לא כל קושיה צריכה תירוץ – פרשת לך לך
כאשר אברהם אבינו יורד למצרים בעקבות הרעב, הוא פוחד שיהרגו אותו בגלל שרה אשתו. הרי הוא יודע שהמצרים שטופי זימה וללא יראת שמיים. לכן הוא אומר לה לומר שהיא אחותו כדי שלא יהרגו אותו.
ואז כאשר פרעה מקבל נגעים קשים, הוא מבין ששרה היא אשת אברהם ובלית ברירה צריך להחזיר אותה לבעלה. אז הוא שואל את אברהם מדוע לא אמר להם שהיא אשתו, אלא שלא ראינו שאברהם ענה לו תשובה כלשהי על השאלה הזו.
ולכאורה היינו חושבים שאולי לא היה לאברהם מה לענות לפרעה. שהרי באמת איך אמר דבר שכזה ומדוע לא אמר את האמת שהיא אשתו? ואולי אפילו היה נראה שאברהם קיבל את התוכחה של פרעה ולהבא לא יעשה זאת שוב.
אבל בפרשת וירא מובא סיפור דומה מאוד, כאשר אברהם הולך לגרר, ובצורה מפתיעה אפשר לראות ששוב הוא עושה את אותו הדבר ואומר ששרה היא אחותו. ואם כן, מובן הדבר שלא למד כלל מה“חכמה” של פרעה.
ושם מובא שאבימלך לוקח את שרה והשם נגלה לאבימלך בחלום ומאיים עליו שיחזיר אותה לאברהם. ואז הוא שואל את אברהם מדוע עשה דבר שכזה ולא אמר להם את האמת שהיא אשתו, אבל הפעם אברהם דווקא כן עונה לו.
ולכאורה מה ההבדל בין שני המקרים? מדוע אצלנו בפרשה אברהם שותק כאשר פרעה שואל אותו על הנהגתו המוזרה, וכאשר אבימלך שואל אותו על אותה הנהגה בפרשת וירא, אברהם כן עונה לו?
סוגים שונים של שאלות
צריך לדעת שיש הרבה סוגים של שאלות וקושיות. וכמו שיש שאלות רטוריות, שאנשים שואלים אבל לא מחכים כלל לקבל תשובה. ולמשל אמא ששואלת את בנה למה לא לבש מעיל בקור הזה, או אב ששואל את בנו מדוע לא השתדל יותר להצליח במבחן. הם לא באמת שואלים כדי לקבל תשובה, אלא שואלים כדי לתת מוסר ותוכחה.
גם יש שאלות שאנשים שואלים כדי לנסות לסתור דברים, כדי להראות שהם חכמים וצודקים, כדי לבלבל אחרים, כדי לזלזל באחרים וכו’. יש הרבה שאלות שבאות במטרה להתריס, שאין לאדם כוונה לשמוע תשובה, אלא שלהפך, הוא רוצה להחליש את האדם שמולו ולפגוע בו.
ולפעמים אפילו אנשים שואלים סתם מתוך שעמום, מתוך הרגל, מתוך אי נעימות או כדי למצוא נושא לשיחה. וכמו שאדם שואל את חברו “מה נשמע“, וממשיך ללכת מיד כי אין לו שום כוונה לשמוע כעת על הצרות של החבר.
יש כאלו ששואלים איזו שאלה, ואז האדם הנשאל חושב לעומק ורוצה להחזיר להם תשובה עמוקה ורצינית, ואז הוא רואה שהם בכלל מתעסקים בדברים אחרים. שדעתם מוסחת, שפתאום הם מתעסקים עם הטלפון או מעבירים נושא לשיחה וכו’. מביעים זלזול וכלל לא מנסים לשמוע תשובה.
יש כאלו ששואלים שאלה, ועוד לפני שמספיקים לענות להם הם כבר עוברים לעוד שאלה, ואז מתחילים לענות להם עליה, אבל הם כבר מעלים שאלה נוספת. הם בכלל לא מחכים לתשובה, אלא שרוצים לשאול עוד ועוד.
ויוצא מכל זה שישנן שאלות רבות שכלל לא שוות את המאמץ שלנו לנסות להחזיר עליהן תשובה. לפעמים השתיקה היא התשובה הטובה ביותר. ואין זה אומר כלל שאותה שאלה היא איזו קושיה גדולה שלא מצאנו לה תירוץ, אלא שהכול תלוי במי שואל ועד כמה הוא באמת רוצה לקבל תשובה.
והרבה אנשים מסתכלים על זה כסוג של משחקי כוח. שאם הוא שאל שאלה חזקה ולא קיבל תשובה, אז כאילו שהוא הוכיח את נצחונו. וכך למשל הרבה אנשים שמנסים להתחמק ולהסיר מעליהם עול תורה ומצוות, פשוט שואלים שאלות.
אנשים שואלים “למה השם עושה כך וכך?”, “איפה אלוקים היה בשואה?”, “מדוע יש רע בעולם?”, “למה השם לא מתגלה?”, “איך יתכן שהתורה סותרת את המדע במקומות מסוימים?” ועוד ועוד שאלות בלי סוף. אלא שהם לא באמת שואלים כדי לדעת, אלא כדי שיהיה להם מה לטעון בתור תירוץ לריחוק שלהם מהשם יתברך.
ובאמת יש תשובות לכל השאלות, אלא שצריך להתאמץ כדי לחפש אותן. הדבר דומה לילד קטן שישאל איזו שאלה על איזה נושא מסובך בפיזיקה, או על איזו תרופה שהרופא אמר לו לקחת. אמנם בוודאי שיש תשובה, אבל צריך ללמוד הרבה ולהתקדם שלב אחר שלב עד שיצליח להבין אותה. וכי ילד קטן יכול להבין בכמה דקות נוסחאות קשות שלומדים במשך שנים?
אנשים מעולם רחוק מתורה ומצוות באים ואומרים למישהו עם חזות חרדית שיוכיח להם שיש אלוקים. אז אמנם זה אפשרי להוכיח, אבל השאלה היא אם הם באמת יכולים להכיל את התשובה. וגם אם אכן יכילו אותה, האם הם ישנו את הנהגתם? אלא שהם לא באמת מחפשים תשובה.
אדם שבאמת מחפש תשובה היה באמת שואל ובאמת טורח ומתאמץ לחקור ולבדוק. אבל אדם שפוגש עובר אורח מזדמן ונותן לו שתי דקות להוכיח לו את כל סודות היקום, רק בא לזלזל ולעשות צחוק מהדבר.
לכן אברהם אבינו מלמד אותנו שכאשר אנו נתקלים בשאלות שכאלו, אין לנו שום סיבה לנסות לענות עליהן. להפך, פעמים רבות זה רק יעשה מאיתנו צחוק אם ננסה להתייחס ברצינות לדבר.
שאלות הן דבר מבורך וטוב, שדרכו אפשר ללמוד ולהחכים. לכן כל התלמוד בנוי בצורה של קושיות ותירוצים. לכן יש עניין לתלמיד לשאול את הרב ולילד לשאול את הוריו ולכל אדם לשאול את מי שבקיא יותר באותו נושא ועניין. אבל כל זה רק כאשר השאלות הן אמתיות, מתוך רצון לקבל תשובה ולדעת את האמת.
ולכן אפשר לדייק בפסוקים ולראות את ההבדל בין פרעה לאבימלך. שכאשר פרעה שאל את אברהם מדוע לא אמר לו שהיא אשתו, הוא לא חיכה כלל לתשובה. באותו פסוק בו הוא שואל אותו את השאלה, הוא ממשיך ואומר לו “ועתה הנה אשתך קח ולך“. הוא אפילו לא נתן לו הזדמנות לענות. לכן מובן שאברהם לא ינסה להצטדק בפניו ולתת לו תירוצים.
אבל כאשר אבימלך שואל אותו על הדבר הוא באמת מחכה לשמוע תשובה. והראיה לכך היא שהוא שואל אותו פעמיים. בתחילה הוא קורא לו ושואל אותו “מה עשית לנו ומה חטאתי לך” ולא מקבל תשובה. ואז הוא שוב פונה אליו “מה ראית כי עשית את הדבר הזה“. ואז כשאברהם רואה שהוא באמת מחכה לשמוע תשובה, אז הוא עונה לו ומתרץ את מעשיו.
לפעמים אנו מנסים להצטדק ולתרץ, אבל אין טעם להתחיל להסביר לכולם את מעשינו. רק למי שבאמת רוצה לדעת ויש באמת תועלת להסביר לו.
איך אברהם אמר על שרה שהיא אחותו?
ולכאורה צריך לשאול איך יתכן מצב כזה שאברהם אומר על שרה שהיא אחותו? וכי עדיף שייקחו אותה ויענו אותה? והרי זו אשתו הצדיקה והיה נראה מן הראוי שימסור נפשו עליה?
אלא שאברהם אבינו לא הפקיר את שרה חס ושלום. הרי גם כשהוא אומר שהיא אחותו, מכל מקום היא נמצאת ברשותו. הוא לא עזב אותה לרגע אחד. וכך אם מישהו ירצה לשאת אותה לאישה, מכל מקום הוא צריך לבקש את אישורו של אברהם.
אז אם ירצו לקחת אותה ממנו, הוא יכול לא להסכים, שהרי היא אחותו שנמצאת תחת חסותו. הוא לא מחויב לתת אותה לכל עובר אורח שחפץ בה. אברהם היה גדול ובעל שם, ויכול היה לומר למשל שהוא רוצה לחתן אותה עם אדם נכבד ועשיר יותר.
ויוצא שעדיף לו לומר שהיא אחותו. שהרי אם זה יועיל להתנגד ללקיחתה, אז הוא יכול להתנגד גם בתור אחיה. ואם אין שם יראת שמיים והם ירצו לקחת את שרה בכוח למרות התנגדותו של אברהם, אז הם יעשו זאת בכל אופן, בין אם היא אשתו ובין אם היא אחותו. ורק שאם היא אשתו, אז הם יהרגו אותו.
ויותר מכך, שאם היה אומר שהוא בעלה, אז המצרי הראשון שהיה רואה אותם, היה מיד הורגו ולוקח את שרה לעצמו. אלא שברגע שאמר שהוא אחיה, אז הם חשבו שהוא כן רוצה לחתן אותה, ורק שאותו אדם הוא פחות ערך ולא ראוי לה. שהם מחפשים מישהו גדול וראוי יותר. ולכן בסופו של דבר הם הגיעו עד לפרעה.
והדבר ברור שלא ביקשו את רשותו של אברהם ולקחו אותה בכוח. שהרי אילו היו מבקשים, אז בוודאי שלא היה מסכים לתת את שרה. וכך אפשר לדייק בלשון “ותוקח האישה בית פרעה“, שלא ביקשו רשות מאף אחד, אלא שהיא לוקחה בכוח.
ויוצא שהמצרים עשו כרצונם נגד רצונו של אברהם. ויוצא שבאמת אברהם צדק, שאילו היה אומר שהיא אשתו, אז היו הורגים אותו. ואם כן עשה טוב שאמר שהיא אחותו.
וגם פרעה עצמו ידע את זה שאברהם צדק במעשיו. שהרי הוא ידע כמה המצרים שטופי זימה, וידע שהיו הורגים אותו אם היה אומר שהוא בעלה. ולכן הוא גם לא חיכה לתשובה, שהוא סילק אותו מיד. וכמו שרש“י מסביר על “קח ולך“.
פרעה שאל את השאלה כדי להראות שכאילו הוא צדיק, שכאילו אם היה יודע שהיא אשתו אז לא היה לוקח אותה. אבל באמת הבין שאברהם צודק וידע שכן היה לוקח אותה גם אם היה אומר לו שהיא אשתו.
ומכל זה נבין שאברהם גם צדק בכך שלא ענה לפרעה. שהרי אין טעם לענות לו, הוא לא מחפש תשובה והוא גם לא יכול להבין אותה. הוא שקוע בשקרים שלו ומלא יצרים כמו בהמה. הוא עצמו יודע שהוא טועה, ורק שהוא עושה הצגות כדי לא להודות בזה.
אבל כאשר אבימלך שאל את השאלה הוא באמת רצה לשמוע תשובה. וכפי שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו שעשה את זה בתום לבבו. שבאמת חשב שזה בסדר לקחת אותה לאישה כיוון שחשב שהיא אחותו ולא אשתו. לכן רצה לדעת מדוע אברהם הטעה אותו בזה. לכן אברהם תירץ לו את התנהגותו.
ומכל זה נבין כמה חשוב להיות אנשי אמת. לשאול שאלות כדי לדעת, מתוך רצון לברר את האמת. לא לשאול כדי לסובב את השקרים שלנו ולהוכיח שאנו אלו שצודקים.
השם יתברך יזכה אותנו לחקור היטב ולהגיע לתובנות גבוהות, לשאול מתוך רצון טהור לדעת ולקבל את התשובות האמתיות שיכוונו אותנו לדרך הישרה והטובה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה