הנהגת הצדיקים מול הקלקול – פרשת וישלח
מתוך תיאור המפגש בין יעקב ועשו, אפשר לראות כיצד יעקב אבינו מצליח להתמודד עם עשו, ובעיקר אפשר ללמוד כיצד גם אנחנו נצליח להתמודד עם הקלקולים הגדולים שנמצאים סביבנו.
לכל אדם יש סביבו קלקולים שאיתם הוא נאלץ להתמודד. זה יכול להיות אנשים מקולקלים שאיתם הוא בקשר, זה יכול להיות דברים מקולקלים שנמצאים סביבו וזה גם יכול להיות הנהגות ואפילו מחשבות מקולקלות שלו בעצמו.
ויש שתי גישות עיקריות בקשר לזה. יש כאלו שמשלימים עם הקלקולים, ואולי אפילו נהנים מהם, וכך הם נשאבים לתוכם יותר ויותר, ומובן לכל שזו דרך גרועה.
ויש כאלו שמבינים שאסור להשלים עם הקלקול, ואז הם נלחמים בו בתוקף. ואמנם זו בוודאי דרך טובה יותר, אלא שצריך לדעת שגם דרך המלחמה היא בעייתית מאוד ואינה הרצויה ביותר.
בצורה שכזו אנו פוגעים בצד השני, מביאים לרגשות איבה, והופכים להיות פגיעים גם בעצמנו. ולמשל ישנם אנשים שרחוקים מתורה ומצוות ונוהגים בדרכים מקולקלות, והדבר ברור שאם נילחם בהם אז הם בוודאי ייפגעו. ואם מדובר על אנשים רשעים ממש, הם גם יכולים לרצות לנקום בנו וכדומה.
ומעבר לכל זה הדבר משפיע גם עלינו באופן ישיר. שכאשר אדם מקפיד, כועס ונגרר למלחמות, אז ממילא הוא עצמו מקבל הרגשה לא טובה מכך. הוא נכנס ללחצים, נתקף בעצבים וחרדות, חש תחושת מרמור, מרגיש חוסר ביטחון וכו’.
וזו בדיוק הייתה הבעיה של יעקב אבינו שנאלץ להתמודד עם עשו. שמצד אחד הוא היה אחיו, שהוא בוודאי רצה להימנע ככל שאפשר ממלחמה אתו. אבל מצד שני הוא היה עשו הרשע, שהדבר ברור שאי אפשר לחיות אתו בשלום.
ולכן כאשר יעקב שלח מלאכים לבדוק את מצבו של עשו, הם ענו לו שהם באו אל אחיו, אל עשו. וכן לאחר מכן בתפילתו הוא מזכיר הצילני נא מיד אחי מיד עשו. ולכאורה מדוע לכפול את הדבר ולומר "אחי" ולאחר מכן "עשו"? אלא שזה מדגיש את הקושי שהיה בהתמודדות עם המצב. שמצד אחד הוא אח, ולכן מובן שצריך לכבד אותו ולתת לו יחס ראוי, אבל מצד שני הוא עשו הרשע, ולכן צריך להתרחק ממנו.
ואז התורה מלמדת אותנו את דרכו הנפלאה של יעקב להתמודד עם הקלקול, כך שנוכל גם אנחנו ללמוד כיצד לעשות זאת.
כבדהו וחשדהו
כאשר יעקב אבינו נפגש עם עשו, הוא מאיר לו פנים, אבל יחד עם זאת הוא נזהר ונשמר היטב. נראה שהוא ממש מכבד את עשו בכל כוחו. הוא משתחווה לפניו, נותן לו מתנות, הוא מכנה אותו בתור אדון ולעצמו הוא קורא עבדו, וכך כל השיחה שלהם מתנהלת, שנראה שהוא ממש מבטל את עצמו לפניו ורוצה למצוא חן בעיניו.
והיינו יכולים לחשוב שאולי הוא כל כך אוהב את אחיו ורוצה באמת למצוא חן בעיניו כדי לחזק את הקשר ביניהם. אבל כאשר עשו מציע לו שילכו ביחד, יעקב מתחמק בטענה שהילדים רכים והצאן עלולים למות, ולכן הוא מציע שעשו ילך מהר לדרכו והוא עצמו ילך לאט עם הילדים עד שיגיעו אליו.
ובאמת יעקב רמז לנו בזה את החשיבות הרבה שיש לריחוק מהקלקול. הוא ידע היטב שמעשיו של עשו מקולקלים לחלוטין, ומובן אם כן שהערכים נרמסים והמידות מושחתות. ולכן ברור הדבר שאי אפשר להימצא בסביבה שכזו, שכן זה עלול להשפיע בצורה נוראה ממש.
ואמנם יעקב אבינו גדל עם עשו בבית וידע להתמודד אתו, אבל הילדים רכים ועלולים להיפגע. הילדים עלולים לראות את ההתנהגות של דוד עשו ולהתחיל לחקות אותה.
דוד עשו יכול לשחק איתם ותוך כדי המשחק הם יראו הנהגות לא טובות. הוא ייקח אותם לאכול ולא יקפיד על אוכל בד"ץ. הוא יעשה להם סיור בביתו ואז הם יראו את נשותיו שמתנהגות בגסות ומתלבשות בפריצות. הוא ייתן להם לשחק עם ילדיו והם ילמדו ממעשיהם. הוא ידבר איתם על החיים והם לא ישימו לב לחינוך המקולקל שהוא מעביר להם בדבריו.
גם אם הוא לא יעשה בכוונה, מכל מקום הנזק מצוי. כל מי שיש לו קרוב משפחה שרחוק מתורה ומצוות או בעל מידות לא טובות בוודאי מכיר את זה. שהילדים רואים את הדוד נוסע ברכב בשבת ומתחילים לשאול שאלות. הם רואים את הדודה שולפת מכשיר בעייתי ומתחילים להסתקרן. הרי תמיד לימדו אותם שכל זה נחשב לפשע חמור, ופתאום הם מתחילים להבין שזה לא כל כך חמור כפי שחשבו, שהרי הדודים הקרובים עושים זאת.
ואמנם אם זה מפגש חד פעמי, אז אפשר עוד לנסות להסתדר איכשהו. אבל ברגע שרואים את הדבר יום יום, וחיים בצורה שכזו, אז מובן שזה משפיע מאוד. לכן יעקב מבין שאין שום אפשרות לחיות חיי קדושה וטהרה כשרים לצדו של עשו, יחד עם כל הכבוד לכך שהוא אחיו.
מעבר לזה יעקב מבין שגם כל המחנה ממש נמצא בסכנה. עשו הוא אדם מסוכן. הוא יכול פתאום להיתקף ביצר עז ולהזיק בידיו. הוא יכול לקנא ולהיות צר עין ולגרום לנזק בעקיפין. הוא יכול להסתבך עם אנשים מסוכנים בצרות ואז לערב את יעקב בצרות שלו.
לכן יעקב אומר שגם הצאן והבקר עלולים למות. אוי לרשע ואוי לשכנו. כי אפשר לאבד את הכל ממש. ברגע שנמצאים קרוב לאדם רשע, אי אפשר לדעת לאן הדבר ייגרר והסכנה קרובה לבוא.
יוצא שאמנם יעקב מאיר פנים לעשו אחיו ומנסה למצוא חן בעיניו, אבל יחד עם זאת הוא מנסה לקצר את המפגש ונותן טענות מתקבלות כדי להתחמק. הוא אומר לעשו שיתקדם בדרכו והוא ילך לאט יותר עד שיגיע אליו. אבל באמת הכיוון שלו הוא שונה לגמרי והוא בכלל לא מתכוון להגיע אליו. וכי מדוע שיכניס את עצמו בכל כך הרבה בעיות וקלקולים?
אנשים רבים מוקפים בדברים מקולקלים ממש. בין אם זה אנשים ובין אם זה דברים שונים. הדבר ברור שאי אפשר להישאר לחיות בשלום עם הקלקול. אבל מצד שני גם קשה להתנתק ממנו.
חבר קרוב ואוהב יכול למשל להזמין אדם לביתו, ואותו אדם ירצה לשמח אותו ויגיע לשם. אבל אז הוא ישים לב שיש לחברו טלוויזיה שדולקת ברקע, ואשתו ובנותיו יושבות שם עם לבוש לא צנוע, עיתונים מלאים בדברי כפירה מונחים על השולחן, ואז החבר יגיש לו עוגה והוא לא בטוח שהיא כשרה, גם הוא חושש שחברו לא הטביל את הכלים וכו’.
וכל זה רק במפגש חד פעמי קצר, אבל ברור הדבר שלפעמים מגיעים לבעיות הרבה יותר גדולות, שמתארחים אצל אנשים לאורך זמן וכדומה. ואז מעבר לקלקולים הרגעיים והאיסורים השונים, מגיעים גם לקלקול המידות ומושפעים מהשקפת העולם המעוותת.
מצד אחד אותו אדם אוהב מאוד את חברו אהבת נפש. הוא בוודאי לא רוצה לפגוע בו. אבל כעת הוא צריך לבחור, או שיבחר בדרך השלום, וכך יבוא לעבור על איסורים שונים וייכנס לבעיות, או שיבחר במלחמה, ואז חס ושלום יפגע בחברו ויעליב אותו, וכך גם יפגע בקשר שלהם.
לכן יעקב אבינו לימד אותנו דרך חדשה ויצירתית. שלפעמים המציאות מחייבת את הקשר הזה עם הרע. מכורח הנסיבות אנו נגררים וכאילו שנכפה עלינו להיות בקשר עם אותו רע. אלא שאי אפשר לחיות עם הקלקול בשלום. ולכן צריך לנהוג בחכמה ובערמה. להיות עם כולם בשלום כלפי חוץ, אבל יחד עם זאת לשים את המגננות הנכונות כדי לא להשלים עם הקלקול.
ועל אחת כמה וכמה שלפעמים גם אותו רע עצמו הוא לא רע מכוח עצמו. שיש למשל אנשים שנשאבו לתוך מקומות שאינם טובים מתוך חוסר ידיעה או חוסר שימת לב, וכשלעצמם הם אנשים טובים ורק שכרגע הם עטופים בקליפות קשות. ועל כן יש עניין גדול לנסות לעזור להם ולהדריך אותם בדרך טובה, ומובן אם כן שזה לא נכון כלל לעשות איתם מלחמה.
לכן מצד אחד צריך להתייחס לכולם כמו אל מלכים. לכבד את כולם ככל שאפשר. אבל מצד שני צריך תמיד להישמר ולהיות בשליטה. שלא להיתפס לאיזה רגע של חוסר שימת לב שיגרור אסונות. תמיד לזכור בתוכנו את המטרה, ולא להיגרר למקומות אחרים שעלולים להביא אותנו לסטייה מהדרך.
וכך למשל אפשר להתחמק בתירוצים שונים. להימנע ממקומות בעייתיים. להתרחק מבתים בהם עלולות להיות תקלות. והכל בנימוס והתחשבות. ואם מדי פעם אין ברירה ומוכרחים להגיע למקום בעייתי כלשהו, אז צריך להיות בשיא הערנות לכל המתרחש ולהשתדל לצאת משם כמה שיותר מהר.
וכך יעקב אבינו עשה. שמצד אחד התייחס לעשו ממש כמו אל מלך. אבל יחד עם זאת החביא את דינה למשל כדי שלא ייתן את עינו בה וירצה להתחתן איתה. הוא שמר על המשפחה שלו ודאג שלא יתערבבו עם עשו.
הוא היה ערני לאורך כל הדרך ולא התפתה להצעות שעלולות להוביל למקומות לא טובים. לכן עם כל הנחמדות והביטול העצמי שלו כלפי עשו, מכל מקום לא התפתה ללכת ביחד אתו ומיד שלף תירוצים להתחמקות. כך הוא ניסה לעשות את המפגש ביניהם כמה שיותר קצר.
קרבנות השלום
אדם צריך להיות רגיש למצב ולהיות תמיד ערני ובשליטה. הוא מוכרח להציב לעצמו גבולות וקווים אדומים שאותם אסור לחצות. הוא מוכרח לחשב את צעדיו היטב כדי לא להיכנס למקומות בעייתיים. כי מרוב שהוא רוצה להיות נחמד לכולם ולרצות את כולם, הוא מקריב את עצמו, את משפחתו ואת כל היקר לו לשם כך בלי להרגיש.
אדם לא יכול להזמין לביתו חברים שמנבלים את הפה ומדברים על סרטים, כדורגל ונשים. ועל אחת כמה וכמה אם אשתו וילדיו נמצאים שם. אותו אדם חושב שהוא עושה חסד, אבל הקלקול שמגיע מכך גובר על הטוב שיכול לצאת מזה. הוא צריך להבין שהוא מקריב כך את המשפחה שלו כקרבן עבור קצת כיף שהוא רוצה לעשות לחברים שלו.
ופעמים רבות האדם רוצה להתרברב בפני אחרים. מטבעו הוא רוצה שהחברים יראו כמו הוא מוצלח, ואז הוא רוצה לעשות לחברים סיבוב עם הרכב, להראות להם את הבית המפואר שלו, לספר להם על המשרה שלו וכו’. וכל זה מגיע מהבחינה של עשו, שרצה להציג ליעקב את העם שאתו. אלא שזה מגיע על חשבון דברים יקרים.
אבל יעקב עושה הפוך. הוא מחביא את דינה ומתחמק מהליכה ביחד, כדי שלא יראה את ההצלחה המרובה שלו. הוא מתמקד בפנימיות ולכן מראה עצמו כמסכן וקורא לעשו בשם אדוני, כדי שיחשוב שהוא לא מוצלח. כי עדיף לו שעשו יחשוב עליו שהוא כלום ויעזוב אותו בשקט, מאשר שיחשוב שהוא מוצלח ואז יתחילו בעיות קשות.
וכך אדם צריך להבין שבכל פעם שהוא מתחבר לרע, וגם אם הכוונות שלו טובות לחלוטין, מכל מקום הוא ניזוק. צריך תמיד לחשוב על המחיר שהמפגש הזה גובה, ואם זה שווה את זה. שברוב הפעמים האדם יגלה שעדיף להיות בשקט מאשר לנסות להיות גיבור גדול שעוזר לכולם, כיוון שזה גובה מחיר כבד.
יש נשים שאוהבות לצאת הרבה עם הבעל, מסעדות, קניונים, מפגשים חברתיים וכדומה, וכך גוררות אותו לכל מיני מקומות. וצריך לדעת שהעולם בחוץ מכיל לצערנו הרבה רע. ואז נתקלים בפריצות נוראה, באנשים שאינם מהוגנים, בקנאה שמביאה לעין הרע וכו’. ועל אחת כמה וכמה אם הבעל הוא בן תורה, שאז גם יש ביטול תורה גדול בכל זה. לכן על אותן נשים להבין שיש מחיר לדבר.
ואז הבעל חושב עם עצמו, שאם הוא לא יסכים ללכת, אז תהיה מלחמה וזה בוודאי לא רצוי. אבל מצד שני אם הוא יסכים, אז יש לזה מחיר כבד, וזה גם לא יעצור פה, אלא שהדבר יחזור על עצמו שוב ושוב. ולכן על הבעל למצוא תחבולות בצורה יפה, כפי שעשה יעקב.
וכך הדבר במקומות רבים. שאנשים רבים מנסים להרשים אחרים על חשבון האנשים הקרובים. שבני זוג רוצים לרצות את ההורים והמשפחה בדברים שונים ולא שמים לב שהם דורכים על בן הזוג לשם כך. שאנשים עושים דברים שמסתדרים להם, ולא חושבים לרגע שזה משפיע על החינוך של הילדים. וכן עוד המון דברים, שאנשים פשוט לא מסתכלים על המטרה ואז לא שמים לב שהם מתחברים לקלקולים שמביאים אותם לסטייה מהדרך.
והדבר מצוי מאוד לצערנו שאנשים חושבים שזה דבר של מה בכך. כי בדרך כלל לא רואים את הנזק באופן ברור ומיידי, אלא שזה משפיע ומחלחל לאט לאט. ואז לא שמים לב ומתערבבים בסביבה לא טובה, ואחר כך מתפלאים איך הגיעו כל הנזקים.
כי לא מקשרים בין הדברים, שהאישה רוצה לקצר את החצאית כמו השכנה, הבעל רוצה לראות משחקי כדורגל שכולם מדברים עליהם בעבודה, הילדים רוצים להסתובב במועדונים מפוקפקים כמו ששמעו מהחברים, וכך כולם יורדים ברוחניות, מתמלאים תאוות וחשק לעולם רדוד, וכבר לא חושבים שזה כל כך חמור להקפיד על פרטי ההלכה. ומשם ועד לעבירות החמורות ביותר, הדרך לצערנו קצרה מאוד.
אמנם צריך להיות חכמים ולעשות שלום, אבל הכל בחכמה ובערמה. בוודאי שלא כל האמצעים כשרים לשם כך. לא מקריבים את הערכים שלנו כדי להתאים לסביבה או כדי למצוא חן בעיני אחרים. צריך תמיד לזכור שהמלחמה לא הסתיימה, וצריך תמיד לזכור מיהו האויב.
ישנם הרבה אנשים שרוצים לקרב ויוצאים מרוחקים. שהולכים למקומות טומאה כדי לנסות להוציא משם משהו טוב, ועם הזמן מתרגלים למקום ושוכחים מהשליחות שלשמה הגיעו לשם. מרוב שמוכנים לעשות הכל למען השלום, כבר שוכחים שהיינו במלחמה. ואז זה הכי מסוכן, כי לא רק שהפסקנו להילחם ברע, אלא שגם עברנו לצד של האויב.
התמודדות עם הנהגות מקולקלות
ואמנם עד עתה עסקנו בעניין הקרבה לאנשים מקולקלים. אבל כפי שנאמר בפתיחה, הדבר מצוי גם בדברים אחרים. וכמו חפצים מקלקלים, מצבים בעייתיים, ואפילו מידות ומחשבות מקולקלות שנמצאות בתוכנו ממש.
וצריך לדעת ששם ההתמודדות הרבה יותר קשה. שכן זה לא אדם חיצוני שאפשר להתרחק ממנו בקלות יחסית, אלא דבר שנמצא ברשותנו או מצב נתון שאנו נמצאים בו, ואפילו מחשבות ורגשות שמצויות בתוכנו, ששם אי אפשר סתם להתרחק מהם, אלא שמוכרחים להתמודד עם הדבר בצורה מוחשית.
ולמשל ישנם דברים שמשפיעים עלינו לשלילה, כמו מכשירי תקשורת שונים שמכילים תוכן ממש גרוע, ואפילו עיתונים שנחשבים לתורניים שמביאים חדשות ומכילים בין השורות הנהגות לא טובות, לשון הרע וחוסר אמונה.
ישנם פריטי אופנה שמסמלים תפיסת עולם שלמה של רדידות והשתייכות לקבוצת אוכלוסייה רחוקה מתורה, ועל אחת כמה וכמה תמונות, ספרים, דיסקים ושאר דברים שאינם מעולם התורה, שכל אלו יכולים לדרדר ולהזיק ממש.
וכיוון שכל הדברים האלו נראים כחפצים דוממים שאינם בעלי כוח להזיק, וגם תמיד נראה לנו שאנחנו בשליטה, אז ממילא אנחנו מרשים לעצמנו להיצמד אליהם. וכיוון שהם קרובים אלינו, שהם נמצאים ברשותנו ושייכים לנו, אז ממילא אנחנו נגועים וקשה לנו לראות את ההשפעה המזיקה שלהם.
והדבר מצוי מאוד אצל אנשים שחזרו בתשובה למשל, שקשה להם להיפרד מהספרים הישנים, מהדיסקים של הזמרים שאהבו, מהתמונות הישנות עם החברים והחברות, מהבגדים הישנים שאינם ראויים לבני תורה, מהמנהגים המקולקלים שהתרגלו אליהם וכו’.
זה קשה לשים לכל זה סוף בצורה חד משמעית, כיוון שזה חלק מהם, זה מלווה בזיכרונות ילדות ומציף ברגשות. ואמנם לאחר שכבר חזרו בתשובה הם בוודאי לא יקנו עוד חפצים כאלו, אבל מכל מקום קשה להם לזרוק לפח או להיפרד מאותם חפצים שכבר אצלם, שרכשו אותם בכספם, שהשקיעו בהם, שאהבו אותם וכו’.
ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר על מידות לא טובות שטבועות באדם, או מחשבות מקולקלות שעוברות לו בראש. שאפילו אם האדם מבין כמה הדבר רע ומזיק, מכל מקום קשה מאוד להתנתק מכל זה, כי זה בתוכו, זה חלק בלתי נפרד ממנו ממש.
ואז שוב מגיעים לאותו מבוי סתום לכאורה, שמצד אחד אסור בשום אופן להשלים עם הדבר ולעשות שלום עם אותם דברים רעים. הלכה שעשו שונא ליעקב ואין שום אפשרות לעשות שלום ופשרה ביניהם. ומצד שני, קשה מאוד לעשות עם זה מלחמה, ולפעמים המלחמה עלולה להביא נזק גדול עוד יותר.
שאם אדם מחליט להילחם ממש, ולמשל ייקח את כל החפצים הישנים שלו וישרוף אותם במדורה גדולה, או יעניש את עצמו בכל פעם שהוא חושב מחשבה רעה וכדומה, אז אולי זה ייתן לו כוח באותו רגע בודד. אבל מהר מאוד הוא יצטער מכך ויתחיל לשנוא חס ושלום את הדרך הטובה. כי אותה דרך טובה הביאה אותו לצער גדול.
יש אנשים שמצויים במלחמות עם עצמם במשך כל היום. שהם כאילו שונאים את עצמם. הם כועסים על עצמם, אומרים על עצמם שהם טיפשים, רעים, חסרי תקנה וכו’. הם מתעצבנים בכל פעם שעולה להם מחשבה לא טובה וכו’.
וכך אותם אנשים חושבים שהם נלחמים ברע, אבל הם מביאים את עצמם לייאוש גדול ומחשבות שליליות. הם אמנם נלחמים ברע, אבל יחד עם זאת הם נלחמים בעצמם ממש. אי אפשר להתקדם בצורה שכזו.
וזו הסיבה לנפילה הגדולה של רבים שמנסים לקבל על עצמם דברים מעבר ליכולתם. שברגע של התלהבות ודבקות הם יכולים לרצות לוותר על כל עולמם למען השם יתברך, אבל ברגע שלאחר מכן הם כל כך מצטערים על כך ואין להם את הכוח להכיל את זה.
כי באותו רגע הם חשבו שהם נלחמים ברע. אבל הם שכחו מכך שאותו הרע היה חלק מהם, שהוא היה בתוכם ממש. וכך יוצא שהם נלחמו בעצמם. שלאחר מכן נוצר להם חוסר, הם מפתחים רגשות שליליים וכו’.
ולכן צריך להיצמד לדרכו של יעקב אבינו. שכאשר היה צריך להתמודד עם אחיו, שהוא חלק ממנו ממש, אבל מצד שני הוא גם עשו הרשע, אז הוא הראה כאילו שהוא עושה אתו שלום. כאילו שהוא אוהב אותו אהבת נפש. אבל מצד שני היה ערני למתרחש והשגיח על כל פרט, עד שהצליח להיפרד ממנו בחכמה.
וכך נוכל להיפרד מכל אותם דברים שליליים שמקיפים אותנו. שבמקום להילחם בהם, נעשה איתם שלום, ורק נחפש כל הזמן תחבולות כיצד להתנתק מהם, בלי לפגוע ובלי עוינות, בצורה יפה, מתוך חכמה וערמה.
ולכן האדם צריך לשמור תמיד על שמחה בעבודת השם. לא להתרגש מדברים לא נעימים שמגיעים, לא להתייאש מן הפורענות, לא לקחת קשה את הקלקול מסביב, רק להתרכז תמיד בהתקדמות. להיות דבק במטרה. להיות ערני ולא לשכוח אפילו לרגע את השליחות שהוא מבצע. וכך אפשר להתקדם בהתמדה, לאט לאט, בכל פעם קצת.
וכך כאשר לאדם יש חפצים שאינם טובים ברשותו, או אפילו מחשבות ורגשות שאינם טובים, עליו להיפרד מהם מתוך שמחה. לא למאוס ולשנוא את הרגשות הללו, אלא אדרבה, להסתכל גם על הטוב שהם הביאו לנו, ורק שמתוך הרצון להתקדם הלאה צריך להיפרד מהם.
כאשר נפרדים בצורה יפה ומתוך שמחה, אז ממילא הדבר הופך לקל יותר. אבל אם נפרדים בצורה מכוערת, עם האשמות, רגשות שנאה ועוינות רבה, אז הפרידה קשה הרבה יותר. מרגישים לא שלמים עם הפרידה וקשה להוציא את זה מהראש. כל היום רק חושבים על זה ומרגישים רע.
הדבר נכון הן לפרידה בין אנשים והן לפרידה מחפצים או מרגשות. האדם צריך לנסות להיות שלם עם עצמו. בלי מלחמות ורגשות נקמה, אלא השלמה עצמית. הכל באהבה ובשמחה. רק חשוב לזכור תמיד לא לחלום, אלא תמיד לחשוב על הצעד הבא לקראת הגשמת המטרה.
יש אנשים שרוצים לעשות הכל רק מאהבה ושאף אחד לא ילחיץ אותם. הם לוקחים את הזמן ממש. שבמשך עשרים שנה, בקושי עשו איזה שינוי וכמעט לא התקדמו לשום מקום. הדבר ברור שבצורה כזו יוצא שכרו בהפסדו. אמנם צריך לעשות את הדברים לאט ומתוך אהבה, אבל בוודאי שמוכרחים להתקדם.
אדם צריך תמיד לחשוב על תחבולות ותירוצים, לחפש פרצות שונות, ולהיות תמיד מוכן לקפוץ על הזדמנויות בדרך שיעזרו לו להיפטר מהרע והקלקול הקרובים אליו. כמו יעקב, שלא עשה מלחמה עם עשו, אלא מצא את המלים הנכונות לומר כדי להתחמק ממנו.
אם עושים שינוי בקיצוניות ובמהירות, זה פעמים רבות לא תופס. וגם אם כן, מכל מקום זו מלחמה תמידית ובכל פעם מחדש צפים רצונות לחזור להנהגה הקודמת. לכן צריך לעשות שלום עם ההנהגות הלא טובות, אבל זה לא שלום מוחלט, אלא רק כלפי חוץ. לא למאוס בהן בצורה בולטת, אבל יחד עם זאת לפעול כדי לשחרר לאט לאט.
לכן עלינו להרגיל את עצמנו בהנהגה הזו. לקחת את הדברים בשמחה, לא להתרגש מדברים רעים, לא לראות עצמנו כרשעים, לא להחמיר עם עצמנו, בטח שלא לעשות מלחמות עם עצמנו, לא להיכנס לעצבות ויאוש, הכל בצורה טובה ויפה. ורק שיחד עם כל זה נזכור את המטרה ונדאג להתקדם לעברה.
וזה מה שלימדו אותנו חז"ל באבות, לא עליך המלאכה לגמור, שלא צריך להתרגש ולהילחץ מכך שיש המון מלאכה לעשות, שכן לא מוטל עלינו לגמור אותה. אז ממילא אפשר לקחת את הכל בשמחה ובקלות. אבל יחד עם זאת, אין אתה בן חורין להיבטל ממנה. שמוכרחים תמיד להיות בעשייה והתקדמות.
כמו פועל שעות, שלא אכפת לו מהמטרה הכוללת, אם הכל יעבוד בצורה מושלמת, כיוון שיש לו מנהל שאחראי על כך. לכן הוא יכול להסיר מעליו כל אחריות ולהיות רגוע. כל בעיה ותרעומת הוא מפנה למנהל העבודה שלו. הוא עצמו לא קובע שום דבר, אלא רק עושה את המוטל עליו כעת. אבל יחד עם זאת, כן יש לו אחריות אחת ויחידה, שאסור לו להתבטל. כיוון שמשלמים לו שכר עבור הזמן שהוא עובד.
לכן גם אם צריך לסיים עבודה ענקית עד שבוע הבא, זה לא מעניין אותו. בעל הבית יביא פועלים נוספים, יאריך את הזמן, ישלם קנס או יתמודד בכל דרך אחרת. הוא עצמו בוודאי לא צריך להילחץ מזה, כי זה לא עסק שלו. אבל יחד עם זאת, בכל זמן שהוא בעבודה עליו לעסוק במלאכה ולא להתבטל ממנה כלל. בלי לחץ, אבל להתקדם.
וכך נוכל לקחת את הכל בקלות, לדאוג תמיד לעסוק במלאכת התורה הקדושה, להיות בהתקדמות, בתיקון המידות, בשיפור המעשים, בקיום המצוות, בלימוד התורה, והכל בשמחה גדולה ובלי חשבונות. רק להתקדם בכל פעם עוד קצת וכך נזכה להגשים את התכלית בצורה היעילה והטובה ביותר.
השם יתברך יזכה אותנו לדבוק בדרך הטובה ולהתרחק מכל רע וקלקול, וכך נזכה לברכה גדולה בכל מעשינו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה