פרשת ויקהל – אין דבר העומד בפני הרצון
פרשת ויקהל מתארת את עשיית המשכן. התורה מספרת לנו שהשם יתברך נתן חכמה מיוחדת לבצלאל בן אורי ולאהליאב בן אחיסמך לחשוב מחשבות ולהיות בעלי כישרון לעשות את מלאכות המשכן. אך התורה ממשיכה ומספרת שהם לא היו לבד. בפסוקים הראשונים של פרק לו' מוזכרים בצלאל ואהליאב ובנוסף "וכל איש חכם לב אשר נתן השם חכמה ותבונה בהמה".
וצריך לשאול על זה, וכי החכמה היא בלב? לכאורה היה צריך לומר "חכם שכל" או משהו דומה, אבל הלב הוא מקום הרגש ומה הקשר בינו לבין חכמה? בנוסף צריך לדעת כיצד ניתן היה להגיע לדרגה הזו? איך השם בחר במי לתת חכמה ותבונה?
הפסוק שמגיע לאחר מכן מבאר לנו מעט את הדברים ומסביר שמדובר על "כל אשר נשאו לבו". כלומר, כל מי שבאמת רצה לעשות זאת מכל הלב, זכה לכך. כאשר האדם חיזק את הרצון וההשתוקקות שלו להשם יתברך, אותו רצון הפך לרגש, ואז אותו רגש בלבו נשא אותו כך שהשם נתן בו חכמה.
ומכאן גם מובן מדוע החכמה היא דווקא בלב. כי אמנם האדם יכול לעבוד על שכלו בצורה גשמית, לאמן את המוח ולהגדיל את מנת המשכל. אבל הכל יישאר בגבולות הטבע.
אבל ישנה גם אפשרות אחרת, לעבוד על הלב. על הרגשות, על הכיסופים, על יראת השמיים, על הרצון להתחבר לרוחניות ולבנות בלבנו משכן להשם יתברך, ואז אנו זוכים לקבל חכמה אמתית, מופלאה ובלתי מוגבלת. חכמה שהשם יתברך נוטע בתוכנו.
מכאן ניתן להבין את העצמה הענקית של הרצון שלנו. כאשר אדם רוצה לקדש את עצמו ולהתקרב לקדוש ברוך הוא בכל לבו, הקדוש ברוך הוא כבר ידאג למלא אותו ברוח חכמה ותבונה כך שיעלה ויצליח בכך. לא צריך כישרון מיוחד או תנאים מסוימים, הדבר היחיד שצריך הוא לרצות זאת באמת ומכל הלב.
כולם יודעים שאין דבר העומד בפני הרצון. אבל פעמים רבות קשה להאמין בזה, כי המציאות מראה לנו שישנם דברים שאנחנו מאוד רוצים ובכל זאת לא מצליחים להשיג. אבל האמת היא שאנחנו יכולים להשיג כמעט כל דבר אם באמת נרצה, אלא שהבעיה מתחילה ברצון עצמו. הרצון שלנו לא שלם, לא מספיק חזק או סותר רצונות אחרים שיש לנו, ורק זה מה שמעכב אותנו מההצלחה שאנו מצפים לה.
לרוב נראה לנו שקשה לקיים מצוות, שלעולם לא נוכל להגיע להיות צדיקים, שלהיות אדם ירא שמיים זה בלתי אפשרי בשבילנו. אנחנו יכולים לספר לכולם (וגם לשכנע את עצמנו) שאנחנו באמת רוצים וזה פשוט לא מסתדר, אך האמת היא שאם אנו מרגישים שאנו לא מצליחים, זוהי ההוכחה שאנו לא רוצים מספיק.
אדם למשל חושב שקשה לו ללכת לשיעור תורה. הוא משוכנע לחלוטין שהדבר שהוא הכי רוצה בעולם זה ללמוד תורה, אבל פשוט אין לו זמן ויש לו הרבה עיסוקים, הוא חוזר עייף מהעבודה ולא מספיק לעשות שום דבר. אבל אם נציע לאותו אדם להישאר עוד שעה בעבודה בשביל פרויקט מסוים ותמורת השעה הזו הוא יקבל אלף ש"ח, האם הוא יסכים לדעתכם?
רוב הסיכויים שהעייפות תעבור באותו רגע והוא יבקש להישאר בעבודה כל הלילה. המסקנה שאותו אדם יכול להסיק מכאן היא שהוא רוצה אלף ש"ח הרבה יותר ממה שהוא רוצה ללכת לשיעור תורה. כי תמורת אלף ש"ח הוא מוכן לוותר על הזמן שלו ולהתאמץ, אבל תמורת שיעור תורה הוא לא מוכן.
הוא יכול לספר סיפורים ולהגיד לכולם שהוא מאוד רוצה ללמוד תורה, אבל מובן בבירור שהרצון שלו לכסף הוא הרבה יותר גדול מהרצון ללמוד תורה. שהרי להישאר בעבודה הוא שמח כאשר הוא מקבל על כך כסף רב, אך בשביל שיעור תורה הוא עייף.
כל אחד מאיתנו יכול לעשות את החישוב הזה, כאשר ישנה מצווה שאנחנו חושבים שאנו מאוד רוצים לקיים אבל לא מצליחים, פשוט נדמיין לנו שהיו מציעים לנו סכום נכבד של כסף אם נקיים את המצווה. האם גם אז לא היינו מצליחים לקיים אותה?
לא מדובר רק על קיום מצוות, אלא כל הישג רוחני. אנשים חושבים לעצמם שהם אוהבים ממש את השם יתברך. אבל בפועל הם חיים את חייהם בצורה רחוקה. לא לומדים תורה, לא מתפללים, לא מברכים, לא חושבים על הקדוש ברוך הוא בכלל במשך כל היום.
ויש כאלו שכן עושים דברים רוחניים פה ושם, אבל יחד עם זאת הלב שלהם במקום אחר לגמרי. שהם הולכים לתפילה, אבל המחשבות במקום אחר. הם קוראים את מה שכתוב בסידור, אבל הם לא באמת מבינים שהם מתפללים. הם לא מרגישים שהם מדברים עם השם. הם מברכים על האוכל, אבל בצורה חפוזה ומהירה, בלי להבין בכלל את המלים שהם אומרים. כך כל המצוות שלהם זה מה שהם רואים אצל אחרים, אבל הם לא משלבים את הפנימיות, הם לא חכמי לב.
כדי להתקדם למקום רוחני טוב יותר, כל מה שאנו צריכים זה לרצות בכך. אבל לרצות באמת ומכל הלב. לא רק להגיד שאנו רוצים או לחשוב שאנו רוצים, אלא באמת לרצות. שנעשה כמעט הכל ונוותר על דברים חשובים כדי להשיג את זה.
אדם חושב שהוא רוצה להיות בריא או רזה, אבל הרצון שלו לאכול סטייק שמן שמזיק לבריאות הוא הרבה יותר גדול. אדם חושב שהוא רוצה להיות עשיר, אבל הרצון שלו להתעצל ולא להשקיע מאמץ גובר על הרצון לעושר. לאדם יש כל כך הרבה יצרים שכל אחד מושך לכיוון אחר וכך מונעים ממנו לממש את הרצון שלו.
לכן העבודה הפנימית שעלינו לעשות היא לחזק את הרצון. מטבענו אנו חושבים שאנו רוצים דברים, אבל לא מצליחים להשיג אותם בגלל סיבות שונות. אבל האמת היא שאילו היינו עובדים על חיזוק הרצון עצמו, כל הטבע מסביבנו היה משתנה לטובתנו כך שנשיג את רצוננו. במקום להשקיע מאמץ בדברים חיצוניים שיעזרו לנו להצליח ולהגשים את המטרה, נשקיע יותר בפנימיות הדברים ובעבודה על חיזוק הרצון שיקרב אותנו למקום שאנו רוצים בו.
ברגע שאנו באמת רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא, שום דבר לא יוכל לעצור אותנו. הקדוש ברוך הוא ייתן לנו את כל הכלים שאנו זקוקים להם ואת כל התנאים שאנו צריכים כדי להתקרב אליו, כשם שנתן חכמה ותבונה למי שרצה לעשות את המשכן. כל מה שאנו צריכים לעשות זה לחזק את הרצון שלנו וכך נזכה לראות איך הקדוש ברוך הוא דואג לכל השאר.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה