האדם קובע את המציאות – פרשת שלח לך

ראובן פיזנטי | י״א בסיון ה׳תשע״ד | פרשת שלח לך

בין הדברים שהמרגלים סיפרו לעם שראו בארץ היו הנפילים בני הענק. מעניין לראות שהם תיארו עצמם כחגבים בעיניים של עצמם וכן בעיניים של אותם נפילים, כפי שהתורה אומרת: ״ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם״ (במדבר יג׳, פסוק לג׳).

ולכאורה מה זה משנה אם הם נראו כך בעיני עצמם או בעיניים של האחרים, מדוע לא לכתוב פשוט שהם היו נראים כחגבים וזהו? מה האריכות הזו שמספרת לנו התורה כיצד המרגלים נראו בעיני עצמם ורק אז כיצד הם נראו בעיני הנפילים?

המציאות נראית כמשהו מוחלט וקבוע שאין לנו שום שליטה עליו. אבל האמת היא שהאדם הוא שקובע את המציאות מסביבו. כאשר אדם מתרגל למציאות מסוימת וחי בדרך מסוימת, אז תפיסת המציאות שלו עובדת לפי אותם הרגלים ועל פי זה נקבעת המציאות סביבו ממש, כפי מה שהוא עצמו ברא מתוך העולם הפנימי שלו.

כולנו מכירים את זה היטב, רק שלא תמיד שמים לב לכך. לכל אחד מאיתנו למשל יש צדדים טובים יותר וטובים פחות. לכל אחד יש דברים שהוא טוב בהם או שמעניינים אותו ויש גם דברים שמעכבים וצרות שונות. אבל אם נתבונן בדברים, נגלה שאותם דברים חיוביים או שליליים חוזרים על עצמם שוב ושוב בחיינו. כל זה בגלל שאנחנו אלו שמזמנים את אותם דברים.

יש אדם שכל יומיים נתקע עם האוטו. הוא יכול להחליף שלושים רכבים ולקנות אוטו חדש מהחברה ועדיין הוא ייתקע לו. כאילו שיש לו "ביש מזל" עם רכבים.

יש אחר שכולם אוהבים לדבר אתו. הוא נראה כאדם רגיל ולאו דווקא נחמד בצורה יוצאת דופן, אבל עדיין כל מי שמתקרב אליו מרגיש צורך להיות חבר שלו. יש אנשים ששותקים ומעלימים דברים מכולם, אבל מסיבה לא ברורה דווקא בפניו הם מרגישים נוח לשפוך את הלב.

יש אחר שמצליח תמיד לעבור אתגרים יוצאי דופן. בכל פעם האתגר הוא בתחום אחר, כך שאי אפשר לייחס את ההצלחה לכשרון מסוים, וכך בקלות הוא מצליח מה שרבים נכשלים בו.

יש אחר שמושך טיפוסים שונים ומוזרים לחיים שלו. באורח פלא כל מי שנכלל בהגדרה של ״מוזר״ איכשהו מוצא את דרכו אליו. כל היום הוא מוקף במשוגעים שונים שמתחברים אליו.

יש אחר שמרגיש בכל יום איזושהי מחלה כרונית או אלרגיה מסוג אחר. הוא לוקח עשרות סוגי תרופות וכדורים שונים והוא הראשון לקבל חיסון נגד כל מחלה חדשה שעלולה לצוץ. אבל למרות ההשתדלות המרובה, כל וירוס חדש שמסתובב לו בעולם פוקד אותו בין הראשונים.

יש אחר שכולם מרמים אותו. שהמוסכניק מוסיף לו תקלות שלא היו, שהביטוח מסרב לשלם לו את מה שהחוק מחייב, שבתחנת הדלק ממלאים לו בטעות דלק מסוג אחר ולבסוף מחייבים אותו בכל הנזקים וההוצאות, ששוטרי תנועה נותנים לו קנסות לא מוצדקים ואפילו בחנויות טועים כל הזמן בחישוב לרעתו.

ויש אחר שהמזל כאילו רודף אותו. שתמיד הוא זוכה בהגרלות, ותמיד הוא מגיע בדיוק בזמן הנכון למקום הנכון, ויש לו קשרים בכל המקומות שהוא צריך, הוא קונה דירה והמחיר שלה קופץ וכך תמיד הכל מסתדר לו על הצד הטוב ביותר.

כל זה בוודאי לא מתרחש סתם במקרה. לכל אדם יש תפיסת עולם כלשהי, ועל פי אותה תפיסה אנו מתחברים לעולמות העליונים, ומאותו מקום בהתאם נמשך השפע לחיינו.

האדם מושך לחייו את המציאות שנמצאת אצלו באמונה. שאם אדם מאמין שהוא יצליח, אז הוא באמת יצליח גם אם זה לא סביר מבחינה הגיונית. ואם הוא יאמין שהוא ייכשל, אז כך יהיה גם אם הדבר יהיה קל ופשוט. הכל לפי התפיסה שלנו, שהיא שמחברת אותנו לעולמות העליונים לקבלת השפע.

וכל אדם בוודאי התנסה בעצמו בכך. שלפעמים יש דברים טובים, ואז המחשבה שלנו במקומות טובים, ואז עוד ועוד דברים טובים מושפעים לחיינו. אבל מצד שני קורה לפעמים שהאדם מקבל איזו צרה, ואז הצרות באות בצרורות. כאילו שיש תקופות שונות בחיים, שלפעמים הכל טוב ולפעמים הכל להפך.

ולא רק בעניין כללי של טוב ורע, אלא גם בנקודות פרטיות וקטנות. שאם אדם חוזר כועס מהעבודה, אז כעת הוא יתעצבן וכל דבר קטן יכעיס אותו. כי הוא כבר מחובר לשורש עליון של כעס. ואם הוא ברוח שטות, אז כל דבר טיפשי יצחיק אותו. וכך הרגשות שלו משפיעות על הסביבה והמציאות עצמה מותאמת למה שמתחולל בתוכו.

הפחדים של האדם יוצרים מציאות מפחידה ולא טובה. הלחצים וחוסר הביטחון מביאים למשברים ומזמנים שליליות לחיים. ככל שאדם ינוע סביב הדברים האלו, כך הוא ייצור לעצמו מציאות כזו.

לא פעם אנו נתקלים באנשים שחושבים תמיד בצורה שלילית ואז הם מספרים איך כל הצרות בעולם רודפות אותם. הם עברו את כל הקשיים האפשריים וחוו דברים לא נעימים וזה רק ממשיך וממשיך. אנחנו חושבים לעצמנו איך יתכן שכל כך הרבה דברים כאלו פוקדים אותם, ועוד לפני שהספקנו לחשוב על כך נופלת עליהם צרה חדשה.

צריך לדעת שאותם אנשים מושכים אליהם דברים לא טובים מתוך המחשבות, הרגשות והעולם הפנימי שלהם שמכתיב להם את המציאות בצורה שהם מכירים. האמונה שלהם כאילו מכריחה מציאות מסוימת. שאם אדם מאמין שכך פועל העולם, אז באמת כך הוא יפעל עבורו.

אם אדם מאמין שכולם נוכלים, אז באמת כל הנוכלים ימצאו את דרכם אליו. אם הוא מאמין שאי אפשר להסתדר מבחינה כלכלית, שאין לו סיכוי להצליח, שלעולם הוא לא ימצא את זיווגו, שאף אחד לא אוהב אותו, שאין תרופה שתעזור לו וכו’, אז כפי מה שהוא מאמין בו, כך יהיה.

אבל מצד שני, כאשר אדם חושב בצורה חיובית מתוך שמחה ואמונה, הוא יכול לזכות לסיוע גדול מהשמיים. כל דבר הולך טוב יותר וכל המציאות נתפסת טוב יותר אצלו וכך גם נהפכת לטוב יותר באמת.

כשאדם בטוח בעצמו שהוא יצליח, אז לא רק שהוא יהיה מאושר יותר, אלא הוא גם באמת יצליח, וגם אם זה כנגד כל הסיכויים האפשריים. הבלתי אפשרי יכול להיות נגיש לכל אחד אם הוא יאמין שזה אפשרי. כמו שנהוג לומר "תחשוב טוב יהיה טוב".

מרוב שהתרגלנו למציאות שלנו, אז אנחנו לא מצליחים לדמיין מציאות אחרת. לכן מי שעני הופך בדרך כלל ליותר עני ומי שעשיר הופך ליותר עשיר, מעמד הביניים נשאר בשלו וכך כל אחד ממשיך לחיות את חייו על פי מה שהוא מכיר ורגיל אליו.

כל אדם חי לפי תפיסת החיים שלו שמכתיבה לו איך לקבל את מצבי החיים ובהתאם לכך מצבים דומים מזדמנים לחייו. אבל אם רק נצליח להכניס את האמונה שאנו רוצים בה, נוכל להפוך את המציאות האמתית של חיינו לכל מה שנרצה.

וכל זה אולי יסביר לנו את מה שאמרו המרגלים. כשסיפרו לעם על בני הענק, הם תיארו להם תחילה כיצד הם ראו את הדברים בעיני עצמם. הם ראו את הענקים שהיו בארץ ואז ראו את עצמם כחגבים ליד אותם ענקים.

ואז הם הבינו שהם הכניסו לעצמם פחד, שכעת הם מאמינים שהם כמו חגבים ליד אותם ענקים. אז הם ידעו שממילא כך הם יהיו גם בעיני הענקים. כי אי אפשר להסתיר את זה, זה משהו פנימי שהאדם משדר לחוץ, בין אם הוא רוצה בכך או לא. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ולכן כפי מה שנמצא בתוכנו, כך הסביבה מקבלת את הדברים ומחזירה לנו.

ולכן הם מדגישים שכך הם היו בעיני המרגלים תחילה, ולאחר מכן בעיני הענקים. והכל זה רק בעיני אותם אנשים, כי מצד המציאות זה כלל לא היה מוכרח. הם לא היו כחגבים מצד המציאות, אלא מצד הראיה שלהם בלבד. אילו אותם מרגלים היו רואים את עצמם כחזקים ואיתנים, אז גם בני הענק היו רואים אותם כך ופוחדים מהם.

ברגע שאנו רואים את עצמנו מזווית מסוימת, אנו משדרים את המסר הזה לכל הסביבה שלנו וכך באותה צורה גם שאר העולם קולט אותנו. ברגע שאנחנו מאמינים שניכשל בדבר מסוים, אז לצערנו כנראה שזה מה שיקרה. לא בגלל שזו המציאות של החיים, אלא בגלל שהאמונה שלנו יצרה מציאות שכזו.

והדבר מצוי מאוד שהרבה אנשים מושכים דברים שליליים לחייהם. ואז מציעים להם שיתחזקו באמונה באותו עניין, שיאמינו שהשם יתברך יעזור להם. אבל הם מסרבים להאמין. כי יש להם הוכחות ברורות. הם מציגים לנו רשימה של כל הפעמים שנכשלו בעבר, וכאילו מדביקים חותמת על כך שהם כישלון ואין שום סיכוי.

אדם למשל חולה במחלה כרונית ובטוח שאין לזה שום פתרון. ואז אומרים לו להתחזק באמונה, הרי השם יתברך כל יכול, והוא אוהב אותנו, אז הוא יכול לעזור ברגע. לכן הוא כתב לנו בתורה "אני השם רופאך", כדי שנתחזק ונאמין בזה וכך נביא את זה לתוך חיינו ממש.

אז אותו אדם אמנם מאמין בתורה, אבל הוא יותר מאמין בטבע. הוא מסתכל על המצב שלו, על כל החולים שהיו במצבו בעבר, על תוצאות הבדיקות הרפואיות, על חוות הדעת של הרופאים, על מה שכולם אומרים, וכך הוא בטוח לעצמו במיליון אחוז שאין לו שום סיכוי. אבל הוא לא מבין שזה לא מצד המציאות, אלא שהוא עצמו חוסם לעצמו את הסיכוי.

וכך הדבר עובד בכל עניין. שככל שהאמונה שלנו חזקה יותר, וככל שיש לנו ביטחון מוחלט בדבר, כך על פי זה נקבע בשמיים כיצד ייראו החיים שלנו. בין אם זה לחיוב או להפך. וכל מה שצריך זה לחזק את האמונה בדבר שאנו רוצים, וכך נוכל להגשים אותו למציאות ממש.

מכאן נוכל להבין את הכוח העצום שיש בכל אחד מאיתנו. אסור לנו להתייאש מעצמנו, כי ברגע שאנו מתייאשים אנו גוזרים את דיננו. התקווה והאמונה הן אלו שמאפשרות לנו להצליח. הן אלו שמביאות את הנסיבות הטובות והנכונות בשבילנו בדרך נס אל תוך חיינו.

ככל שנאמין ונבטח יותר בקדוש ברוך הוא, כך נזכה להנהגה ניסית יותר שתעצב לנו את כל מציאות החיים. השם יזכה את כולנו להאמין בטוב באמונה שלמה ולקבוע מציאות טובה יותר לחיינו.