מסעות החיים – פרשת מסעי

ראובן פיזנטי | כ״ז בתמוז ה׳תשע״ו | פרשת מסעי

לאחר ארבעים שנה במדבר ורגע לפני הכניסה לארץ, התורה מונה את כל המסעות שעברו בני ישראל. וצריך להבין מה הסיפור הגדול מאותם מסעות? בשביל מה בכלל היו צריכים לעבור את כל המסעות האלו ולמה צריך לפרט לנו את כולם?

כשחושבים על הדברים, אפשר לראות שכל אדם עובר מסעות שונים בחייו. וכל אותם מסעות הם אלו שבונים אותנו. כל החיים שלנו הם מסע גדול שמוביל אותנו אל התכלית, שדרכו אנו יכולים להתעלות ולצמוח למקומות גבוהים יותר.

לפעמים אנשים מסתכלים על העבר שלהם ונעצבים. הם כל כך מתחרטים על דברים שהתרחשו, על בחירות שבחרו ועל כל מה שהיו רוצים לשנות. הם היו מוכנים לעשות הכל כדי לחזור ולשנות את הדברים. הרי אף אחד לא מושלם ולכל אחד ישנם זיכרונות לא טובים וכישלונות שהיה רוצה למחוק.

אלא שצריך להבין שלמרות שאמנם חשוב להתחרט על עבירות וחטאים, וחשוב למאוס בדברים שהרחיקו אותנו מהשם יתברך, עם כל זה העבר שלנו הוא זה שעזר לנו להגיע למקום בו אנו נמצאים היום. אילולא היינו באותם מקומות לא טובים ואילולא היינו עושים דברים לא טובים, אז היינו היום במקום אחר שאנו לא צריכים להיות בו.

אנשים חושבים לעצמם שאם הדברים היו שונים, אז היום הם היו יכולים להיות במקום טוב יותר. אבל צריך להבין שהקדוש ברוך הוא כיוון אותנו לאותם מקומות כדי שנגיע בדיוק למצב בו אנו נמצאים היום. אין מקריות בעולם, אלא שהכול מתוכנן במיוחד בשבילנו כדי להגיע למקום המיוחד שלנו.

דווקא החוויות הלא טובות עוזרות לנו לפעמים לפתח רגישות באותו עניין, ודווקא מתוך אותה רגישות אנו מגיעים למקום המיוחד שלנו. לפעמים דווקא מתוך מצוקה כלשהי אדם מוצא את הקדוש ברוך הוא. דווקא מתוך חוסר שביעות רצון מהמצב הנוכחי אנשים פועלים לשינוי. דווקא מתוך הדברים הרעים אנשים מעריכים את הטוב.

כל אותם מסעות שעברנו הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. אסור לזלזל בהם ולשכוח אותם. עלינו לשים את אותם מסעות נגד עינינו. ללמוד מהטעויות כדי לא לחזור עליהן. לזכור את העבירות כדי להתחרט ולעשות תשובה. להרגיש את החוויות הלא טובות כדי להעריך את החוויות הטובות. לדעת איפה היינו כדי להצליח לנווט את המציאות שלנו כעת למקומות טובים יותר. אסור להתעלם ולשכוח את המסעות, עלינו לנצל אותם כדי להתעלות בעבודת השם המיוחדת שלנו.

כל החיים שלנו בנויים ממסעות. אנו מתקדמים רק מעט בכל פעם, אבל כך בצורה עקבית אנו עוברים עוד מסע ועוד מסע, עד שאנו מסתכלים לאחור ומגלים שעברנו דרך ארוכה ומשמעותית. אדם לא יכול להגיע למקום רחוק ברגע, אלא שהוא מחלק את המסלול למסעות וכך הוא יכול להתמודד עם הדברים. לבסוף הוא מונה את המסעות שעשה ומבין את המסלול המופלא שעשה.

כך בני ישראל שהיו במדבר, עברו מסעות רבים וחוויות שונות. דברים טובים ודברים פחות טובים. דברים שצריך להתפאר בהם ודברים שצריך להתחרט עליהם. דברים שהביאו אותם למרומים ודברים שהורידו אותם לתחתית. יותר מכל הם ראו השגחה פרטית בכל מקום ובכל עניין.

בזמן המסעות עצמם קשה לראות את הדברים, כיוון שאי אפשר לראות כמה דרך עברנו או לאן הדרך מובילה. אבל בסוף הארבעים שנה, אפשר להסתכל לאחור ולהבין פתאום איך כל הדברים מסתדרים. איך מסע אחד הוביל לשני, חוויה רדפה חוויה עד שהגענו לאותו המקום. פתאום אפשר לראות מדוע התרחשו כל אותם דברים שנראו לנו לא נעימים ואז גם אפשר ללמוד מהם ולנצל אותם לתועלת להמשך הדרך.

ולכאורה היינו יכולים לחשוב שאולי הדבר הכי חשוב זה להגיע לקו הסיום, ואז לכאורה היינו יכולים לדלג על כל אותם מסעות ולהגיע ישירות אל המטרה. אבל הדבר דומה לילד קטן שנכניס לו בצורה מרוכזת את כל המידע שהוא צריך לרכוש במשך כל שנות הלימוד, וכל זה ברגע אחד. אם ניקח את אותו הילד ונשווה אותו לנערים בוגרים שזה עתה סיימו את לימודיהם, נגלה הבדלים משמעותיים ביותר. אותו ילד אולי יודע את המידע הטכני שהכנסנו לו, אבל אין לו חוויות רגשיות, הוא לא יודע כיצד להתנהג או להתמודד עם מצבים או ילדים אחרים ויש לו מחסור רציני בניסיון מעשי.

צריך לדעת שכאשר ילד מתקוטט עם ילד אחר, אז מצד אחד אנו רואים את זה כדבר שלילי, אבל מצד שני רק כך אותו ילד לומד מה זו קטטה ומדוע צריך להתרחק ממנה. לפעמים ילד לא מקבל את מה שהוא רוצה ואנו נשברים בתוכנו, אבל דווקא כך הוא לומד להתמודד עם החיים.

רק ילד שגנבו לו צעצוע יכול להרגיש מדוע גנבה זה דבר לא טוב. רק ילד שחווה כאב יודע להתרחק מדברים כאלו בעתיד ויודע להעריך את הדברים הטובים. אנו מייחלים שאותם הדברים לא יקרו ומצטערים שהתרחשו בעבר, אבל אותם הדברים היו טובים לנו והם אלו שעזרו לנו להתפתח ולהגיע למקום שלנו היום.

החיים שלנו הם לא עניין טכני ותאורטי בלבד. הניסיון המעשי הוא העיקר. הדברים שאנו עוברים והרגשות שאנו מקבלים הם אלו שמעצבים אותנו. כל אותן חוויות שעברנו הביאו אותנו למקום המיוחד שלנו כעת.

לפעמים אדם מרגיש שהוא רוצה לחזור אחורה ולשנות פרט קטן בחייו. שהכול יישאר אותו דבר ורק פרט אחד קטן יהיה שונה. אבל עלינו להבין שהחיים הם מסע. אילו היינו מבצעים אפילו פנייה אחת שונה, אז כל המסלול היה משתנה בהתאם.

אילו היינו חוזרים בזמן ומשנים אפילו פרט אחד קטן, כל החיים שלנו היו נראים אחרת והיום היינו במקום שונה לגמרי מבחינת האישיות שלנו. כל המציאות שלנו הייתה שונה. כל החוויות שעברנו מבוססות על אותו פרט שאנו כביכול רוצים לשנות, כי הוא חלק מאיתנו ממש, הוא בנה אותנו ויש לו חלק נכבד בכל המסעות שעברנו מאז. אם הוא עצמו יתבטל, אז גם כל ההשגות שלנו וכל שאר המסעות יתבטלו.

אלא שהשם יתברך רצה שנגיע בדיוק למקום הזה שבו אנו נמצאים ועל כן עברנו את כל המסעות המיוחדים שלנו. מתוך הדברים עלינו לאסוף את השברים, לתקן מה שאפשר, להתחרט על העוונות ולראות כיצד אנו צומחים ומתעלים מאותם דברים למקום הטוב ביותר עבורנו. לא להתעצב על הדברים שהתרחשו בעבר, כי הם אלו שעצבו אותנו. אלא ללמוד כיצד לתקן את הדברים מתוך המקום שבו אנו כבר נמצאים לצורך המשך הדרך.

לראות כיצד לנצל את מסעות העבר לצורך העתיד. איזו צידה לקחת איתנו ואיזו לשחרר. מה ללמוד ובמה להשתפר. כך נוכל לנווט את חיינו למקום הראוי והטוב ביותר, עם השגחה פרטית ושמחה גדולה שכל המסעות שעברנו היו בוודאי לטובה.

השם יתברך ידריך אותנו ויוביל אותנו אל המקום הטוב ביותר עבורנו, במסע מופלא לגילוי הנשמה העצומה שבתוכנו.