פרשת שלח לך – לבטל רצונות מפני רצון השם
הפרשה מספרת על חטא המרגלים ועל העונש שקיבל אותו הדור למות במדבר במשך ארבעים שנה. לאחר ששמעו את הדבר, אנשי העם הבינו שחטאו בכך שהקשיבו לעצת המרגלים ולא בטחו בהשם. כדי לכפר על זה, היו מעפילים שהחליטו לעלות ולהלחם “לשם שמיים”. שכאילו כך יוכלו לתקן את חוסר האמונה, שילחמו מתוך אמונה שלמה שהשם יעזור להם וכך ייכנסו לארץ.
אלא שלאחר שכבר נגזרה הגזרה, בשמיים לא רצו שהם יעלו להילחם. אמנם בתחילה רצון השם היה שיאמינו ויילחמו וכך ייכנסו לארץ. הם היו צריכים לבטוח בהשם ולא לבכות בגלל דברי המרגלים. אבל לאחר שחטאו נגזר עליהם להיות ארבעים שנה במדבר, וכעת רצון השם הוא שלא יעלו להילחם.
משה אמר להם שלא יעלו והסביר להם שהשם לא יהיה איתם במלחמה. אך הם היו נחושים בדעתם וכך הלכו אל מותם. ולכאורה אותם מעפילים חשבו שהם עושים דבר טוב שיכפר על חטאם. שכאילו החטא שלהם היה חוסר אמונה, וכעת הם התחזקו ועלו להילחם באמונה שלמה.
אבל האמת היא שהם רק הוסיפו לעצמם עוד חטאים בכך. הרי בתחילה חטאו בכך שלא הקשיבו לרצון השם, שלמרות שהשם אמר להם לעלות לארץ ולהילחם, הם בכו ולא האמינו שיצליחו לנצח. וכעת חזרו להמרות את פי השם, שכעת הוא אומר להם שלא יעלו להילחם, והם החליטו שהם כן עולים, נגד רצון השם.
תארו לכם שאב מבקש מבנו כוס מים, ובנו לא רוצה להביא לו ואפילו מתחצף אליו. ואז האב מעניש את בנו ואומר לו לא לצאת מחדרו. ואז הבן יוצא מהחדר ומביא לאביו כוס מים. אותו בן לא מתקן בכך את מה שעשה, אלא בדיוק להפך, ששוב הוא ממרא את פי אביו בכך שיצא מהחדר.
יוצא שאותם מעפילים מתחזקים כביכול באמונה ועולים להילחם. הם בטוחים שהם עושים את רצון השם ומכפרים על החטא של העם. הם מוכנים למסור נפש כאילו למען השם. אבל הם לא מבינים שהם עושים בכך את ההפך הגמור, מכעיסים את השם ורק מביאים למצב גרוע יותר.
כשהקדוש ברוך הוא רוצה שנילחם, אז צריך להילחם ולא לבכות כמו שעשה העם. לעומת זאת, כאשר משה אומר להם שכעת השם לא רוצה שיעלו להילחם, אז זה מה שצריך לעשות. לא צריך לנסות להתחכם כדי לרצות את השם יתברך, אלא פשוט לנהוג בפשטות ולקיים את הציוויים שלו.
כדי לעשות את רצון השם אנו מוכרחים לבטל את רצוננו, שהרי אין סיכוי שנצליח להבין את הדברים בשכלנו מעצמנו. לא לעשות את מה שלדעתנו יעשה טוב, אלא ללכת לפי הכללים ולפי מה שהשם יתברך רוצה מאיתנו. לא לחשוב שאנחנו חכמים ולהמציא דרכים לעבוד אותו, אלא לקיים את הציוויים שלו בפשטות.
כך גם בהמשך הפרשה מסופר על מקושש העצים ביום השבת. ומסבירים שאותו מקושש התכוון לטובה, להכניס יראה בעם ישראל. הוא ידע שיוציאו אותו להורג ואז כולם יראו אותו ויפחדו לחלל שבת כשיראו בעיניהם את העונש. הוא רוצה לעשות טוב ולשם שמיים. אלא שבכך עבר על רצון השם שציווה על שמירת השבת, כדי לקיים את רצונו הפרטי, שמקוצר דעתו חשב שיעשה טוב.
חז”ל מלמדים אותנו שאילו כל ישראל היו שומרים את אותה השבת, היו נגאלים. יוצא שאותו מקושש, שהתכוון לטוב והקריב את חייו כדי להכניס יראת שמיים בעם, דווקא הוא זה שעיכב את הגאולה שעד היום אנחנו בגלות כיוון שלא באה.
אדם לא יכול לראות ולהבין את ההשלכות של המעשים שלו. ישנם דברים לא צפויים שלא לקח בחשבון, ישנם דברים שהוא לא יודע אותם, וגם אם עשה את כל החישובים האפשריים, הוא יכול לראות אולי רק צעד אחד קטן קדימה. אבל השם יתברך רואה את הכל. אותו מעשה קטן עכשיו יכול להוביל לדברים עצומים שאנחנו כלל לא משערים בדעתנו. לכן אסור להתחכם, אלא רק לעשות את רצון השם.
הדבר דומה לאב ששלח את בנו עם סכום כסף גדול כדי לקנות סחורה דווקא מסוג מסוים. הבן שיוצא לשליחות במסירות מתוך רצון לעשות נחת רוח לאביו הולך ובדרך מוצא סוחרים שמציעים לו סחורה הרבה יותר יקרה ומשובחת בתמורה לכספו. הבן בטוח לעצמו שאביו ישמח ויתגאה בו מאוד אם יביא לו סחורה משובחת יותר משביקש, אז הוא קונה אותה וחוזר לאביו עם חיוך גדול של גאווה על פניו.
אבל כאשר הבן חוזר לביתו עם הסחורה היקרה והמשובחת שקנה, הוא רואה את אביו המופתע מתמלא בכעס ודמעות. ואז אביו מספר לו שהוא שלח אותו להביא דווקא סחורה מסוג מסוים משום שהוא התחייב לספק אותה למישהו בעסקה מיוחדת של פעם בחיים. שאמנם אותה סחורה שהבן הביא שווה יותר, אבל כרגע אין בה צורך וכעת הם הפסידו סכום עצום, ועוד יצטרכו לשלם פיצויים על העסקה שהתבטלה.
אז הבן יכול לתרץ שהוא לא ידע מכך. שאם היה יודע בוודאי שהיה עושה מה שאביו אמר לו. אבל האב עדיין כועס עליו. הרי מי ביקש ממנו לחשוב? מי ביקש ממנו להפעיל שיקול דעת ולעשות מה שנראה לו הכי טוב? האב נתן לו הוראה ברורה לקנות דווקא סחורה מסוימת, אז רק אותה צריך לקנות. לא צריך להתחכם, רק לעשות את מה שמוטל עליך וזהו. לקיים את הציווי בלי חכמות.
כולנו בטוחים שאנו חכמים גדולים שיודעים בדיוק מה השם רוצה מאיתנו. אנחנו מחפשים את ההיגיון במצוות וכך מנסים להבין את הדברים מעצמנו, כאילו שכך אנו מצליחים להבין את הרצון האלוקי. אבל מתוך מחשבות כאלו אפשר חס ושלום להגיע לכפירה. אפשר לעשות את הדברים בצורה הפוכה לגמרי מהרצון האלוקי בזמן שאנו בטוחים שזהו רצון השם. צריך להבין שאין לנו שום תפיסה ברצון האלוקי.
וכך אנשים רבים מעצבים את חייהם על פי רצונם האישי. שיש מצוות שלא כל כך מסתדרות להם, אז הם מוותרים עליהן בקלות רבה מדי. שלפעמים הם לוקחים סגולות שונות בתור עיקר, ואת המצוות העיקריות בתור המלצות. וכך הם מעוותים את הדברים, ובטוחים שהם עושים את רצון השם. הם לא טורחים לחפש מה השם רוצה מהם, אלא עושים את מה שנראה לדעתם, וכאילו שזה לשם שמיים.
כשמסתכלים לעומק ההלכה בענייני המצוות השונות, ניתן לראות שישנם המון דברים יוצאים מן הכלל. ישנן המון מצוות שנוהגות בדרך מסוימת ובדרך אחרת הכל מתהפך לגמרי. ישנם דברים שלאדם מסוים יהיה אסור ולאחר מותר. ישנם דברים שנוהגים רק במקום מסוים. יש מצבים שונים שבמצב מסוים ההלכה תהיה כך ובמצב מעט שונה ההלכה תהיה שונה לגמרי.
לכן מוכרחים להיצמד לכללים ולחקור היטב את ההלכה בכל פרט. מי שמחפש היגיון בדברים לא יוכל למצוא אותו מתוך עצמו ללא חוקי התורה, שהרי לא ניתן להבין את הקדוש ברוך הוא. הדרך להגיע להבנה האמתית של הדברים ולידיעה מה השם רוצה מאיתנו היא ללמוד את התורה הקדושה בה הוא נתן לנו את כל הפרטים שעלינו לדעת.
אנשים שעושים חישובים שונים שנוגדים את ההלכה מסתכלים על עצמם כאילו חס ושלום הם חכמים יותר מהשם יתברך. שהקדוש ברוך הוא אמר לנו בתורה לעשות דבר מסוים, ואנחנו כאילו חכמים יותר שיכולים להסביר שלא צריך לעשות את אותו דבר. אנשים ממציאים דברים ואז מתחילים לחלק שהשם התכוון לדבר מסוים, אבל לדבר אחר הוא לא התכוון וכך מפרשים את התורה כרצונם ומעוותים לחלוטין את הרצון האלוקי.
התורה מצווה אותנו למשל לשמור שבת, אך מצד שני היא אומרת לנו שפיקוח נפש דוחה את השבת. אז אדם יכול להגיד שהוא רוצה להחמיר לא לחלל שבת גם בפיקוח נפש, אבל זהו לא רצון השם. ישנם אנשים חולים מסוכנים שהתורה אוסרת עליהם לצום ביום הכיפורים במקרים מסוימים, ובכל זאת הם מעדיפים לצום כדי לעשות כביכול את רצון השם, אך הם לא מבינים שהם עוברים על איסור תורה בכך שאינם שומרים על נפשותיהם. הם חושבים שהם מחמירים על עצמם כדי להיות צדיקים, אבל באמת הם עושים איסור גמור שהוא נגד התורה.
התורה מצווה אותנו להיזהר מצער בעלי חיים. אך מצד שני התורה דורשת מאיתנו להקריב קרבנות בבית המקדש, לשלח את השעיר לעזאזל בעיצומו של יום הכיפורים, לאכול את הפסח, לכתוב ספרי תורה, תפילין ומזוזות על עור של בעלי חיים ועוד שלל דברים שנראים סותרים לזה.
ואז אנשים מפרשים את הדברים כפי רצונם, וכך הופכים לצמחוניים כאילו בשם התורה ויכולים חס ושלום לאסור על עצמם להניח תפילין או לאכול קרבן פסח. אילו בית המקדש היה קיים והיו משלחים את השעיר מהצוק ביום הכיפורים, הם היו עושים הפגנות נגד זה בטענת צער בעלי חיים. אבל הם לא היו מבינים שדווקא אותו מעשה שנראה אכזרי, הוא זה שמכפר על כל החטאים של כל בני ישראל.
התורה מצווה אותנו על כיבוד אב ואם אך מצווה אותנו לא לשמוע בקולם אם ציוו אותנו על דבר עבירה. היא מצווה אותנו להוכיח את הזולת, אך עם זאת אוסרת עלינו לפגוע באחרים. כך ניתן למצוא כמעט בכל מצווה איזשהו יוצא מן הכלל שמסייג את הדברים. שצריך ללמוד היטב את פרטי ההלכות ולהקשיב לרצון האלוקי, ולא לנסות להבין לבד את הדברים מתוך שכל והיגיון, שבצורה כזו הכל יהיה משובש.
כאשר אדם לומד מעט הוא מבין כמה דברים ואז הוא בטוח שהוא כבר בקיא בהלכה. הוא בטוח שהוא יודע מהו רצון השם בצורה מדויקת. אז אם צריך לצום ביום הכיפורים הוא יעשה זאת בכל מחיר, גם אם הוא יעבור על עבירות אחרות בדרך. אם הוא ישמע על עונג שבת, אז לפעמים הוא אפילו יחלל שבת חס ושלום אם תהיה הפסקת חשמל כדי לקיים עונג שבת. אבל כל זה לא רצון השם. אי אפשר להתחיל להסיק מסקנות מתוך הדעות האישיות שלנו ואז לחשוב שאנחנו מבינים טוב יותר מהקדוש ברוך הוא בעצמו.
זה מאוד קל ללמוד קצת תורה והלכות ולצאת נגד כל העולם לאחר מכן בתור מטיפי הדור. אך צריך להבין שאנו מוכרחים ללמוד את כל הפרטים כדי לדעת את הדברים לעומקם. כל עוד לא למדנו את כל התורה כולה, אנו צריכים לקבל את הדברים מהרבנים הגדולים ומורי ההלכות שכן למדו. אדם יכול לשמוע למשל שיעור על כמה חשוב להתפלל בבית הכנסת במניין ואז יהיה מוכן אפילו לנסוע בשבת לבית הכנסת לשם כך. חשוב להבין את חומרת הדברים, לדעת מה חשוב יותר ומה פחות, כדי לדעת כיצד לנהוג במקרה של התנגשות. לדעת מהו באמת הרצון האלוקי.
אותה תורה שציוותה אותנו על לימוד תורה יומם ולילה, אסרה עלינו ללמוד תורה במקומות מטונפים כמו בית הכיסא. ואדם יכול לחשוב לעצמו שהוא כל כך צדיק שהוא לא רוצה לעצור אפילו לרגע מדברי תורה, ולכן הוא ילמד חס ושלום גם בבית הכיסא ובמקומות מלוכלכים. אז הוא חושב שהוא צדיק גדול, אבל הוא לא מבין שאת כל התורה שלו הוא נותן במתנה לסטרא אחרא. שהוא מחזק את כוח הקליפות והטומאה עם התורה שלו. שהוא מחליש את הקדושה ועושה נזק עצום לכל האנושות.
אותה תורה שציוותה אותנו להיות רחמנים וגומלי חסדים, ציוותה אותנו למחות את זכר עמלק ולא לרחם עליהם. אם ננסה להבין את הדברים בשכל לא נצליח, כי אנו רואים שני בני אדם שנראים דומים כלפי חוץ. אך הקדוש ברוך הוא רואה את הפנימיות של הדברים, שהאחד מזרע עמלק והשני לא.
לאחר שלמדנו על הציווי לא תרצח שכתוב בתורה זה נראה לנו לא הגיוני שיש מצווה לרצוח ואז אנחנו חושבים שאנחנו מבינים טוב יותר מהתורה עצמה. כאילו שחס ושלום מישהו טעה והתבלבל כשכתב למחות את זכר עמלק. כאילו שחס ושלום הוא לא צפה לעתיד ולא ידע מה יקרה בהמשך. כאילו שחס ושלום אולי התורה מיושנת או מוגבלת ולא התכוונה אלינו. אבל מובן שהקדוש ברוך הוא אינו מוגבל ויודע הרבה יותר טוב מאיתנו. הוא זה שחקק את החוקים וקבע את מהות הדברים.
שאול המלך איבד את המלוכה בגלל הרחמים שלו. הוא ריחם על הצאן והבקר של עמלק ורצה להקריב אותם להשם. מבחינה הגיונית זו מחשבה נכונה וטובה, והוא אפילו עשה את זה לשם שמיים כדי לעשות נחת רוח להשם יתברך. אבל חז”ל מסבירים שהמרחם על האכזרים, סופו להתאכזר לרחמנים. כלומר אם נרחם עכשיו על רוצח סדרתי שיבכה ויתחנן על חייו, אנו עלולים לטעות ולחשוב שעשינו משהו טוב, אבל לאחר מכן הוא ירצח עוד עשרים אנשים ויוצא שברחמים שלנו עליו התאכזרנו לעשרים אחרים חפים מפשע.
אנחנו לא יכולים להבדיל בין האנשים, אבל הקדוש ברוך הוא מכיר את השורש של כל אחד, הוא מלמד אותנו שלשורש של עמלק אין תקנה ומצווה אותנו להשמיד אותו לטובת האנושות. מתוך הרחמים של שאול שהיה בטוח שהוא עושה דבר טוב, קיבלנו גלות, שואה ואינקוויזיציה. כולם מתוך זרע עמלק. כי אמנם ההיגיון אומר שצריך לרחם על עמלק, אבל הקדוש ברוך הוא ציווה להשמיד אותם לחלוטין ולא להשאיר מהם שום זכר. אז השכל וההיגיון בכלל לא משחקים פה תפקיד כי הקדוש ברוך הוא החליט אחרת והוא יודע את האמת לשורשה.
אנשים רוצים להתחזק, אז הולכים לרבנים מזויפים, לומדים “קבלה” ומיסטיקה ועוסקים בכוחות רוחניים שכאילו הם מבינים בהם. יש כאלו שצמאים ליהדות, אז עושים ערבי חיזוק מעורבים גברים ונשים ביחד. וכך גם עורכים אירועי דת, כמו חתונה, בר מצווה וברית מילה בפריצות מוחלטת. הם חושבים שהם עושים את רצון השם, אבל עושים את ההפך מרצונו.
וכך אנשים רבים הולכים אחר דעות קדומות, מנהגים, סגולות, חוקי החברה, סברות השכל ועוד שלל דברים חסרי בסיס, ומתוך כך עוברים על רצון השם. הם ממש מתאמצים כאילו לעשות את רצון השם, אבל עושים בדיוק את ההפך. לא רק שכל המאמץ שלהם הוא לחינם, אלא שהם גם מזיקים ומתרחקים מהשם בגללו.
אנו מוכרחים להבין שאין לנו את הכלים לעשות את כל החישובים האלו בעצמנו ולכן אנו צריכים לדבוק בדרך התורה הקדושה שמצווה אותנו כיצד לנהוג בכל מקרה. לאחר חטא המרגלים הקדוש ברוך הוא נתן את העונש והעם הבין שחטא. אותם מעפילים רצו לתקן את החטא של חוסר אמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא ולכן החליטו לבטוח בהשם ולצאת למלחמה. אלא שמשה רבינו הסביר להם שכעת זה לא הזמן וזה לא רצון השם.
הם חשבו שהם עושים תיקון, אבל את החישוב הם עשו בעצמם מבלי להקשיב למה שגדול הדור, משה רבינו, אומר להם. למרות שהכוונה שלהם הייתה טובה ולשם שמיים, בכל זאת זה נחשב להם לעבירה, כיוון שעברו על רצון השם ועשו את הדברים על דעת עצמם.
כך גם עם המקושש ביום השבת, כך היה עם יהושע שעשה שלום עם הגבעונים בלי לשאול את השם, כך היה עם משה רבינו שהכה בסלע במקום לדבר אליו לטובת עם ישראל, כך היה עם שאול שריחם על עמלק כדי להקריב להשם, כך היה עם מעשה העגל כשמשה בושש לבוא ורצו קשר עם השם, כך היה עם חזקיה שלא התחתן כי ידע שעתיד לצאת ממנו בן רשע, וכך היה בכל הדורות כאשר אנשים גדולים ניסו להבין את המהות ולפעול מכוח הידיעה וההבנה שלהם כדי להביא טוב לעולם. השם לא רוצה שנעשה חישובים ונחליט בעצמנו. הוא רוצה שנתבטל אליו ונעשה את רצונו.
כולם יודעים כמה נזק עלול להיגרם אם כל חייל בצבא יחליט בעצמו כיצד לנהוג במקום להקשיב לפקודות. כדי להצליח במלחמה מוכרחים להקשיב למפקדים, ואלו למפקדים שלהם וכך הלאה עד לפקודות שמגיעות מהדרג הגבוה ביותר. הרמטכ”ל מסתכל על התמונה הכוללת ונותן פקודות כלליות, אחריו המפקדים הגדולים רואים איך לבצע את הדברים בשטח, ואז נותנים פקודות לחיילים הפשוטים.
החיילים הפשוטים לא יודעים מה המטרה שצריך להשיג, איפה נמצאים כוחות נוספים משלנו, איפה יש סכנות וכו’. הם רואים את התמונה המצומצמת של השטח הקרוב אליהם. לכן הם צריכים פשוט לעשות מה שפוקדים עליהם לעשות בלי לעשות חשבונות מעצמם.
לפעמים אנשים מגיעים למצבים בהם הם לא יודעים כיצד לנהוג. צריך לדעת שזה בסדר לא לדעת הכל. זה בסדר לא להבין תמיד את רצון השם. כל מה שמבקשים מאיתנו זה להתפלל ולבקש. לנסות להתחבר לאמת. שלמה המלך היה חכם מאוד, ולמרות זאת הוא ביקש מהשם שייתן לו חכמה לשפוט את העם. לכן השם עשה אותו החכם באדם. כי בדיוק לאדם כזה ראוי לתת חכמה.
עובר אורח שנתקל באנשים פצועים במצב קשה, יכול להחליט שהוא רוצה להיות גיבור ואז לנסות להציל את כולם בעצמו במקום להזמין אמבולנס. אבל גם אם הוא יוכיח חכמה, עוז וגבורה ויציל עשרה אנשים ורק אחד ימות, אותו אדם ייחשב לרוצח. כי אף אחד לא ביקש ממנו לטפל בפצועים, כל מה שהיה צריך לעשות זה להזעיק עזרה. ואז יתכן שכולם היו יכולים לחיות.
לפעמים כל מה שצריך זה להזעיק את עזרת השם יתברך, לזעוק לשמיים מתוך כניעה ולבקש שהשם ייתן בלבנו חכמה לבחור את הדבר הנכון, וינהיג אותנו בדרך הנכונה. בכל דור יש חכמי תורה שאיתם אפשר להתייעץ ולבחון את הדברים, כך שנוכל לדעת מהו רצון השם האמתי.
כדי לעשות את הדבר הנכון ולהגיע לרצון השם אנו צריכים לבטל את הרצון האישי שלנו. לבטל את האגו ואת החכמה שרכשנו, לבטל את השפעות הסביבה ולחצי החברה, לבטל את הרגש והכבוד ולבטל את כל הדברים המשפיעים עלינו בכל צורה שהיא ולברר בצורה אמתית וחסרת אינטרסים מה באמת הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו.
ישנם ספרי הלכה רבים שנכתבו על ידי גדולי הרבנים, ישנם גדולי הדור שמשמיעים את דעת התורה בנושאים שונים, כל מה שצריך זה לקבל את הדברים ולא לנסות לחשוב שאנו חכמים יותר מהקדוש ברוך הוא. מתוך קבלה כזו לשם שמיים, נוכל לזכות בע”ה לבניין בית המקדש ולהחיש את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה