מכות וחולאים נאמנים – פרשת כי תבוא
פרשת כי תבוא מתארת המון קללות שחס ושלום עלולות להגיע אם עם ישראל לא ישמעו בקול השם יתברך. בין הקללות אפשר למצוא את התיאור “מכות גדולות ונאמנות וחוליים רעים ונאמנים” (דברים כח׳, פסוק נט׳).
ולכאורה זה נראה כמו תיאורים הפוכים שסותרים זה את זה. מכות גדולות מצד אחד אבל נאמנות מצד שני. כך גם חוליים רעים מצד אחד, אבל נאמנים מצד שני. אז צריך להבין יותר לעומק כיצד התיאורים מסתדרים זה עם זה, מה בכלל עניין הנאמנות כאן ולמה כל כך חשוב לדעת את זה?
הגמרא במסכת עבודה זרה דף נה. מסבירה שהם נאמנים בשליחותן. נכון שאמנם הם רעים ואנו רוצים להתרחק מהם ככל שאפשר, אבל בסופו של דבר צריך להבין שאותם ייסורים וחוליים מבצעים שליחות מסוימת. הם לא מגיעים סתם להציק לנו, אלא רוצים להביא אותנו למקום מסוים, לתפיסה מסוימת, לתוצאה כלשהי. אותם ייסורים נאמנים בשליחות שלהם ודואגים לקיים את תפקידם.
אם הדבר היה תלוי בנו, אז בוודאי היינו מרחיקים את כל הייסורים והחוליים מאיתנו. אבל במצב כזה לא היינו יכולים להתקדם לשום מקום. לא היינו מגיעים להשגות גבוהות, ספק אם היינו מחזיקים את האמונה שלנו ועל אחת כמה וכמה שלא היינו מתקדמים ביראת שמיים.
הרי בשביל מה בכלל להתאמץ אם גם ככה הכל יהיה טוב ללא ייסורים? למה להשקיע לשנות את הדרך אם אנו מרגישים שהדרך שלנו טובה כפי שהיא? למה לעשות השתדלות לקיים מצוות אם אנו מרגישים שטוב לנו גם בלעדיהן?
תארו לכם שזוג הורים צעיר מחליטים לגדל את ילדיהם ללא עונשים, צער או ייסורים. הם מצמידים להם משרתים צמודים וכעת כל דבר שהילדים רוצים מגיע ישירות אליהם ללא כל מאמץ. אותם ילדים בוודאי לא יבחרו ללכת ללמוד או להכין שיעורי בית. הם גם בוודאי לא יבחרו לאכול ארוחת צהריים מזינה. כך גם אפשר לשכוח מלהחדיר להם ערכים או מוסר.
אותם ילדים יהפכו להיות בהמות חסרות רסן שירמסו את כולם מתוך מחשבה שמגיע להם הכל. הם יהיו חסרי השכלה וחסרי חינוך. מעבר לזה הם יהיו מסכנים שלא יודעים להתמודד עם העולם וכל דבר קטן ייראה להם מסובך, שהרי התפנקו והתרגלו שהכול בא להם בקלות.
לכאורה זה נראה שאותם ייסורים באים לרעתנו ולכן אנו מואסים בהם. אבל צריך לדעת שאותם ייסורים וחוליים מבצעים שליחות חשובה. אותה שליחות יכולה לזכות אותנו להגיע להשגות ולבנות בית ענקי שישרת אותנו לחיי נצח. אותה שליחות יכולה להביא אותנו לבחור בטוב וכך להידבק בקדוש ברוך הוא ולהתעלות גבוה יותר ממלאכים. אותה שליחות גורמת לנו לחוות דברים שמפתחים את האישיות שלנו ונותנים לנשמה שלנו לצמוח.
אותה שליחות היא החינוך שאנו עוברים בעולם הזה, כמו אותם הורים שמחנכים את ילדיהם ונותנים להם קצת עונשים וייסורים במידה מתאימה, כך שיוכלו להתפתח ולהגיע למקומות הרבה יותר טובים ונעלים.
מובן לכולם שהטוב ביותר הוא לבחור בטוב ללא אותם ייסורים. אם הילד רוצה ללכת ללמוד מעצמו, אוהב לאכול דברים בריאים ושמח ומאושר להקשיב להוריו מרצונו החופשי ובלי אילוצים, אז אין שום צורך בייסורים. אלא שאם הוא בוחר לעשות דברים שאינם טובים בשבילו, אז הטוב ביותר בשבילו הוא לספוג כעת מעט ייסורים כדי שיחזירו אותו לדרך הטובה.
יוצא שהייסורים הם בוודאי לא העדיפות הראשונה שלנו, שהמצב המועדף הוא ללכת בדרך השם מרצוננו. אלא שאם כבר הגענו למצב בו הולכים בדרך לא טובה, אז הייסורים באים לתקן ולעזור לנו ובסופו של דבר הם מועילים. כי עדיף לספוג ייסורים שיחזירו אותנו למוטב ויזככו אותנו, מאשר שנלך בדרך מהנה עשויה מזהב כדי חס ושלום להיאבד מהעולם.
לכן דווקא בשיא הקללות שמגיעות בפרשת כי תבוא, דווקא כאשר אנו רוצים לדלג ולעבור הלאה לדברים טובים יותר, דווקא כשנראה שהקדוש ברוך הוא מתרחק מאיתנו וכאילו חס ושלום כאילו רוצה ברעתנו, דווקא אז הפסוק מסביר לנו שאותם ייסורים וחוליים הם נאמנים. הם לא באים לייסר אותנו לחינם, אלא יש מטרה. הם באים לתועלת, לטובתנו האישית.
השם יתברך יזכה אותנו לבחור בטוב מעצמנו ולהתחבר אליו כך שלא נצטרך את הייסורים כיוון שנצליח להתעלות ולהגיע אל המטרה בלעדיהם.
תכנים נוספים דומים:
חזק וברוך.