים לאחר מעשה. קל להפוך לפרושים כאשר שבעים לאחר ארוחה גדולה. אבל קשה הרבה יותר להמשיך עם זה בשעת הניסיון.
כאשר יזדמן לו מצב דומה לאותו מצב בו חטא, שעדיין הוא מלא בתאווה, שיש לו אפשרות לחטוא בנקל בלי דבר שעוצר אותו, שיש לו מרץ וכוח, שהכול זמין ונגיש וכל מה שצריך זה רק רצון לעשות את החטא, ובכל זאת הוא יתגבר על היצר וימנע את עצמו מן החטא, אז התשובה שלו תהיה שלמה באמת. לכן יוסף השתדל להביא את אחיו לאותן נסיבות כך שיוכיחו שעשו תשובה אמתית.
יש דבר שנראה תמוה בעניין התשובה, שכאשר עושים תשובה אז העוונות נמחקים, אבל כאשר עושים תשובה מאהבה, אז במקום שהעוונות יימחקו הם הופכים לזכויות. יוצא שככל שהאדם חטא יותר בעבר, כך השכר שלו גדול יותר לאחר שעשה תשובה מאהבה.
ולכאורה הדבר נראה לא הגיוני ולא צודק כלל. שאם למשל יש שני אנשים שחטאו, האחד עשה דברים חמורים, מזעזעים ונוראים, והשני עשה כמה עבירות קטנות. וכעת שניהם עושים תשובה מאהבה. אז יוצא שככל שהיו לו יותר חטאים חמורים, כך הכל נזקף לו לריבוי זכויות. ומי שעשה מעט חטאים, יש לו כעת רק מעט זכויות בזכות התשובה. ואיך הדבר יתכן?
אבל ההסבר הוא שכאשר אדם עושה תשובה אמתית מאהבה, זה אומר שהוא הצליח להגיע לדרגות גבוהות ביותר. ומובן הדבר שכדי להגיע לשם ממקום גבוה זה קל יחסית, אבל לבוא מהתחתית של התחתית זה הרבה יותר קשה.
אילו היינו מחשבים את השכר של האדם על פי מספר המדרגות שעלה בסולם, ועל פי המאמץ שהתאמץ כדי לזכות לדרגה שלו, יוצא שהוא עלה הרבה יותר מדרגות והתאמץ הרבה יותר ממישהו שהיה כבר למעלה.
לכן כל זה נאמר דווקא בתשובה מאהבה, כי היא התשובה השלמה. כדי לעשות תשובה בצורה פשוטה, כל אחד יכול להתחרט, להתוודות ולהחליט שמשתנים. אז השם יתברך ברוב רחמיו מקבל את התשובה ומוחק את העוונות. אבל הוא לא הופך להיות צדיק הדור בשביל זה.
אבל כאשר האדם מצטער באמת, ועובד על עצמו כך שלא ייפול שוב באותו החטא, והכל מתוך אהבה להשם יתברך ולשם שמיים, אז נותנים לו שכר על המאמץ שהשקיע. וככל שהיה במקום נמוך יותר ועם תאוות גדולות יותר, כך הדרך שעשה כדי להגיע למעלה היא ארוכה יותר ומפרכת יותר, וממילא השכר שלו יהיה גדול יותר, בהתאם למאמץ שהשקיע.
הדבר הרי ברור שאדם בעל תאווה כלשהי צריך להתאמץ הרבה יותר מאחרים ויהיה לו קשה מאוד להתגבר. אדם שרגיל לתאווה כלשהי צריך להשקיע ולהתייסר כדי להתגבר על היצרים ולעזוב אותה. אבל אדם אחר שאין לו את אותה התאווה לא צריך להתאמץ כלל והוא יכול לבחור בטוב בקלות. לכן השכר הוא בהתאם.
אדם שעושה תשובה מאהבה ומוסר את הנפש כדי לעשות תשובה, מוכיח מעבר לכל ספק שהוא חזר בו מחטאיו ואילו היה חוזר לאותו הזמן בו חטא, כבר לא היה חוטא שם.
בעומק יותר, אפשר להבין שדווקא מתוך אותו חטא שעשה ומתוך המקום הטמא והירוד אליו הגיע, דווקא בזכות אותה ירידה הוא הצליח לאזור כוחות ולצמוח. לכן גם אותם עוונות נחשבים לזכויות, כי יש להם חלק גדול באותה תשובה שעשה. דווקא מתוך הצער שבעשיית אותם עוונות אותו אדם זוכה להתרחק מהם ולהבין את החומרה הגדולה של המעשים הלא טובים שעשה.
הדבר דומה ליהלום שנמצא בתוך בור של ביוב, שאם אדם יורד לבור ומוציא אותו משם, אז יוצא שדווקא בזכות הירידה הזו לתוך המקום המטונף הוא זכה לאוצר הגדול. אילו לא היה מתלכלך בירידה לאותו בור, הוא לא היה זוכה גם לאותו יהלום. פתאום הוא מבין שגם באותו בור ביוב יש טוב. הוא עובר ליד הבור המטונף ומחייך כי הוא נזכר שמשם הוא צמח.
רק חשוב לדעת שכל זה מגיע רק לאחר שאדם כבר חטא, אבל אסור בשום אופן לחטוא באופן יזום כדי לעלות לאחר מכן. חז"ל מלמדים שהאומר אחטא ואשוב, אין מספקין בידו לעשות תשובה. כי אם מראש הוא כבר מחליט לחטוא ולעשות תשובה, זה אומר שלאחר מכן התשובה שיעשה אינה אמתית. לכן לאחר מכן הוא יצטרך להתאמץ הרבה יותר מהיכולות שלו כדי לתקן את מה שעשה באמת, וכך יוצא שהוא יורד למטה כמעט מבלי יכולת לעלות בחזרה.
יוסף לא הסתפק בתשובה החלקית שעשו אחיו, כיוון שרצה שיעשו תשובה שלמה ואמתית מאהבה. לכן זה נראה כאילו שהתעלל בהם וגרם להם הרבה צער, אלא שכל זה לתועלתם, כדי שהתיקון שלהם יהיה שלם. לבסוף הם הגיעו לדרגה גבוהה שבה לא רק שלא היו מוכרים את יוסף אילו היו חוזרים לאותה נקודה של המכירה, אלא הוכיחו על עצמם שהם היו גם מוכנים למסור נפש כדי להציל אותו כפי שעשו עם בנימין.
הרבה אנשים עושים תשובה חלקית מתוך שזה נוח וקל. יש אנשים שעשו עבירות שונות מתוך מצב מסוים שבו הם היו, וכעת שהם נמצאים במצב אחר כבר אין את אותו היצר. יש אנשים שכל יום אומרים לעצמם שזהו! מעכשיו משתנים. הדבר מחזיק כמה שעות ואז שוב חוזרים לאותן עבירות. אז אמנם זה עדיף מכלום, שהרי לפחות הם מנסים ולפחות לכמה שעות אפשר לומר שעשו תשובה, אבל בוודאי שזו לא תשובה מושלמת.
כי זו לא חכמה לא לאכול חזיר כשלא רעבים, לא לגנוב כשנמצאים במקום שאין בו מה לגנוב, או להימנע מכעס בזמן שאין שום דבר שמכעיס אותנו. אחרי שאוכלים הרבה, אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו שעכשיו נצום במשך שבוע. אבל אחרי כמה שעות שהופכים שוב לרעבים, זה קשה הרבה יותר לומר דברים כאלו. רק כאשר נהיה באותו מצב שבו היינו בזמן העבירה ונצליח להתגבר, אז התשובה תהפוך לשלמה.
כשנגיע רעבים לאיזו שמחה באולם אירועים לאחר שלא אכלנו כל היום ואז נגלה בהפתעה שלאוכל אין כשרות מתאימה לרצוננו, ולכן נבחר לא לאכול שם וגם נשמח מהבחירה שלנו שאנו עושים את רצון השם, אז נוכל לדעת שהצלחנו לתקן. כשיציעו לנו הצעה מפתה לקבל הרבה מאוד כסף ונגלה שזה כרוך בחילול שבת ונדחה את ההצעה משום כך, אז נדע שהתשובה שלנו שלמה. רק כשיש את הפיתוי ובכל זאת אנו מצליחים להתגבר, אז אפשר לדעת שהגענו לתיקון.
חשוב לציין שעם כל זה, אסור לנו להביא את עצמנו למצב של ניסיון, כי פעמים רבות נוכל לחשוב שנצליח להתגבר, אבל המציאות עלולה להוכיח לנו אחרת. אסור לאדם להכניס את עצמו למצב מכשיל כדי להצליח לא לחטוא, כיוון שגם לאחר הרבה עבודה עצמית, בכל זאת היצר קיים ותמיד אפשר ליפול. לכן אמרו חז"ל אל תאמן בעצמך עד יום מותך.
אדם שמביא עצמו לניסיון הופך לפגיע יותר ולפעמים מהשמיים עושים שייכשל. לכן אנו מבקשים בכל בוקר מהשם יתברך שלא יביא אותנו לידי ניסיון. אלא שכאשר הדבר נצרך, אז מהשמיים מגלגלים את הדברים כך שנגיע למקום שאנו צריכים כך שנוכל לתקן את מה שצריך, והתפקיד שלנו הוא להיות מוכנים לכך.
כאשר אדם נמצא בניסיון דומה לזה שהוא נכשל בו, שיש לו מצב דומה, יצר ותאווה גבוהים ושאר כל הדברים שגרמו לו לחטוא בפעם הקודמת, ועם כל זה הוא מתגבר ולא חוטא, אז התיקון הוא מושלם.
ראוי לכל אחד לעבוד על עצמו כדי לעשות תשובה שלמה, להתאמן כדי להכין את עצמו היטב למלחמה, ולהתעורר כמה שיותר מוקדם כאשר עדיין היצר תקיף והמלחמה קיימת. השם יזכה את כולנו לעשות תשובה שלמה ולתקן את כל הדברים שפגמנו בהם תיקון גמור בצורה מושלמת.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה