פרשת וירא – מה רע בלהביט אחורה?
מתוך כל הבלגן של סדום יוצאים משם לוט ומשפחתו, וכידוע אשתו מביטה לאחור והופכת לנציב מלח. אבל צריך לשאול מה כל כך רע בסקרנות קלה שמביאה את אשת לוט להביט לאחור? מדוע העונש על כך כל כך קשה?
המלאכים מזהירים את לוט מראש שלא יביט לאחור "פן תיספה" (בראשית יט, יז). כי כאשר ישנה עיר שלמה של רשעים עם עוונות רבים, אז גם מי שלא כל כך רשע עלול לסבול מזה ולהיספות איתם. כמו מישהו שמסתובב עם חבורה של פושעים שמבצעים שוד, אז שלא יתפלא אם המשטרה תגיע גם אליו למרות שלא עשה כלום בפועל. הסביבה משפיעה על האדם ואין אפשרות להיות אדם שלם כאשר מסביב כולם רשעים.
צריך להבין שההבטה לאחור מרמזת על מה שנמצא בפנים ואיננה חיצונית בלבד. סדום מסמלת את החטאים, את המידות הרעות ואת האכזריות. כאשר אשת לוט הביטה לאחור, היא התחברה לאותה שליליות. המעשה מגלה לנו שלבה אינו שלם עם הבריחה משם, כמו איזשהו געגוע למה שהיה. תחושה שאומרת חבל על העיר שהושחתה, מתוך רצון לחזור לחיות שם כמו בעבר.
גם אנחנו בורחים לפעמים ממקומות לא טובים. אנשים עושים תשובה ומתקרבים לקדוש ברוך הוא. אבל אז היצר הרע מפציץ אותנו בסקרנות ולוחץ עלינו רק להביט אחורה. אולי היה יכול להיות טוב יותר שם? אולי כדאי לחזור למה שהיינו? אולי כדאי רק להביט לשנייה אחת במראה לא טוב שעושה לנו כיף? אולי נוותר על כל הכבדות הזו של שמירת המצוות? כאילו רק לרגע אחד לחזור לטעום את טעם החטא שאליו אנו מתגעגעים.
אבל אותה הצצה קלה במה שיש מאחור עלולה לעלות לנו ביוקר. כאשר אנו שבים אל השם יתברך העיניים שלנו צריכות להיות קדימה, כלפי המטרה והתכלית. אם נביט לאחור לאחוז ברע רק לרגע, אנו בקלות יכולים ליפול ברשתו של היצר הרע ולהפוך לנציב מלח. כמו שאמרו חז"ל שהאומר אחטא ואשוב, אין מספקין בידו לעשות תשובה. רק פעם אחת קטנה עלולה לשאוב אותנו למקומות גרועים ביותר ולעשות נזק בלתי הפיך. לכן ראוי לכולנו להתבונן קדימה ולשאוף לצמוח ולהתעלות במקום להתבונן לאחור ולחיות בדמיון של כמה טוב יכול היה להיות לנו אילו היינו ממשיכים עם החטאים. אם נתרכז בהתבוננות קדימה אל עבר המטרה, בוודאי שנקבל סיוע גדול מהשמיים שיוביל אותנו למקום הטוב ביותר עבורנו.
כשעוברים על גשר צר ומפחיד, או כשמטפסים למקום גבוה מאוד, תמיד אומרים לא להביט למטה. כי ברגע שמביטים למטה, פתאום מקבלים סחרחורת, חולשה ופחד לא מוסבר. ולכאורה שום דבר לא השתנה, היינו ונשארנו באותו מקום, וידענו גם לפני שהסתכלנו שאנחנו נמצאים במקום גבוה ומפחיד. אז מה הבעיה להביט למטה? מה זה משנה לאן אנחנו מסתכלים?
אלא שכאשר מסתכלים על מקום מסוים אפילו לרגע, באופן אוטומטי אנו יוצרים חיבור אליו. כעת הוא נכנס למחשבה שלנו והופך להיות כמו חלק מאיתנו. לכן לא טוב להביט בפני אדם שכועס או בפני רשע, לכן אסור לקרוא עיתונים עם דברי כפירה או פריצות, לכן אסור לצפות ברוב התכנים בטלוויזיה ובמכשירי התקשורת השונים, ולכן ראוי להתרחק מכל דבר לא טוב. אנשים חושבים שהם רק יסתכלו לרגע, אבל אותו רגע עלול להיכנס לתוכם בצורה בלתי הפיכה ולהישאר אצלם לכל החיים.
הסקרנות הרגה את החתול
ישנם דברים מסקרנים בעולם. יש יצר גדול להציץ בדברים שלא קשורים אלינו. לשמוע רכילות, לראות איך אחרים חיים את החיים, לראות מה קורה בעולם, לראות מה אחרים לובשים, לראות מה מספרים בחדשות, לראות על מה השכנים רבים ולראות כל דבר אחר מסקרן שאפשר לראות. אלא שאנו שוכחים שהדברים האלו כלל לא קשורים אלינו ועלולים לעלות לנו ביוקר.
ככל שאנשים מתעסקים בעניינים של אחרים, כך הם פחות יכולים לחיות את החיים של עצמם. כי כשרואים איך אחרים חיים, אז הופכים למושפעים מהם והדבר מחלחל גם אל תוך החיים שלנו.
ישנם מקרים בודדים בהם הדבר יכול לעזור, כמו למשל לראות כיצד תלמידי חכמים חיים, לראות את היהדות מקרוב יותר, להתחבר לאנשים יראי שמיים וכך להחדיר לתוכנו יותר ויותר הנהגות טובות. ובאמת הגמרא מספרת על מקרים בהם התלמידים עקבו אחרי רבותיהם כדי ללמוד הנהגות ולהכניס אותם לחייהם. אבל כל אלו מקרים מיוחדים ששם אנו מסתכלים על דברים טובים ומנסים להתחבר אליהם כדי להכניס אותם לחיינו. אבל לרוב הדבר מזיק ואין בו שום תועלת.
מעבר לדברים הברורים, פעמים רבות הסקרנות הזו מביאה לעבירות קשות וחמורות. אותה סקרנות מביאה לא פעם לקנאה גדולה והעצמת התאוות. היא מביאה ללשון הרע ורכילות. היא מביאה את האדם לעבור בקלות על "לא תחמוד" כאשר הוא רוצה את מה שיש לחברו. מביאה לקלקול בשמירת העיניים ועוד המון עבירות.
כל זה מדובר על הנזק הנובע בעקיפין מאותה הסתכלות, שדרך אותה הסתכלות הכנסנו לתוכנו משהו שיכול להחליש אותנו ולפגוע בנו בהמשך. שחטאים שונים עלולים להגיע בעקבות אותה הסתכלות. אבל פעמים רבות שגם ההסתכלות עצמה מכילה עוצמות של טומאה שמפילות אותנו כבר באותו רגע, גם ללא כל הנזק שייגרם מכך בהמשך.
כי כאשר אדם מביט למשל בנשים, אז באותו רגע הוא עובר על איסור "ולא תתורו" ואם היא אשת איש אז גם נוסף לזה מחשבה של ניאוף ו"לא תחמוד". כאשר אדם מביט על פניו של אדם רשע הוא נכנס לבעיה גדולה וכאילו מכניס רוע לתוכו. אותה הבטה שנראית לנו כלא מזיקה עלולה להכיל הרבה נזק בתוכה.
ההבטה מביאה מעין הסכמה למתרחש. כאילו שאנחנו שותפים למה שאנו מסתכלים עליו. כאילו שאנו רוצים להתחבר לאותם דברים רעים שאנו מביטים בהם. אדם חושב לעצמו רק לרגע להציץ בטלוויזיה, רק לשנייה להביט בתמונה בעיתון, רק לקרוא את הכותרת, רק להסתכל על משהו מעניין שקורה ברחוב, אבל כל זה מכניס את כל הרוע והחטאים שנמצאים בחוץ לתוכנו. אנו מתחברים לכל אותם דברי טומאה.
אחרי שהכנסנו תמונה מסוימת לראש שלנו, אי אפשר להוציא אותה. החיים כבר לעולם לא יהיו אותו הדבר. זהו נזק בלתי הפיך כיוון שאי אפשר לשכנע את עצמנו שלא ראינו את אותה התמונה או שפשוט נשכח מזה. אותה תמונה יכולה בכל רגע לצוץ בתוכנו ובמובן מסוים אנו מחוברים אליה. עד עכשיו אותה תמונה הייתה חיצונית לנו, אבל מאותו הרגע היא כבר נמצאת בתוכנו ואנו סוחבים אותה איתנו לכל מקום. היא הופכת להיות חלק מאיתנו.
כאשר אשת לוט הביטה לאחור, היא יכולה הייתה לחשוב מה כבר יכול לקרות. כמו הרבה אנשים שמתמלאים בסקרנות ואומרים לעצמם שרק יסתכלו לרגע וזהו. רק לרגע יסתכלו על דבר מסקרן. רק לרגע יפתחו חדשות כדי לראות מה קורה. רק לרגע ינסו לעשן עם חברים, רק לרגע ייבדקו משהו במכשיר הסלולרי, וכך עוד רגע ועוד רגע עד שנשאבים פנימה והופך להיות מאוחר מדי. כשמתחילים עם רגע אחד, לבסוף מבינים שאי אפשר לצאת משם.
אשת לוט הייתה צריכה להחזיק את עצמה ולשלוט על היצר. כאשר נותנים ליצר פתח קטן, אפשר לשכוח מהכול וכבר אין סיכוי לכלום. המלאכים נתנו לה הזדמנות לצאת מסדום, אבל כאשר היא הביטה לאחור היא סימלה בכך את הקשר החזק שיש לנפש שלה אל המקום המושחת הזה. אם אנו מרשים לעצמנו להביט רק לרגע אחד, זה אומר שנכנענו ליצר ואנו מוכנים לתת לו לשעבד אותנו אליו.
כאשר אנו חזקים לפני שנשאבנו אל החטא, אנו עוד יכולים לנצח את היצר. לפני שהדברים מסתבכים זה הרבה יותר קל להתמודד ולשרוד. אבל כאשר אנו נותנים פתח, אז הכל הופך אבוד. אם אדם ישים לעצמו גבולות ברורים ולא יסכים לתת אפילו פתח קטן, אז הוא תמיד יהיה מוגן. כשאין לאדם טלוויזיה בבית אז אין לו את היצר והניסיון הזה אם לצפות בתכנים לא טובים או לא. אבל אם אדם ייתן פתח קל לרגע אחד, אז משם הדרך סלולה אל התחתית. השם יתברך יזכה אותנו להיות חזקים ולשים לעצמנו גבולות ברורים שישמרו עלינו בדרך הנכונה אל תכלית חיינו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה