דברים לא טובים מגיעים רק לאחר חשבון מדויק – פרשת פינחס
מואב ומדיין עוללו דברים קשים ביותר לבני ישראל כפי שמתואר בפרשת בלק. הם ניסו לקלל את ישראל ולאחר שנכשלו בכך שלחו את בנותיהם להחטיא את ישראל, מה שהביא למותם של עשרים וארבעה אלף במגפה. לאחר כל זה הקדוש ברוך הוא רוצה לנקום את נקמת בני ישראל ומצוה את משה לצרור את המדיינים על מה שעשו.
אבל צריך לשאול מדוע רק את המדיינים צריך לצרור? הרי גם המואבים השתתפו בכל העניין, ואולי אפילו יותר ממדיין, כי הרי הם אלו שהתחילו את הכל ובקשו מבלעם שיקלל, והם אלו ששלחו את בנותיהם להחטיא את ישראל. אז למה השם יתברך לא ציווה את ישראל לצרור גם את המואבים?
רש״י מביא את הגמרא בבבא קמא, שרות המואבייה עתידה הייתה לצאת ממואב ולכן אי אפשר היה להשמיד אותם. ויוצא מכאן שאומה שלמה נשארה קיימת רק כדי שמישהי אחת תצא ממנה בעוד כמה דורות.
ולכאורה, אפשר היה להביא מישהי צדיקה אחרת במקומה. וגם אם זה מוכרח שזו תהיה רות, אז שאפשר היה לעשות שהיא עצמה תצא מאומה אחרת במקום. וכי מדוע היא מוכרחה להיות מואבייה? אי אפשר לגלגל את הנשמה שלה בעם אחר כלשהו? גם היה אפשר להשאיר דווקא את אותם אנשים שדרכם היא עתידה להגיע, את הוריה והורי הוריה וכו’, ולהשמיד את כל שאר המואבים?
והרי ברור הדבר שלא חסרות לקדוש ברוך הוא דרכים לגלגל לכאן נסיבות ואירועים שיביאו למצבים שונים. אבל יחד עם כל זה, אפשר לראות שהכול מוכרח להיות מדויק על פי חשבונות שמיים. כל פרט חייב להתאים ואם אפילו משהו קטן לא מסתדר, אז מבטלים את כל הפורענות לשם כך.
הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם בצורה מדוקדקת ובלתי נתפסת. שאם רות המואבייה צריכה להיוולד להורים כאלו ולעם כזה, אז כך בדיוק מוכרח להיות ולא יתכן שום דבר אחר.
אנשים רבים לא מתייחסים לזה ורואים את זה בתור דבר של מה בכך. שלמשל בעל ואישה משתדכים ואז מביאים צאצאים לעולם וחיים בצורה מסוימת. ולכאורה נראה שאילו היו בוחרים להשתדך לאנשים אחרים במקום זו לזה, אז כאילו הכל היה אחרת, היה להם בית אחר, ילדים אחרים, דרך חיים אחרת וכו’.
אבל באמת אין דבר כזה “אחר”. כי משמיים זמנו שדווקא הם יתחתנו, כי אותם ילדים שהביאו שייכים דווקא להם ולא יכלו להגיע משום מקום אחר. הכל בהשגחה פרטית. וכך כל נסיבות החיים שלהם, זה מה שזמנו להם משמיים.
אפשר לראות את הדבר במקומות נוספים. למשל בזמן השעבוד במצרים, כאשר משה הרג את האיש המצרי, כתוב שם וירא כי אין איש, ורש״י אומר על זה שהוא ראה שאין אף אחד מהצאצאים שלו שעתיד להתגייר. יוצא שאילו היה איזה צאצא של אותו מצרי שיתגייר, אפילו לאחר כמה אלפי שנים מתוך מליוני צאצאים שלו שכולם רשעים ורק איזה אחד יחליט להתגייר, אז משה לא היה הורג אותו.
מתוך הדברים האלו אפשר ללמוד הרבה אמונה לחיינו. שום דבר רע לא יכול לקרות לאף אחד, אלא אם כן הכל היה מחושב בדקדוק כך שאף אחד לא ייפגע מתוך הדבר שלא לצורך. רק לאחר שמתוך חשבונות שמיים הגיעו לכך שהדבר נדרש, אז הפורענות יכולה חס ושלום לבוא לעולם ולהתקיים. אבל אם יש מישהו שייפגע מכך שלא לצורך, או שדברים ישתבשו מכך למהלך הכללי של התנהלות העולם, אז הדבר לא יכול להתקיים.
אין לנו השגה בחשבונות שמיים. לפעמים אנחנו יכולים לשאול שאלות ולטעון טענות, כמו “למה זה מגיע לו?” או “למה אין צדק?”, אבל זה הכל מתוך נקודת המבט המוגבלת שלנו. אנחנו לא יודעים מה כוחות הנפש שניתנו לכל אחד, מה נדרש ממנו, מי עתיד לצאת ממנו, איזה זכות אבות יש לו, כמה תפילות התפללו עליו, מה הוא בא לתקן, מה עשה בגלגולים הקודמים וכו׳.
אז אמנם את כל אלו אין לנו אפשרות להבין, אבל אנחנו כן יכולים להבין שאם דבר מסוים שאינו טוב התרחש, זה אומר שכל מי שמעורב באותו עניין והצטער ממנו, ולו הצער הקטן ביותר, היה צריך להיות שם ולעבור את זה על פי חשבון מדויק.
לא קיים דבר כזה שמישהו יצטער צער כלשהו במקרה. בגמרא מובא שאפילו אם הכניס יד לכיס כדי להוציא מטבע כלשהו, ויצא לו מטבע אחר, זה נקרא ייסורים והוא צריך לבדוק את המעשים שלו כדי להבין מדוע זה קרה.
אפילו בשורות לא טובות שמישהו שומע, ואפילו על מישהו רחוק שהוא בקושי מכיר, אם זה גורם לו צער, זה אומר שמשמיים זה היה הכרחי עבורו. כל מאורע לא טוב שמתרחש משפיע על רבים ומצער את כל הסביבה שרואה או שומעת על האירוע, וצריך להבין שבחשבונות שמיים בדקו בדקדוק כל אדם באותה סביבה, ורק לאחר שראו שכולם שם צריכים לעבור את החוויה הזו, אז הביאו את הדבר. אילו היה מישהו אחד ואפילו רחוק שלא צריך לעבור את הדבר, הכל היה מתבטל.
יש להדגיש שזה בוודאי לא אומר שכל מי שמקבל ייסורים הוא רשע חס ושלום. הרי אף אחד הוא לא מושלם. ישנם דברים רבים הנוגעים לתיקון העולם שמחושבים בצורה מדויקת על פי גורמים רבים. כל העולם נמצא תמיד בעליות ולפעמים יש צורך בזיכוך על ידי ייסורים שמעלים את הנשמה של האדם ומביאים אותה לדרגות הרבה יותר גבוהות. רק צריך להבין שהכול מחושב ושום דבר לא מגיע במקרה.
תארו לכם שנגזר על אדם מסוים דין מסוים. כעת בשמיים בודקים את כל מי שיושפע מאותו דין. זה אומר שאם יש לו איזה בן דוד רחוק שישמע על זה ויצטער, אז בודקים בשמיים גם את אותו בן דוד כדי לבחון אם זה בסדר לגרום לו את הצער הזה על פי חשבונות שמיים ואם אפשר להוציא את זה לפועל מבחינת כל הגורמים מסביב וכל ההשלכות של הדבר. אם יש אפילו מישהו אחד שלא צריך לקבל את הדבר על פי חשבונות שמיים, אז הדין לא יוכל להתבצע. גם אם יש איזה מכר רחוק שישמע על זה ברחוב ויצטער מכך לרגע, אם אותו מכר לא צריך להצטער על פי חשבונות שמיים אז הדבר לא ייצא לפועל.
לכן כאשר לא עלינו מישהו נמצא במצוקה, ועל אחת כמה וכמה כאשר חס ושלום נגזרת גזרה קשה על אדם מסוים, כל הסובבים אותו יכולים כעת להתחזק, להתפלל ולעשות כל שביכולתם להתקרב להשם יתברך ובכך הם יכולים להציל אותו. כי מספיק שירחמו על אחד מהם בשמיים, מספיק שיחליטו בשמיים שלאחד מהם לא מגיע לקבל בשורה לא טובה, וזה יביא לכך שאותה גזרה לא תוכל להתקיים. ממש כמו שכל המואבים שהיו בני מוות, המשיכו לחיות ולהתקיים בזכות רות המואבייה שעדין אפילו לא הגיעה לעולם באותו זמן.
מכאן גם נבין שכאשר מגיעה חס ושלום פורענות כללית לעם, זה אומר שעל פי חשבונות שמיים כל העם צריך לעבור אותה. זה אומר שכל חיזוק קטן שאפילו רק מישהו אחד ייקח על עצמו, יוכל לבטל את הדין ולהביא רחמים וישועות גדולות לעם ישראל. תארו לכם כמה צריך להעריך את הצדיקים שבכל דור שמונעים פורענויות רבות מכל ישראל ואפילו מכל העולם.
ישנם יהודים שמעבירים על מידותיהם ובכך מבטלים גזרות רבות מעל כל ישראל, בלי שהם יודעים מכך אפילו. ישנם אברכים שמוסרים את נפשם על לימוד התורה ובכך מצילים את כלל ישראל מייסורים שונים. גם אם חס ושלום מגיע לאנשים מסוימים לקבל דברים איומים, פעמים רבות זה נמנע מתוך שיש מישהו שזכותו מגנה עליהם. לפעמים דברים רעים נמנעים מלבוא לאדם מסוים, כי יש לו שכן צדיק או שאיזה מכר רחוק עוסק בתורה בתמימות ומבטל את הגזרה בלי שאף אחד יודע שבכלל הייתה גזרה כזו.
אנשים שומעים בחדשות על פורענויות שהגיעו, אבל הם לא שומעים על מיליארדי פורענויות נוספות שאולי היו צריכים להגיע חס ושלום, ונמנעו בזכות התורה והמצוות. אנחנו רואים את התוצאות הסופיות שכבר הגיעו לעולם, אבל לא רואים את ההצלה הגדולה מאחורי הקלעים. אין לנו בכלל השגה בכל הגזרות שמרחפות מעלינו ומתבטלות בעקבות מצוות ומעשים טובים.
אפשר להניח שהמואבים לא הרגישו שניצלו ולא ידעו בכלל שהם מועמדים להריגה. בטח שלא חשבו שכל ההצלה היא בזכות רות המואבייה שעדיין כלל לא באה לעולם באותה העת. הם לא העריכו את הדבר ולא הרגישו אסירי תודה, כי זה בכלל לא היה בידיעה שלהם. בשבילם זה יום רגיל.
אבל על פי האמת הם היו צריכים לסיים בדיוק כמו מדיין, כולם היו צריכים למות. רק שמהשמיים גלגלו שבזכות רות המואבייה כל האומה תינצל. ולא רק ההורים, הסבים והמשפחה שהיא עתידה לצאת ממנה, אלא כל העם המואבי ניצל מדין מוות בזכותה. מכאן נבין כמה צריך להעריך את התורה שמגנה עלינו, כמה צריך להוקיר את לומדיה וכמה צריך להודות לכל מי שעושה אפילו מצווה אחת קטנה שאולי דווקא בזכותו אנו ניצלים מייסורים ופורענויות.
השם יתברך יחזק אותנו באמונה שלמה ויקרב אותנו לעבודתו יתברך, ומתוך כך ירחיק מאיתנו את כל הצרות והייסורים ויגזור עלינו רק גזרות טובות. נראה בגאולה השלמה ובבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה