תקשורת טובה ודיוק בפרטים הקטנים – פרשת מטות
בני גד ובני ראובן מבקשים להישאר בעבר הירדן, ולשם כך מתחייבים לצאת חלוצים ולהילחם בכיבוש הארץ ורק לאחר חלוקת הארץ יחזרו לקבל את נחלתם בעבר הירדן. וזהו התנאי הידוע שהתנו בני גד ובני ראובן עם משה רבינו.
אלא שהדבר מובא באריכות רבה וחזרות רבות ונראה קצת תמוה. בתחילה בני גד ובני ראובן מציעים למשה רבינו את התנאי, ואז משה חוזר גם הוא על התנאי ואומר מה יקרה אם יקיימו את התנאי ומה יקרה אם לא יקיימו. ואז בני גד ובני ראובן מסכימים לתנאי. ואז משה מצווה את אלעזר הכהן, יהושע וראשי המטות על התנאי, ואז שוב בני גד ובני ראובן מצהירים שהם מסכימים לתנאי. ולכאורה מדוע צריך את כל האריכות הזו?
ובאמת חכמים למדו הלכות רבות מתוך אותו תנאי ומכל הדקדוקים שבו, לגבי הלכות תנאים. אבל מעבר לענייני ההלכה, הדבר מלמד אותנו גם הרבה מוסר לחיים, כיצד צריך להתייחס לטענות של אנשים.
אם נשים לב, נראה שיש שינויים קלים בכל חזרה על התנאי. שבני גד ובני ראובן מציעים דבר מסוים, ואז משה חוזר על התנאי עם שינויים קטנים. ואז שוב הם עצמם מסכימים לשינויים. וכך מספרים את הדבר לראשי העם, ושוב הם מצהירים שהם מסכימים לתנאי. כך שהכול יהיה מדויק וברור, ללא שום אי הבנות.
והדבר מצוי מאוד שאנשים לא מקפידים כל כך על הפרטים הקטנים, ומסכמים משהו בצורה מעורפלת כך שכל אחד מבין משהו אחר. ואז יוצאים מזה דברים עקומים והרבה מחלוקות. אנשים מנסים כאילו לחסוך זמן ועושים את הכל קצר וחפוז, אבל לבסוף משלמים על כך באריכות גדולה הרבה יותר.
רוב האנשים שמגיעים לבתי הדין, התחילו את המחלוקות מפרטים קטנים שלא שמו לב אליהם ולא דקדקו כראוי. שהאחד מציע משהו אחד והשני מבין משהו אחר. שבשביל האחד היה פרט כלשהו מובן מאליו ולכן לא טרח להזכיר אותו ובשביל השני היה מובן ההפך.
וכך אנשים מנסים לסכם ביניהם דברים שונים, אבל לבסוף מופתעים מהצד השני שהבין אחרת. וזה מופיע בכל מקום. שאדם קונה מוצר מסוים ויש פער בין מה שחשב המוכר לבין מה שחשב הקונה. וכן בחוזים שונים ובכל הסכם כלשהו בין אנשים, בין בכתב ובין בעל פה.
וכמובן שאין הכוונה לרשעים ונוכלים שעושים בכוונה. שיש כאלו שמנסים להטעות אנשים במרמה כדי להפיל אותם ולהרוויח על חשבונם, ובאותם אנשים אנו לא מדברים ואין לנו עסק בהם כלל. אלא שגם כאשר שני הצדדים הם אנשים טובים וכשרים, שלא רוצים לפגוע אחד בשני, מכל מקום מגיעים למחלוקות רבות מתוך חוסר התאמה של הציפיות.
לכל אדם יש תפיסת עולם המורכבת מפרטים רבים. ומטבע הדברים, כל אדם בטוח שזו תפיסת העולם האמתית והטובה ביותר. הוא חושב שכולם צריכים לחשוב כמוהו ואם הוא נתקל באנשים שחושבים בצורה שונה, הוא לא מצליח להבין את דרך החשיבה שלהם.
לכן ישנם דברים שנראים לו כברורים ומובנים מעבר לכל ספק, ולכן הוא לא מרגיש צורך לשתף אותם. הוא בטוח שכולם מבינים אותו גם בלי שיאמר את אותם הדברים.
ולצורך דוגמה, הוא יכול למשל להזמין את חברו לארוחת בוקר, ומבחינתו זה אומר קפה ועוגה כי לכך הוא רגיל. ואז חברו יגיע רעב, וישאל אותו היכן הארוחה שהבטיח לו? הוא הגיע רעב ורגיל בכל יום לאכול לחם עם חביתה, וכי איך יצליח לשבוע מעוגה קטנה?
אותו אדם הבטיח לו ארוחת בוקר. בתפיסה שלו ארוחת בוקר היא משהו קטן להתחיל את היום, ובתפיסה של חברו זו סעודה רצינית שתיתן כוח עד הערב. וכך זה בכל דבר. ישנם מושגים רבים שלכל אחד תפיסה אחרת בו, על פי האסוציאציות, החוויות האישיות וההרגלים של כל אדם לעצמו.
וכאשר האדם אומר דברים כלליים, שמבחינתו הם ברורים, אנשים אחרים לא מצליחים להבין אותו. הם חושבים שהם מבינים, אבל יש להם ציור שונה לגמרי בראש. ולפעמים זה מסתיים בהבנה או באכזבה קלה. אבל לפעמים זה עלול להסתיים בנזק ממשי, שאדם עלול להפסיד דברים ממשיים או כסף, מתוך חוסר הבנה של הדברים. וכך לפעמים מגיעים לבתי דין ומגיעים למחלוקות גדולות ביותר.
וכך גם מהצד השני, שכאשר מישהו מנסה להסביר לו דבר מה, מיד הוא קוטע אותו בטענה שהוא כבר יודע. הרי הוא יודע מה הוא הולך לומר, הוא כבר שמע על כך, כבר יודע הכל. מתוך שיש לאדם תפיסה ברורה לעצמו, אז הוא בטוח שכולם באים מאותה תפיסה. ואז כשאומרים לו משהו, הוא בטוח שהם מדברים על מה שהוא מבין. הוא לא מנסה להיות עם ראש פתוח ולקבל את תפיסת העולם של השני, לא מנסה להבין, אלא לוקח את הדברים לפי ההבנה האישית שלו ובטוח שזו האמת.
לפעמים אדם מנסה להסביר דבר מה, וחברו לא נותן לו הזדמנות. כי בכל פעם שהוא מתחיל משפט, אז חברו כאילו מנסה לסיים את המשפט. כאילו שהוא כבר יודע מה הוא הולך לומר. ואז הוא מנסה שוב. ואז הוא כבר עונה לו עוד לפני שהציג את הטענה. וכך כל השיחה הופכת להיות חסרת טעם, כי אין אף אחד שמקשיב.
ובמיוחד היום, שישנם כלי תקשורת “מתקדמים” שלוקחים את התקשורת האנושית צעד ענק לאחור. זה הפך להיות איום ממש. שאי אפשר לתקשר עם אדם בצורה תקינה. שפתאום הוא מפסיק כדי להתעסק עם הטלפון, ואז יש לו שיחה ממתינה, ואז פתאום קופצת הודעה, ואז הוא נזכר במשהו, ואז הוא קופץ לנושא אחר, וכמעט אי אפשר לאחוז בדבר. ישנו היסח הדעת נוראי, ובכל פעם האדם אומר בביטחון מוחלט “זהו, עכשיו אני איתך”. למרות שהכול חוזר על עצמו ונשאר אותו דבר.
ואז מתחילות אי הבנות. כי מטבע הדברים האחד מבין דבר מסוים והשני מבין דבר אחר לחלוטין. כי לא דקדקו בפרטים. ואז נוצרות בעיות ומתחילים להצטער על חוסר הדיוק, שלא התעכבו יותר על הדבר כדי להבין אותו לאשורו. ואז בסוף שואלים “וכי לזה התכוונת? אז למה לא אמרת?!”, ובאמת הוא ניסה להגיד, רק שלא היה אף אחד שהקשיב.
והדבר נוגע לכל תחומי החיים, בכל ענייני תקשורת בין אנשים. בין אם זה בענייני ממון, בין אם בענייני הסכמים שונים, בין בענייני משפחה וכו’. כאשר האנשים לא מדויקים, הדבר מביא אי הבנות ומחלוקות. אבל כאשר מדייקים היטב בדברים, אז הכל הופך לברור יותר.
וכך אפשר ללמוד שכאשר מציגים לפנינו עניין כלשהו, אז לא זו בלבד שעלינו להקשיב היטב לכל פרטי העניין, אלא שעלינו לחזור על הדברים כפי שהצלחנו להבין אותם כדי שהצד השני יאשר לנו שאכן הבנו את הדברים בצורה נכונה. ממש כמו אצל בני גד ובני ראובן שחזרו שוב ושוב על התנאי.
אדם יכול לומר דבר מסוים, ואנשים שונים יבינו את אותו הדבר בצורות שונות. כי כל אחד מבין את הדברים לפי תפיסת עולמו. ואז האחד מוסיף פירוש מדעתו, השני לא שם לב לפרט קטן שהופך את כל התמונה, השלישי לוקח פרט קטן וטפל בתור עיקר וכו’. ואז כולם בטוחים שכולם מבינים כראוי, אבל אף אחד לא הבין כלום.
צריך לדעת שכאשר שני אנשים משוחחים זה עם זה, אז האדם המדבר מתכוון לדבר כלשהו והאדם השומע מבין כוונה אחרת. כמעט ואי אפשר להבין את הדברים בדיוק מוחלט, כי כל אדם הוא עולם שונה. ורק אם נשתדל לדייק ממש, הן בדברים שאנו אומרים והן בשמיעת דברים מאחרים, אז נוכל להגדיל את ההתאמה וההבנה בין שני הצדדים.
והדבר דומה לכלי תקשורת, שפועלים על תדרים מסוימים. ודווקא אם המכשיר המשדר והמכשיר הקולט יהיו על אותו התדר, אז אפשר לקלוט. וגם אז צריך לעשות כיוונים שונים כדי שלא יהיו הפרעות. אבל אם לא נמצאים על אותו התדר, אז קולטים דברים אחרים לחלוטין.
תקשורת בתוך המשפחה
אחד הדברים הבסיסיים ביותר ביחסי זוגיות ושלום בית הוא עניין התקשורת בין בני הזוג. פעמים רבות קצת מצחיק לראות מהצד איך בני זוג מתווכחים ורבים על דבר מסוים, כאשר בכלל לא קיימת מחלוקת ביניהם. לפעמים הבעל מדבר על עניין אחד והאישה מדברת על עניין אחר לגמרי, כך שאילו היו מבינים האחד את השני, הם היו מסכימים זה עם זו בלי שום ויכוח.
לפעמים הבעל אומר דבר כלשהו לאשתו, והיא נעלבת מאותו עניין. אבל הוא כלל לא יודע שהיא נעלבה, כי מבחינתו הוא אמר דבר סתמי, ואולי אפילו מחמאה. והיא הבינה שהוא כאילו לועג לה או שרומז לה משהו מעליב. וכן להפך.
מטבע הדברים כל אדם הוא שונה מהזולת ואף אדם אחר בעולם לא חושב כמוהו בצורה זהה. על אחת כמה וכמה כאשר אנו מדברים על גבר ואשה שנבראו בצורה שונה לגמרי עם תכונות הפוכות זה מזו, ושהגיעו מעולמות נפרדים ושונים לגמרי מתוך תפיסות עולם שונות.
כעת אם הבעל יצפה לדברים מאשתו או שהאישה תפתח ציפיות מהבעל כדבר מובן מאליו, קרוב לוודאי ששניהם צפויים להתאכזב ולכעוס זה על זו. אף אחד הוא לא קורא מחשבות ומה שהבעל מצפה לו מאשתו כדבר לגיטימי ומובן מאליו הוא דבר שכלל לא נמצא בתודעה שלה.
בני זוג שרוצים להצליח בנישואין מוכרחים לתקשר היטב. כאשר יש תקשורת נכונה אפשר לבנות את היחסים בצורה חכמה, אך כאשר אין תקשורת אז כמו במגדל בבל הכל צפוי לקרוס. הרי איך בני הזוג יוכלו לדעת מהם הצרכים של האחר במערכת היחסים המשותפת? איך נוכל להבין מה נדרש מאיתנו ובמה אנו צריכים להשתפר כדי להצמיח את הקשר?
אנשים מנסים לרצות את הזולת על פי התפיסה שלהם. ולצורך דוגמה, תארו לכם שיש אישה קפדנית ומתוכננת שלא אוהבת כלל הפתעות ורוצה לדעת ולתכנן תמיד הכל מראש. אבל בעלה שרוצה לשמח אותה, מנסה בכל פעם להפתיע אותה. עורך לה מסיבות הפתעה, לוקח אותה לנופש בהפתעה וכו’. ויוצא שהיא עצמה אומללה מכך, היא שונאת את זה ורוצה שיודיע לה לפני כן כדי שהיא תתארגן בהתאם. אבל הוא, מתוך רצון לעשות לה טוב, מתעקש להפתיע אותה.
אלא שכאשר מנסים לעשות טוב למישהו, צריך קודם כל להבין את תפיסת העולם האישית שלו. מאיפה הוא הגיע, מה עושה לו טוב, מה הוא אוהב, אילו תכונות אופי יש לו וכו’. רק לאחר שמבינים את הדברים, אז אפשר לדעת כיצד באמת לעשות לו טוב. כי ישנם דברים שהם גורמים עונג רב לאדם מסוים, אבל צער וסבל נוראים לאדם אחר. ואז אדם שבא מתוך התפיסה האישית שלו, לא יכול לשמח אנשים שנמצאים בתפיסה אחרת.
תקשורת טובה כוללת שני חלקים עיקריים שעלינו לאמץ ולהכניס לחיינו. החלק הראשון הוא הדיבור, שנסביר את עצמנו בצורה הכי ברורה שאפשר כך שבן הזוג יוכל להבין מה אנו רוצים. והחלק השני הוא ההקשבה, כך שנוכל להבין את המסר שבן הזוג רוצה להעביר לנו. זה אולי נשמע פשוט ומובן מאליו, אבל המציאות מוכיחה שרוב הזוגות לא מבצעים אף אחד מהחלקים האלו כראוי.
כדי לשפר את חלק הדיבור, עלינו להרגיל את עצמנו לבטא את מה שמתחולל אצלנו בפנים בצורה הברורה ביותר. לצורך דוגמה, תארו לכם שהבעל מתכנן לעצמו במחשבות את כל מהלך היום העמוס שלו ולאחר מכן אשתו מבקשת ממנו שיעזור לה במשהו במהלך היום. אותו בעל עלול להתפרץ ולכעוס עליה כי זה מובן לו מאליו שאין לו זמן לזה במהלך היום העמוס.
אלא שהוא לא שם לב שאשתו כלל לא הייתה מודעת למה שמתחולל אצלו בראש. אילו הייתה מודעת לכל התכנונים שלו אולי היא בכלל לא הייתה מבקשת ממנו את זה. כמה כעס היה ניתן לחסוך אם היה מבטא את עצמו ומדבר עם אשתו. חשוב לבטא את עצמנו בצורה הכי מובנת שאפשר.
כך גם יש נשים רבות שרוצות שהבעלים שלהן יקנו להן מתנה מסוימת שהן מאוד רוצות. ואז האישה רומזת לבעלה משהו כללי, שהיא רוצה מתנה. ואז תארו לכם שהבעל שרוצה לשמח את אשתו, מסתובב בין כל החנויות במשך שעות, שובר את הראש מה לקנות, מנסה לקלוע למשהו שהיא תאהב, ואז לאחר כל המאמץ הוא מביא לה מתנה כלשהי והיא מגיבה באכזבה נוראה. הרי היא רצתה משהו אחר. הייתה לה תמונה ברורה בראש והיא ידעה בדיוק מה היא רוצה. אבל היא לא אמרה שום דבר וציפתה שבעלה יבין מעצמו
וברור שלאחר מכן שניהם יהיו מאוכזבים מאוד. שהיא תהיה מאוכזבת שבעלה לא קנה לה את מה שרצתה. ובעלה יתאכזב, יכעס וייעלב מהיחס כפוי הטובה לאחר כל הטרחה והמאמץ שהשקיע. וגם לטווח הרחוק, ספק אם ירצה להתאמץ לקנות לה דברים בעתיד. וכל זה רק מתוך חוסר ביטוי מתאים. שאילו הייתה מסבירה את עצמה בצורה ברורה, כולם היו שמחים.
אנשים מדברים אחד עם השני בקודים, ואז מתאכזבים שלא מבינים אותם. לכן צריך לדבר בצורה ברורה, לבטא את מה שעובר לנו בראש, להיות מדויקים ככל שאפשר.
כדי לשפר את חלק ההקשבה, עלינו להרגיל את עצמנו לנסות להיכנס לנעליים של בן הזוג. לנסות להבין מה הוא מנסה לומר לנו ומה הוא רוצה מאיתנו. לדייק בפרטים, לתשאל ולחזור על הדברים כך שנוודא שההבנה שלנו נכונה ואמתית.
לכל אדם יש תפיסת עולם שונה ופעמים רבות תפיסת העולם של האחד מתנגשת עם תפיסת העולם של האחר. אם הבעל יהיה קשוב יותר לאשתו, בין לדברים שהיא אומרת ובין לדברים שהיא מנסה להביע ולא תמיד מצליחה לבטא במלים, אז בוודאי שהוא יוכל יותר להבין אותה טוב יותר. אם האישה תהיה סובלנית יותר כלפי בעלה ותנסה להבין מהיכן נובעת התפיסה שלו, אז ברור שיהיה הרבה יותר קל לסלוח ולהזדהות אתו.
כמה פעמים קרה לכולנו שנכנסנו למריבה גדולה שהתגלתה לבסוף כאי הבנה? לפעמים הבעל עושה דברים מסוימים מתוך מניעים טובים ונכונים, אלא שאשתו לא מודעת לאותם מניעים ולכן היא עלולה לכעוס ולא להבין אותו. פעמים רבות אנו כועסים על אחרים בגלל המעשים שלהם, אבל אז אנו מגלים פרט חדש שמשנה את כל התמונה וכל אותם מעשים מתגלים כטובים ורצויים.
צריך לדעת שאנחנו לא רואים את כל התמונה. אז אם קרה שהאישה עשתה משהו שלא נראה לבעלה, מאוד כדאי לבעל להתאזר בסבלנות ולנסות לברר מדוע נהגה כך. פעמים רבות נגלה שאילו היינו במקומה, היינו נוהגים באותה צורה בדיוק.
ועניין התקשורת פעמים רבות גם לקוי בעניין חינוך הילדים. ששם ההבדל בין תפיסת העולם של ההורה לבין תפיסת העולם של הילד הוא עצום. ואז להורים יש דברים שנראים כמובנים מאליהם, ולילדים אין אחיזה בהם כלל.
ואז ההורים יכולים לבקש דברים מהילדים, ואלו מבינים דברים שונים לגמרי. ועל אחת כמה וכמה שלילדים יש עולם שלם משל עצמם. שיש להם דמיון מפותח, ויכול להיות משחק טיפשי כלשהו שעבורם זהו כרגע בחשיבות עליונה לפחות כמו החלטה ממשלתית חשובה.
ואז מובן שזה יגרור הרבה מחלוקות. ההורים כועסים, הילדים לא מבינים מה רוצים מהם, וכולם מאוכזבים מהמצב. לכן צריך להיות ברורים בעניין התקשורת עם הילדים. להסביר במלים פשוטות וברורות את הדברים. ולנסות להבין כמה שיותר את כוונת הילד בדברים שהוא אומר.
וצריך לזכור שגם אנחנו היינו ילדים, וכל העולם היה נתפס אצלנו בצורה שונה. שאמנם היום יש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם, אבל כשהיינו קטנים לא העלנו אותם על דעתנו. וכך גם ילדינו, לא מצליחים להכיל את כל מה שעבורנו נחשב כמובן מאליו.
ולפעמים ההורים חושבים על זמן הילדות ונזכרים שהם לא היו נוהגים כמו ילדיהם. ואז פעמים רבות אפשר לשמוע הורים כועסים על ילדיהם על דבר מסוים שעשו, ואומרים להם שכשהם היו קטנים הם מעולם לא עשו זאת להוריהם. הם אומרים בכעס שכאשר הם היו בגילו של הילד, הם היו נוהגים אחרת לגמרי. מעולם הם לא התנהגו כך.
וכך גם לגבי אחרים ולא רק ילדים. שפעמים רבות האדם שופט אחרים, בוחן תגובות, עוקב אחרי הנהגות, ולא מצליח להבין מדוע אנשים עושים את מה שהם עושים. הוא חושב לעצמו שזה לא הגיוני. איך אפשר להתנהג בצורה גרועה כל כך? הרי הוא עצמו לעולם לא היה עושה זאת.
אבל צריך לזכור שאמנם הוא עצמו לא היה עושה זאת, אבל הוא כן היה עושה דברים גרועים אחרים. שלכל אדם מגרעות שונות. יש דבר שקל לאדם מסוים לבצע, אבל קשה לאדם אחר. ומצד שני דבר אחר יהיה בדיוק הפוך, שקשה לאדם הראשון וקל לאדם השני. אז כל אדם דן לפי התפיסה של עצמו, ואז לא מבינים מדוע אנשים מתנהגים בצורה כזו, אבל גם עליו מסתכלים כך, כי גם הוא רחוק משלמות.
ובמיוחד שהזמנים שונים. שהדברים שפעם היו מקובלים הפכו להיות זניחים. ומצד שני דברים חדשים צצו והפכו להיות מרכז העניינים. וכן גם המקום והסביבה שונים, והחברים משפיעים הרבה. וכך יוצא שלהורים לא היו את אותם הניסיונות כמו של הילדים. שמעבר לכך שכל אדם הוא שונה ועם יצרים שונים, גם הזמן והסביבה שונים.
לכן במקום לשפוט אחרים ולעשות דין עם כולם, כדאי לנסות להיות פתוחים ולנסות להבין את השקפת העולם של האחר. אף אחד הרי לא נוהג מתוך רוע, אלא שאנשים עם השקפות שונות חושבים בצורה שונה. כל אדם חושב שהדרך שלו היא טובה, כל אדם מנסה לעשות טוב, ולרוב יש הרבה חוסר ידיעה, שלא רואים את הדרכים האחרות ולא מבינים שיש דרך אחרת של חשיבה. וכל זה יוצר תרעומת ומחלוקות.
לכן צריך לשים לב היטב לפרטים, לנסות לא לערב רגשות ורק לתפוס את הדברים כפי שהם. לנסות להבין את האחר, להסביר את עצמנו כראוי, להקשיב היטב לדברי אחרים, להתנתק מהיסחי דעת שונים, לחזור שוב על הדברים שנאמרו, וכך להתעכב ולדייק בפרטים, וכך נוכל להצליח להגיע לתובנות ולעומק.
השם יתברך יזכה אותנו להיות מדויקים, לדייק היטב בפרטים ולהגיע להתבוננות עמוקה, ומתוך כך בוודאי נזכה ללכת בדרך טובה יותר ולעשות נחת רוח לסביבתנו ובעיקר לקדוש ברוך הוא.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה