מסע אל פנימיות האשה (פרשת נשא)

ראובן פיזנטי | ז׳ בסיון ה׳תשע״ג | משפחה, זוגיות וחינוך ילדים | פרשת נשא

פרשת סוטה מתארת כיצד נוהגים באשה נשואה שהתייחדה עם גבר אחר לאחר שבעלה הזהיר אותה לא להתייחד אתו. הבעל אמנם עדיין לא יודע אם אשתו נטמאה עם אותו גבר או לא, אבל בכל אופן אותה אישה בוודאי לא צדיקה גדולה, שהרי עברה איסור חמור שהתייחדה אתו והתנהגה בצורה מביישת, בזויה ולא צנועה.

לא רק שישנו איסור ייחוד על עצם הימצאות גבר ואשה (שאינם קרובים מדרגה ראשונה) ביחד לבדם, אלא שבמקרה הזה מלבד איסור ייחוד, בעלה גם הזהיר אותה במפורש לא להתייחד דווקא עם אותו גבר מסוים והיא לא שמעה לו והתייחדה אתו.

ויוצא שגם אם האישה לא נטמאה עם אותו גבר, עדיין האיסור הוא חמור, הזלזול בבעלה הוא נורא ובוודאי שקשר הנישואין שלהם כבר לא יהיה כמו שהיה פעם. במקרים כאלו האישה נאסרת לבעלה, ואם רוצים שקשר הנישואין ימשיך, אז לוקחים את האישה אל הכהן שישקה אותה במי סוטה כדי שהמים יבדקו אותה אם נטמאה לאיש זר או לא.

אך לפני כן ישנו סוג של טקס שעל האישה לעבור שבמהלכו הכהן פורע את ראשה וקורע את בגדה. וצריך לשאול, מדוע יש צורך בכך? מדוע צריך לפרוע את ראש האישה ולקרוע את הבגד שלה לפני שהיא שותה ממי הסוטה?

ידוע שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם מידה כנגד מידה, שהרי יש צורך שכאשר האדם חווה דבר כלשהו, הוא יפשפש במעשיו ויוכל לגלות מדוע אותה חוויה הגיעה אליו. כך הוא יוכל להגיע לשורש הדברים ולהבין מה השם יתברך רוצה ממנו. כאשר אנו מקבלים מידה כנגד מידה, אנו יכולים להבין את הקשר שבין המעשים שלנו לתוצאות שאנו מקבלים.

מהו הדבר המשפיל והמבזה ביותר לאשה?

גם בעניין הסוטה, האישה מקבלת מידה כנגד מידה, וכשם שהתנהגה בצורה מביישת, לא צנועה ושכלל לא הולמת את בת ישראל, כך מעמידים אותה בצורה מביישת ולא צנועה.

לכן פורעים את ראשה כדי ששיערה יהיה מגולה והיא תרגיש מבוישת בחוסר צניעות. ולכן גם קורעים את בגדה. כך מתוך ההשפלה היא תבין יותר את החומרה של המעשים שלה. יוצא מכאן שכאשר ראש האישה פרוע, וכאשר היא אינה צנועה, זה אחד הדברים המשפילים והמבזים ביותר בשבילה.

אלא שכעת צריך לשאול לגבי זמנינו, אם באמת שיער מגולה וחוסר צניעות זה דבר כל כך משפיל, אז כיצד יתכן הדבר שניתן לראות שבימינו ישנן נשים נשואות שמסתובבות ללא כיסוי ראש מתוך בחירה? כיצד יתכן שנשים מסתובבות ללא כל בושה בלבוש פרוץ ולא צנוע כלל? איך יתכן שלמרות כל מה שנאמר, הן אינן מרגישות מושפלות, ואפילו להפך, הן גם מרגישות עם זה מצוין?

הפסוק המתאר את פריעת ראש האישה אומר כך (במדבר ה’ פסוק יח’): “והעמיד הכהן את האישה לפני השם ופרע את ראש האישה… “. הכהן מעמיד את האישה לפני השם ורק אחר כך פורע את ראשה שתרגיש מבוישת. כאשר אנו מבינים שאנו עומדים מול השם יתברך, אז הכל נראה אחרת.

אפשר להניח שאשה נשואה שהתייחדה עם גבר אחר לאחר שבעלה הזהירה על כך, היא כנראה לא אחת כזו שמתביישת בקלות. כשאין הרבה בושה, אז כנראה שגם לא כל כך יפריע לה להיות לא צנועה. אך למרות חוסר הבושה, כאשר מעמידים אותה לפני השם יתברך בחוסר צניעות, אז גם אחת כזו יכולה להרגיש את הבושה ולהבין את חומרת המעשה שעשתה.

כאשר אנו רואים את הקדוש ברוך הוא מולנו, אף אחד לא יכול לחשוב שיצא לו משהו טוב מעבירות. אדם עובר עבירה רק מתוך שהוא שוכח או כלל לא יודע שהשם נמצא, צופה ויודע. כשמבינים שהשם עומד מולנו, אנו מרגישים פתאום כמה אנחנו קטנים ומתמלאים ביראה.

מכאן אפשר להבין כיצד יתכן שבימינו נשים רבות לצערנו בוחרות לצאת בגילוי ראש מבלי להתבייש או להרגיש מבוזות. היום ישנו הסתר פנים וקשה לנו לראות את השם יתברך לנגד עינינו. היום ההרגשה היא כאילו חס ושלום הטבע פועל מעצמו. אילו האדם היה רואה את הקדוש ברוך הוא לנגד עיניו בוודאי שלא היה יכול לחטוא.

כאשר אנו חוטאים, זה מתחיל מצמצום הראייה, כאשר אנו שוכחים את התמונה הגדולה, את המהות שלנו, את הנשמה האלוקית, את העולם הבא, את הנצחיות, ורק רואים מולנו את אותה תאווה לחטוא כאילו שזה הדבר היחיד שקיים בעולם.

ולפעמים אנשים עושים זאת בצורה יזומה, שהם רוצים לחטוא מצד אחד, אבל מבינים שזה אסור מצד שני. המצפון לא נותן להם. אז הם מתחילים להמציא תירוצים ושקרים. הם ממציאים תיאוריות חדשות וטיפשיות לחלוטין על איך נברא העולם. שכאילו אין השגחה פרטית. כמו פרעה שתפס את עצמו כאליל ואמר שהוא ברא את היאור וגם את עצמו. ואז כאילו התיר לעצמו לא להקשיב בקול השם יתברך.

אנשים ממציאים שקרים, נאחזים בדברים חסרי בסיס והכל כדי להסיר את עול המצוות מעליהם. כאשר הם רואים אדם שנראה חרדי שמתנהג בצורה לא ראויה, מיד מרעישים עולמות ועושים כותרות ענקיות. כי הם חושבים שזה כאילו מתיר להם לעשות מה שמתחשק להם. אם אדם עם חזות חרדית מתנהג בצורה לא מוסרית, אז קל וחומר שהם עצמם יכולים להרשות לעצמם להיות בהמות.

וכך נתפסים בסביבה, שאומרים שאם כולם עושים את זה אז זה בסדר. נתפסים בתאוריות שקריות. ובעיקר נתפסים בבריחה מהאמת. שמנסים להתעלם ולא לחשוב על הדברים. שאם צצות שאלות, אז לא מנסים למצוא להן תשובה, אלא תופסים את זה כתירוץ להתחמק מעול תורה ומצוות. וכך משתדלים לא לחשוב כלל ורק “לזרום” עם מה שבא.

כך אנשים מסתירים את ההשגחה הפרטית, מסתירים את הקדוש ברוך הוא, וחושבים שכאילו אם הם לא רואים, אז הכל מותר. וכמו ילד קטן שעוצם עיניים ואז חושב שכל העולם נעלם ואף אחד לא רואה אותו.

כשהראייה מצומצמת, האדם עלול לחטוא מבלי שום נקיפות מצפון. אך לאחר מכן כאשר התמונה מתרחבת, אנו מצטערים על אותם החטאים כי אנו מבינים את ההשלכות העצומות שלהם. לכן היום נשים רבות אינן רואות את הקשר שלהן עם השכינה הקדושה ואינן מרגישות את אביהן שמשגיח מלמעלה ומחכה שיחזרו בתשובה, ואז כתוצאה מכך הן מסוגלות ללכת בגילוי ראש ברבים ובחוסר צניעות ללא כל בושה.

מתוך ההסתר שהן חיות בתוכו, מתוך הסביבה שהרגילה אותן לחוסר צניעות, מתוך השקרים הרבים, מתוך חוסר האמונה המצוי היום, מתוך המצאת המושג החדש שנקרא “חילוני” שכאילו מתיר לאדם יהודי לפרוק מעליו את כל החובות שלו בתור יהודי, אז הן נמצאות בהכחשה, בכלל לא מבינות את ההשלכות של המעשים, בכלל לא מבינות מה זו צניעות או מה היא בושה.

אך כל זה רק באופן זמני ובהתאם למצב ולצמצום שאנו נמצאים בו. שהרי נשים רבות יכולות להסתובב בצורה פרוצה לחלוטין בחוף ים מעורב ולהרגיש על הגובה מתוך רגילות לכך. אך אם הן יישארו עם בגד הים וילכו אתו באמצע הרחוב, פתאום מתוך השינוי וחוסר הרגילות, ומתוך כל המבטים לעברן, הראייה שלהן תתרחב והן יוכלו להרגיש מעט את הבושה שבדבר.

אם הן יסתובבו עם אותו בגד ים בסביבת המשפחה המורחבת שלהם, הדודים, הסבים והסבתות, כל המכרים וכדומה, אז רגשות הבושה ילכו ויתגברו עד שהן לא ידעו היכן לקבור את עצמן מרוב בושה. ואם הן יעמדו באותו בגד ים מול השם יתברך, חס ושלום בתוך בית כנסת מול ארון הקודש עם רבנים חשובים וגדולי הדור מסביב, כעת בוודאי תהיה להן הרגשה גרועה ביותר של בושה וביזיון. ואם כך זה בבית הכנסת, אז על אחת כמה וכמה בבית המקדש מול גילוי השכינה המצוי שם תדיר.

מבחינת הצניעות האיסור עצמו קיים בכל אופן, בין אם רואים אותנו בחוסר צניעות בבית הכנסת, ברחוב או על חוף הים. אלא שאנו מדחיקים ומשתדלים לא לחשוב על כך. אבל ככל שיש גילוי שכינה גדול יותר, שאנו מרגישים קרובים יותר להשם יתברך ומבינים שהוא איתנו, שם יהיה לנו קשה יותר להתגבר על הבושה.

בחוף ים מעורב אנשים פורקים עול מלכות שמיים מעליהם. הם מסתירים את הקדוש ברוך הוא. וגם אם הם מדברים שם על תורה ואמונה, הם לא מבינים בזה חצי דבר ואין להם שום השגה בזה. כי אם היו באמת רואים באותו רגע את ההשגחה העליונה, שפתאום השם יתברך היה נגלה אליהם, אז מיד היו מתביישים בצורה איומה. אבל הם לא רואים, הם מסתירים.

אבל ככל שמצד הסביבה עצמה ישנו יותר גילוי שכינה, אז ממילא קשה יותר להסתיר. וכמו שאם אישה כלשהי תתגורר לתקופה כלשהי באזור מגורים חרדי, אז מהר מאוד היא תתחיל להרגיש לא נעים כלל בלבוש הלא צנוע. וכל שכן אם היא תעמוד מול רבנים גדולים שהיא מעריכה, שבוודאי שתרגיש גרוע עם עצמה.

ואמנם ישנן גם כאלו שיכולות להיות בחוסר צניעות מוחלט ולא מתביישות מאף אחד. אלא שזה לא דבר טבעי. וכמו שיש כאלו שעושים כדי להתריס, שבכוונה מנסים להילחם נגד הדת וכדומה. וגם אלו בסופו של דבר יבינו, ואם לא כאן, אז לאחר מיתה כאשר יעמדו מול בית דין של מעלה, שאז זהו עולם האמת ושם אי אפשר להסתיר ולשקר.

יוצא שכל מתחיל מתוך הסתר. התאוות וההרגלים מעוורות את עינינו מלראות את התמונה הרחבה וכאילו מעלימים חס ושלום את השכינה הקדושה. אנו רואים איך שכולם עושים זאת, אז נראה לנו שבגד ים לא צנוע, שלא נעז להסתובב אתו ליד אנשים ביום יום, זה כביכול בסדר גמור אם לובשים אותו בחוף הים. למרות שאין שום היגיון בכך.

וכך הדבר לגבי כל ענייני צניעות האישה, קשה מאוד לשמור על צניעות כאשר החברה, התקשורת וכל הסביבה שלנו מחדירה לנו מחשבות ורגשות מסוימים לראש. אנו מקבלים את הדברים בתור הגדרות ברורות שאין לערער עליהן, ואפילו בלי לדעת מכך. הכל נכנס ישירות אל תת המודע וגורם לנו לחשוב בצורה בה אנו חושבים.

מישהי שתרצה לשמור על צניעותה בסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות תיאלץ להתאמץ מאוד כדי להצליח בכך, וגם אז זה לא יהיה בצורה שלמה. יהיה לה קשה מאוד למצוא בגדים צנועים, וגם אם תמצא, יהיה לה קשה ללכת נגד הסביבה וללבוש אותם. וגם אם תתחזק, יהיו לה קשיים רבים שכולם יזלזלו בדרך הזו ויקראו לה “דוסית” וכדומה בדרך גנאי. וגם אם ממש תתאמץ ותתעקש, מכל מקום ישפיעו עליה מעט והיא לא תמשיך עם ההתקדמות עד הסוף. תמיד יהיו פשרות.

ההרגלים של הסביבה משפיעים עלינו וגורמים לנו לחשוב שזו הדרך היחידה לחיות ושאי אפשר אחרת. כאילו שלהיות צנועה זה סוג של פרימיטיביות ורק אישה שמפקירה את גופה נחשבת לנאורה ומתקדמת. הסביבה מכתיבה לנו שהיופי הוא חיצוני, שהגוף הוא העיקר ושכולם מסביב צריכים ליהנות מאותו יופי.

אך על פי האמת, היופי האמתי הוא פנימי ואותה פנימיות מקרינה החוצה. וההוכחה לכך היא שפעמים רבות פגשנו אנשים שלא היו נראים כמו דוגמנים, אך היה להם חן מיוחד ששבה אותנו הרבה יותר מכל מראה חיצוני. ולעומת זאת פעמים רבות גם פגשנו באנשים שכולם חשבו שהם יפים, אבל אותנו הם לא הצליחו לכבוש, ובמיוחד לאחר שהכרנו את גסות הרוח והגאווה המנופחת שרק רצינו להתרחק מהם. היופי הוא בעיני המתבונן, על פי מהות הנפש הפנימית.

וכך נשים רבות לצערנו פוחדות להיות צנועות כיוון שהן חושבות שזה יפגע ביופי שלהן. שכיסוי הראש יהפוך אותה להיראות כמו סבתא, שבגדים ארוכים ורחבים ייעשו אותה כשמנה וכו’. אבל המציאות מראה הפוך, שדווקא זה מה שנותן חן ויופי.

שישנן נשים שמתלבשות בצורה פרוצה, עם בגדים קצרים וצמודים, והן חושבות שהן יפות בכך. אבל המציאות היא שכולם בזים להן וחושבים עליהן כמופקרות. גבר שרואה אישה כזו לא חושב לעצמו כמה היא יפה וחיננית, ובטח לא חושב עליה כאחת שאיתה הוא רוצה לחלוק את חייו. אלא הוא רואה דבר זמין וזול למימוש תאוות בלבד.

אבל כאשר האישה שומרת על הצניעות שלה, אז היא הופכת להיות יפה באמת. לא מופקרת שכולם נותנים לה מחמאות שקריות כדי לממש את התאוות שלהם. אלא כזו בעלת חן ששובה אנשים בקסמה.

כי הפנימיות עצמה היא שמקרינה כלפי חוץ. כשאדם מחפש בת זוג לחיים לאהוב ולהקים איתה משפחה, הוא בוודאי יעדיף מישהי מסורה לבית וצנועה שתשמור על היופי שלה רק בשבילו. לעומת זאת, כאשר אדם מחפש להעביר את הזמן ולעשות רושם על החברים בחוץ, אז הוא יבחר מישהי שמפזרת את היופי שלה החוצה כך שכולם יוכלו לראות וליהנות וכך יעריכו אותו יותר.

אותה אחת יכולה לחשוב שכולם אוהבים אותה, אך האמת היא שכולם חושבים עליה מחשבות זולות ונותנים לה מחמאות רק מתוך אינטרסים. היא מורידה מערכה ומבזבזת מעצמה בשביל אחרים שכלל לא אכפת להם ממנה. אדם שבאמת אוהב ירצה שאשתו תהיה רק שלו, ולא שכל החברים שלו ייהנו מיופייה.

מעבר לחיוב ולצניעות שבדבר, כיסוי הראש גם נותן סימן היכר לאישה נשואה. אחת כזו שמסורה לבית, שחשובה לה המשפחה ושמשקיעה בפנימיות במקום להשקיע באחרים בחוץ. היא מרכזת את הכוחות שלה למקום בו תראה תועלת ותוכל גם לקבל בחזרה.

לכן כאשר הייתה מגיעה אישה סוטה אל הכהן, הוא היה פורע את ראשה. שהרי זה גנאי גדול לעמוד כך מול השם יתברך בבושה גדולה כזו. יתכן שבאותם רגעים אותה אישה סוטה הייתה יכולה להבין שטעתה, שהגוף הוא לא הפקר ושההשקעה בפנימיות ובבית היא הכדאית יותר. שבמקום להשקיע בגברים זרים שיסתכלו לכמה רגעים ברחוב ויחשבו מחשבות זולות, עדיף להשקיע בבעל שאתו היא הולכת לחיות את כל חייה.

אולי כל אישה צריכה לאמץ את הגישה הזו, לנסות להבין שהיא נמצאת מול השם יתברך, שהיא עומדת ממש מולו, וכעת היא צריכה לחשוב כיצד עליה להיראות ולהתנהג. הרי בהסתר פנים כולנו יכולים לעשות דברים בזויים ולא ראויים, אבל כאשר אנו מבינים שאנו עומדים מול השם, אז יראת השמיים נכנסת לתוכנו ואנו יכולים להבין מה באמת חשוב בחיים.

השם יתברך יזכה אותנו לחיות חיים צנועים יותר ופנימיים יותר, שיביאו לנו אושר וסיפוק פנימיים שגם יקרינו החוצה למצוא חן בעיני כל רואינו, אבל מציאת חן אמתית ולא סתם תאווה זולה.

כיסוי הראש וצניעות לנשים זהו דבר גדול, וכל אחת שתקבל על עצמה אפילו דבר קטן והתקדמות מועטת בעניין הצניעות מרעישה עולמות למעלה ובוודאי תקבל שכרה מאת השם. גם אם הדבר רחוק מאיתנו, רק צריך השתדלות מעטה וקבלה קטנה, וזה מה שמוביל אותנו צעד אחר צעד אל הפסגה. וכבר אמרו חז”ל שבזכות נשים צדקניות זכינו להיגאל ממצרים, ובזכות נשים צדקניות אנו עתידין להיגאל במהרה בימינו אמן.