גם על חטא בלי כוונה יש אשמה – פרשת ויקרא
מקובל לחשוב שיש על האדם תביעה רק בנוגע לטעויות שהוא עושה באופן מודע. הרי איך אפשר להאשים אותנו בדברים שעשינו בלי כוונה או מחוסר ידיעה? אבל פרשת ויקרא מלמדת אותנו שגם על חטאים בשגגה מוטלת עלינו אשמה.
התורה אומרת "ואם נפש אחת תחטא בשגגה… ואשם" (ויקרא ד', פסוק כז'). אפשר לראות שגם אם האדם שוגג הוא אשם. רק לאחר שהוא מביא קרבן מתכפר לו החטא ונסלח לו. יוצא מכאן שכל עוד אותו אדם לא יביא קרבן, אז מרחפת עליו אשמה על כך שחטא.
אנשים רבים מזלזלים בכל מיני חטאים מתוך מחשבה שזה בסדר כי הם לא מתכוונים או מתוך חוסר ידיעה שנובעת מכך שהם לא לומדים תורה וכך הם מתנערים מאחריות. גם לאחר שהם חוטאים הם מקלים ראש וחושבים שזה כלל לא חטא כי הם לא ידעו. אבל צריך להבין שחוקי התורה קיימים בעולם בין אם נלמד אותם או לא. כפי שנהוג לומר בעולם, אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש.
תארו לכם שאדם זורק פטיש מהחלון בלי לדעת שבדיוק מישהו עובר ברחוב ונפגע, או שמישהו עושה מדורה בחצר ביתו ומבעיר בלי כוונה את הבית של השכן. האם יעלה על הדעת שאותו אדם יטען שזה לא היה בכוונה ואז הכל יהיה בסדר? האם יתכן שאדם כזה לא ישלם על הנזק ויהיה פטור מעונש?
כל אדם אחראי למעשים שלו. על האדם להיות זהיר ומודע למעשיו. אמנם ישנם מצבים של אונס, כך שאם אותו אדם עשה את כל מה שהוא יכול למנוע את הדבר ובכל זאת קרתה תקלה שלא תלויה בו, אז המצב שונה ואין עליו אשמה. אבל אם הדבר הגיע מתוך חוסר שימת לב או אי ידיעה, אותו אדם נחשב לשוגג ויש עליו אשמה ממש, כי היה עליו ללמוד, לדקדק ולהיזהר במעשיו.
אדם לא יכול להתנהג בצורה מזלזלת ולהיפטר מאשמה. על האדם להיזהר, לשים לב, ללמוד ולבדוק כל דבר לעומקו כך שלא יעשה נזקים, לא נזקים גשמיים ולא נזקים רוחניים.
אדם יכול לתרץ ולומר שהוא לא ידע שהמדורה שעשה תבעיר את הבית של השכן. אז אמנם הוא לא יכול היה לדעת, אבל הוא צריך היה לחשוב מראש על התוצאות שעלולות להתרחש. חז"ל למדו אותנו שעלינו להיזהר ולחשוב היטב על הפעולות שלנו. החכם עיניו בראשו. סוף מעשה במחשבה תחילה. איזהו חכם הרואה את הנולד. למה לא היית זהיר? למה לא בדקת? למה לא חקרת? למה לא למדת יותר?
כך גם בחוקי התורה. אדם צריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי לשמור על חוקי התורה. אף אחד לא יוכל לבוא בטענה שהוא לא ידע כיצד לקיים את המצווה או שהוא לא ידע שיש איסור כזה. כי אז ישאלו אותו "למה לא למדת?”.
אנשים אוהבים להתנער מאחריות. הרבה אנשים אוהבים לעשות עבירות רבות, וכשמזהירים אותם הם פשוט סותמים את האוזניים. כאילו שאם הם לא ידעו את הדברים אז הם פטורים. אנשים מזיקים לעתיד של עצמם כי כרגע זה נוח וכיף לעשות עבירות ודברים לא טובים בלי לחשוב על העתיד. הם לא מבינים שהם חופרים לעצמם בור שיהיה קשה מאוד לצאת ממנו אחר כך.
כשתשאלו אותם למה הם עושים דברים לא טובים, הם פשוט יתחמקו מתשובה או שיגידו לנו שאנחנו כבדים מדי. כי אין להם הסבר, הם מבינים שיש כאן משהו לא בסדר, אבל הרבה יותר קל ונוח לזרום עם היצר בקלילות במקום להתחיל להתאמץ וללמוד כיצד לחיות בצורה נכונה יותר.
כל יהודי צריך לדעת שישנם אמנם דברים שנמצאים מחוץ לשליטתו, אבל לפני שמגיעים למקומות האלו יש לנו בדרך כלל בחירה. אנשים יושבים במקומות מפוקפקים עם חברים חסרי רסן ואחר כך מתפלאים למה הם מסתבכים בצרות. אנשים לא שומרים על גדרי הצניעות ואחר כך מתפלאים למה יש להם בעיות בנישואים. אנשים מכניסים טלוויזיה הרסנית לבית ואז מתפלאים למה לילדים יש הפרעות רגשיות. אנשים מזלזלים בערכי התורה ואחר כך מתפלאים למה החיים שלהם חסרי ערך ומשמעות.
הרי למה הם ציפו? זה נראה כאילו שהם לא אשמים בכלום והצרות רודפות אותם, אבל מדוע מלכתחילה הם נכנסו למצב הזה? למה מראש הכנסת טלוויזיה הביתה? למה לא נהגת בצניעות? למה לא קבעת סייג? למה לא למדת על משמעות החיים ובשביל מה הגענו לעולם?
רק כאשר קובעים סייג אפשר להימנע מצרות. כל אדם צריך לעשות לעצמו קו אדום בכל תחום שאותו הוא לא יעבור. אם אדם לא יאפשר לעצמו ללכת למקומות מפוקפקים, הוא לא יסתבך שם. אם אדם יקפיד על הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, הוא לא יגיע למצב שהוא צריך לפרק את הנישואין. אם אדם יכניס את עצמו לסביבה ערכית ויקיף את עצמו באנשים תומכים, אז יהיה לו הרבה יותר קל ללכת בדרך טובה. כשאדם עושה לעצמו גדר חזקה, אז אין לו אפשרות להגיע לאיסור, כי הגדר מונעת ממנו להגיע לשם.
למרות כל הנאמר, לפעמים ישנם מצבים בהם האדם מרגיש שהוא עשה כל שביכולתו להימנע מעבירה מסוימת ובכל זאת בסופו של דבר הוא הגיע לאותה עבירה. אדם למשל יכול להקפיד על קלה כבחמורה, ללמוד כל היום הלכות ובכל זאת לשכוח לרגע שהיום יום שבת ואז ללחוץ על המתג של האור בלי כוונה. שניה לאחר מכן הוא נזכר וכל כך מצטער על כך מכל הלב, אז איך באמת אפשר להאשים אדם כזה?
אלא שצריך להבין שאין מקריות בעולם. אם הזדמן לאדם כלשהו חטא מסוים, זה אומר שהוא צריך לחקור ולפשפש במעשיו כדי להבין מדוע אותו חטא הגיע. זה לא סתם במקרה. מהשמיים סובבו דברים כדי שזה יקרה כי מסיבה כלשהי זה צריך היה להגיע. אולי אותו אדם צריך לקבל על עצמו להתחזק בתחום מסוים או שאולי מנסים להעביר מסר מהשמיים לאותו אדם דרך המעשה שקרה לו. אולי הוא זלזל בדברים הקשורים לאותו חטא, לא למד מספיק על העניין או שלא הקפיד כל כך לנסות לעשות הרחקות מהאיסורים ולזכור שהיום שבת. צריך הרבה התבוננות כדי להבין מדוע זה הגיע.
לא מדובר רק על חטאים שונים, אלא כל מקרה שקורה לאדם, כל דבר שהוא רואה או שומע וכל מה שמתרחש סביבו ונקלט אצלו בחושים, הכל מכוון מלמעלה מסיבה כלשהי כדי לעורר אותו או ללמד אותו דבר כלשהו. וצריך לנסות לבדוק בכל דבר מה מנסים לרמוז לנו משמיים.
וחשוב לציין שאמנם כל אדם מוכרח לעשות השתדלות מרבית כדי להימנע מחטאים, אבל עם כל הרצון הטוב, לכולנו יש נפילות פה ושם. לכן התורה מלמדת אותנו כיצד לכפר על השגיאות שלנו. היום לצערנו אין לנו בית מקדש כדי להקריב קרבנות, אבל התשובה שאדם עושה, התפילה ולימוד התורה באים במקום הקרבנות.
לאחר שאדם חוטא רובצת עליו אשמה. אם הוא יתעלם ממה שקרה ויתנהג כאילו לא קרה כלום והכל בסדר, אז האשמה תישאר. אבל אם אותו אדם יעשה תשובה, יבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא ויקבל על עצמו סייגים שיעזרו לו להימנע מלהגיע לאותו חטא בעתיד, אז בוודאי שהשם יתברך יסלח לו ויכופר לו.
ראוי לכל יהודי להתחיל להתבונן על החיים, לחשוב ברצינות ולעשות חשבון נפש אמתי עם עצמו כדי להביא את חייו למקום טוב יותר. השם יתברך יכפר לנו על כל החטאים והעוונות, יקרב אותנו אליו ויזכה אותנו לגאולה שלמה ולבניין בית המקדש שם נוכל להקריב קרבנות במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה