סיבה ומסובב – פרשת נשא

ראובן פיזנטי | כ״ז באייר ה׳תשע״ד | פרשת נשא

פרשת נשא מביאה לנו את נוסח ברכת הכוהנים שאותו מצווים הכוהנים לומר כאשר הם מברכים את ישראל. לאחר שהקדוש ברוך הוא ציווה את הכוהנים לברך את ישראל, היינו מצפים שתהיה להם יכולת לברך ושלברכתם תהיה השפעה. אך הפסוק שלאחר מכן מסביר לנו שלמעשה הברכה של הכוהנים היא כמו לבוש חיצוני לברכה של השם.

הפסוק אומר ״ואני אברכם״ (במדבר ו׳, כז׳), כלומר הקדוש ברוך הוא מברך את ישראל ולא הכוהנים. כל מי שיקבל ברכה מהכוהנים יכול לחשוב לעצמו שהם בעלי ההשפעה. כך גם כאשר אנחנו הולכים לתלמידי חכמים גדולים ורואים ישועות לאחר מכן, אנו יכולים לטעות ולחשוב שיש להם כוח. אך התורה מסבירה לנו שאמנם יש צינורות חשובים שעושים תפקיד מהותי בברכות שלהם, אך עם זאת מי שבאמת מברך אותנו הוא הקדוש ברוך הוא.

כל העולם פועל בדרך של סיבה ומסובב. מצד אחד אנו רואים שיש כביכול כוחות שפועלים בעולם. יש כוחות טובים כמו ברכות, תפילה, עזרה מהזולת ושאר כוחות שאנו מרגישים שעוזרים ומועילים לנו. יש גם כוחות שליליים כמו עין הרע, כשפים, אנשים לא טובים ושאר מזיקים. אבל מצד שני כל הכוחות האלו לא באמת יכולים לפעול מצד עצמם, אלא רק מכוח הקדוש ברוך הוא.

אדם יכול לחשוב שמישהו הטיב לו בפעולות שונות שעשה בשבילו או ש״במקרה״ הזדמנה לו סיטואציה טובה כלשהי, אבל כל אלו רק סיבות גשמיות שמוציאות לפועל את מה שנגזר מהשמיים. אם הקדוש ברוך הוא רוצה להביא לנו טוב, אז הוא עושה זאת בדרך טבעית וגשמית. אז פתאום מתבשרים בשורות טובות או פוגשים את האדם הנכון, אבל כל אלו הסיבות הגשמיות שמביאות את רצון המסובב. כך גם להפך, אדם יכול לחשוב שמישהו הזיק לו, אבל האמת היא שהיה צורך שאותו אדם יינזק וכך סובבו את הסיבות הגשמיות מהשמיים.

מכאן נוכל להבין שלא צריך לקחת את הסיבות הטבעיות והגשמיות כעיקר. לפעמים אנשים מתייחסים אלינו לא יפה, לפעמים מזיקים לנו, לפעמים דברים מעצבנים אותנו, אבל צריך לזכור שכל אלו רק סיבות חיצוניות. הסיבה האמתית היא שכך נגזר עלינו בחשבונות שמיים.

מכאן גם נוכל להבין שזה לא משנה כמה מאמץ גשמי נשקיע בדברים, העיקר זה ברכת השם. יכול להיות מצב שמישהו מתאמץ מאוד כדי להצליח במשהו, ויש לו את כל הנתונים הגשמיים כדי להצליח, אבל בכל זאת אין לו הצלחה. לעומת זאת ישנם אנשים שמצליחים להגיע להשגות מבלי להתאמץ, כאילו שכל הדרכים נפתחות להם וכל הטוב נוחת עליהם כאילו במקרה. אמנם אנו מחויבים לעשות השתדלות, אבל מה שבאמת קובע בסופו של דבר זה הברכה של השם בדבר.

אלא שבכל זאת הכוהנים מצווים לברך את ישראל. כי ללא הסיבה הגשמית אין לברכה על מה לחול. הברכה חלה כאשר יש משהו שאותו אפשר לברך. אפשר לראות את זה בסיפור על אליהו הנביא שברך את כד הקמח וצפחת השמן, או בסיפור על אלישע שברך את השמן של האישה שיספיק למלא כלים רבים, או בסיפור על השמן שהספיק לשמונה ימים בחנוכה. בכל הסיפורים האלו אפשר לראות נס מופלא, אבל כולם מתרחשים כאשר יש כבר שמן וכלים, כי אם אין אפילו את השמן להתחיל אתו, אז אין לברכה על מה לחול.

ברור ומובן שהשם יתברך יכול לעשות נס עצום גם בלי שום כלי, אבל הוא מנהיג את העולם בדרך הטבע ודורש מאיתנו את ההשתדלות המעטה שלנו תחילה. לכן הכוהנים מצווים לברך את ישראל, אבל עלינו לדעת שהקדוש ברוך הוא הוא זה שמברך אותנו באמת.

כך גם אנו צריכים לעשות השתדלות ולהפעיל כוחות ביטחון, אבל עם זאת עלינו לדעת שהקדוש ברוך הוא מגן ושומר עלינו באמת. עלינו לעשות השתדלות בפרנסה, אבל להבין שהקדוש ברוך הוא מוריד לנו שפע ונותן לנו את המשכורת. כך בכל תחום, אנו מצווים על הפעולות הגשמיות, אבל מוכרחים להבין שהשם יתברך הוא היחיד שבאמת משפיע ומזיז דברים בעולם.

ההשגה הזו היא אחת מדרגות האמונה הגבוהות ביותר. כמו דוד המלך שהיה רודף אחרי אויביו ומבין שהשם עושה מלחמה ולא הוא. הדורות שלאחריו כבר היו בעלי אמונה פחות חזקה ולכן לא היה להם כוח לרדוף ולהילחם. כי אם אדם נלחם, הוא מיד חושב על כוחי ועוצם ידי. שאם הוא ניצח במלחמה זה בזכות האימונים המפרכים, הכושר הטוב, החוזק והעצמה שלו. רק כאשר רואים נס גלוי אז מבינים שהשם יתברך עשה לנו את הנס הזה, כפי שהיה אצל חזקיה שכלל לא נלחם והשם עשה את כל העבודה.

לכן אחת מדרגות האמונה הגבוהות ביותר היא לעשות את הפעולות הגשמיות, אבל להבין תוך כדי שכל הפעולות האלו לא מסוגלות לכלום מפאת עצמן, ורק השם יתברך עושה שהן יצליחו. ללכת להילחם, אבל לדעת היטב שלא עשינו כלום במלחמה הזו, ורק השם יתברך נלחם בשבילנו.

השם יתברך יזכה אותנו להרחיב את אמונתנו ולהבין שהכול מגיע רק ממנו ואין עוד מלבדו. נבין שכל הגשמיות היא רק סיבה וכל החומריות מסביבנו היא רק במה למופע המיוחד שהשם יתברך יצר בשבילנו.