תמיד יש ברירה ותקווה – פרשת כי תשא

ראובן פיזנטי | י״ב באדר א׳ ה׳תשע״ד | פרשת כי תשא

פרשת כי תשא מספרת לנו על חטא העגל. למרות חומרת המעשה, כאשר הקדוש ברוך הוא מספר למשה על מעשה העגל הוא רומז לו שכעת המשך מהלך הדברים תלוי בו (במשה). השם יתברך אומר למשה ״ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם…״ (שמות לב, פסוק י).

וצריך להבין מדוע השם יתברך אומר "הניחה לי"? האם משה עצר אותו באיזשהו אופן שכעת הוא מבקש ממנו להניח לו? הרי משה עדין לא דיבר בכלל מאז שסיפר לו על חטא העגל, אז כאשר הוא אומר ״הניחה לי״ הדבר תמוה, שהרי ממה משה צריך להניח לקדוש ברוך הוא?

אלא שמתוך הדברים משה מבין שהקדוש ברוך הוא תלה את חרון האף בכך שמשה יניח לו. משמע שאם משה יבחר לא להניח ולהתפלל על ישראל, הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם.

הדבר מלמד אותנו על הנהגת השם יתברך לדורות. לפעמים אנחנו מקבלים סימנים מלמעלה. לכל אחד יש פה ושם איתותים שהוא מקבל מהקדוש ברוך הוא. רוב האנשים מתעלמים מהאיתותים ולא מייחסים אליהם חשיבות וכך לא מתקנים שום דבר. אחרים מסתכלים על הצד השלילי ואז מבינים מהאיתותים שהקדוש ברוך הוא מעניש אותם, משלימים עם העובדה שהחיים אכזריים וכך גם הם לא מתקנים שום דבר. אבל חשוב להבין שהקדוש ברוך הוא מדבר איתנו ונותן לנו סימנים מסיבה מסוימת. הוא לא רוצה להתאכזר אלינו, אלא הוא רוצה לרחם עלינו, רק שהדבר כעת תלוי בנו.

אם נתבונן בסיפורי התנ״ך, נגלה שההנהגה הזו חוזרת על עצמה לאורך כל הדרך. בני האדם חוטאים ואז נענשים, אבל אז מי שזוכה לעשות תשובה, זוכה לקבל רחמים גדולים מלמעלה. זה התחיל עם קין שאמר ״גדול עווני מנשוא״ וקיבל הקלה מיידית בעונש, המשיך בכל הדורות לאחר מכן דרך דוד המלך שעשה תשובה וזכה להיות רגל רביעית במרכבה, דרך אנשי נינווה שעשו תשובה לאחר ששמעו על הנבואה של יונה הנביא, דרך סיפור המגילה שם עשו ישראל תשובה והפכו את הגזירה וכך הדבר ממשיך עד לדורות שלנו. כל מה שצריך הוא לעשות תשובה ואז אפשר להפוך את הגורל.

כאשר הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה ומעניש, זה נעשה כדי לתקן ולא חס ושלום כדי להתאכזר. הקדוש ברוך הוא רומז לנו רמזים כדי שנפעל ונעשה שינוי. זה כמו שמישהו מאיים על מישהו אחר. הוא לא באמת רוצה לממש את האיום, אלא הוא רק רוצה להפחיד את הצד השני כדי שישנה את הדרך שלו ויעשה את רצונו של המאיים.

הרבה אנשים מבינים שהיו לא בסדר במצב מסוים, אז במקום לנסות ולתקן הם מתייאשים ואומרים לעצמם שעכשיו כבר מאוחר מדי. אם אדם לא משתלט על הכעס שלו במצב מסוים, אז הוא אומר לעצמו שאין לו סיכוי ושהוא תמיד יהיה כעסן. כך בפעם הבאה שיגיע לו ניסיון של כעס הוא אפילו לא יתאמץ לנסות להתגבר, כי הוא כבר הגדיר את עצמו כ"כעסן" וכאילו שעכשיו זה מותר לו.

אדם שמעד ועשה חילול שבת אומר לעצמו שעכשיו כבר מאוחר מדי, אז הוא ממשיך ועושה עוד הרבה עבירות בלי חשבון כי הוא מבין שגם ככה אין לו תקנה. אנשים מגדירים את האופי שלהם כהרסני ומקטלגים את עצמם כאנשים לא טובים וכך כאילו מתירים לעצמם להמשיך לעשות עבירות באופן חופשי. אבל צריך לדעת שתמיד אפשר לתקן ולכל הפחות צריך להשתדל לא לקלקל עוד יותר.

ישנם ארבעה שמתו בעטיו של נחש, שלא חטאו מעולם והסיבה היחידה שמצאו להם כדי לקחת אותם מהעולם הייתה חטא אדם הראשון בגן עדן. אמנם אותם ארבעה הם צדיקים גדולים, אבל ידוע שגדולי הענקים שמהווים את עמודי היסוד של העולם, כמו שלושת האבות הקדושים, כמו יוסף הצדיק, משה רבינו או דוד המלך לא נכללים בתוך הארבעה האלו. כלומר יוצא מכאן שישנם ארבעה שלא חטאו מעולם, אך עם זאת ישנם צדיקים גדולים שכן חטאו באופן מסוים ובכל זאת נמצאים בדרגה גבוהה יותר.

כי לא החטא הוא זה שמפיל אותנו, אלא ההידבקות שלנו בחטאים היא שמפילה. חטא זה דבר שגוי שאפשר לעשות עליו תשובה, אבל כשהופכים את החטא לדרך חיים זה כבר הופך להרבה יותר מסובך. לכל אחד יכול לקרות שיחטא, אבל הדבר נמצא בידיים שלנו לעשות תשובה. רוב האנשים לא מבינים את זה ואז משלימים עם העונש המר, אבל ישנם אנשים חכמים שעוזבים את החטא ועושים תשובה ואז הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם.

כאשר מנוח, אביו של שמשון, הבין שראה מלאך אלוקים, הוא אמר לאשתו שכעת הם בוודאי ימותו לאחר שראו את המחזה הזה. אשתו הסבירה לו בהיגיון שאם הקדוש ברוך הוא היה רוצה להרוג אותם, הוא לא היה מראה להם את כל זה. כל אחד יכול לעשות את ההיגיון הזה על החיים שלו. אם הקדוש ברוך הוא מאותת לנו ונותן לנו ניסיונות, זה אומר שהוא רוצה שנעמוד בניסיונות, נתקדם ונעשה תשובה. הוא רוצה לרחם עלינו ורק מנסה להסביר לנו מה הוא רוצה מאיתנו.

אנשים חושבים שהקדוש ברוך הוא שונא אותם חס ושלום, אבל אם זה היה כך אז הוא כלל לא היה נותן לנו ניסיונות ולא נותן שום סימנים ואיתותים. אם הוא באמת היה מתייאש מאדם מסוים, אז הוא לא היה נותן לו קיום, ובטח שלא היה מוכיח אותו.

זהו היגיון פשוט. מי שרוצה להזיק לאחר עושה זאת בלי לדבר ולהזהיר. אם מישהו מאיים על האחר, זה אומר שהוא רוצה לתת לו ברירה כדי שישנה את דרכיו. אב שאוהב את בנו מאיים בעונשים. אם צריך אז הוא גם באמת מעניש לפעמים. אבל כל זה מתוך רצון שהבן ישנה את דרכו. הוא לא רוצה להזיק לבנו, אלא רוצה לרחם עליו ורק מחכה שיעשה תשובה. כך הקדוש ברוך הוא מחכה לנו, מאותת לנו, רומז לנו ומצפה לנו שנעשה תשובה כדי שהוא יוכל לרחם עלינו.

למרות חטא העגל, הקדוש ברוך הוא אומר למשה להניח לו, וכאילו רומז לו שיתפלל ולא יניח. להבדיל בין הקודש ובין החול, אם נחשוב על זה במושגים הירודים שלנו, הדבר דומה למישהו ברחוב שנקלע לסכסוך ורוצה לאיים ולהפחיד, אך עם זאת הוא לא רוצה להיכנס לקטטה. אז הוא רומז לחברו להחזיק אותו ואומר לו בקול ״עזוב אותי שאני אראה לו מה זה!״ והחבר מבין שעליו להחזיק אותו. הוא צועק ומאיים, אבל לא עושה כלום בפועל, כיוון שהוא לא רוצה באמת להזיק ולכן ביקש מחברו שיחזיק אותו.

הקדוש ברוך הוא אומר למשה להניח לו, למרות שעד עכשיו הוא לא החזיק אותו ולא אמר לו שום דבר. כאן השם יתברך פתח למשה פתח להתפלל על ישראל ורמז לו שלא יניח לו לכלות חס ושלום את ישראל.

כל אדם צריך לקחת את הדברים לחיים שלו. לא צריך להתייאש מכל נפילה, לא צריך לנבא עתיד שחור, לא צריך לחשוב על דברים שליליים ואסור אף פעם לאבד תקווה. שהרי כל עוד השם יתברך נותן לנו קיום, זה אומר שהוא עדיין לא התייאש מאיתנו ועדיין ישנה תקנה.

לא משנה כמה חטאים עשינו בעבר וכמה העתיד נראה מייאש, צריך לדעת שתמיד ישנה תקווה ושהשם יתברך הוא אבא שלנו שאוהב אותנו ורוצה לרחם עלינו. הוא רוצה שיהיה לנו טוב ורק מחכה שנשוב אליו ונלך בדרכו, כך שיוכל לגלות את הרחמים הרבים שלו בעולם.

השם יזכנו לעשות תשובה וללכת בדרכיו, להישאר תמיד עם תקווה גדולה ושאיפות לעתיד שיביאו אותנו לעשייה מבורכת, להתקרבות לשכינה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.