עושר וכבוד ביחד עם תורה ורוחניות? פרשת לך לך
הפרשה מספרת לנו ששרה הייתה יפת מראה (בראשית יב', יא'). לאחר מכן מוזכר שאברהם היה "כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב" (בראשית יג', ב'). לכאורה נשמע לנו שאדם רוחני שכל חפצו הוא בתורה הקדושה לא צריך כלל שיהיה לו ענייני גשמיות. אז למה אברהם אבינו זקוק לכל זה? אבל האמת היא שזה כלל לא כך, ואותה גשמיות דווקא יכולה לרומם אותנו, אם נלמד להתייחס אליה בצורה נכונה.
צריך לדעת שאין דבר רע או פסול בעושר או הנאות גשמיות. הבעיה היא רק לרדוף אחר הדברים האלו ולהפוך אותם לעיקר. אם אדם מוותר על עקרונות וערכים כדי לקבל איזו הנאה גשמית או להשיג איזו תאווה זו בעיה רצינית. אבל אם הוא משתמש בעושר ובהנאות האלו לעבוד את השם יתברך, אז אדרבא, זהו רצון השם ולשם כך הוא ברא את כל הגשמיות סביבנו, כדי שנשמח ונהנה בהיתר.
העניין הזה מציק להרבה אנשים, אבל כל זה מתוך חוסר הבנה. אנחנו מבינים שאדם שעוסק ברוחניות ושקוע בעולמות עליונים לא צריך שום קשר לגשמיות. אבל זו טעות. כדי שהאדם יתעלה עוד ועוד הוא זקוק לניסיונות של העולם החומרי. הוא צריך לקדש את החומר סביבו. האדם נמצא במדרגה גבוהה יותר מהמלאכים, כי המלאכים נמצאים בעולם רוחני בלבד, אבל האדם לוקח את הרוחניות הזו ומכניס אותה לתוך עולם גשמי ומקדש איתה את החומר.
אם ראש ממשלה, שרים ואישים חשובים צריכים לקבל רכב מפואר, דירה גדולה ומשכורת שמנה, אז מדוע שגדולי הדור והרבנים החשובים לא יקבלו זאת? על פי האמת דווקא הרבנים הגדולים צריכים לקבל הרבה יותר מראש ממשלה או השרים. אז למה זה כל כך מפריע לנו לראות את אנשי התורה חיים בעושר בזמן שזה מובן מאליו שכל השרים צריכים לקבל עושר רב על חשבוננו? האם זה סוג של חטא להיות עשיר?
מה שבאמת מפריע לנו בכל הסיפור הזה זה מה אותם אנשים מייצגים. שהרי אנשי תורה צריכים לכאורה להראות שהחומר כלל לא חשוב ושהגשמיות אינה משחקת תפקיד בחייהם. שיחיו בבית ישן עם שני חדרים ביחד עם עשרה ילדים וירכבו על אופניים. משרים בממשלה אנחנו לא מצפים לזה, שהרי אנחנו מבינים שישנה שחיתות וישנם שקרים רבים שם, אז ברור לנו שהם אנשים חומריים שצריכים את החומריות והעושר ולכן זה לא מפתיע אותנו ואפילו מקובל עלינו. אבל אם נבחן את הדברים על פי האמת, נראה שדווקא בידיים של אנשי התורה העושר משתמר וממצה את עצמו. דווקא שם הוא מגיע לשיא ומוציא את הרוחניות. דווקא שם אפשר להתעלות ולקחת את אותו עושר ולהשתמש בו כדי לפאר את התורה הקדושה ולהגדיל רוחניות בעולם. השפע נברא כדי שנשתמש בו לטוב ולא שנקלקל אתו.
כאשר יצחק אבינו רצה לברך את עשו, רבקה קיבלה נבואה שדווקא הבן שזכה בתורה הוא זה שצריך לזכות גם בברכות הגשמיות. יצחק אבינו ידע היטב את מעלותיו של יעקב אבינו. הוא הבין שהוא איש אמת שכל כולו תורה. איש תם יושב אוהלים. יצחק אבינו הבין שהוא קיבל את העולם הבא והוא עסוק ברוחניות. אבל עשו נשאר בלי כלום. לכן חשב לתת לו לפחות את העולם הזה. שתהיה לו פרנסה בשפע ושתהיה לו ברכה במעשה ידיו. אבל רבקה קיבלה נבואה שדווקא יעקב איש התורה צריך לקבל גם את הגשמיות. כי דווקא אצלו אותה גשמיות יכולה לצמוח ולהפוך למשהו טוב.
האמת היא שהוויכוח הזה התחיל הרבה לפני כן, כבר אצל קין והבל. כשהבל רצה לעסוק ברוחניות ולהשקיע בעולם הבא, אז קין איש האדמה בחר בעולם הזה ואמר להבל לפרוח באוויר ולא לדרוך על האדמה שלו. ומכאן גם הגיע לרצוח אותו. אלא שברור הדבר שאי אפשר לזכות ברוחניות ועולם הבא כאשר אין את החומריות הנצרכת לשם כך כאן בעולם הזה. כדי להגיע לאותה רוחניות עצומה יש צורך לדרוך על האדמה ולעבור דרך עולם החומר.
בלי קמח אין תורה ובלי תורה אין קמח. כי ללא גשמיות אין רוחניות וללא רוחניות אין גשמיות. הכל תלוי זה בזה. כל העולם עומד על התורה הקדושה ואין אפשרות להתקיים בלעדיה. אין שום משמעות לחומר בלי הרוחניות שעומדת מאחור כמו גוף בלי נשמה שלא מקבל חיות וקוברים אותו באדמה. לכן בלי תורה אין קיום לעולם. כל המהות והתכלית של כל החומר היא התורה הקדושה. אבל מצד שני אם לא נשקיע ממון בישיבות, בכוללים ובתלמודי התורה הקדושים, חס ושלום לא נוכל לשמר את התורה כראוי. בלי לחם לאכול, בגד ללבוש וקורת גג מעלינו יהיה לנו קשה מאוד להתמסר לתורה. כשיש טרדות גשמיות מסביב קשה מאוד להתרכז בעמל התורה.
אנשי התורה מוכנים לחיות בדוחק רב. הם מוותרים על מותרות ודברים רבים רק כדי לזכות להיות חלק מעולם התורה. זה כלל לא פשוט לפרנס משפחה מרובת ילדים ממשכורת של אלף וחמש מאות שקל שמקבלים מהכולל. במושגים של אזרח ממוצע במדינה זה משהו כמו שליש שכר דירה. אברכים רבים מוכנים להתמודד עם זה בשמחה כדי לזכות ללמוד תורה. אנחנו לעולם לא היינו מסכימים לעזוב את העבודה שלנו ולוותר על המשכורת בשביל זה, אבל הם מקריבים מעצמם למען אמונתם.
אבל צריך להבין היטב שאותה הקרבה היא עניין טכני בלבד רק בגלל שזו המציאות הנוכחית. אם הם צריכים לבחור בין תורה לבין חומריות, אז הבחירה היא תורה. שהרי חומריות ללא תורה לא שווה כלום. היא סתם מתכלה ואובדת ואפילו גורמת לנזקים ולבעיות. אבל אם יש ברירה ואפשר לחיות ברווח ובעושר ביחד עם שמירת התורה והמצוות, אז לא רק שאין בזה כל רע, אלא שזו הצורה המועדפת והטובה יותר לחיות.
אנחנו הגענו למצב שהתרגלנו לראות אנשי תורה שחיים בעוני ובדוחק. לכן אם נראה אדם כזה שחי בעושר, זה יפריע לנו ואולי אפילו נחשוד בו שהוא לא איש אמת. אבל כל זה מתוך מה שהתרגלנו לראות. על פי האמת הלוואי וכל העוסקים בתורה מתוך יראת שמיים יחיו בעושר גדול. הם בוודאי יוכלו לקדש את אותו חומר ולעשות אתו דברים הרבה יותר נשגבים מאחרים. ברור שאיש תורה שמשקיע את כספו בחינוך טוב לילדיו, בלימוד תורה ביישוב הדעת ברווח, בהפצת תורה, בהקמת בתי מדרש ושאר דברים גדולים, הופך את אותו כסף גשמי להתעלות רוחנית לכל העולם. ברור שזה שווה הרבה יותר מאדם אחר שייקח את הכסף כדי לבזבז אותו על התאוות שלו, על עבירות ועל שטויות והבלים חולפים, שבכך לא רק שהוא אינו מועיל, אלא שהוא גם מקלקל את העולם.
בית המקדש היה עשוי כולו מחומרים יקרים ומשובחים. זהב, כסף ונחושת, אבנים טובות ועוד חומרים יקרים. ההלכה אומרת שבית הכנסת צריך להיות גבוה יותר מכל הבתים בשכונה. אדם צריך לפאר את בית הכנסת יותר מאשר את ביתו. כל זה לא בגלל שהקדוש ברוך הוא צריך את זה, אלא כי העושר מתעלה ומביא לתיקונים בצורה הטובה ביותר במקום של קדושה וטהרה. לשם כך הוא נועד.
הקדוש ברוך הוא ברא שפע בעולם כדי שנשמח מתוך קיום מצוות, ולא כדי שהרשעים יהיו בעלי כוח. אדם צריך לדעת שאם יש לו ממון רב, עליו לנהוג בו בזהירות רבה ולדאוג לתת ממנו למקומות של קדושה. תלמודי תורה, כוללים וישיבות, בתי מדרש, בתי כנסיות, חסד ועזרה לנזקקים, אברכים שלומדים תורה וכו'. אדם שנותן צדקה צריך לדעת שלשם כך נתנו לו את הכסף. הקדוש ברוך הוא נתן לאותו אדם יותר כדי שהוא זה שיזכה להוליך אותו למקום המיועד לו. אדם שנותן צדקה לעני צריך לומר לאותו עני "תודה", כי אותו כסף הופקד אצלו משמיים כדי שהעני יקבל אותו. העני זיכה את אותו אדם להתעלות רוחנית ולמצווה חשובה.
לכן חשוב לזכור שכל השפע שקיים בעולם, ראוי להגיע קודם כל אל מי שמשתמש בו לצמיחה והתעלות. אל מי שלוקח את החומר ומעלה אותו לרוחניות טהורה. כרגע בעוונות הרבים אנחנו נמצאים במצב של הסתר פנים כפי שאומרות הנבואות על ימות המשיח. היום כל העולם פועל הפוך. הרע נחשב לטוב והאסור מותר. אבל המצב הזה הוא טכני וזמני בלבד. בוודאי שלא צריך להיות כך ובוודאי שלא זו ההשקפה שצריכה להיות לנו. כרגע אנחנו מוכנים להקריב את החומריות שלנו למען התורה הקדושה וזה הניסיון שלנו, אבל על פי האמת כל אחד ראוי לזכות לשני העולמות, העולם הזה והעולם הבא, מתוך יישוב הדעת, שפע ושמחה.
השם יתברך יזכה את כולנו לשני העולמות, קודם כל עולם של תורה ובנוסף אליו גם עולם של עושר. נזכה לשפע עצום ברוחניות ובגשמיות וכך נקדש את החומר ונהפוך אותו לרוחני ונצחי.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה