כולם בפנים יודעים את האמת – פרשת תולדות
עשו מצליח לבלבל אותנו בפרשה. מצד אחד הוא בז לרוחניות ולכל מה שקשור לזה, הוא רודף את עולם החומר ומשקיע את כולו בתאוות. מצד שני פתאום הוא מפתיע אותנו כאשר הוא מגיב בכאב לכך שיצחק אביו בירך את יעקב במקומו. "ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי" (בראשית כז', לד'). בשביל מה עשו שחי חיי חומר ובורח מהרוחניות צריך ברכה שהוא כלל לא מאמין בה?
צריך לדעת שבתוך כל אדם נמצאת האמת ואף אחד לא יכול להכחיש אותה. למרות המעטפת החיצונית שלנו, ולמרות כל ההצגות שאנחנו עושים, בסופו של דבר כל אדם יודע שיש לו קול פנימי כזה שמכוון אותו ותכלית שאליה הוא צריך להגיע.
כל אדם הוא בעל אמונה גדול. אמנם יש דרגות באמונה ותמיד אפשר להגיע גבוה יותר, אבל גם האדם הרחוק ביותר הוא בעל אמונה. הרי ללא אמונה אין לאף אחד סיבה לקום בבוקר. אילו לא הייתה תכלית וסיבה וכל מה שאנחנו עושים היה לריק, אז כולם היו נכנסים לדיכאון ולא מתאמצים לשום דבר.
רוב האנשים אינם רעים מטבעם. וגם אלו שהסביבה מגדירה אותם כרעים הם בסופו של דבר רק אנשים שבחרו בחירות לא טובות והתגלגלו בעקבות הנסיבות לנקודה בה הם נמצאים היום. אנשים לא עושים עבירות כי הם קמים בבוקר עם חיוך מרושע במחשבה להביא רע לעולם. הם עושים עבירות כי זה מה שמסתדר להם עם התפיסה וההרגלים. הם עטופים בקליפות שחוצצות ולא נותנות להם להתחבר בפשטות אל האור העצום סביבם. יש גאווה וכבוד מדומים שלכאורה נראה שאי אפשר לוותר עליהם. גם אם הם יודעים בוודאות שהתורה אמת, מכל מקום קשה לוותר על התאוות ולהציג חולשה בכניעה לאמת. רוב הבחירות שלנו נעשות על פי מה שנוח יותר.
כשאדם גדל בצורה כזו של חיפוש הנוחות, קשה לו לעשות מצוות מגבילות או להימנע מאיסורים מפתים. הרי כל זה מצריך מאמץ וזה לא הדבר הנוח שאליו התרגלנו. אבל כך יוצא שאנו חיים בניגוד למה שאנו מאמינים בו, ולכן לאחר זמן ממושך כזה של ביצוע עבירות והימנעות ממצוות אנו נאלצים לתרץ את עצמנו.
זה הרי קשה לחיות עם מצפון לא שקט ולומר שאנחנו עושים דבר לא בסדר, הרי אם זה לא בסדר אז מדוע אנחנו עושים את זה? לכן אנו מתחילים לשקר לעצמנו ולמצוא תירוצים. במקום לשנות את המעשים שלנו שיתאימו למציאות, אנו מחליטים לשנות את המציאות ואת האמת שיתאימו למעשים שלנו. כך מתחילים לחפש סיבות מדוע ההתנהגות שלנו בסדר ובונים לנו אמונות שקריות שאנו מחזקים ולומדים להאמין בהן.
כמו אדם מעשן שמכחיש שהסיגריות מזיקות וגם אם הוא מודה בזה, הוא מנסה להימנע מלהפנים את הדברים כי הנוחות של העישון גוברת מכדי שיתאמץ לנסות להפסיק. הוא יכול לראות על הקופסה שכתוב בגדול שהעישון מביא מחלות נוראיות, הוא קורא את זה ומחייך בזמן שהוא לוקח שאיפה מהסיגריה. הוא חי כעת בהכחשה מתוך דמיונות שיתאימו לצורת החיים שלו ומסרב להאמין שהמציאות נוגדת את ההרגלים שלו.
כך אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו פועלים כשורה. אנו מטיפים לעצמנו שאנו לא באמת יודעים שהתורה היא אמת. אנחנו מספרים לעצמנו שאצל החרדים יש הרבה בעיות והם מסכנים. אנחנו מחזקים את עצמנו שהכי טוב לחיות בצורה בה אנחנו חיים או שבה אנו שואפים לחיות. כך אנחנו מתרגלים להמציא לעצמנו תירוצים למה לא להשתנות ומיום ליום אנו מאמינים יותר ויותר בסיפורים של עצמנו. אנחנו אוחזים בשקרים האלו עד שאנו מפסיקים להבחין בין השקר לאמת ואנו בטוחים שאנו צודקים.
אבל צריך לדעת שבסופו של דבר כל זה רק חיצוני. בפנים האמת חקוקה בתוכנו ואף אחד לא יכול להכחיש אותה. רק צריך איזה ניצוץ קטן שיאיר את האמת בתוכנו ואז הכל מתפרץ החוצה. לכן אותם אנשים שלא מוכנים לשמור שבת בטענה שזו לא האמת, שהם לא מאמינים בתורה או שזה לא מה שאלוקים רוצה מאיתנו, לאחר מכן יגיעו ליום הכיפורים וישמרו אותו מתוך הבנה שזו כן האמת.
אותם אנשים שלועגים לדת ובזים לתורה ולמצוות לא יוותרו על קיום ברית מילה כהלכה לבנם. אותם אנשים רחוקים שחיים אורח חיים חילוני לחלוטין פתאום ילכו במצבים שונים לרבנים גדולים כדי לבקש ברכה ויעוץ. בהמתנה בבית החולים פתאום ממלמלים פרקי תהלים. בזמני צרה פתאום פונים להשם, מדברים אתו ומתפללים מכל הלב. אצל כל אדם זה בא בצורה שונה, אבל בסופו של דבר כל אדם מחובר בצורה כזו או אחרת. כי בפנים כולם יודעים שזו האמת.
כאשר עשו מגלה שיעקב לקח לו את הברכות הוא הרוס לגמרי. הרי הוא מבין מה זו ברכה של יצחק אביו. הוא יודע שצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. הוא יודע שהוא הפסיד בגדול. עשו לא התכוון להפוך להיות מפלצת או להיות איש רע ולהתרחק כל כך, פשוט זה מה שהיה נוח לו. רדיפה אחר תאווה ואז עוד תאווה, עזיבת מצווה שמצריכה מאמץ לקיים אותה, ואז עוד אחת, עבירה גוררת עבירה עד שבסוף הוא הגיע להיות עשו הרשע שהולך אחר היצר וחי את חיי העולם הזה בלי גבולות ומעצורים. אבל למרות שנוח לו מהמצב של רדיפה אחרי חיי העולם הזה, זה לא אומר שהוא מואס ברוחניות. הוא אמנם בז לרוחניות מבחינה חיצונית, הוא לועג לרוחניות כי זה מה שהתרגל וכך הוא מתרץ את העבירות שהוא עושה מתוך הנוחות שלו, אבל עם כל זה בפנים הוא רוצה את אותה רוחניות. הוא רוצה את הברכה מיצחק אביו ויודע את שוויה העצום.
אך כידוע יש לנו כלל שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. מי שמשקיע ומתאמץ מגיע לתוצאות. כולם רוצים להגיע לפסגה, אבל רק מעטים מוכנים להתאמץ לשם כך ולסבול את הקשיים שבדרך למעלה. אם אדם מתאמץ וטורח לבנות את העולם הבא שלו כאן בעולם הזה, אז הוא זוכה לקבל את השכר. אבל אדם שמזלזל ולא משקיע בסוף עלול לגלות שכל החיים שלו היו בזבוז. שכל החיים שלו רדף אחרי הבל וריק, אחרי שקרים ותאוות דמיוניות. פתאום הוא מגלה מכרות של זהב שהיו לו בחצר אבל הוא לא טרח לעשות איתם כלום.
עשו לעג ליעקב. הוא מכר לו את הבכורה בעבור נזיד עדשים והיה שמח מהעסקה שעשה. אבל כל זה בצורה חיצונית מתוך ששיקר לעצמו. שנים לאחר מכן כאשר יצחק אבינו מברך את יעקב, פתאום הוא מבין את המשמעות הנוראה של המעשים שלו. פתאום ברגע אחד כל החיצוניות מתנפצת והוא מכיר במה שבאמת חשוב. פתאום הוא צועק צעקה גדולה. לא שהוא הופך לאחר מכן לצדיק גדול, שהרי לאחר שהתרגל לחיי החומר ולנוחות הוא מעדיף לחיות בהכחשה ובשקר ולהישאר עשו הרשע. אבל לפחות לרגע אחד הוא מבין את חשיבות הרוחניות בעולם.
כל אחד מאיתנו צריך לדעת שיש לו בחירה אם ללכת בדרך של עשו או של יעקב. בפנימיות כולנו יודעים מהי הדרך הנכונה, אבל אותה פנימיות מכוסה בהרבה לכלוך חיצוני וגשמי שלא נותן לנו לראות בבירור את אותה פנימיות. אם נחליט להיות אמתיים עם עצמנו ולהתחיל להתבונן באמת, נגלה את אותה פנימיות ונוכל לזכות ללכת בדרכו של יעקב כדי לחיות אותה. אך אם נתעלם מאותה פנימיות ונלך בדרכו של עשו, לבסוף כאשר נתעורר זה עלול להיות מאוחר מדי.
כולנו צריכים לעשות מאמץ כדי להצליח להתגבר וללכת בדרכו של יעקב אבינו. הרבה אנשים מגיעים לגילאים מבוגרים ואז פתאום מרגישים תחושה איומה של החמצה אדירה. שכל החיים שלהם היו בזבוז זמן מוחלט. שכל ההשקעה בעבודה, בגאווה ובתאוות לא נתנה שום דבר וכעת הם נותרו ללא כלום. זוהי ההחמצה של עשו שמכר את הרוחניות והעולם הבא שלו בעבור נזיד עדשים ותאוות מזדמנות. אמנם הדרך של עשו היא הקלה יותר והנוחה יותר לאותו הרגע, אבל בסופו של דבר המחיר שמשלמים הוא כבד ומחמיצים את המטרה האמתית.
השם יתברך יזכה את כולנו ללכת בדרכו של יעקב אבינו עליו השלום. נשקיע בהתבוננות פנימית ונגלה את האמת החבויה בתוכנו עמוק בפנים. נגלה את האלוקות ואת הרוחניות ונזכה לחיות בדרך התורה הקדושה מתוך יראת שמיים ואמונה שיפתחו לנו את כל השערים למקומות העליונים שאליהם אנו רוצים להגיע.
תכנים נוספים דומים:
אילו משפטים ליד הדלקת נרות והפרשת חלה ובמקווה מותר לי לאמר על אוייבי ישראל
אני חוששת ממילים של שנאה אלא רק בטוב
הלוואי ויגיע המשיח במהרה כולנו רוצים
האם זה נכון שצריך לבקש על אוייבי ישראל שיכירו באל אחד ויחזרו בתשובה
לעזרתכם אודה מאד
שלום דפנה,
אמנם התכלית בסופו של דבר היא שכל העמים יכירו בקדוש ברוך הוא כמלך העולם, אבל לדעתי יש לנו הרבה על מה להתפלל לפני כן בתוך העם שלנו, ויש כלל שעניי עירך קודמים. לכן הייתי ממליץ להתמקד בתפילה מעומק הלב על עם ישראל.
זו גישה נהדרת להקפיד על מילים טובות.
אני לא חושב שיש צורך להזכיר את אויבי ישראל בזמנים כאלו.
כל טוב.