להוריש את יושבי הארץ – אקטואליה מפרשת מסעי
פרשת מסעי סוגרת את ספר במדבר, ומתארת את סיום מסעות בני ישראל (לפני ספר דברים שכולו נאמר בתקופה קצרה במקום אחד לפני מות משה רבינו). בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ישראל והקדוש ברוך הוא מצווה אותם להוריש את יושבי הארץ.
ואמנם הדברים נכתבו בהקשר של הכניסה לארץ, אלא שהתורה לא כותבת סתם דברים שחשובים רק לתקופה מסוימת שהייתה בעבר, אלא מביאה את הדברים שילוו אותנו בכל הדורות. לכן אפשר להתבונן בדברים ולראות איך הכל מתגשם אל מול עינינו גם היום.
הפסוקים בבמדבר לג׳ (נא׳ – נו׳) מתארים את הדברים בדקדוק. אנו מצווים להוריש את כל יושבי הארץ. ותחילה צריך להבין שהארץ שייכת לקדוש ברוך הוא והוא נתן אותה לנו כך שהיא שייכת לנו. ולכן הפסוק אומר “כי לכם נתתי את הארץ“. שלא יהיו אי הבנות ושאף אחד לא יחשוב שאולי יש בה חלק גם לגויים או שאנו יושבים על שטח כבוש וכדומה. הכל שייך להשם והוא נתן את הארץ במתנה לנו.
לאחר מכן השם יתברך מזהיר שאם מסיבה כלשהי לא נוריש את יושבי הארץ, הם יהיו “לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה“. על זה מפרש אור החיים הקדוש שלא רק שלא נזכה בחלק שהם יושבים בו ולא אנחנו, אלא שהם ירצו גם את החלק שכן זכינו לשבת בו.
והיום אפשר לראות את הדברים ברורים יותר מתמיד. ישנו עם שיושב בתוכנו, שאותו אנחנו מפרנסים, נותנים לו שירותים שונים, העברת סחורות, מים, חשמל, תקציבים ועוד שלל דברים נוספים. והם בתמורה נלחמים, עושים פיגועים, משגרים טילים ומנסים לחסל אותנו בכל דרך אפשרית. הם מקיימים היטב את הפסוק “וצררו אתכם על הארץ”.
אנחנו יכולים לחפש פתרונות בלי סוף. יכולים לחלום על השלום הנכסף. יכולים לנסות להתחבב על כל העולם ולהתחנף לכולם כדי שיאהבו אותנו. אבל כל זה לא יעזור. יושבי הארץ הגויים שונאים אותנו, ולא בגלל סיבה מיוחדת, אלא בגלל שכך נגזר מאת השם יתברך.
לכן מובן שכל ניסיון לשלום יעלה בתוהו. הם רק מחפשים איך להתחמש ולתכנן את הפיגועים הבאים חס ושלום. צריך לזכור שכל העולם שונא אותנו בין כה וכה. זה לא משנה כמה ננסה להיות נחמדים ו”הומניטריים”, בסופו של דבר כולם תמיד שנאו אותנו ותמיד ימשיכו לשנוא אותנו. ישנו רוב ערבי בעולם, וגם לגבי הנוצרים הלכה היא שעשו שונא ליעקב. מאומות העולם בוודאי לא תגיע הישועה. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, ורק השם יתברך הוא שמציל אותנו מידם.
פרשת מסעי מביאה לנו פתרון אחד ויחיד. הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו להוריש את כל יושבי הארץ. אסור להשאיר פה אף אחד. ארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל ורק יהודים יכולים לחיות בארץ הקודש. על אחת כמה וכמה שאין מקום לחברי כנסת שאינם יהודים או שאר תפקידי מפתח.
ואמנם יש מקום גם לגויים שרוצים להיות בינינו, שאינם משבעת העמים שהתורה אסרה. שיש גר תושב שאפילו שלא התגייר ונשאר גוי לכל דבר, אבל מכל מקום הוא מקבל על עצמו לקיים שבע מצוות בני נוח, חי על פי החוקים שלנו ובוודאי שאינו פועל בשום אופן נגד היהודים או התורה.
אבל כל זה דווקא למי שמקבל על עצמו ממש, ובוודאי שאין הכוונה לתת לגויים להימצא בינינו בזמן שהם שונאים אותנו, עובדים עבודה זרה, רוצחים ומפגעים וכו’.
הקדוש ברוך הוא שברא את כל העולם ואת הארץ הזו בפרט נתן לנו אותה במתנה ואת זה כל אומות העולם יודעים היטב. אף אחד לא מתווכח עם התורה הקדושה, אפילו לא הגויים. הארץ שייכת להשם יתברך ומי שרוצה חלק בה, צריך לחיות בה על פי החוקים שלו בלבד.
אפשר להתווכח עם זה כמה שרוצים. אפשר לחלום על השלום. אבל זה לא משנה גם אם נשמיד את הארגונים האויבים היום, כי תמיד יהיו ארגונים חדשים שיקומו להם רק כדי להצר לנו. כי זה מה שהקדוש ברוך הוא כתב לנו בתורתו הקדושה. אנו מצווים להוריש את יושבי הארץ, ואין שום אפשרות אחרת לחיות כאן בשקט.
יושבי הארץ שבתוכנו
כעת לאחר שנגענו בנקודה הזו העוסקת בעניין הארץ בכללותה, נוכל אולי לנסות להיכנס לתוכנו, לעמקי הפנימיות שלנו, ולגלות שאותה נקודה ממש נמצאת בתוכנו. שבתוך כל אחד מאיתנו מצויה מלחמה גדולה, והכל עובד בצורה דומה.
שכל אחד הוא כמו ארץ, שבתוכה יש פרטים רבים. יש יצרים שמושכים לכיוון אחד, ויצרים אחרים שמושכים לכיוון ההפוך, וכך מנסים לנתב את הדרך הנכונה. והאדם צריך לגייר את היצר שלו, כך שיעבוד לטובתו ויהפוך לטוב.
אלא שלא תמיד אפשר לעשות זאת, ולכן ישנה עצה, להפוך את היצר הרע לגר תושב. שאמנם הוא עדיין יהיה בבחינת יצר הרע, אבל מכל מקום הוא יהיה כפוף אלינו. יחיה על פי הכללים שלנו ולא יעז לצאת נגדנו.
אלא שלפעמים ישנו יצר עיקש, שמנצל כל הזדמנות שיש לו כדי למרוד. נותנים לו דברים טובים כדי להשקיט אותו, והוא מנצל את זה כדי להתחמש ולחזק את הלחימה. שאם היום הוא קיבל תאווה קטנה, אז מחר הוא ירצה תאווה גדולה יותר.
אותו יצר לא רוצה להיות גר, הוא לא מוכן לקבל את מרותנו, הוא גם לא רוצה לעשות שלום, הוא רק רוצה להצר לנו. הוא גם אף פעם לא מראה לנו שהוא במלחמה איתנו, שתמיד הוא מציג עצמו בתור איש שלום הומניטרי. הוא מציג עצמו כמסכן, כחלש, אבל מצד שני יוצא בטפטופים ועושה פיגועים רצחניים.
מחבל אחד פה, אחר שם, ואין לו מה להפסיד, הוא יוצא במטרה להתאבד. הוא מוסר נפש ממש ומוכן למות רק כדי להחטיא אותנו. המשימה שלו היא לעשות רע, אפילו שהוא יעשה רע גם לעצמו, אבל העיקר שיצליח להרע לנו. כך היצר הרע פועל בלי רחמים והולך על כל הקופה.
ואז אנחנו חושבים שניתן לו משהו מועט, נוותר לו, נאפשר לו לקבל איזו תאווה קטנה, וכך אולי נצליח להשקיט אותו. אבל זה עובד הפוך. שככל שנותנים לו, כך הוא רוצה יותר. ככל שהוא מקבל מאיתנו, הוא תופס גובה ומתחזק, ואז מנצל את הכוח שהבאנו לו כדי להילחם בנו. אנחנו אלו שנותנים לו את הנשק, הממון ושאר הכלים כדי לצאת נגדנו למלחמה.
אז אדם אומר לעצמו שרק פעם אחת יעשה עבירה כלשהי, רק לרגע הוא יאפשר לעצמו תאווה מסוימת, רק ינסה להשיג מעט כבוד, כסף או הנאה כלשהי. הוא חושב שייתן ליצר קצת תאווה ואז היצר יעזוב אותו וייתן לו לעשות כרצונו. אבל הוא לא מבין שהוא מחזק את היצר שלו, נותן לו נשק ביד, כאילו שהוא נלחם נגד עצמו. היצר לא יעזוב אלא יתחזק יותר. וכעת הוא לא יסתפק במשהו מועט, אלא ידרוש הרבה יותר.
לכן התורה מזהירה אותנו להוריש את יושבי הארץ ולא להותיר אף אחד מהם. ויש לדקדק שהתורה מדברת דווקא על יושבי הארץ ולא על כל הגויים. כי יושבי הארץ יושבים בה ממש, הם מרגישים בעלות עליה, עושים כרצונם ומחטיאים את האדם בלי חשבון, שהרי הם מרגישים בשליטה. לכן הם לא מוכנים להיות כפופים לחוקים שלנו.
היצר הרע בתוכנו מרגיש על הגובה. הוא שולח מחבלים מתאבדים בלי טיפת רחמים. אבל מציג עצמו כמסכן ורודף שלום, שכאילו כבשו את השטח שלו. הוא נלחם בלי הפסקה, אבל מאשים אותנו כאילו שאנחנו לא בסדר. הוא עושה עצמו חבר שלנו כך שבכלל לא נוכל להילחם. הוא מציג עצמו כחלק מאיתנו ממש, כאילו הוא אנחנו, שהרי כולנו חיים באותה ארץ, אבל באמת הוא לא קשור אלינו כלל.
עליו התורה אומרת שצריך לחסל אותו לחלוטין. אסור להשאיר ממנו זכר. כי אם נתחכם ונחליט להיות רחמנים, מה שנשאיר ממנו יהיה לשיכים, לצנינים ויצררו אותנו ממש. אנחנו חושבים שיגידו לנו תודה ויוקירו לנו טובה, שכעת יעריכו וישבחו אותנו, אבל הם ינצלו את הטובה שעשינו להם כדי לדרוך עלינו.
היצר בא בכל הכוח ואין אתו פשרות. הוא בא להרוג או להיהרג. הולך על הכל ואין לו מה להפסיד. לכן המלחמה מולו מוכרחה להיות בחומרה, בלי פשרות, בלי הסכמי שלום ובלי רחמים. לא להשאיר ממנו זכר.
השם יתברך יסייע לנו ויצליח את דרכנו, יפיל את כל האויבים פגרים מתים לפנינו, בין את האויבים הגשמיים ובין את האויבים הרוחניים, יראה לנו נסים גדולים ויביא לנו את הגאולה השלמה במהרה בימנו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה