עם ישראל שלם רק מתוך אחדות – פרשת תצוה
בין בגדי הכהן הגדול אפשר למצוא את חושן המשפט שבו מצויים ארבעה טורים שבכל טור שלש אבנים יקרות מסוגים שונים המפורטים בפרשה. בסך הכל שתיים עשרה אבני חושן מיוחדות ושונות זו מזו כאשר כל אבן מייצגת שבט אחר מעם ישראל. את חושן המשפט יחד עם כל האבנים שבתוכו, הכהן הגדול צריך לשים על לבו כחלק מהלבוש שלו.
אם אבן מסוימת שמייצגת בהתאמה שבט מסוים תהיה חסרה, חושן המשפט אינו שלם. אם נשים שתי אבנים מאותו סוג, או שנשנה את סדר האבנים, גם כאן החושן לא שלם. רק כאשר ישנן כל שתיים עשרה האבנים מסודרות בהתאם, אז חושן המשפט שלם. אבל לא מדובר רק על חושן המשפט שזוכה לשלמות, אלא שהחושן מייצג את השבטים והשבטים מייצגים את כל עם ישראל שבתוכו נמצאים כל אחד ואחת מאיתנו.
ישנם המון חילוקי דעות בין אדם לחברו, ישנן דרגות רוחניות שונות שכל אדם מצוי בהן, ישנם הנהגות שונות של אנשים שונים, ישנן דעות רבות וישנם תפקידים שונים ומגוונים לכל יהודי. אבל בין כל החילוקים, צריך לזכור שאנחנו אמנם מחולקים לשניים עשר שבטים, אבל כולנו יחד מרכיבים את עם ישראל השלם. דווקא בזכות החלוקה הזו ובזכות השוני שקיים בינינו, אנו יכולים להרכיב את עם ישראל השלם, שהרי אם יהיו שני אנשים זהים לחלוטין, זה יהיה כמו שתי אבני חושן זהות שאין צורך בשתיהן.
אנשים רבים תופסים את החילוקים כדבר לא טוב. אנשים רבים סוברים שישנה רק דרך אחת של אמת וכל השאר הוא שקר. אבל מתוך אבני החושן אפשר להבין את הדברים בצורה אחרת. האמת היא בוודאי מוחלטת ויחידה, אבל הדרכים אליה רבות ומגוונות. המחלוקת היא בוודאי דבר גרוע שצריך להתרחק ממנו, אבל חילוקי דעות זה דבר בלתי נמנע ויש לזה הרבה יתרונות. התורה מראה לנו שלכל שבט יש את הייחודיות שלו וזה מה שהופך את עם ישראל לשלם. החיסרון של האחד הוא היתרון של האחר וכך כולנו משלימים זה את זה.
בעולם שכולם בוחרים לעבוד באותו מקצוע אי אפשר להסתדר. כאשר כל אחד בוחר להתמקד בכישורים שלו, הוא משפיע שפע מיוחד משלו לעולם ובכך עוזר להגיע לשלמות. אדם לא יכול לעשות הכל בעצמו, הוא צריך אנשים אחרים בעלי כישורים שונים משלו שיעזרו לו. כך גם בעולם שכולם בו יהיו גברים, או שכולם יהיו נשים, לא נוכל להתרבות ולהתקיים בהמשך. בעולם בו כולם זהים אין שום טעם ואי אפשר להתקדם לשום מקום.
כאשר יש לאדם מוצר מסוים, למשל ספר כלשהו שהוא אוהב או חפץ מסוים, אין לו צורך בפריט זהה נוסף. אדם לא יקנה שוב את הספר האהוב עליו שכבר יש לו בבית משום שאין לו שום צורך בו. אין שום תועלת בדברים זהים לחלוטין, אלא רק כאשר יש שוני מסוים. אם בכל זאת נרצה חפץ זהה לזה שכבר יש לנו, זה רק בגלל שיש איזשהו שוני, למשל אם יש לנו מנורה שאנו אוהבים בסלון, אז אולי נרצה את אותה מנורה גם למטבח או לפינה אחרת מסוימת. אם נקנה ספר נוסף שיש לנו, זה אולי כי נרצה לתת אותו במתנה למישהו אחר. אבל אם אין שום הבדל ושוני בין המצבים, אין שום תועלת שתצמח מזה.
בצורה מפתיעה, כל עולם התורה נשען על העניין הזה של השוני והחילוקים. הגמרא מסודרת באופן של קושיות ותירוצים, שאלות ותשובות. תנא אחד אומר משהו מסוים, תנא אחר חולק עליו, ואז הגמרא מנסה להקשות על הדעות השונות ורק כך מגיעים לעומק ההלכה. דווקא מתוך חוסר השקט אנחנו מונעים לחיפוש מקום טוב יותר. כמו בהרמת משקולות, דווקא הכובד והקושי הם אלו שתורמים לנו להתפתח.
ולכאורה היה נראה שהטוב ביותר הוא להסיר את הספקות ולהביא את השורה התחתונה, ההלכה למעשה. יש אנשים שקשה להם עם לימוד הגמרא, שנראה שכל מהלך העניינים הולך לכיוון אחד, ופתאום משנים את הכל ומביאים דעה חדשה שמשנה את כל התמונה. ואז כועסים, למה לא אמרו לנו את זה מההתחלה? למה לא הסירו את כל הדברים שאינם להלכה והביאו רק את הפסיקה הסופית? למה מביאים לנו צדדים שאחר כך דוחים אותם והם מתבררים כלא נכונים? אלא שהכול נכון, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, הכל נצרך והכל אמת, וגם במה שנדחה לגמרי מכל מקום יש תועלת רבה.
כשרבי יוחנן למד עם ריש לקיש, אז כשרבי יוחנן היה אומר הלכה, ריש לקיש מיד היה מקשה עליו ומנסה לסתור את הדברים. מתוך כך רבי יוחנן למד טוב יותר את הדברים, הוא התווכח והתפלפל אתו והגיע יותר לעומק ההלכה. כשהוא התחיל ללמוד עם חברותא אחר, הוא היה מחזק את ההלכות שהוא אומר ומסכים עם הדברים. רבי יוחנן הצטער מזה מאוד, כי כך הוא לא הצליח להתחדד כמו שהיה לפני כן. בלי אתגרים, שאלות, קושיות ומחלוקות אי אפשר להתקדם. כך גם היצר הרע והדברים הטמאים תורמים לנו במובן מסוים. כי רק כאשר משהו לא בסדר וישנו חוסר מסוים, אז יש לנו רצון לעשות שינוי ולהתקדם.
בשביל שלמות אנחנו מוכרחים להכיל את הכל. אדם לא יכול לחיות לבדו. אם כל האנשים בעולם היו נראים כמונו, מתנהגים כמונו וחושבים כמונו, העולם היה נחרב. רק כאשר יש שוני וחילוקים אפשר להגיע לשלמות. לכן אדם נחשב שלם רק לאחר שמתחתן, כי לפני כן הוא לא יכול להגיע לשלמות, רק לאחר שהוא מכניס לביתו את ההפך הגמור ממנו, אז הוא יכול להיות שלם. כמו סוללה שצריכה גם מינוס וגם פלוס, או כמו פזל שצריך חלקים שונים כדי שיהיה אפשר לחבר אותם להגיע לתמונה מושלמת. שני פלוסים בסוללה או מאה חלקי פזל זהים לא יוכלו להועיל לנו.
אלא שעם כל זה, צריך להבין את ההבדל בין החילוקים הטובים שקיימים בעולם לבין המחלוקת שהיא דבר הרסני שיכול להזיק ביותר. אין דבר גדול יותר מהשלום ולכן צריך להבין כיצד זה מתיישב עם עניין החילוקים. לשם כך צריך להתבונן ולהבין יותר מהי בכלל משמעות המילה ״שלום״.
המילה שלום מייצגת שלמות. אף אחד לא צריך לעשות שלום בין שני אנשים זהים עם המון דברים במשותף. זה דבר טבעי שמגיע לבד. שלום צריך לעשות בין אויבים ולא בין אוהבים. שלום אמתי זה לקחת הפכים גמורים ולצוות אותם יחד. בעל ואישה, גוף ונשמה, אשכנזי וספרדי, חרדי וחילוני וכו׳. ברגע שלוקחים שני הפכים ועושים ביניהם שלום, אז השלום הופך לשלמות.
אנשים רבים רוצים להימנע ממחלוקות, אז הם בורחים מהצרות, מתגרשים, נלחמים או נכנעים. הפתרון הכי קל זה לברוח. אדם יכול לקטול את כל מי שחושב אחרת ממנו, אבל זה בוודאי לא אומר שהוא מנע מחלוקות. אדם גם יכול לקבל את כל מה שאומרים לו בלי להביע את דעתו ההפוכה, אבל גם זה לא אומר שהוא מנע מחלוקות. אנחנו אוהבים לבחור בפתרון הקל, לחשוב שאנחנו אנשי שלום, אבל לא לשים לב שאנחנו חיים בשקר. כך אנחנו בורחים מכל מה ששונה מאיתנו ונכנעים גם לדברים לא טובים שאסור להיכנע אליהם. כל זה בוודאי לא שלום אמתי. כדי להגיע לשלום אמתי צריך לשים את הדברים על השולחן ולהתחיל לסדר אותם. לפתור את הבעיות ולראות איך ההפכים והדברים השונים מסתדרים ביחד בצורה הטובה ביותר.
לא מדובר על פשרות בין הצדדים, הכוונה היא להסתדר ביחד עם השוני. לקבל את השוני ולהבין שהאחד חושב בצורה מסוימת והאחר בצורה אחרת, וזה בסדר לגמרי לשני הצדדים. לפעמים אפשר להקשיב לצד האחר ולהבין שטעינו, לפעמים אפשר להבין את הצד האחר ולחזק את עמדתנו, ולפעמים אפשר לקחת את הדברים הטובים מכל צד כדי לקבל צד שלישי חזק וטוב יותר. צריך לדעת שהמחלוקת אינה טובה רק כאשר המניעים למחלוקת אינם טהורים. כאשר נגררים מתוכה לכעס ושנאה. אבל אם המחלוקת היא לשם שמיים, כמו הלל ושמאי, אז אפשר להגיע לשלמות. לכן נאמר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. כי צריך את כולם ביחד כדי להגיע לשלמות. לא צריך לברוח ממחלוקות, רק צריך לסדר את הצדדים ביחד בצורה טובה.
לא חייבים להסכים אחד עם השני, רק צריך לשמור על כבוד הדדי. גדולי הדורות חלקו זה על זה פעמים רבות, אבל עם זאת דאגו לכבד האחד את השני, לפרגן ולעזור. כי הם הבינו שחילוקי הדעות מועילים ומתוכם אנחנו צומחים. ספרי הפוסקים מלאים בחילוקים שונים בין ענקי התורה וכל זה מתוך ידיעה ברורה שכל אחד מהפוסקים הללו הוא קודש קדשים.
ידוע הדבר שמים ואש הם בעלי תכונות הפוכות לגמרי שהאחד מכלה את השני. המים מכבים את האש והאש שורפת ומאדה את המים. לכאורה אין להם שום אפשרות להסתדר ביחד. אבל כאשר מארגנים ועושים סדר בדברים, אפשר להכניס ביניהם סיר ולבשל תבשילים נפלאים כאשר האש מחממת מלמטה והמים מתבשלים בתוך הסיר. כל אחד מהם נשאר עם התכונות המיוחדות שלו ודווקא אותן תכונות שונות הן אלו שמביאות אותנו להגיע למושלמות. בלי אותן תכונות הם לא יכלו ליצור דבר טוב שכזה. לא תמיד צריך לעשות פשרה (למרות שלפעמים גם זה נחוץ), אלא צריך רק לחשוב כיצד אנו מכניסים את התכונות המיוחדות והשונות שלנו שיסתדרו בשלום עם העולם.
במקום לברוח מהמחלוקת, צריך פשוט לראות כיצד אנו מכניסים שלום באותה מחלוקת. בדיוק כמו אבני החושן שהיו שונות לגמרי, בעלות תכונות שונות ומייצגות שבטים שונים עם דעות שונות, אבל כאשר כולן מסודרות בחושן המשפט, אז עם ישראל שלם. כל יהודי הוא בורג נחוץ במערכת עצומה שמרכיבה את עם ישראל. כאשר נעשה שלום ונתאחד, נגיע בע”ה לשלמות.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה