מכניסים אור לחיים – פרשת בא

ראובן פיזנטי | א׳ בשבט ה׳תשע״ד | פרשת בא

מכות מצרים היו מסודרות מהקל אל הכבד. ככל שהמכה הגיעה מאוחר יותר, כך היא הייתה קשה יותר. אך מפליא לראות שהמכה התשיעית, שהיא צריכה להיות הקשה ביותר מלבד מכת בכורות שהייתה אחרונה, היא מכת חושך. צריך לשאול מה כל כך קשה בחושך? אמנם זה בוודאי לא נעים כל כך, אבל זה בטח לא גרוע יותר משאר המכות שהגיעו קודם לכן שזעזעו את כל מצרים. אז מה כל כך קשה במכת חושך?

מאחורי מכת החושך יש הרבה מדרשים והסברים. כי המכה הזו הייתה חשובה ונצרכת מבחינות שונות לפני היציאה ממצרים, לכן היה חשוב שהמכה הזו תגיע קצת לפני הסוף. אך גם מעבר לכך, צריך לדעת שהחושך עצמו היה עניין קשה מאוד למצרים.

התורה מתארת את החושך כחושך אפלה. המפרשים מסבירים שניתן היה ממש להרגיש ולמשש את החושך. לא סתם חושך כמו שיש בלילה, אלא שהאוויר הפך לכבד, סמיך ועב עד שחסם את כל האור. המצרים נתקעו באותה תנוחה ולא יכלו לזוז מרוב הכובד שהיה באוויר. במשך שלשה ימים הם לא יכלו לזוז ממקומם בזמן שהם שמעו את בני ישראל שמסתובבים באופן חופשי. בני ישראל נכנסו להם לבתים כדי לחפש את הכלים שיוכלו להשאיל מהם מאוחר יותר ביציאה ממצרים. המצרים שמעו אותם מסתובבים באופן חופשי אך לא יכלו לעשות כלום בחושך העצום.

התורה מתארת את המצב במצרים: “ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים”, “לא ראו איש את אחיו… ולכל בני ישראל היה אור במושבתם” (שמות י’, פסוק כב’-כג’). בכל מצרים יש חושך אפלה עב וסמיך שאפשר ממש לחוש, ובאותו זמן לבני ישראל יש אור גדול. אפשר לתאר כמה עצוב להיות במצב של חושך, וכמה שמחה בוודאי הייתה לבני ישראל עם האור הגדול שקיבלו.

אפשר לשער שאותו חושך הוא הרבה יותר מחושך גשמי שבו לא רואים, אלא חושך של ייאוש, דאגה, עצבות ורגשות נוראיים. שאר המכות הביאו ייסורים שונים חיצוניים, אבל כאן ישנו רגש שנכנס לתוך המצרים ומדכא אותם. כאילו הוציאו את החיות של האדם ולכן זה כבר משהו שהרבה יותר קשה להתמודד אתו.

גם אנחנו יכולים לבחור אם להכניס את החושך חס ושלום לחיינו, או לזכות לחיות באור. ישנם אנשים שיש להם כל מה שאפשר לחלום עליו, אבל למרות הכל הם נמצאים בחושך. יכול להיות לאדם כסף בשפע, משפחה טובה, ילדים, חברים, הצלחה וכל הדברים שהוא רוצה בחיים, אבל עם כל זה יכולה להיות לו ריקנות פנימית. הוא ירגיש בחושך, בלי מטרה, בלי תוכן ובלי משמעות.

החושך והאור לא מבטאים מצב גשמי בלבד. אדם שנמצא בחושך הופך לעצוב ומדוכא. כמו במצרים, קשה לו לפעול כי הוא כבול במייצרים שלוחצים אותו. הוא מרגיש כבדות סביבו כאילו שכל האוויר עב וסמיך והוא לא יכול לזוז. יש דברים שצריך לעשות, אבל הוא בייאוש שלו, רק רוצה לישון ולא לעשות דבר. הוא נתקע באותה תנוחה ולא מתקדם לשום מקום. הכל הופך לקשה בשבילו, פסימיות מציפה את חייו והכל נראה שחור. כולנו מכירים את התיאורים האלו מתוך הרגעים השחורים של חיינו.

אדם שרואה אור לעומת זאת הוא אדם עם שמחת חיים, אחד כזה שרואה תקווה, שפועל למען שינוי העתיד, שיוצר דברים ושמרגיש שלם עם עצמו, גם אם מבחינה גשמית אין לו שום דבר. יתכן שאין לו משפחה טובה, שחסר לו הרבה כסף, שאין לו הצלחה משגשגת, שאנשים לא מקנאים בו והכל אצלו זול ופשוט. אבל עם כל זה הוא יהיה מאושר ויראה אורות גדולים. הוא יחייך, יתקדם, יתנועע ויסתובב באופן חופשי גם כאשר כולם מסביבו יהיו כבולים בחושך. כמו שבני ישראל הסתובבו באור בין המצרים שנתקעו להם בחושך.

עם ישראל משול ללבנה שאינה מייצרת אור משלה, אלא מקבלת את אור השמש. אין לנו אור משלנו באופן קבוע, אלא הכל תלוי בקרבה ובחיבור שלנו אל מקור האור. כדי להכניס אור לחיים שלנו אנו צריכים לקבל את האור ממקור האור של העולם. הקדוש ברוך הוא יכול להאיר אותנו בקלות אם רק ניתן לו לעשות זאת. אם ננסה לקבל את האור והשפע שהוא נותן לנו, נוכל לזכות להגיע למקומות עצומים.

הקדוש ברוך הוא גנז את האור בתורה הקדושה. התורה מאירה את עינינו, כך שלא נהיה כמו עיוורים באפלה. כשיש חושך יש חוסר ודאות, אין לנו כיוון ומטרה והיצר הרע וכל תאוות העולם יכולים לתעתע בנו מבלי שנרגיש בכלל. מתוך ההארה של התורה הקדושה אנו זוכים לבהירות ואז הדרך נראית באופן ברור ואנו מוצאים את הכיוון שדרכו אנו צריכים ללכת.

אנשים רודפים במשך כל חייהם אחרי תאוות והבלים שנראים להם כדברים חשובים והכרחיים. לאחר מכן כשמביטים לאחור אפשר להבין שלא הרווחנו דבר ולא יצא לנו מזה כלום. תחשבו על כל השנים שעברו, משחקי כדורגל, סרטים, אוכל טוב, בילויים, טיולים, משחקים ושאר כל הדברים שעשינו. מה נשאר לנו מכל זה? לאן התקדמנו בזכותם? האם הפכנו לאנשים טובים יותר? האם השגנו מטרה מסוימת?

כאשר אנו מתעוררים מכל זה, אנו מבינים שהכול ריק מתוכן. זה אולי היה נחמד והעביר לנו את הזמן, אבל זה לא קידם אותנו, זו לא המטרה. כשאנו מסתכלים על המקום בו אנו עומדים אנו יכולים להבין שנתקענו במקום. חיינו בחושך ולא ראינו כלל את המסלול, אז כמו המצרים נתקענו באותו מקום באפלה.

מתוך החושך חשבנו שיש ממשות בהבלים וזלזלנו בדברים מהותיים שנראו לנו כלא חשובים. ראינו דמיונות ואכלנו שקרים. אי אפשר לחשוב בבהירות ולדעת מה אנו עושים בתוך חושך, הדרך היחידה למצוא את עצמנו היא להכניס קצת אור, ואז נוכל להבין היכן אנו נמצאים ואיך אנו מתקדמים מהנקודה הזו.

אדם שלא רואה את האור, לא יודע מהי האמת ואז מתנהג בחוסר דעת. הרי הוא לא מבין בכלל מי נגד מי. אין לו מושג מהי המהות הפנימית שלו, בשביל מה הגיע לעולם, מי ברא אותו, מה עליו לעשות וכו’. הוא פשוט עושה דברים בלי לדעת.

הרי כל אדם פועל ועושה דברים, רק השאלה אם הוא מבין מה הוא עושה או שלא. אדם קם בבוקר ומתחיל לתפקד. הוא מתנהל במשך היום, מתכנן תכנונים לעתיד וכו’, אבל הוא בכלל לא יודע מהי המטרה. כמו נמלים שיוצאים ואוספים מזון, עובדים ועובדים במרץ, אבל בלי לחשוב על מטרה או תועלת. כמו עבדים שרק פועלים.

ואם אדם לא יודע מהי המטרה, אז יכול להיות גם שהוא עושה דבר נגד עצמו. שאולי הוא הולך בכיוון ההפוך. שאולי הוא צריך להגיע לצפון, אבל עכשיו הוא בכלל בדרך לדרום. ואם מישהו יעכב אותו הוא יכעס, כי הוא רוצה להמשיך להתקדם. הוא בכלל לא מבין שהוא סטה לגמרי מהדרך וההתקדמות שלו היא התרחקות מהמטרה.

לכן אנו מוכרחים לקבל את האור של השם יתברך. שיכוון אותנו לאן ללכת וכיצד לנהוג. להתחיל לחשוב ולהתבונן. לראות כיצד נוכל לנצל את החיים שלנו כדי להתקדם למטרה. וזה מה שיאיר לנו את החיים באמת.

כאשר אנו מכניסים את התורה הקדושה לחיינו, אנו משיגים מטרות, מתקדמים ומתעלים. אנו מקיימים את התכלית שלנו מתוך אור גדול שמאיר את חיינו. התורה נותנת לנו את הכלים להתמודד ולהצליח. שם נמצא הייעוד שלשמו הגענו לעולם שמביא אתו סיפוק אדיר ומימוש עצמי. שם נמצאים האושר והשמחה. שם נמצא האור האמתי של חיינו. השם יתברך יזכה אותנו לגלות את האור העצום ולצאת מחשיכה לאורה.