התבודדות בעיר מקלט – פרשת מסעי
רוצח בשגגה צריך לעזוב את ביתו ולגור בעיר מקלט. אם הוא בוחר לצאת מעיר המקלט, לגואל הדם שהוא אדם קרוב לנרצח יש רשות להרוג אותו. כך הוא צריך לחיות בגלות עד שימות הכהן הגדול ואז יוכל לחזור לאחוזתו. וצריך להבין מה עניין המעבר הזה לעיר מקלט? מדוע לא להעניש אותו במקומו? ומה הקשר למות הכהן הגדול?
גם אם אדם חטא בשוגג, זה עדיין נחשב לחטא. אפשר ללמוד זאת מקרבן החטאת שמביאים על חטא בשגגה. למרות שלא הייתה כוונה רעה ולמרות שכלל לא רצינו במעשה שעשינו, סוף סוף החטא נעשה על ידינו ועל זה אנו צריכים כפרה. אדם שנזהר היטב בכל צעד שהוא עושה, לא יבוא בקלות לחטוא אפילו בשוגג. אנשים רבים מתעלמים מזה וחושבים שאם לא התכוונו לחטוא, אז זה בסדר ואין בכך כלום. אבל גם חטא בשגגה הוא חמור מאוד, כי על האדם להיזהר במעשיו.
חז"ל מלמדים אותנו שכאשר באים ייסורים על האדם, עליו לפשפש במעשיו. כי כל הדברים שמגיעים לחיינו מושפעים מהמקום הרוחני בו אנו נמצאים בהתאם למעשים שלנו. אם בחרנו לעשות מעשים טובים ולקיים מצוות, נזכה למקום רוחני טוב יותר ונזמן דברים טובים לחיינו. כפי שחז"ל מכנים זאת "שכר מצווה מצווה", כלומר השכר של המצווה שקיימנו יהיה שנזכה לקיים מצוות נוספות שיתכן ולא היינו זוכים להן בלעדי המצווה שקיימנו כעת. כך נתעלה מחיל אל חיל. אך אם בחרנו במעשים לא טובים, אז "שכר עבירה עבירה" ואז חס ושלום אנו עלולים לעשות חטאים ומעשים לא טובים נוספים.
אנו צריכים להבין שהכול מכוון מלמעלה ואין שום מקריות בעולם. אז אם באה עבירה כלשהי לידי האדם בצורה לא מתוכננת ומקרית, זה אומר שיש משהו עמוק יותר שמקשר אותו לאותה עבירה. ברוב המקרים לא נצליח לזהות את הקשר כל כך בקלות וכך יהיה לנו קשה מאוד לדעת מה הביא אותנו למקום שהגענו אליו "בטעות" כביכול. לכן חז"ל מלמדים אותנו לפשפש במעשים כך שנתאמץ למצוא את הקשר ולהבין מה מתוך המעשים שלנו גרם לאותו דבר לא טוב שהגיע אלינו.
למשל אם אדם הדליק את מתג החשמל ואחרי רגע נזכר שהיום יום שבת, אז יוצא שהוא עשה עבירה בשוגג. כמובן שזו לא אשמתו בצורה ישירה וגם לא צריך להעניש אותו או לתת לו מוסר על מה שעשה, כי הרי הוא כלל לא התכוון לזה. אך יחד עם כל זה, זה לא דבר של מה בכך ומחובתו של אותו אדם לתת על כך את הדעת ולא להתעלם.
אותו אדם לעצמו צריך לפשפש במעשים ולעשות תשובה, שהרי בוודאי שאם היה נקי לגמרי מבפנים לא היה מגיע לזה. אותו אדם צריך לחשוב כיצד הוא מתחזק כעת מתוך המקרה הזה. אולי אפשר להניח פתקים על המתגים שכתוב עליהם "שבת", אולי אפשר להחליט שבכל השבוע בכל פעם לפני שלוחצים על המתג חושבים לרגע איזה יום היום, או שאפשר למצוא הרבה דברים יצירתיים אחרים כדי לנסות ולמנוע מקרה נוסף כזה.
אך מעבר לכך, אותו אדם צריך להיכנס לתוך הפנימיות שלו ולנסות להבין ברובד יותר עמוק מדוע קרה מה שקרה. אולי בפנימיות שלו הוא לא מחובר מספיק ליום השבת? אולי יש הלכות אחרות בשבת שנראות לו כמיותרות ולכן מזלזל בהן? אולי הוא ראה חילול שבת מול עיניו ובלבו השלים עם זה שזה בסדר שיש אנשים שמחללים שבת?
יכולים להיות עוד מיליארדי עניינים אחרים שרק כל אחד לעצמו בצורה אישית יכול לפשפש בהם עד שימצא. כל ההתמודדויות שלנו עם העולם החיצוני מתחילות מתוך העולם הפנימי שלנו. כל המצבים במציאות נוצרים בתוכנו ורק לאחר מכן מקבלים את הצורה שלהם בחוץ. לכל דבר יש קשר אלינו וחשוב שנמצא מהו.
הגמרא במסכת שבת יב: מספרת על רבי ישמעאל שאמר שהאיסור לקרוא לאור הנר בשבת (מדובר כאשר אין אור חשמל והנר הוא מקור האור היחיד) הוא רק משום חשש שמא יטה את הנר ויעשה איסור תורה, ולכן הוא יכול לקרוא ולהיזהר שלא יטה ולא יעשה איסור תורה. אלא שכשעשה כך שכח מזה ובאמת בא להטות את הנר ובמוצאי שבת כתב בפנקסו שכשייבנה בית המקדש בע"ה יצטרך להביא חטאת. יתכן שבאמת רבי ישמעאל לא היה מגיע לאותו איסור בשוגג, אלא שבגלל הדברים שאמר לפני כן שהוא יעבור על דברי חז"ל ובכל זאת לא יטה, אז מהשמיים סובבו שהוא יגיע לאותו איסור תורה בשוגג. יוצא שאין שום דבר שבא סתם, אם חס ושלום הגענו לאיסור כלשהו אפילו בשוגג, זה אומר שמשמיים גלגלו את זה ויש לזה סיבה.
לכן אדם שרצח בשוגג הוא אמנם לא אדם רע מטבעו, הוא בטח לא "רוצח אכזרי", אלא בסך הכל אדם פשוט שנהג ברשלנות ובחוסר שימת לב עשה טעות שעלתה בחיי אדם. כנראה שהוא גם שבור לגמרי מאותו מקרה מצער שקרה והיה עושה הכל כדי להחזיר את הזמן לאחור ולמנוע את האירוע. הוא מתחרט על כך ומצטער ממש מעמקי לבו. הוא בוודאי לא רצה בזה.
אך עם כל זה, משהו בחייו משך אותו והביא אותו לסיטואציה הלא נעימה של רצח. אם נאמר לאותו אדם שהוא זכאי בדין, או שאולי הוא צריך לשלם סכום מסוים או לקבל על עצמו עונש מסוים, אז קרוב לוודאי שהוא יעשה את מה שצריך לעשות ולאחר מכן ימשיך בחייו בלי התבוננות מספיקה על הדברים. אפילו עונש חמור לא יגרום לו להתבונן פנימה לעומק הדברים.
לכן התורה הקדושה אומרת לו לגלות לעיר מקלט. כעת הוא משנה את כל חייו, עוזב את ביתו ועובר לגור במקום חדש שהוא לא מכיר, שם יהיה לו הרבה זמן עם עצמו כדי לחשוב היטב ולפשפש במעשים. כעת הוא יכול להתבודד ולנסות להבין עם עצמו מה גרם לו בפנימיות להגיע למה שהגיע, מה רוצים ממנו משמיים, מדוע הכל התגלגל בצורה כזו ובעיקר מה הוא יכול ללמוד ולשנות כעת כדי להתקרב אל הטוב.
אבל כל זה מתבצע רק עד מות הכהן הגדול. כי אמנם אותו רוצח היה מחובר למשהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצוח (אפילו שזה בלי כוונה), אבל מעבר לאשמה של אותו רוצח ישנה גם טענה על הכהן הגדול. שהרי מעבר לכך שכל יהודי אחראי לקחת את עצמו בידיים כפרט, ישנה אחריות כללית על הכהן הגדול לשמור על כלל ישראל.
הכהן הגדול מתפלל עבור כלל ישראל ויכול להפוך את לבם לטובה. בעזרת תפילת הכהן הגדול אפשר לתקן את כלל ישראל. הוא נכנס ביום הכיפורים להיכל ומתפלל על כלל ישראל תפילה עצומה שמסוגלת מאוד. לכן ישנה גם טענה על הכהן הגדול, שהרי היה ביכולתו לתקן את אותו אדם ולמנוע תקלות ורציחות בשוגג. אם אותו רוצח הגיע למצב של רצח בשוגג, זה אומר שישנה גם בעיה כללית מעבר לבעיה הפרטית של אותו רוצח. לכן הגלות של הרוצח בעיר המקלט ממשיכה עד שאותו כהן גדול שלא הצליח להגן עליו בתקופת הרצח ימות.
מכל זה נוכל להבין על עצמנו, כמה חשוב לפשפש במעשים ולחפור לתוך עמקי הנשמה כך שנוכל לתקן את עצמנו. כמה חשוב לקחת זמן שקט לעצמנו מבלי הטרדות של כל העולם כך שנוכל להשקיע בפנימיות. כמה חשובה התפילה שמסוגלת להועיל לכלל ישראל. כמה צריך להשתדל ולדקדק במצוות ומתוך כך נוכל לזכות ששכר מצווה מצווה. כמה צריך לשים לב לדברים קטנים שנראים לנו כלא חשובים כמו איזושהי כוונה קטנה בתפילת הכהן הגדול או איזושהי עבירה קטנטנה ולא מורגשת שעשינו, שאלו גורמות לשינוי של דברים גדולים מאוד במציאות חיינו.
אנשים לוקחים את הדברים כמובנים מאליהם ולא עוצרים כדי להתבונן ולהתייחס אליהם. אדם הולך ונתקל במראה מסוים, לאחר מכן נפגש במכר ומשוחח אתו, לאחר מכן חווה חוויה מסוימת, וכך עובר מדבר לדבר, ובכל רגע שעובר הוא שוכח את מה שהיה לפני כן. הוא מתייחס לכל החוויות בצורה שטחית, רק מבחוץ ובלי להתבונן.
אבל בכל פרט יש עולם שלם. מוכרחים לקחת פסק זמן ולהתבונן על הדברים שחולפים לידנו. על ה"מקרים" שמזדמנים לנו משמיים. אפשר ללמוד כל כך הרבה, לראות מה צריך לחזק, כיצד להשתפר, לאיזה כיוון להמשיך, איך להועיל יותר, איך להזיק פחות, מה מנסים לומר לנו משמיים וכו’.
אם לוקחים אירוע כזה של רציחה בשוגג, אז מגלים שכל כך הרבה דברים גרמו לו לבוא, וכל כך הרבה דברים יכלו למנוע אותו. שאילו האדם היה נזהר יותר, אילו הכהן הגדול היה מעט מדקדק יותר בתפילתו, אילו האדם היה מתאמץ להתקרב יותר וכו’. כל אלו יכולים היו למנוע את אותו אירוע מצער.
ואמנם רצח הוא דבר מזעזע שאינו שכיח כל כך בסביבתנו. אבל לכל אדם יש אירועים שונים שפוקדים אותו שתלויים בכל הדברים האלו ממש. שאדם נתקל במצבים מסוימים, מקבל ניסיונות שונים, חווה ייסורים וכו’. והכל תלוי בדברים דקים ביותר, שאם ינסה להתבונן יותר על המתרחש, להיות לבדו ולנסות לנתח את הדברים, אז יוכל להביא עצמו למקום טוב יותר.
וזהו עניין ההתבודדות בעיר מקלט. שכעת אותו רוצח בשגגה יכול להסתכל יותר לעומק על הדברים. יש לו כעת זמן לחשוב עם עצמו, לנתח את המקרה לעומקו, לנסות להבין מדוע זה קרה, לראות כיצד הוא יכול למנוע דברים שכאלו בעתיד וכו’.
אם נקפיד על הדברים הקטנים, נוכל למנוע מעצמנו צער רב ועגמת נפש שהיו עלולים לבוא לחיינו. בזכות המצוות שאנו מקיימים מתוך מאמץ ודבקות, נזכה לעוד מצוות רבות ודברים טובים שיבואו אלינו כאילו במקרה. בזכות ההשתדלות שלנו, השם יתברך יזכה אותנו לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
חזק שביותר !!
גם לדברי תורה האילה יש השפעה מאוד גדולה ומזיזה המון בהשקפה ובמחשבה שלנו.
והם גורמים למעשים שלא חשבנו להגיע אילהם בכלל.אני חושבת גם על הפרשה שבה אתה מסביר על כח הפסיקה של הכהן שיכל היה לטמא ובעצם הבנתי שכל רב שמתיר דבר מסוים לא עושה זאות על דעת עצמו אלה מתוך כח פסיקה עליון ובהתאם למקום ולזמן. זה באמת הקל עלי ופתח לי ערוצים באופן משמעותי.
פשוט תודה.