מהי תרבות? מהי נאורות? (לכבוד חנוכה)

ראובן פיזנטי | ט״ז בכסלו ה׳תשע״ד | חנוכה

ימי החנוכה מסמלים את האור שמנצח את החושך. את התרבות הנאורה של היהודים שניצחה את התרבות החשוכה של יוון. אבל כשאנו חוזרים לימינו, אנו מגלים שהמלחמה עדיין קיימת, ולא רק שהיא קיימת בחוץ, אלא היא גם קיימת בתוכנו.

אם נתבונן בדברים הקרויים “תרבות” או “נאורות” בימינו, נראה שאלו כל הדברים שמולם נלחמנו בימי חנוכה. כל אחד מאיתנו צריך לחשוב היטב עם עצמו ולשאול מהי באמת תרבות? מהי נאורות אמתית? וחשוב עוד יותר, האם גם אנו הופכים חס ושלום למתייוונים?

המלה תרבות מייצגת מאפיינים וערכים משותפים ששייכים לקבוצה מסוימת של בני אדם. המלחמה מול יוון הייתה מלחמת תרבות. כל מה שיוון רצתה זה לחסל את היהדות שבנו ולהכניס “תרבות” חדשה לחיינו. בעוד שהיוונים ניסו לכפות עלינו את התרבות שלהם ולבטל אותנו מאמונתנו, אנו הצלחנו לשמור על התרבות שלנו בצורה מופלאה ולנצח את היוונים בעזרת נסים גדולים בחסדי השם. מפליא וגם קצת עצוב לגלות שבכל זאת תרבות יוון הצליחה לחלחל לתוך השגרה של ימינו בצורה כל כך מתוחכמת, עד כדי כך שרוב היהודים חוגגים בשמחה את ימי החנוכה ומלמדים את ילדיהם על הנסים העצומים, מבלי להצליח לראות שחייהם מורכבים מתרבות יוונית.

אם נפתח עיתון “תרבות” (ועדיף שלא…) נגלה לתדהמתנו דברים מזעזעים. כל אדם פיקח יוכל להבין שמדובר בדבר שרחוק אלפי שנות אור מתרבות אמתית. ספרים, סרטים, מופעים והצגות המכילים מנהגים של עמים אחרים, חוסר צניעות, לשון הרע, רדידות, אלימות, שנאה, שטחיות, תאוות וכל מה שהוא ההפך הגמור מתרבות. תארו לכם שילד יתחיל להתנהג באלימות או בחוסר צניעות כמו שמתנהגים במופעים ובסרטים, האם נחשיב אותו למתורבת? אדם מתורבת הוא כזה שמתחשב באחרים ונוהג בנימוס, ולא כזה שמתנהג בגסות רוח ובבהמיות כפי שמראים לנו במופעי התרבות.

נרות החנוכה מסמלים את האור שגבר על החושך. הניצחון ששמרנו על אור המסורת היהודית ולא נכנענו לפיתויי התרבות היוונית החשוכה. הם רצו לבטל את האמונה, סגדו לתאוות החומר, לכוח הפיזי וליופי החיצוני, רצו להשכיל ולגדול, הקימו אוניברסיטאות ובתי תאטרון, פיתחו את משחקי הספורט ורצו חס ושלום לכבות את אור התורה הקדושה. לבטל את הרוחניות ולרומם את הגשמיות. השם זיכה אותנו לנצח את החושך בעזרת האור.

אבל היום לצערנו אותו החושך של התרבות היוונית חוזר, אך עם טריק חזק הרבה יותר. היום התרבות היוונית לבשה תחפושת וגורמת לאנשים לחשוב שהיא האור. היום אדם “נאור” נחשב לכזה שעזב את חיי האמונה וחי חיי תאווה. היום חס ושלום התורה נחשבת למיושנת וחשוכה. הכל התהפך, האור נחשב לחושך והחושך לאור. היום אלימות, משחקי ספורט חסרי טעם, תאטרון וחוסר צניעות זה נראה חלק בלתי נפרד מתרבות ישראל. כל העקרונות עליהם נלחמנו ומסרנו את חיינו בימי החנוכה נרמסים בזמן שהתרבות סביבנו מתייוונת.

בצורה מפתיעה, דווקא בחנוכה יוצאת התרבות היוונית בשיא הכוח וגוררת אחריה זרם שלם של יהודים יקרים מפז שמוסתים מדרכם כמו אותם מתייוונים מסכנים של אז. כשבוחנים את הדברים, זה נראה שהתרבות שלהם הצליחה להיכנס אלינו כפי שהם רצו. רוב מופעי הבידור ה”תרבותיים” תופסים תאוצה דווקא בחנוכה. מופעי תרבות, הצגות או מופעי ילדים שונים מוצגים דווקא בימים האלו בו אנו חוגגים את ניצחון האור על החושך והרוח על החומר. בדיוק כאשר אנו חוגגים את שמירת היהדות וחוסר הכניעה ליוונים שרצו לאבד את אמונתנו בתורה הקדושה כדי להכניס לחיינו “תרבות” יוונית. אותה “תרבות” של היום מהווה כשל חינוכי, זוהמה ופריצות איומה, ללא ערכים וללא כללים, בדיוק כמו אותה תרבות של יוון.

מתוך כל ה”תרבות” הזו מסביבנו, אנו מוצאים את עצמנו עומדים אחר צאת הכוכבים ומדליקים נרות חנוכה. זה הזמן בו אנו יכולים להתחבר לאור העצום הזה שנמצא סביבנו. זה הזמן להיזכר שהמכבים היו אנשים יראי שמיים שהגנו על עצמם ועל כל ישראל מאותה “תרבות” מאיימת. זה הזמן לשאוב קצת מהאור הגנוז לצדיקים ולקבל כוחות מחודשים לעבודת השם.

זה הזמן להיזכר בנס פך השמן ולהבין שבמבט גשמי אין שום צורך בכך שהמנורה תדלק. לכאורה זה לא מפריע לאף אחד שהמנורה לא דולקת. ובכל אופן גם היה להם הרבה שמן להדליק בו את מנורת הזהב אם רצו בכך. אלא שהם לא רצו להדליק בשמן רגיל שאולי נטמא. הם רצו להדליק רק בשמן טהור עם חותמת בד”ץ של הכהן הגדול ועל זה היה נס פך השמן.

גם אנחנו צריכים להיות טהורים, ואז כבר יוכלו לסייע לנו מן השמיים כמו בנס חנוכה. נעזוב את הטומאה בצד, נעזוב את החיצוניות השטחית שרומסת את הפנימיות האמתית שלנו, נעזוב את התרבות היוונית ונחזיק חזק באמונה היהודית העתיקה שלנו שתלווה אותנו לנצח נצחים.

צריך לזכור מה מגדיר אותנו כיהודים וישראלים. אם אנו בוחרים שלא להאמין לתורה הקדושה, אז איזו זכות יש לנו על הארץ הזו שניתנה לאברהם אבינו? אם אנו משתייכים לעם הזה רק כ”לאום” ולא כ”דת”, אז מה בעצם מאחד אותנו ומבדיל אותנו משאר העמים? על מי אנחנו מנסים להגן אם אין שום הבדל חס ושלום בין יהודים ומוסלמים? האם שכחנו את כל המורשת של אלפי שנים שקיבלנו מאבותינו ונתקענו בזיכרון קצר של רק פחות ממאה שנה אחורה?

צריך לזכור שחנוכה זה לא רק חג של סופגניות ולביבות. יש משמעות מאחורי החנוכייה שאנו מדליקים. האור האמתי בחיינו הוא האור הרוחני, אור התורה הקדושה. לגוף אמנם תפקיד חשוב, אבל הוא בוודאי לא התכלית בחיים. האור של חנוכה מזכיר לנו את האור של הנשמה שלנו. האור שמסמל את הרוחניות והתכלית של חיינו.

התרבות האמתית שלנו היא תרבות של ערכים. בשונה משאר אומות העולם אנחנו בוחרים להתבונן לעומק הדברים. לעשות עבודה פנימית ולא חיצונית. לקיים את מצוות התורה שמאירות את הדרך בחיינו. לבחור בצניעות, ביופי פנימי ובאמונה. לבחור למצוא אמת ולא סרטים או הצגות תאטרון שמכניסים לתוכנו רגשות שקריים שתלויים בחיצוניות. להתקדם ולהגיע להשגות בחיים, ולא להרשים את הסביבה כשאנו עמוסים בגאווה וכבוד ללא כל תוכן פנימי. אנו חיים אמת ורוחניות, חיי אור אמתיים. זוהי נאורות אמתית.

אדם נאור באמת מכניס אור לחייו. נאורות אמתית היא בוודאי לא חופשיות לעשות מה שרוצים. שהרי אם נגדיר את זה כך, אז חס ושלום יוצא שהנאצים יימ”ש היו נאורים והמעשים שלהם היו מועילים לאנושות. הרי כמו יוון גם הנאצים האמינו בחוזק גופני, שהחזק שורד ושאין מקום לאמונה ורוחניות. כך זה בתהליך הברירה הטבעית, כך זה באבולוציה וכך זה בחוקי סדום. כי אם החזק שורד, אז מדוע לסייע לאחרים או לעזור לחלשים? אם אין חוקים, יש חופשיות וליברליזציה לעשות מה שרוצים, אז מדוע לא לרצוח ולעשות כל מה שבא לנו?

אלא שהאור האמתי מגיע דווקא מתוך קיום המצוות. דווקא כאשר יש תורה אלוקית שמכוונת אותנו ונותנת לנו גדרים וחוקים, אז אנו יכולים לצמוח. כמו ילד שחייב במסגרת כדי להתפתח ולצמוח, כך גם אנחנו. דווקא מתוך ההגבלות של התורה אפשר לזכות להתפתחות אמתית וחיובית. דווקא מתוך ההגבלות הגשמיות אפשר לזכות להסיר את ההגבלות הרוחניות מעלינו.

אדם מתורבת הוא כזה שלמד מה טוב ומה נכון וכעת מגביל את עצמו על פי הכללים הללו. אדם חסר גבולות שעושה מה שהוא רוצה הוא בוודאי לא נאור ומתורבת. הוא עושה דברים מתוך דחפים ותאוות מבלי להכיר אם זה מוביל אותו למקום טוב או לא. גם אדם שמעשן סמים יכול לחשוב לעצמו שהוא חופשי ומאושר ועושה מה שבא לו. אבל בוודאי שכולנו מבינים שזה לא טוב לו ובוודאי שזה לא תרבות. זה אולי נראה יפה ומושך, אבל בפנים הכל חשוך וחסר תכלית. הוא מזיק לעצמו והורס את המהות של חייו.

צריך לזכור שכשכל העולם עבד אלילים, קם אברהם העברי ולימד את כל העולם את האמונה. כשכולם היו רוצחים וגונבים, מקריבים את בניהם לאלילים ומתנהגים כמו קניבלים, אברהם אבינו, מתוך האמונה בקדוש ברוך הוא, לימד אותם מהי תרבות. מאז הכל התחיל ועד היום רוב אומות העולם מתנהלים לפחות על פי כללים בסיסיים שלמדו משם. ללא התורה והרוחניות אין שום סדר ואין שום טעם לכלום.

בחנוכה אנו מדליקים נרות, שרים על חנוכת המזבח, חוגגים את ניצחון האור על החושך, שמחים מנס פך השמן שכל כולו רוחניות ואמונה, משבחים על הניסים שהשם יתברך עשה לנו כך שננצח את היוונים החשוכים וזוכים למעט מן האור.

ראוי לכל יהודי לקחת לפחות מעט מהמשמעות של הימים הקדושים האלו ולהכניס את המעט הזה לחייו. לא כדאי לחיות בלי תכלית מתוך סגידה לחיי חומר חסרי משמעות, ועוד לחשוב שאנו “נאורים” כשאנו חיים כך. חשוב להבין את המסר והמשמעות של ימי החנוכה, כך שנוכל להאיר את חיינו. השם יתברך ישלח לכולנו אור גדול שיאיר את דרכנו. חנוכה שמח!