לעשות מעקה גם בעבודה הרוחנית – פרשת כי תצא
אדם שמבין שדרך התורה היא האמת ומחליט לחזור בתשובה נתקל בקשיים רבים מצד היצר הרע. אלא שכאשר אנו מצפים למצוא אותו בתור מישהו רשע שנלחם בנו ומסיט אותנו מהטוב, אנו הופכים למבולבלים כאשר נראה שהוא דווקא הופך להיות צדיק גדול שרוצה בטובתנו.
כאשר היצר הרע מבין שאין לו כל סיכוי מול האמת, אז הוא נוקט בשיטה הפוכה. במקום להגיד לאדם שיהיה רשע, שלזה האדם לא ישמע לו, אז הוא מייעץ לו להפוך לצדיק גמור. כך אותו אדם מחליט להפוך לחסיד ופרוש, לוקח על עצמו עוד ועוד עד שחס ושלום הוא קורס וכך היצר משיג את שלו. האדם מעמיס על עצמו מעבר לכוחות הנפש שיש לו ואז הוא לא מסוגל להתמודד עם הקושי, וכך נופל לייאוש.
בפרשה נכתב (כב’ פסוק ח’): “כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך”. מובן שבפשטות הכוונה היא לעשות מעקה בטיחות כדי למנוע מכשול. אך ניתן לפרש את הפסוק בצורה נוספת: “כי תבנה בית חדש” – כאשר האדם רוצה לבנות בית חדש בלבו, לקבל על עצמו להתחזק בעניין מסוים, לקיים עוד מצווה או לעבוד על המידות, “ועשית מעקה לגגך” – שים גבולות כך שתשמור על מה שהגעת אליו.
אנשים אוהבים להיאחז בדמיונות. הם תמיד מחפשים לקצר את הדרך ליעד. לכן הם תמיד חושבים או הכל או כלום. שלפעמים למשל יש התעוררות רוחנית, ואז האדם מחליט לחזור בתשובה ולהפוך לצדיק. אלא שכאשר מגיעים קצת קשיים, אז הוא מבין שזה לא פשוט כפי שחשב אז הוא זונח את הכל.
הוא לא רוצה לעשות עבודה ארוכה, להתחיל לצעוד בדרך, להתגבר לאט לאט על קשיים, אלא הוא רוצה להגיע למטרה. ואם זה ייקח עוד זמן, אז הוא מוותר על הכל ולא מנסה להתקדם אפילו צעד אחד.
אבל כמו כל דבר חדש, צריך לא להפריז בדמיון ולשים גבולות ברורים. לראות כיצד אפשר להפוך את הדמיון למעשי, לתת לו גבולות כך שנוכל להשיג אותו. זו לא חכמה לדמיין דברים עצומים ולא לעשות עם זה כלום. אלא צריך לחשוב על דרך, לראות כיצד אנו לוקחים דברים מציאותיים מוגבלים ומגשימים דרכם את השאיפות שלנו.
כמובן שטוב לדמיין לטווח הרחוק, כי עלינו להמחיש לעצמנו את המטרה שאנו רוצים להגיע אליה. אבל יחד עם אותו בית חדש דמיוני שאנו בונים לעצמנו בראש, אנו מוכרחים לשים גבולות, לשים מעקה, לראות כיצד אפשר להגביל את הדבר במציאות, איך אפשר להביא את הדבר לחיים בצורה מעשית ממש.
העולם מורכב בצורה של אורות וכלים. אפשר להתייחס לאור כהשגה ושפע רוחני שנמצאים מחוץ לאדם, בעוד שהכלי הוא האמצעי שיש לנו כדי לקבל את אותו השפע ולהכניס את ההשגה לתוכנו. כאשר יש לאדם הארה והתלהבות, זה אומר שהוא מתעסק עם אור גדול מהרגיל. אור גבוה זה דבר מצוין, זה יכול להיות קפיצה להתעלות רוחנית עצומה, אבל חשוב לדאוג לבנות כראוי את הכלי שיוכל להכיל ולקבל את האור הזה.
אנשים רבים חולמים חלומות וחיים בדמיונות, וכך רוצים לקפוץ בבת אחת למקום שהם כלל לא מכירים. חשוב לעשות מעקה כך שלא נקפוץ מעל הגג וניפול חס ושלום. במקום לקבל על עצמנו המון קבלות שלא נוכל לעמוד בהן, נשתדל לשמור על ההשגות הקטנות שהגענו אליהן וננסה להתקדם בקצב שלנו.
חשוב לדאוג שנהיה תמיד בעליה (אפילו שהיא מתונה) ולא בירידה, ולקבל על עצמנו דברים שנוכל לעמוד בהם. רק לאחר שאנו מתרגלים ומרגישים מספיק חזקים עם המקום החדש שאליו הגענו, נרגיש שעשינו מעקה חזק לגגנו שמאפשר לנו לבנות כעת קומה נוספת, ולהמשיך לעלות בעבודה הרוחנית שלנו.
אנשים רבים רוצים להגיע לפסגה של הר גבוה. הרבה מתוכם יבחרו לנסות לטפס מתוך ההתלהבות המרובה, אבל מהר מאוד הם ימצאו את עצמם במקומות סבוכים וקשים. חלקם עלולים ליפול כיוון שהם לא התאמנו בטיפוס, חלקם עלולים לגווע ברעב כיוון שלא הכינו לעצמם צידה לדרך. חלקם עלולים להיתקע בלי אפשרות להמשיך.
אבל אם אדם עוצר את עצמו ומתכנן את המסלול שלו כראוי, הוא יכול להצליח במשימה בצורה טובה. הוא יכול להכין לעצמו ציוד מתאים, להתאמן כראוי ולהתכונן היטב למסע שלו. ככל שהוא עשה הכנות טובות ומסודרות יותר, כך יש לו כלים חזקים יותר שיוכלו לעזור לו להשיג את המטרה, להגיע לפסגה ולזכות לאור שרצה להגיע אליו.
השם יתברך נתן לנו מצוות מעשיות, כללים והגבלות. אדם ללא גבולות לא יכול להכיל את האורות הגבוהים שהוא מגיע אליהם. הוא עלול להתפרץ פתאום, לעשות דברים לא צפויים ואף להינזק. אם הנורה שהיא הכלי של האור אינה חזקה מספיק כדי להכיל את האור האדיר, היא תישרף. מוכרחים לשמור על גבולות וכללים כדי להשיג את האורות המתאימים לנו.
אנשים רבים לוקחים את עבודת השם שלהם למקום שונה לגמרי. אנשים טועים לקחת את האורות הרוחניים שלהם למקומות לא טובים ומזיקים. אדם שלא מכין כלים מתאימים עלול להגיע לכפירה, לעבודה זרה ולאבדון חס ושלום.
כשאין לאדם כלים, אז הוא יכול לנסות ללמוד קבלה ולהגיע לכפירה. הוא יכול לקחת את ההשתוקקות הרוחנית של הנשמה ולעבוד לכוחות הטומאה דרך עבודה זרה. דווקא ככל שהאורות גבוהים יותר וככל שיש לאדם פוטנציאל גדול יותר, כך כוחות הטומאה והיצרים גדולים יותר. אורות גבוהים ללא כלים עלולים להזיק לאדם ולהפיל אותו.
דווקא אותם אנשים שנמצאים כלואים בתוך יצרים גדולים, אלו שחטאו את החטאים החמורים ביותר, אלו ששואבים מהטומאה ומרגישים הרחוקים ביותר מהשם יתברך, דווקא הם פעמים רבות מכילים אורות עצומים. אם רק יבנו לעצמם כלים מתאימים ויכינו עצמם לקבלת האור, יוכלו לזכות לשפע עצום מצד הקדושה. דווקא הם יוכלו להגיע לדרגות עצומות, רק שעליהם להגיע לזה בהדרגה.
במקום שאדם יקבל על עצמו הרבה קבלות שהוא לא יכול להכיל, שיחשוב עם עצמו מהם הגבולות שלו. שיחשוב לעצמו מהי הדרך להגיע לאותם אורות שהוא רוצה להשיג. שיתכנן כיצד הוא יביא את עצמו למקום בו הוא רוצה להיות.
ממש כמו בית, שמתחיל מאיזה חלום דמיוני, מעין התנוצצות של מחשבה, ממשיך לאחר מכן עם רעיונות ופרטים שונים, ולבסוף מגיע לתכנון ממשי על פי כללי ההנדסה, הפיזיקיה וכו’. כך גם הבית הרוחני שלנו. לפעמים יש דברים שלא מסתדרים בעולם החומר, יש דמיונות שכרגע לא יכולים לצאת לפועל, וזה בסדר. רק צריך לראות כיצד אפשר להגשים בצורה הטובה ביותר את הדברים.
וכך זה עובד בכל תחום. שתחילה הדברים הם בגדר מחשבה ודמיון, עד שמתכננים היטב ומוצאים דרך להגשים אותם בעולם. הופכים את החלום לגשמי ממש. וברור שיהיו שינויים והבדלים בין החלום המופשט לבין המציאות הגשמית המוגבלת, אבל עם הזמן נוכל לאט לאט להתקרב יותר ויותר למטרה.
וכמו שאדם חולם להיות עשיר. אז כדי להגשים את החלום הוא מוכרח לתת לעצמו גדרים ברורים ודרך פעולה. אז הוא מחליט למשל שעליו לעבוד תחילה בעבודה כלשהי ולחסוך, ואז עם הכסף יעשה מסחר כלשהו, ושם יוכל לפתח קשרים וכו’.
אז יבוא אדם שסתם רוצה להיות עשיר בלי שום דרך או גבול. אולי אפילו ישקיע במסחר בלי לדעת לאן זה יוביל אותו, אבל אז הוא יגלה שהוא בהפסדים. הרי כל סוחר צריך תחילה להשקיע, לקנות סחורה טובה, לשכור לעצמו מקום וכו’. הרווחים מגיעים רק מאוחר יותר. אז מתוך כך הוא יתייאש וישאיר את העושר בגדר דמיון. הוא יחשוב שזה לא בשבילו וימשיך לחלום.
רוב האנשים נשארים במקום הזה. שבמקום לקחת את השאיפות ולראות כיצד להגשים אותם, הם משאירים את החלום כחלום ואת העולם הגשמי כגשמי. כאילו שאין שום קשר בין הדברים. הם חולמים להיות עשירים, מאושרים, לחיות חיי משפחה תקינים, ללמוד תורה וכו’, אבל בפועל עובדים בעבודה שהם שונאים, בין אנשים לא נחמדים, כועסים וממורמרים וכו’.
ועל אחת כמה וכמה שכך זה בתחום שכולו רוחני. שכדי להגיע ליראת שמיים, לתורה ומצוות, להיות עבדי השם, צריך הרבה עמל ויגיעה. אנשים חושבים שמחליטים לחזור בתשובה ביום אחד וזהו. אבל זהו תהליך שלוקח חיים שלמים.
בכל עת עלינו לעשות חשבון נפש, לחשוב מה השגנו, מה אנו רוצים להשיג, מהי הדרך להשיג את מה שאנו רוצים. מהן השאיפות הרוחניות וכיצד נוכל להשיג אותן בדרכים גשמיות בעולם החומר. ככל שננסה לתת להתנוצצות הרוחנית גבול, כך היא תקבל צורה ממש, שהרי הגבול יוצר את הצורה.
ואז כאשר לדבר יש צורה, אז ממילא יהיה לנו אפשרות להשיג את הדבר. שנוכל לראות כיצד לעשות פעולות מעשיות כדי להגיע לאותו מקום. אדם צריך להגדיר לעצמו כיצד להביא את הרוחניות לתוך חיי היום יום הגשמיים. שיקבל על עצמו מצוות מסוימות, שינסה לעשות בכל יום מעשה חסד אחד כלשהו וכו’. כך לאט לאט ולאורך זמן, הוא יוכל לראות שהוא מתקדם לעבר החלום.
והיצר הרע מצדו מנסה לבלבל אותנו. שנחשוב שזה לא שווה לקיים רק מצווה אחת בזמן שאנו שקועים בעבירות. שנחשוב שלעולם לא נצליח להגיע לשום מקום. שנחשוב שאנו לא מתקדמים. הוא יאמר לנו להיות צדיקים, כי הוא יודע שלא נצליח לאחוז במקום הזה. אם נקשיב לו, אנו עלולים לאבד את הכל, כי נעשה פירוד בין החלום לבין המציאות הגשמית, ואז אנו עלולים לעזוב את הכל.
צריך לשמור תמיד על הדרך הנכונה. לא לתת ליצר להסיט אותנו לא לרע וגם לא לטוב. כי אם הוא יסיט אותנו לטוב, בסופו של דבר נגלה שגם אותו טוב הביא אתו רע. צריך לשמוח בדרך שלנו. לקחת את הדברים בקצב שלנו. לא למהר לשום מקום, אך גם לא לבזבז את הזמן היקר. מתוך המקום המיוחד שלנו נוכל לבנות כלים מתאימים ולעשות את עבודת השם שלנו בצורה הטובה ביותר.
השם יתברך יזכה את כולנו לבנות כלים מתאימים כדי להכיל אורות גבוהים וכך נזכה להוריד אלינו שפע גדול ועצום מהשמיים.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה