הברכה והקללה נמצאות בידיים שלנו – פרשת ראה

ראובן פיזנטי | כ״ד באב ה׳תשע״א | פרשת ראה

בפסוקים הראשונים של הפרשה אנו מגלים שהקדוש ברוך הוא העביר את הברכה והקללה לידינו. הוא מזהיר אותנו שמעתה והלאה אנחנו האחראים למתרחש בחיינו. אם נשמע אל המצוות נביא בכך את הברכה לחיינו, ואם לא נשמע אז חס ושלום נביא את הקללה. מה שלא יהיה, זה אנחנו אלו שמביאים את מה שאנו מקבלים ואין לנו אף אחד אחר להאשים, הכל תלוי בדרך בה בחרנו.

לא פעם אנו מתרעמים וכועסים על הקדוש ברוך הוא על המצב בו אנו נמצאים ועל כל הדברים שלא מסתדרים בחיינו. אבל האם בדקנו את עצמנו לפני כן? האם אנחנו נהגנו כשורה וקיימנו את כל המצוות המוטלות עלינו?

אדם שיכניס את ידו לשקע חשמלי ויתחשמל בוודאי לא יוכל לבוא בטענות לאף אחד. הרי ידוע שבשקע ישנו זרם חשמלי שיכול להועיל אם משתמשים בו על פי ההוראות, ויכול להזיק אם נעשה אתו דברים על דעת עצמנו. גם כוח המשיכה משמש אותנו לצורך, אך אם אדם יקפוץ מהמרפסת, שלא יצפה שיעשו לו נס כדי להציל אותו. כך גם השם יתברך נתן לנו את התורה והמצוות, והוא מזהיר אותנו לנהוג בהם כראוי. אם נקיים אותן, נוכל לזכות לברכה עצומה ברוחניות ובגשמיות. אך אם לא נשמע למצוות ונעשה דברים על דעת עצמנו, אנו בעצמנו אחראים לכל נזק שייגרם מכך. בכלל לא שייך לבוא בטענות לקדוש ברוך הוא.

ויוצא שהברכה והקללה נעשו מעין טבע. שכמו שלאש יש כוח לשרוף אם משתמשים בה בצורה לא טובה, כך גם לקלקולים רוחניים יש כוח להזיק. ואמנם את הדברים החומריים אנו מצליחים לתפוס ולהגדיר ואז יודעים שיש קשר של סיבה ותוצאה, אבל את הדברים הרוחניים קשה לנו לתפוס ואז אנו חושבים שנוכל לעשות מה שנרצה, והשם כבר יסלח לנו.

אדם חושב שעניין הבחירה בין טוב לרע זה דבר אחד, והתוצאה של זה היא משהו אחר לגמרי. שכאילו אם אדם מחלל שבת למשל ואז מגיעים עליו ייסורים, אז נתפס אצלו שכאילו השם רוצה "לנקום" בו או לעשות לו "דווקא". אבל הדבר דומה לאדם שקופץ לתוך האש ואז מתבכיין לכולם שהאש שורפת אותו. הוא בוכה לכולם שהוא בסך הכל קפץ לאש, וכי זו סיבה להתנהג באכזריות כזו ולעשות לו כוויות בכל הגוף?

אלא שמובן לכולם שהשם יתברך חקק חוקים בטבע. ואז לא שייך להתנהג בצורה לא אחראית ולחשוב שיהיה בסדר. אדם מועד לעולם ועליו להיות זהיר במעשיו. ללמוד היטב את הכללים ולדעת כיצד להתרחק מסכנה. האש שורפת ולכן צריך להתרחק ממנה. ובאותה צורה העבירות שורפות ומזיקות וצריך להתרחק מהן.

ואנשים בטוחים שהשם יסלח להם, שיהיה בסדר וכו’. אבל השם יתברך חקק בטבע שהעבירה תזיק. אי אפשר להתעלם מזה. זה כמו להיכנס לשדה מוקשים או לקפוץ מגג של בנין. אל תבוא בטענות אל השם יתברך שמקפיד ולא סולח, אלא תבוא בטענות רק אל עצמך שהתרשלת וזלזלת.

פעמים רבות נראה לנו שהדברים שאנו לא יודעים לא יכולים להזיק לנו. אבל כמו שמובן לנו שכוח המשיכה לא ישתנה בשבילנו גם אם לא נלמד עליו, והזרם החשמלי יכול לחשמל גם מישהו שלא מבין כלום בחשמל ולא עשה שום דבר בכוונה, כך צריך להבין שחוקי העולם נקבעו וכעת מוטלת עלינו החובה לחקור ולהכיר אותם. זה לא משנה אם הדברים נעשים בטעות או מחוסר ידיעה, כי זה הטבע שנקבע להם.

ואמנם הקדוש ברוך הוא בוודאי מרחם, ולא בא בטרוניה עם בריותיו. כך שכל אדם נידון על פי מעשיו, בהתאם לתכונות הנפש שנתנו בו, לכוחות הטוב והרע שהיו בו, לסביבה שגדל בה וכו’. אלא שכל זה לעניין מה שהאדם נידון על המעשים לתת דין וחשבון. אבל חוקי הטבע עצמם כבר פועלים בעולם וכעת כל פעולה רוחנית או גשמית שהאדם עושה גוררת אחריה השלכות רבות.

ולמשל אם אדם הלך ושרף פרדס. אז קודם כל יש את הטבע, שהעצים נשרפו וכעת כל הפירות נאבדו, הכל נהיה שחור וכו’. כל אלו נובעים מחוקי הטבע. לאחר מכן אותו אדם גם ייתן דין וחשבון. שיתבעו אותו בבית הדין ואז הוא יצטרך לשלם. ואז באמת הוא יכול לומר שהוא עשה זאת בטעות, שלא התכוון, שהיה אנוס, שלא ידע שייגרם מכך נזק וכו’. ואמנם יכולים לרחם עליו ולפסוק את דינו על פי המצב, אבל הטבע עצמו לא משתנה. העצים יישארו שרופים והפירות לא יחזרו גם אם אותו אדם לא ידע, לא התכוון ולא רצה לגרום נזק. כי זה טבע.

וכך גם בעניינים רוחניים. חז"ל מלמדים אותנו שאדם שפועל מצווה בורא מלאך טוב. ולהבדיל אדם שעושה עבירות בורא מזיקים. הוא לא רואה אותם, אבל הם קיימים. ואז אותו אדם יכול להתלונן שזה לא מגיע לו, אבל זה בכלל לא קשור. זה לא משנה אם עשה בכוונה או לא, אם ידע או לא ידע, זו מציאות. זה לא קשור לשכר ועונש, זה קשור לברכה וקללה שבאות בדרך הטבע על פי המצוות והעבירות שהאדם עושה.

הקדוש ברוך הוא הוריד לנו את הברכה והקללה, הביא לנו את התורה הקדושה ונתן לנו את החוקים והכללים. מאותו הרגע הכל מתנהל על פי הבחירה שלנו. אדם שנותן לעצמו מכה בראש לא יכול להאשים אחרים ולהתלונן שכואב לו. כי הוא זה שגרם לעצמו את הנזק. כך אדם שעובר על איסור כלשהו לא יכול להאשים אף אחד בצרות שהוא מביא על עצמו.

לא מחכים בשמיים שאדם יעשה עבירה כדי להעניש אותו, לענות אותו וללמד אותו לקח, אלא שאם הוא עושה עבירה הוא מפעיל את חוקי הבריאה הטבעיים שהשם חקק שמביאים עליו חס ושלום דברים לא טובים. כמו שאף אחד לא מאשים את אנשי חברת החשמל בזרם החשמלי בשקע, אלא מאשימים את אותו אדם עצמו שלא למד ונזהר, כך אי אפשר להאשים אף אחד בטעויות הרוחניות שלנו.

כולנו חושבים לפעמים שזה לא נורא אם נעשה עבירה קטנה פה ואיסור קטן שם, הרי השם יתברך רחום וחנון והוא בוודאי יסלח לנו וירחם עלינו. אז אמנם בוודאי שהשם רחום וחנון ומרבה לסלוח, אך כמו שלא נצפה שהשם יציל אותנו אם נקפוץ מהגג, אלא נשתדל לשמור על עצמנו, כך גם כאן אין למה לצפות, אלא שצריך לבחור את הבחירות הנכונות ולהישמר. עצם עבירת העבירה היא הגורם לנזק שאנו מקבלים. זה לא נקמה של הקדוש ברוך הוא, אלא מהלך אוטומטי וטבעי שהשם חקק בבריאה.

כך גם לצד השני, אדם שיקיים מצוות ימשוך על עצמו ברכה באופן אוטומטי. כל מצווה תביא לו יותר ברכה ותהפוך אותו למזוכך יותר. ככל שידבק בדרך התורה והמצוות ויתקרב אל השם יתברך, כך יביא לעצמו שפע עצום יותר. הכל עניין של בחירה. על פי הבחירה שלנו נקבעת המציאות של מחר.

השם יתברך יזכה אותנו להפנים את הדברים, לבחור את הבחירות הנכונות ולהביא על ידיהן לחיינו שפע גדול, שמחה, ברכה והצלחה בכל מעשי ידינו.