פרשת ויקרא – חשוב להתאמץ
פרשת ויקרא מתארת את דרך הקרבת הקרבנות ואת סוגי הקרבנות השונים. וצריך לשאול איך יתכן שאדם שחטא יביא כבשה או עז להקרבה בבית המקדש (נתפלל שייבנה מהרה בע"ה) ופתאום החטא ייעלם לו והכל יהיה בסדר? לכאורה זה נשמע כמו שוחד, כמו שמישהו יואשם במקרה פלילי בבית המשפט, אז הוא ייתן לשופט איזו מתנה ופתאום הכל יהיה בסדר. האם הקרבן שאנו מביאים לבית המקדש באמת מכפר לנו ללא מאמץ מצדנו?
אלא שהתורה פתחה את כל עבודת הקרבנות בדיוק בעניין הזה, "אדם כי יקריב מכם", כלומר נדרשת הקרבה מאיתנו. אדם צריך להקריב את עצמו ולעשות עבודה עצמית והשתדלות.
בזמנים של היום כל נעשה באינסטנט. אף אחד לא הולך לשאוב מים, לפנות יום שלם לכביסה בנהר או להכין עצים לחימום הבית. היום יש לנו מיקרוגל שמחמם לנו את האוכל המוכן בדקה וחצי ויש לנו מחשבים שמחברים אותנו לקצה השני של העולם בכל רגע.
אבל למרות כל השדרוגים של העולם, ישנו דבר אחד שלא ניתן לזרז, וזה המיקום הרוחני שלנו. כדי לשנות את המיקום הרוחני אנו מוכרחים להתאמץ ולעבוד. לא ניתן לרכוש מידה טובה בסכום כסף כלשהו, לא ניתן ללמוד קבלה בקורס מזורז (אמנם יש הרבה שמנסים זאת לצערנו, אבל התוצאה היא מזיקה ומעורבת עם הרבה דמיונות), לא ניתן לבנות קשר נישואין מוצלח ללא השקעה ובטח שלא ניתן להתקדם ולעלות במדרגות הרוחניות שלנו מבלי להתאמץ.
חז"ל מלמדים אותנו כלל, יגעת ולא מצאת או לא יגעת ומצאת – אל תאמין, יגעת ומצאת – תאמין. כלומר אם מישהו יאמר לנו שהוא כל היום לומד ומשתדל ובכל זאת הוא לא מצליח להגיע לשום דבר, או שהוא יאמר שהוא בכלל לא מתאמץ והכל בא לו בטבעיות והוא מרקיע שחקים עם תוצאות יפות, נדע שהוא משקר. וגם אם הוא חושב שזו האמת, אז הוא עצמו לא מודע למקום הרוחני שלו. כי הוא יכול אפילו לדעת את כל התורה בצורה טכנית, אם נתנו לו כישורים מיוחדים משמיים, אבל מצד החיבור הרוחני שלו הוא מוכרח להתאמץ כדי לזכות למשהו אמתי.
בגשמיות אמנם זה לא כך, ישנם מנהלים שיושבים במשרד ומשחקים במכשיר הנייד שלהם ומרוויחים מיליונים בלי לעשות דבר, ולעומתם פועלים שמתאמצים ועובדים קשה מהבוקר עד הלילה עם משכורת פחותה מהמינימום. אבל בצד הרוחני, אי אפשר להתקדם ללא מאמץ, לכן נוכל להאמין רק למי שיאמר לנו שלאחר שהוא התאמץ הוא הצליח.
מתוך ההרגל לקצר את הזמן ולחסוך מאמץ בדברים החומריים, אנו מנסים פעמים רבות ליישם את זה על הדברים הרוחניים ולכן נכשלים. רוצים לזכות לרוחניות בשקל, לחמם בדקה את כוונת הלב כמו מיקרוגל, לקנות בבית המדרש יראת שמיים ולהתחבר לעולמות העליונים ברגע כמו שמתחברים לקצה העולם דרך המחשב. אבל זה לא עובד בצורה שכזו.
אנו מנסים למשל לשמור שבת אחת ולראות אם החיים שלנו משתפרים והופכים טובים יותר, או מנסים לקבל תשובות של חצי דקה על השאלות הכי מהותיות בחיים שאליהן צריך להקדיש שנים רק כדי להתחיל להבין על מה מדובר. אמנם זה טוב ועדיף לנסות את הדברים האלו מאשר לא להתקרב אליהם לעולם, אבל צריך להבין שהציפייה שלנו יכולה מאוד לאכזב לאחר שלא נגיע למה שציפינו.
אדם שרוצה להבין ניסוי פיזיקלי מורכב יצטרך קודם לכן ללמוד את יסודות החשבון, אח"כ מתמטיקה, פיזיקה בסיסית, פיזיקה מתקדמת, ורק לבסוף כשיהיה לו את הבסיס הנדרש יוכל לנסות להתחיל להבין אותו. אם הוא יצפה להבין את הניסוי ללא כל ידע מוקדם, ואנחנו רק נתחיל ללמד אותו את היסודות והבסיס, כשנגיע לכמה זה שתיים ועוד אחת, הוא פשוט יתייאש ולא ירצה להמשיך. כי הוא רוצה הכל ברגע, לא מעניין אותו ללמוד חשבון בסיסי, הוא רוצה כבר לדעת את הניסוי המורכב בלי כל ההקדמות מסביב.
אדם צריך להיות מודע לכך שכל החיים שלנו הם תהליך, אנו צריכים לרכוש את הבסיס ורק לאחר מכן להתקדם הלאה. בוודאי שלא נוכל להשתנות או לשנות דברים בצורה כל כך קלה וקצרה. אנו מוכרחים להתאמץ, להקריב את עצמנו למען הדבר שאנו רוצים, רק כך תהיה לנו השפעה אמתית.
חז"ל לימדו אותנו שעל פי המאמץ וההשתדלות, כך השכר שנקבל: "לפום צערא אגרא". אדם שמקיים מצווה כלשהי, יקבל את השכר על המצווה. אך אם אותו אדם היה צריך ללכת ממקום למקום כדי לקיים את אותה המצווה, הוא יקבל בנוסף שכר פסיעות על כל צעד שעשה. אם הוא עשה זאת בריצה, הוא יקבל שכר גבוה הרבה יותר. אם הידר במצווה, השכר גבוה יותר. אם עשה ויתורים רבים והקריב את עצמו למען המצווה, אותה המצווה הופכת גדולה פי מיליונים. כך ככל שנתאמץ יותר, השכר יהיה גבוה יותר.
התוצאה היא לא מה שאנו רואים מול עינינו, אלא ההתקדמות והמאמץ שהשקענו. לא מדובר רק על עולם הבא ועל דברים שקשה לנו להבין, אלא על המציאות שלנו ממש. אדם שמתאמץ ומשתדל, יזכה לראות תוצאות. וחשוב להבין שרק ההתקדמות היא תוצאה. כי את המקום בו היינו לפני כן קיבלנו במתנה מהשמיים. רק ההתקדמות שעשינו מאותו מקום בו היינו עד למקום שאליו הגענו, היא ששייכת לנו באמת.
כדי להבין את זה, נוכל להתבונן בזה שאדם שהולך ברחוב לא מרשים אותנו במיוחד, אבל תינוק שהצליח ללכת בפעם הראשונה יביא לנו שמחה גדולה. לא בגלל שעצם ההליכה משמחת אותנו, אלא בגלל שאתמול הוא לא ידע לעשות זאת והיום הוא בכל זאת התאמץ והצליח.
המאמץ וההתקדמות שלנו הם שחשובים וקובעים. לא מודדים אותנו ביחס לאחרים, אלא ביחס לעצמנו. לא מסתכלים על המתנות שקיבלנו, על הכישורים שהביאו לנו משמיים, על ההשגות שהגיעו לנו בקלות בלי מאמץ, מה שבאמת חשוב ומה שבאמת שייך לנו זה רק מה שהצלחנו להשיג בעצמנו, בעזרת מאמץ ומסירות נפש.
בדברים החומריים אמנם כדאי ומועיל לקצר תהליכים כדי להרוויח זמן ומשאבים יקרים. אך בכל הנוגע לרוחניות אנו צריכים להשקיע ולהתאמץ ככל שרק ניתן. ההשקעה הזו בוודאי לא תלך לריק, אלא תבנה לנו פנימיות רוחנית חזקה וטובה יותר שתביא אותנו לעצמה וסיפוק רוחניים שכולנו רוצים בחיינו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה