למי שייכת השבת? (פרשת ויקהל)
השבת היא יום קסום ונפלא. סוף סוף אפשר לנוח מהטרדות של כל השבוע, נמצאים במנוחה, לא עובדים ואין מטלות כבדות על הראש, הכל ממש תענוג. אז צריך להבין מדוע הכניס השם יתברך כל כך הרבה איסורים דווקא ביום המיוחד הזה? למה אי אפשר לנסוע עם כל המשפחה לאיזה יום פיקניק מפנק עם בשר על האש כדי לענג את השבת כראוי? לפעמים אנו מרגישים שיהיה הרבה יותר עונג בשבילנו לעבור על איסורים שונים במקום לדקדק בכל ההלכות המרובות. אז מדוע כל כך מגבילים אותנו?
חשוב להבין שהשבת אמנם ניתנה לנו במתנה, אבל כעסקת חבילה. הדבר דומה להורים שמכניסים לחשבונות של הילדים סכומי כסף גדולים. כעת הילדים רוצים לקנות את כל הממתקים והצעצועים שיצאו אי פעם לשוק, אך ההורים מסרבים ומתנים את המתנה רק ברכישת דברים חשובים כדי לבנות את עתיד הילדים, כמו רכישת בית כשיגדלו, ארגון חתונה וכו’.
כך הקדוש ברוך הוא נתן לנו במתנה את השבת, אך אם סתם נשתמש בה למימוש התאוות הגשמיות שלנו, לא יהיה בה שום תועלת בשבילנו ורק נבזבז אותה. לכן ישנם איסורים שונים המגבילים את השימוש במתנה הקדושה והנפלאה הזאת. הקדוש ברוך הוא רוצה שנהנה ממנה, אך בדברים מועילים הרבה יותר, בהתעלות רוחנית ובצמיחת הנשמה שלנו.
לכן בתחילת הפרשה נאמר: “וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון להשם” (שמות לה’, פסוק ב’). לנו יהיה קודש והשבתון הוא להשם. לא טיולים ברכב, נפנופים על המנגל או שאר חילול שבת. גם אם זה מענג אותנו, זו לא מטרת השבת. ביום השביעי צריך להיות קודש, לנהוג בו קדושה, ללמוד תורה, לדבר דברי קודש, שהכול אצלנו יהיה קדוש ושונה משאר השבוע. אין לנו בעלות על השבת, השבת היא שבתון להשם.
יהודי צריך לענג את השבת, לשמור את השבת, לכבד את השבת וכו’. יוצא שהכול לכבוד שבת ולא לכבוד עצמו. לא לעשות את הדברים שיהיו נוחים בשבילו, אלא שיהיו לכבוד השבת.
תארו לכם שאחד הרבנים הגדולים או אחד האנשים המכובדים בעולם מגיע לביקור אצלנו. האם יתכן שלא נפתח לכבודו שולחן ענקי מלא בכל טוב? קרוב לוודאי שנתכונן לכך זמן רב לפני ונכין את הכול שיהיה הכי מושלם שאפשר. נכין לכבודו את כל התבשילים האפשריים, גם אם אנו יודעים שהוא לא יטעם כמעט מכלום. נערוך שולחן יפהפה עם כלים מכובדים וכל הסלטים המוצלחים שאי פעם יצאו לנו, הכל לכבודו.
לא נחשוב על עצמנו, על הדברים שאנו אוהבים, אלא איך לארח ולכבד את אותו אדם. גם אם יתחשק לנו רק קרקר עם גבינה ולא ארוחה כבדה, אנו נוותר על העונג הפרטי שלנו כדי להוציא סעודה מלכותית עם בשר, יין ודגים, רק כדי לכבד את אותו אדם. גם אם מתחשק לנו ללכת לטייל, נוותר על הטיול כדי להשקיע את זמננו עם אותו אדם מכובד. אם כל זה בשביל אותו אדם, אז האם זו לא חובה עלינו לעשות זאת לכבוד השבת שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו בכבודה?
לפעמים אנו רוצים להעביר את כל השבת בשינה כדי להשלים את השעות מכל השבוע, אבל בצורה כזו אנו מכבדים רק את עצמנו. בפרשה שלנו אנו קוראים שהשבת היא שבת להשם. היא צריכה להיות קודש, לא הזמן הפנוי להשלמת שעות שינה. אמנם השינה בשבת היא תענוג, אבל כל זה במידה. חשוב ואפילו חובה להתענג וליהנות בשבת, אבל כל זה לכבוד השבת שמתארחת אצלנו. כמו שהיינו יושבים עם אורח יקר ונכבד ומתענגים גם בעצמנו מתוך כיבוד אותו אורח.
ענג שבת אמתי
וצריך לדעת שגם העונג הפרטי שלנו הוא לא מה שאנו חושבים. כי לפעמים אנשים מחפשים לעשות דברים שנראים להם מענגים, אבל בפועל זה מביא להם לחצים ודאגות. ורק השם יתברך שברא את חוקי העולם יודע היטב מה באמת טוב בשבילנו. ולכן ציווה אותנו על השבת הקדושה.
למען העונג החומרי בוודאי שאנשים רבים היו מעדיפים לנסוע לים עם חברים בשבת או לעשות טיולי ג’יפים. אבל העניין של היום הקדוש של העם היהודי הוא הרבה יותר מכך. ההנאה הגשמית היא רק החלק הקטן שאנו מקבלים בתור בונוס, הסיפוק הרוחני האדיר והאור האינסופי שיכול להתגלות בתוך כל אחד מאיתנו בשבת שווה הרבה יותר מכל מה שאי פעם חלמנו עליו.
כבר מגיל צעיר, אנחנו חיים את חיינו עם טרדות ולחצים, ללא שום הפסקה. לימודים, עבודה, משפחה, תשלומים, דירה, רכב, בילויים והרשימה עוד ארוכה. מתוך כל זה, אנחנו לא עוצרים אפילו פעם אחת קטנטנה כדי לבדוק אם אנחנו נמצאים בכלל בדרך הנכונה. זה כמו נהג שמחליט להמשיך לנסוע בלי לעצור לתדלק, כדי להספיק להגיע רחוק יותר, ובלי לעצור להביט במפה לאן צריך להגיע, כדי להספיק להגיע מהר יותר.
לא פעם נוכל למצוא אנשים שעובדים שעות נוספות, כדי לחסוך מספיק כסף כדי ליהנות ממנו, אך בסופו של דבר הם עובדים עוד ועוד, ולמעשה אף פעם לא נהנים מהכסף. הדבר נכון לא רק לגבי כסף, אלא לכל רצון וניסיון להגשים חלום. מרוב ההתעמקות בדרך, אנחנו שוכחים את המטרה. בשביל מה בכלל באנו לעולם? למה להתאמץ? לאן בדיוק אנחנו הולכים? האם הדברים הקטנים שאנו עושים אכן מובילים אותנו אל המטרה אליה אנו שואפים להגיע?
במשך ששת ימי השבוע אנחנו נמצאים במרוץ. כל הדאגות וטרדות החיים איתנו ללא רגע קט של הפסקה או מחשבה טהורה על החיים. היצר הרע קם הרבה לפנינו בבוקר, ומאותו רגע עד שנלך לישון הוא רק מחפש איך להסיט את מחשבותינו מהדרך הנכונה ומהתכלית. אנחנו מרוכזים בעולם שכולו גשמיות, כאשר היצר מעלים מעינינו כל טיפת רוחניות שהוא מוצא.
אבל הבורא לא השאיר אותנו להתמודד עם כל זה לבד. הבורא נמצא איתנו בכל רגע, והוא פותח לנו את השער לצמיחה ולהתעלות. הבורא נותן לנו בכל שבוע מתנה נפלאה ושמה “שבת”. השבת, בניגוד למה שרבים חושבים, לא צריכה לשרת את הנפש הבהמית כך שהיא תוכל לנוח מהעבודה המאומצת במהלך השבוע, לשחות בים או לצאת לטיול עם טרקטורון. השבת נועדה כדי לנטרל את הנפש הבהמית שבכל אחד מאיתנו, כך שנוכל לפקוח את העיניים ולהתבונן בעולם האמתי.
בשבת אנחנו מפעילים את הנשמה. אנו נותנים לנפש הבהמית שלנו את כל האוכל הטוב שהיא צריכה כדי להשקיט אותה, כך שנישאר עם הנשמה והמהות העליונה. השבת נועדה ללימוד תורה, לתפילה, למחשבה טהורה וקדושה ללא מחשבות יום חול או פעולות רגילות ושגרתיות שאנו עושים מתוך הרגל מבלי להבין מדוע. השבת עוצרת אותנו ממהלך החיים כך שנוכל לשאול את השאלות הנכונות ולחפש את התשובות המתאימות. זמן לחשבון נפש אמתי שימקד אותנו אל המטרה.
אז גם אם הכיף שלנו זה טיולי ג’יפים, לא נעשה זאת משום שזה לא מקדם אותנו מבחינה רוחנית לשום מקום. זו לא באמת ההנאה שלנו אלא ההנאה של היצר שלנו. הנפש הבהמית נהנית אבל הנשמה סובלת. זה כמו לקחת סמים, שבאותו רגע אפשר להרגיש בעננים, אבל אחר כך מתברר למפרע שזה היה קלקול גדול ולא מועיל. חשבנו שכיף לנו בגלל יצרים ותאוות, לא בגלל שזה באמת היה דבר טוב במהות.
זה נראה קשה לשמור שבת למי שלא טעם את טעמה. כי כשמנסים לשמור שבת, אז מרגישים הגבלות, הכל אסור ונראה משעמם. לא נשאר מה לעשות חוץ מלפצח גרעינים ולישון. אבל מי שבאמת שומר את השבת מרגיש את העצמה שבה. מי שלומד תורה בשבת מבין את המעלה העצומה. מי שמחפש אוירה משפחתית יודע שאין לשבת מתחרים. כשחושבים שעיקר העולם הוא תאוות, אז יוצא שהשבת מגבילה. אבל כשמבינים שעיקר העולם הוא להתקרב להשם יתברך, אז מבינים שהשבת היא משחררת. ואז זוכים להתעלות רוחנית למשך כל ימי השבוע.
אנו מעידים עדות שהשם יתברך ברא את העולם בששה ימים ונח בשביעי. כתוצאה מכך אנו מקבלים מנוחה אמתית, שלווה ונחת שאין אפשרות להשיג בשאר ימות השבוע. גם אם נצא ביום שני או שלישי לחופש וננסה לערוך סעודה משפחתית נחמדה כמו בשבת, זה בוודאי לא יהיה אותו דבר. האווירה תהיה שונה והעיקר ירגיש חסר. כי רק בשבת יש את האורות הגבוהים הללו.
מי שלא טעם חוויה רוחנית לא יודע מה זו הנאה אמתית. אנשים חושבים שהם נהנים ולמעשה מהנים רק את הגוף והנפש הבהמית, כאשר מבפנים תמיד תהיה להם תחושת ריקנות.
השם יתברך ציווה אותנו בשמירת השבת ונתן לנו איסורים והגבלות, כל אלו מיועדים כדי להעצים את הנפש הפנימית שלנו. כמובן שצריך לשמוח וליהנות, לאכול טוב ולפנק את עצמנו בדברים מיוחדים בשבת. אבל כל זה לכבוד שבת שמגיעה אלינו לביקור. העיקר הוא לתת מקום לנשמה, להאיר אותה, ללמוד תורה ולהכניס לעצמנו כוחות רוחניים לכל השבוע.
השבת ניתנה לנו במתנה כדי שנשתמש בה בצורה מתאימה. אם אנו לא שומרים על הכללים, אנו אמנם יכולים לכייף ולשמוח בחיצוניות, אבל הכול הולך לנפש הבהמית שבתוכנו. כדי לשמוח שמחה אמתית ופנימית, של רוחניות וחיבור לאינסוף, אנו מוכרחים ללכת על פי ההוראות שקיבלנו.
ביום השביעי אסור שתהיה לנו פריקת עול מצוות חס ושלום, אלא “יהיה לכם קודש”. כי השבת שייכת לקדוש ברוך הוא, והוא קובע את הכללים שלה. זה לא הולך לפי הציורים שיש לנו בראש למנוחה ועונג, אלא על פי כללים ברורים שיביאו אותנו להמראה רוחנית. השם יתברך יזכה אותנו לשמירת שבת כהלכתה שתביא לנו את הגאולה השלמה אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה