יום הכיפורים – צמיחה רוחנית ביום הקדוש
יום הכיפורים הוא כנראה היום הקדוש והמסוגל ביותר בשנה. יום בו היצר הרע יוצא לחופשה, כולנו הופכים דומים למלאכים והקדוש ברוך הוא סולח לנו על כל החטאים והעוונות. אבל כל זה רק אם זוכים לנצל אותו כראוי. כי אם נעביר את היום כיום שגרתי, נפספס הזדמנות עצומה שניתנה לנו לצמוח ולהתעלות בקלות יחסית.
במשך כל השנה היצר מבלבל אותנו ומסיט אותנו מהתכלית ומהעבודה האמתית שלנו בחיים. כולנו שקועים בתוך עולם של חומר וגשמיות וכמעט שוכחים שיש בורא לעולם. כאשר מגיע יום הכיפורים ניתנת לנו הזדמנות לכפר על כל השנה ולהיחתם לשנה חדשה וטובה.
היצר הרע מוסר מאיתנו, איסורי היום מנתקים אותנו מהחומריות, לא אוכלים, לא שותים, לא מתרחצים, לא נועלים נעלי עור, אין רכב, אין עסקים ואין את כל שאר הבלי העולם הזה. מתוך כל זה הרוחניות שבנו עולה והניצוץ הקדוש שבכל אחד מאיתנו מתחבר לקדוש ברוך הוא. אנו זוכים להרהורי תשובה וכך אנו יכולים לזכות לתקן שנה שלמה ביום אחד, כמעט ללא מאמץ.
אבל למרות הכל, רוב האנשים לא מבינים את העצמה של הדבר וכך אולי צמים ולא מחללים את היום, אך לא זוכים לנצל אותו כראוי. כי התרגלו לעולם של חומר, ואז כשהם הופכים דומים למלאכים, זה קצת משעמם אותם. אז הם מתנחמים בזה שהם מתענים, לא אוכלים, שובתים ממלאכה, וזה נראה להם מספיק. ואמנם מהצד הטכני זה באמת כך, אבל העיקר ביום הזה הוא הרגש, לעשות תשובה מכל הלב, להתעלות ולהידבק בקדוש ברוך הוא.
יום הכיפורים לא ניתן רק כדי לצום. אמנם זה חלק חשוב ועיקרי ממצוות היום ומי שלא צם חס ושלום עובר על איסור כרת. אבל זה לא התכלית עצמה, אלא רק חלק אחד שמביא אותנו לניצול של היום הקדוש.
ישנה תופעה כזו ביום הכיפורים שאנשים רבים אמנם צמים, אבל משתעממים ומחפשים מה לעשות. אז הם יוצאים למרכז העיר ושם פוגשים את כל החברים שלא פגשו במשך שנים, כי הרי כולם באים לשם. כך מספרים בדיחות ונהנים במפגש חברתי, ללא כל זכר ליום הקדוש. הילדים יוצאים לכבישים, רוכבים על אופניים ועורכים תחרויות, וגם בני הנוער עוד עושים עצמם כילדים לעניין הזה. ואחרי כל זה כולם חוזרים הביתה וקוראים ספרים ועיתונים כדי להעביר את היום תוך כדי דמיונות שונים מה לאכול בצאת הצום.
אם כך נראה יום הכיפורים שלנו, אז כנראה שלא הרגשנו מה זה יום הכיפורים מעולם. ואמנם צריך להדגיש שאותם אנשים לא עברו בכך על איסורי תורה חמורים, ובוודאי שעצם הצום והשביתה ממלאכה הם כבר מועילים מאוד. אבל עם זאת הם עדיין רחוקים מלהתקרב לקדוש ברוך הוא ולעשות תשובה. בוודאי שבצורה כזו היום הקדוש והמסוגל הזה בכלל לא מנוצל.
כדי להמחיש את הדברים, תארו לכם שבבית המשפט גזרו על אדם מאסר עולם, מלווה בעינויים אכזריים. אך לפני שהוא מתחיל לרצות את העונש, המלך של אותה מדינה קורא לו לשיחה בביתו, לצורך בירור אחרון של העניין.
אותו אדם יודע שהמלך הוא השולט. הוא יכול לבטל את כל העונש ללא מאמץ כלל. הוא יכול גם לסדר את כל החיים שלו בדברים טובים ושפע גדול. הכל תלוי בדברים שיאמר לפני המלך, הכל תלוי בכמה יצליח לשכנע אותו, כמה רגש ישפוך לפניו, כמה יתחנן על חייו וכמה ינסה להיראות טוב בעיני המלך.
ואז מגיע הרגע המיוחל. המשרתים מכניסים את אותו אדם לארמון המלכותי והוא ניצב בפני המלך. כעת נתאר לעצמנו, האם יתכן שאותו אדם יחשוב על כך שלא אכל כל היום ושמתחשק לו סטייק וקולה? האם יכול להיות שהוא יחפש חברים לצחוק איתם או עיתונים לקרוא כדי להעביר את הזמן? או שאולי הוא ינמנם קצת כדי לאזור כוחות למחר?
הרי בוודאי שהוא ינצל כל שניה להיות מרוכז במטרה האמתית וינסה לצאת נשכר ככל שניתן. בזמן ההמתנה להיכנס למלך, הוא רק ינסה בכל רגע לשנן שוב ושוב את מה שהוא רוצה לומר למלך. בכל הזדמנות שהמלך ייתן לו רשות לדבר הוא רק יתחנן על חייו, ישבח את המלך ויבקש בקשות. הוא יהיה כל כך לחוץ ומוצף ברגש, עד שהוא לא יצליח לחשוב על שום דבר אחר.
אבל בפועל מסתבר שהדבר שונה. כי ביום הכיפורים אנחנו מגיעים לתפילה מול מלך מלכי המלכים שיכול הכל. וזה לאחר שכבר נגזר דיננו קודם לכן בראש השנה. וכעת הוא נותן לנו הזדמנות לשפוך את נפשנו, לבכות ולהתחנן על חיינו, ולכפר לנו על הכל.
אבל במקום להתחנן ולהתפלל על צרכינו אנו חושבים מה נאכל בצאת הצום. קוראים ספרי קריאה חסרי טעם כדי להעביר את הזמן, עושים טיולים ברחוב, מתכננים מה נעשה מחר ועושים כל מה שרק אפשר כדי לשרוף ולבזבז זמן קדוש בו אנו יכולים לצמוח ולהתעלות לדרגות עצומות.
מהי משמעות הצום ביהדות?
ובאמת אולי צריך לרדת קצת יותר לעומק, ולהבין את השורש והמהות של עניין הצום. ביהדות ישנם צומות שונים ומגוונים. צום יום הכיפורים הוא צום שעליו ציוותה התורה, אבל מעבר לזה ישנם ארבעה צומות שתקנו חז״ל על חורבן בית המקדש וגם יש את תענית אסתר בפורים.
מלבד ששת צומות החובה האלו, ישנן תעניות ציבור שעליהם מכריזים בשנות בצורת או בזמנים קשים, ישנם צומות של רשות שיש הנוהגים לצום כמו תענית ביום הפטירה של ההורים, תענית חלום, תעניות לכפרה, תעניות שובבי״ם וכו׳.
אבל צריך להבין קצת יותר לעומק מה התכלית של הצום ביהדות. האם יש עניין לסבול ולהתענות סתם כך? האם המניעה מאכילה ושתייה באמת מועילה במשהו?
משמעות הצום היא להביא לניתוק מהעולם החומרי ולחיבור עם השם יתברך. האכילה הופכת את האדם לחומרי, האכילה היא תאווה, היא מביאה לחיבור לגשמיות העולם, היא מביאה לגאווה והרגשת עליונות. הצום מונע מאיתנו את זה ואז אנו הופכים לכנועים, לענווים, לדלים, לעבדים שמוכנים לקבל את מרותו של השם יתברך עלינו. נטרול כל התאווה הזו מביא אותנו למיקוד בתדר שונה ורוחני יותר. כך אנו יכולים להתחבר לעולמות עליונים, להידמות למלאכים ולהרגיש דברים שאי אפשר להרגיש מתוך אכילה וגבהות לב.
כשאומרים “צום” אז בעצם מתכוונים לעשיית תשובה. הצום הוא הסמל של הכניעה, הרצון לעשות שינוי, לזרוק את כל התאוות ולעשות את רצון השם בשלמות. כך אנו מצהירים בפני השם יתברך שאנו רוצים להתקרב אליו ולהידבק בו. כך אנו יכולים להראות להשם יתברך שזה לא סתם דיבורים ושאנו מוכנים להקריב מעצמנו למען המטרה הזו. כך אנו יכולים לקבל על עצמנו את ייסורי הצום באהבה כדי לזכך אותנו, ובכך אנו מונעים מעצמנו הרבה יותר ייסורים שהיו צריכים להגיע חס ושלום על החטאים שלנו.
חשוב לדעת את הדברים האלו, שהרי הרבה יהודים יקרים צמים ביום הכיפורים מתוך אמונה פשוטה ותמימה, אבל הם לא מבינים את משמעות הצום. כאשר לא מבינים את המשמעות, אז אפשר במשך כל היום לתכנן מה הולכים לאכול בצאת הצום, לדבר דיבורי חול מיותרים, לעשות מזה צחוק או להפוך את זה לתחרות מי הגיבור שמצליח לצום יותר זמן בקלות. אבל כל זה מנתק אותנו מהחיבור הרוחני שבשבילו אנחנו צמים.
צריך לדעת שאין משמעות לצד הטכני שאדם לא אוכל ושותה במשך יום שלם. הרי אפשר לצום בלי שום קשר ליהדות ולרוחניות. אם אדם ישן כל היום ולכן לא צריך לאכול ולשתות, אם כואבת לו הבטן או שהוא אינו חש בטוב ואין לו תיאבון, אם הוא החליט לעשות דיאטה חדשנית או ניקוי רעלים לגוף לצורך הבריאות, אם הוא התערב עם חברים שלו שהוא לא יאכל או אפילו סתם להוכיח לעצמו שהוא יכול לעבור יום ללא אוכל. כל אלו בוודאי לא נחשבים לצום שמכפר על החטאים, לחיזוק רוחני וכו׳.
אמנם ביום הכיפורים יש חיוב לצום גם אם לא מתכוונים לשם המצווה, כיוון שהתורה ציוותה עלינו לצום ואדם שאוכל או שותה חס ושלום עובר על איסור כרת. אבל כל זה רק מונע מאיתנו לעבור על איסור תורה. זה עדיין לא מעלה ומחבר אותנו. מעבר לשמירה מעבירה יש לנו כאן אפשרות להתעלות ולהתחבר, להרוויח משהו גדול מהצום הזה שאנו צמים. כאשר אנו מבינים את המשמעות של הצום ומתחברים לזה, אנו יכולים להגיע להשגות גבוהות ולהצליח להביא את התפילות שלנו למרומים.
משמעות הצום היא לעשות תשובה. להראות שאנחנו באמת מצטערים ולהוכיח לעצמנו שאנו מוכנים להתענות כדי לכפר על המעשים. הרי סתם לומר שאנו מצטערים, מתחרטים ועושים תשובה זה קל. אבל צריך להוכיח את זה במעשים.
במקום לעבור ייסורים שונים שהכרחיים בשבילנו כדי להתנקות ולחזור לדרך הישר, אנו מקבלים על עצמנו ייסורים בצורה יזומה של תענית, וכך אנו מראים שלמרות שבכל השנה אמנם התפתינו ליצר, כל זה היה רק חיצוני. אנו מגלים שבעומק הלב אנו באמת אוהבים את הקדוש ברוך הוא ורוצים לעשות תשובה.
כדי שהצום יתקבל עלינו להכניס אותו לרגש. עלינו להתפלל בכוונה מעומק הלב ולבקש מהשם יתברך שיסלח לנו וישיב אותנו אליו. יש אנשים שפורצים בבכיות ומתחרטים חרטה גמורה על המעשים הלא טובים, אבל יש כאלו שעושים וידוי תוך כדי שהם חושבים כמה שהם רעבים ואיך שהיו רוצים לאכול עוף ברוטב. יש כאלו שרוצים להתקרב להשם יתברך ומוכנים להקריב מעצמם לשם כך, אבל יש כאלו שהופכים את זה להילולה באמצע הרחוב כשנפגשים עם כל החברים.
אדם שרוצה להיות אמתי עם עצמו צריך לשאול את עצמו בשביל מה הוא צם, מה הוא מנסה להשיג בצום הזה, ואיך אפשר להשיג את זה בצורה הטובה ביותר. צריך להבין שזה הזמן שלנו לדבר עם הקדוש ברוך הוא. לבקש סליחה מהמלך, להתחנן על החיים שלנו ולבקש כל מה שנרצה. כל שנייה היא חשובה וכל רגע יכול להביא לנו השגות גדולות. אסור לאבד אף רגע מהיום הקדוש.
אם רק נצליח להבין את המהות האמתית של היום הקדוש הזה, כולנו נוכל לזכות להתקרב לקדוש ברוך הוא ולהתחבר לרוחניות ולאמת. נזכה לסליחה ומחילה על כל העוונות והחטאים ולעיצוב שנה נפלאה וטובה עם הקדוש ברוך הוא לצדנו.
השם יתברך יכניס לכולנו את הרגש המתאים שיביא אותנו להתעלות רוחנית עצומה. נזכה לגמר חתימה טובה ולכפרה מלאה על כל החטאים והעוונות. הקדוש ברוך הוא יטהר אותנו ויגאל אותנו גאולה שלמה בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה