לבחור בטוב מתוך חיבור פשוט לנשמה – פרשת ניצבים
לפעמים קורה, ובמיוחד בימים האלו של הסליחות והתשובה, שאדם מקבל חשק להתקדם, לעשות תשובה ולהתחזק בעבודת השם. אבל אז נראה לו פתאום שאין לו שום סיכוי. כי לפי התנאים מסביב ואיך שהדברים נראים כעת, זה נראה שאין לו אפשרות להתקדם ולעשות תשובה.
הכל נראה מסובך ולא ברור. בלבולים ושאלות מציפים אותו. הדברים קשים וכמעט בלתי אפשריים וכאילו שכל הסימנים מייאשים. נראה שהכול הולך נגד הרצון הטהור שלו להתקרב להשם וכאילו שעושים את הכל כדי למנוע ממנו את זה. אז למה הכל כל כך קשה ואיך בכלל מצפים ממנו להתקדם בצורה שכזו?
אבל מי שיתבונן מעט בדברים יבין שכל זה תהליך טבעי ומובן. שהרי הרצון לעשות תשובה מגיע מתוך סוג של הארה רוחנית. מעין ניצוץ שמעורר את החיבור לנשמה שבתוכנו. ואז הדבר מלווה באופן טבעי בהתלהבות גדולה, שהאדם רוצה להגיע להשגות גבוהות ועומקים גדולים ברגע. הוא צמא לקרבת השם.
ואז ברגע שהיצר הרע והקליפות רואים את אותה התלהטות לעבודת השם, הם בוודאי לא יכולים לעמוד בצד ולשתוק. מיד הם מגיעים בכל הכוח כדי לשים חסימות ולמנוע את כל הטוב והשפע העצומים שאותו אדם יכול לזכות אליהם. הם יעשו הכל כדי לקרר את ההתלהבות ולייאש את האדם כדי להרחיק אותו מכל הטוב.
ואז האדם מסתכל על המצב שלו ומתייאש ומבין שאין לו סיכוי. כי הוא בוחן אם באמת יש באפשרותו לעשות תשובה ואז היצר מנצל את ההזדמנות להכניס לו מחשבות גרועות לייאש אותו. הוא מסתכל על כל הפרטים המרובים והמסובכים שכוללת החזרה בתשובה וחושב לעצמו שזה בלתי אפשרי. הוא חושב לעצמו שהוא צעיר מדי או מבוגר מדי, טיפש מדי, חסר כוח ויכולת, בעל אופי לא מתאים, בתוך סביבה מגבילה ועוד שלל תירוצים מזדמנים.
הוא מתחיל לערוך חישובים, שאם כעת הוא מצליח ללמוד כמה מלים של גמרא בשבוע בקושי, אז יוצא שרק בעוד שלוש מאות שנה הוא יוכל לסיים את הש”ס. הוא בוחן את כל העבירות שעשה ומבין שאין לו תקנה. הוא רואה שהמשפחה מתנגדת והחברים יצחקו, אז חושב שאין טעם לנסות. כך הוא בודק את כל התנאים ורואה שזה בלתי אפשרי במצב שלו. ואולי יחכה לזמן שזה יהיה אפשרי יותר.
אבל מובן הדבר שאם לא עכשיו, אז אימתי? שהרי תמיד יהיה תירוצים. גם אם נחכה שכל המניעות יוסרו מעלינו, תמיד יגיעו מניעות חדשות. מוכרחים להתגבר על הקשיים ולעשות את הצעד הראשון, ורק אז לאט לאט נוכל להגיע אל המטרה. השאלה הנשאלת היא רק כיצד לעשות את זה? כיצד להתגבר על המניעות והקשיים?
פרשת ניצבים מלמדת אותנו את העניין הזה, איך לסלק את המעכבים ולהתקדם אל עבר המטרה. התורה הקדושה אומרת לנו (דברים ל, פסוקים יא – יד) שהמצווה הזו לא “נפלאת היא”, “לא רחוקה היא”, “לא בשמים היא” ו“לא מעבר לים היא”, “כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”.
ובאמת כשאדם מסתכל על כל ההשגות העצומות שהוא רוצה להשיג, אז בוודאי שיקבל חלישות הדעת. כשהוא מסתכל על כל מה שמצפים ממנו ועל הנקודה הרחוקה שהוא כלל לא מכיר שאליה לכאורה הוא צריך להגיע, אז הוא נחלש ומתייאש. הוא מסתכל על המקום בו הוא נמצא ועל המקום אליו הוא צריך להגיע ומבין שהמרחק אדיר ואין לזה סיכוי.
לכן אמרו חז”ל תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת. שכמעט בלתי אפשרי להשיג את הכל ברגע ואם ננסה, הכל עלול להתפספס בין הידיים. בנוסף הם לימדו אותנו בפרקי אבות שלא עלינו המלאכה לגמור ואין אנו רשאים להתבטל ממנה. לא מצפים מאיתנו שנגיע לאותה נקודה רחוקה, אבל מצפים מאיתנו לעשות את הצעד הראשון לכיוונה.
ואפשר להמשיל את זה לתינוק קטן שמלמדים אותו לזחול, ללכת או לדבר וכו’. שאף אחד לא מכריח אותו לדעת הכל ברגע, אף אחד לא לוחץ אותו לקרוא בצורה שוטפת או לעשות תרגילי ספורט מסובכים. הוא לא צריך להילחץ או לעשות חישובים כמה יספיק בחיים שלו, אלא כעת עליו פשוט לעשות את הצעד הנוכחי ולהתקדם מעט לשלב הבא.
כל ילד עושה את ההשתדלות שלו, מתקדם צעד אחר צעד, מאוחר יותר הוא גדל ולאט לאט לומד לגלות את הכישורים שלו, הוא מתנסה בדברים ורואה לאן מכוונים אותו משמיים וכו’. כששואלים ילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, הוא עונה דברים שאין לו שום חיבור אליהם. כשהוא גדל הוא מבין לרוב שזה כלל לא מה שהוא באמת רוצה. רק אחרי שעוברים שלבים שונים במסע של החיים, אז לאט לאט מתגלה הנפש ואפשר לכוון את המקום אליו רוצים להגיע.
אבל תארו לכם בצורה דמיונית, שיבוא הילד הקטן ויאמר שהוא לא רוצה ללמוד ללכת, כי בכל אופן אין לו כבר סיכוי להיות שחקן כדורסל מקצועי. וכי מישהו ביקש ממך להיות שחקן כדורסל? מי אמר שזוהי המטרה? וגם מי אמר שזה בלתי אפשרי? כל מה שצריך זה לעשות את השלב הנוכחי. ללמוד ללכת. אחר כך זה יוביל לעוד שלב ועוד שלב, ומי יודע מה השם יתברך מתכנן לו להמשך.
כאשר אדם מנסה להשיג דבר קטן, זה קל לו. לסיים את הש”ס זה נראה בלתי אפשרי, אבל ללמוד שורה אחת בגמרא זה כבר דבר שאפשר להשיג. לכן הפסוק מדבר על “המצוה הזו”. אל תסתכל על כל המצוות האפשריות ועל כל הקשיים בהמשך, כרגע את המצווה המסוימת הזו אפשר לקיים בנקל, אז תעשה אותה.
לאחר שאדם משתדל במצווה, אז ממילא מצווה גוררת מצווה וכך אדם זוכה לעוד המון מצוות נוספות. שורה ועוד שורה עד שהוא מסיים מסכתות שלמות. הוא משתדל בכל פעם קצת, ובלי לשים לב הוא מגיע למקומות רחוקים. כמעט כל מצווה שניצבת לפנינו בפני עצמה היא קלה ופשוטה לביצוע. הבעיה היא שאדם נכנס ללחץ, שזה נראה מחייב ומה יהיה בהמשך ומה ההשלכות וכו׳. זה מלחיץ אותו, שכאילו עכשיו הוא אדם אחר, שהוא צריך להיות אחראי יותר וכו’. אבל רק צריך להירגע ולקיים בכיף את המצווה שהזדמנה לידינו. ואז עוד אחת ועוד אחת.
זה כמו שאדם הולך במשך היום, מטייל קצת בחוץ, הולך בתוך הבית בין החדרים וכו׳. ואם אותו אדם היה מודד את המרחק שהלך מאז שנולד ועד היום, הוא היה מגלה שיכול היה להקיף את העולם כמה פעמים בצעידה ברגל. אם היו אומרים לו ללכת ברגל למדינה אחרת או אפילו לעיר אחרת הוא היה נחלש, נלחץ ובטוח שזה לא אפשרי. אבל באמת הוא עצמו עשה מרחקים אדירים הרבה יותר בלי לשים לב.
חז”ל מלמדים אותנו שלעתיד לבוא היצר הרע נדמה לצדיקים כהר גבוה שהם לא מבינים כיצד הצליחו לנצח אותו, ולרשעים כחוט השערה שהם לא מבינים איך לא הצליחו להתגבר על דבר כל כך מועט. ולכאורה צריך לשאול, מה ההבדל בין הצדיקים לרשעים? איך יתכן שאלו הצליחו להתמודד עם הר גבוה ואלו לא הצליחו אפילו עם חוט שערה? ומדוע יצר הרע שלהם לא היה שווה?
אלא שכל ההבדל הוא ההסתכלות על הדברים. שלכולם יש יצר הרע כחוט שערה. אלא שהצדיקים מבינים שזה אפשרי ואפילו קל להתגבר על חוט שערה, אז הם מתגברים. ואז נוסף עוד חוט שערה, וכך זה ממשיך וממשיך עד שנהיה כהר גבוה. אבל הרשעים מבינים שבסופו של דבר יהיה עליהם לעבור הר גבוה, אז אין להם כוח להתגבר אפילו על חוט שערה.
כשאומרים לאדם עם הסתכלות של צדיק שיבוא ללמוד דף גמרא, אז הוא חושב שזה לא קשה ללמוד דף אחד. אחר כך הוא לומד עוד אחד, ועוד אחד. עד שמגיע יום שפתאום הוא מסתכל לאחור ורואה שסיים את כל הש”ס. אבל אדם עם הסתכלות של רשע היא שונה, אומרים לו ללמוד דף גמרא, ואז הוא חושב שזה ממש קשה ומחייב לסיים את כל הש”ס, אז בוודאי שלא יצליח, ואם כן בשביל מה להתאמץ ללמוד דף אחד?
הצדיק רואה מצווה בסביבה, אז מיד קופץ ורץ אליה. הוא לאט לאט אוסף זכויות בכל חייו. עוד מצווה ועוד מצווה. אבל הרשע עושה חישובים, שזה קשה להיות צדיק, אז גם אם עכשיו יש מצווה שבאה לו בנקל, הוא לא טורח לקום מהכיסא בשבילה. הוא אף פעם לא עושה את הצעד הראשון, כי הוא מסתכל על כל המאמץ שעליו להשקיע בהמשך ומתייאש עוד לפני שהתחיל.
לכן הרשעים אפילו על חוט שערה לא הצליחו להתגבר. אבל הצדיקים בלי לשים לב, התקדמו שלב ועוד שלב, עד שהגיעו למקומות שלא חלמו שיגיעו אליהם.
וזהו עניין הבחירה של האדם שמובא בפסוקים שלאחר מכן, שצריך לבחור בחיים. לבחור לקיים מצווה. לא להסתכל על כל הדברים המעכבים שגורמים לנו לחשוב שאם אנחנו לא צדיקי הדור ברגע אחד, אז ח”ו לא שווה לקיים את המצווה. אין כאן עניין של צביעות בקיום המצוות האפשריות, רק התקדמות מתונה לכיוון המטרה.
לכל אדם יש בחירה בכל רגע. אבל הבחירה היא מצומצמת מאוד. האדם מסתכל על כל החיים שלו וחושב על כל הבחירות שעשה בעבר ועל כל הבחירות שיעשה בעתיד, וכך מושפע מהם. אבל באמת הבחירה היחידה שאדם יכול לעשות היא הבחירה של הרגע הזה. הכל תלוי באותה בחירה. האם לבחור בטוב או חס ושלום להפך. האם לעשות צעד אחד קדימה ולהתקרב למטרה, או חס ושלום ללכת צעד אחד אחורה ולהתרחק ממנה.
ואולי מתוך הדברים נוכל גם להבין מה מצפים בשמיים מאדם רחוק שכלל לא מודע לעניין התורה והמצוות. שהרי אפשר להבין אם יבואו בטענות לאדם שידע שצריך לקיים מצוות ובכל זאת לא קיים, אבל לכאורה מה כבר אפשר לצפות מאדם שכלל לא מודע לעניין התורה? האם אפשר להאשים אדם שגדל בסביבה חילונית וחי מתוך תפיסת עולם רחוקה ולא מודעת? הרי רוב האנשים לא עושים חס ושלום מרוע, אלא שהתרגלו לחיות בצורה רחוקה מתורה ומצוות ולא מודעים בכלל לבעיה, ואם כן איך אפשר להאשים אותם?
אלא שבאמת לא מצפים מאף אחד שילך לעשות דברים מופרזים, שילמד את כל הספרים האפשריים, ילמד תורה בלי הפסקה, יהפוך לצדיק הדור, יחבר ספרים ויפסוק הלכות. רק מצפים ממנו לבחור בטוב כעת, כל אדם על פי התפיסה שלו ועל פי המהות שלו, מתוך המקום האישי והמצומצם שלו ברגע זה. אם היה בוחר בטוב ברגע זה, אז לאחר מכן היה מתקדם עוד צעד וממילא הבחירה הבאה הייתה יכולה לקרב אותו עוד יותר, עד שהיה מגיע לתכלית.
ליהודי שכבר שומר תורה ומצוות תהיה בחירה בדברים דקים, כמו למשל אם להדר באיזו מצווה או אם לוותר על איזו תאווה לכבוד השם וכו’. ליהודי רחוק יותר תהיה בחירה בדברים יותר כבדים, כמו למשל אם לשמור שבת או אם להימנע מאיסורים חמורים וכו’.
וישנם יהודים ממש רחוקים, שלא מכירים כלל את התורה, שחונכו וגדלו כמו הגויים ולפעמים אפילו לא יודעים שהם בכלל יהודים. ובמקומות כאלו אמנם יש להם דין של תינוקות שנשבו, כי אי אפשר לצפות מהם שילכו בדרך התורה. אבל עם זאת צריך להבין מה בכלל הטעם שהם נמצאים כאן? הרי אם לא דנים אותם כלל ואין למעשיהם שום השפעה ומשמעות, אז בשביל מה בכלל הגיעו לעולם?
אלא שמובן הדבר שגם הם יצטרכו לתת דין וחשבון על מעשיהם כמו כל יהודי אחר. רק שידונו כל אחד לפי ערכו ומתוך המקום האישי שלו ותפיסת העולם שלו. לכל יהודי יש בחירה במקום המצומצם והאישי שלו. לאנשים כל כך רחוקים אין בחירה אם לדקדק בקיום המצוות כיוון שאינם יודעים בכלל מהן המצוות. זה בכלל לא חלק מתפיסת העולם שלהם. אבל יחד עם זאת גם להם יש בחירה משלהם בכל רגע.
לאדם רחוק למשל יש בחירה אם לעזור לאדם בצרה, אם להקניט ולבזות מישהו, אם להיכנע ללחץ חברתי, אם להזיק לאחרים, אם להתגאות או להתנהג בענווה, אם לכעוס או לסלוח וכו’. לכל יהודי יש בחירה בין טוב לרע, אם להקשיב למצפון הפנימי או להתאכזר. אם יחשוב ויתבונן הוא גם יוכל לדעת כיצד עליו לנהוג. אז אמנם ישנם דברים שהוא עדיין רחוק מהם ואין לו את הכלים להבין, אבל את אותה בחירה אישית ברמה שלו שמוצבת בפניו כרגע הוא יכול להבין ויש לו את כל האמצעים הדרושים כדי לבחור בטוב.
עניין תיקון המידות והבחירה בטוב הוא דבר מושרש בנפש היהודי, שגם אם אדם כלל לא מכיר את התורה והיהדות, מכל מקום הוא ירגיש את זה היטב. לכל יהודי יש מצפון, כמו הרגשה פנימית שהנשמה שולחת לנו מתוכנו, לדעת אם המעשה שלפנינו הוא טוב או לא. זהו מנגנון שהשם יתברך טבע בתוכנו כך שנוכל תמיד לבחור בטוב ולהתקרב אליו.
וכאשר אדם בוחר בטוב, הוא מתקדם צעד נוסף לכיוון המטרה ואז דברים נפתחים. ואם הוא בוחר שוב בטוב, אז דברים נוספים נפתחים וכך לאט לאט הוא מתקדם עוד ועוד. אז אמנם אי אפשר לבוא לאדם רחוק בטענות שלא קיים את כל התורה, אבל אפשר לבוא בטענות מדוע לא בחר בטוב? מדוע לא הקשיב לקול הפנימי שבתוכו?
הרי אם היה מקשיב לאותו קול פנימי, אז הוא היה מתקדם עוד ועוד, ואז כשדברים היו נפתחים בפניו הוא היה לומד להכיר את התורה הקדושה ואז יכול היה בקלות ובשמחה לקיים את כל התורה כולה. מתוך אותו מקום מצומצם שהיה בו לא היו לו הכלים לכך, אבל אם היה בוחר בטוב ונדבק אליו, אז היו מגלגלים אליו את הנסיבות המתאימות כך שיגיע למקומות גבוהים ביותר שלא היה חולם עליהם.
כך למשל רחל שהייתה צדיקה בחרה להתחתן עם רבי עקיבא שהיה עם הארץ באותה תקופה. שלמרות שאביה הציע לה שידוכים עם תלמידי חכמים עצומים, היא ראתה את המידות הטובות שהיו ברבי עקיבא וידעה שהוא ייצא תלמיד חכם גדול יותר מכולם. כי היא ראתה שהיה צנוע, שהיו לו מידות טובות, שהוא בוחר בטוב ומתקדם, ואז ידעה שבוודאי יגיע בסופו של דבר גם ללמוד את התורה ולקיים את כל הכתוב בה בדבקות גדולה.
ותארו לכם שרבי עקיבא היה בוחר חס ושלום בדרך אחרת ולא לומד תורה. שלאחר מאה ועשרים היה מגיע לשמיים והיו מענישים אותו שמנע את כל התורה כולה מכל עם ישראל. הרי כל התורה שיש לנו היום זה ממנו ומתלמידיו שהעמיד.
בתור עם הארץ שאין לו שום קשר לתורה, הוא כנראה היה מסתכל עליהם מבולבל ולא מבין מה רוצים ממנו. באיזה אופן מנע את התורה מכל ישראל? הרי הוא היה סתם אדם פשוט ועם הארץ. אפילו לקרוא לא ידע. מה כבר היה אפשר לצפות ממנו? הוא לא הזיק לאף אחד ולא עשה רע. אז מדוע מאשימים אותו? איך מאשימים אותו שלא היה גדול הדור בזמן שהוא בסך הכל עם הארץ פשוט? היה אפשר אולי להאשים אותו על כך שלא ניסה ללמוד תורה, אבל להאשים אותו שלא הפך להיות גדול הדור? וכי מה לו ולגדול הדור?
ואז היו מראים לו שכל התורה כולה הייתה צריכה לעבור דרכו עד לסוף הדורות. ובגלל הבחירות הלא טובות שעשה, הכל נמנע וכל השפע מכל העולם נמנע. כל חורבן העולם תלוי בו. ואמנם לא הייתה לו אפשרות לבחור ברגע אחד להיות גדול הדור, אבל כל מה שהיה צריך זה רק לבחור את הבחירה הקטנה של עכשיו. לבחור להקשיב לרחל אשתו. לבחור ללמוד תורה. לבחור להתקדם צעד אחד. בכל פעם רק בחירה אחת קטנה ולא קשה בטוב. אבל אותה בחירה היא משמעותית, כיוון שבלעדיה אי אפשר להגיע לבחירה הבאה.
וכך אדם נמצא בתוך העולם הפרטי שלו, בתוך תפיסה של הסביבה, בתוך מסגרות, בתוך הצפה תמידית של מחשבות ורגשות, ומתוך כל זה הוא צריך לבצע בחירה כדי לגלות את הרצון האמתי שלו בפנים. אותה בחירה מותאמת בדיוק בשבילו, ברמה האישית שלו ובהתחשב בכלים שברשותו.
לכן אדם צריך להסיר את הלחץ מעליו מצד אחד, כיוון שאף אחד לא מצפה ממנו לעשות דברים מופרזים מעבר ליכולת שלו. לא מצפים ממנו לשנות את כל החיים ברגע. הוא יכול להישאר בדיוק אותו אדם, רק לבחור את הבחירה האישית הטובה והנכונה על פי האמת, מתוך התבוננות פנימית ובלי לשקר לעצמו.
אבל מצד שני, עליו להבין שכל בחירה היא כבדת משקל ויכולה להכריע את הכף. אסור לו לזלזל בבחירה או להקל ראש, שזה לא נורא אם יעשה כך וכך או שהשם יסלח לו. כי הוא לוקח את עצמו למקום רחוק עוד יותר ורק מקשה עליו עוד יותר את הבחירה הבאה, שעבירה גוררת עבירה.
כל אדם שיתבונן בחייו ברגע זה ועל המצב בו הוא נמצא כעת, מיד יוכל לחשוב על דבר כלשהו שבאפשרותו לבחור. יש משהו טוב שבאפשרותו לעשות ברגע זה ממש. מכאן והלאה כל החיים שלנו תלויים באותה בחירה, ואפילו בחירה קטנה ככל שתהיה. ואם נהיה כנים עם עצמנו, נגלה שאנחנו יודעים טוב מאוד מה השם רוצה מאיתנו כרגע.
אותה בחירה תהפוך אותנו לאנשים אחרים. לאחר הבחירה נהיה במקום שונה לגמרי. עוד בחירה בטוב ועוד בחירה בטוב, ואז לאחר חודש או שנה נוכל להסתכל לאחור ולראות התקדמות עצומה. לא נאמין שפעם היינו במקום הזה. אבל אם לא נעשה את הבחירות הקטנות שיקדמו אותנו, אז ממילא נישאר תקועים מאחור בלי התקדמות, עם יצר כחוט השערה שאנו לא יכולים להתגבר עליו.
כל אדם יודע לאן הוא צריך להתקדם. לפחות את הצעד הקטן הבא שעליו לעשות. כל מסע ארוך תמיד מתחיל בצעד אחד קטן. וכך בצעדים קטנים ושקולים, נוכל להתקדם למקומות רחוקים ולזכות לשפע עצום מלמעלה. השם יתברך ייתן לנו סיעתא דשמייא גדולה לבחור את הבחירות הנכונות ולהתקדם למקומות גבוהים ועצומים.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה