הבא להיטמא פותחין לו – פרשת בלק
אילו היינו קוראים את הפרשה בלי לדעת את המדרשים, אולי היינו יכולים להתבלבל ולחשוב שבלעם היה צדיק גדול שסתם נטפלו אליו. הרי הוא השתדל לא לעשות שום צעד מבלי להתייעץ עם הקדוש ברוך הוא, הוא ביקש ממנו רשות לכל דבר ואפילו הסביר כמה פעמים לבלק ולמכובדיו שרק השם יתברך מחליט מה יקרה, ובסופו של דבר הוא אפילו ברך את ישראל. לפי זה לכאורה יכול היה להיראות כאילו יש לו יראת שמיים גדולה.
אז צריך להבין אם כן, מה בעצם הטענה עליו שהופכת את הנביא הגדול ביותר שקם באומות העולם, היחיד שהיה בדרגת משה רבינו, לשיא השפלות מצד הטומאה? מה הפיל את בלעם והביא אותו לשפל המדרגה?
כאשר בלעם שאל את הקדוש ברוך הוא בפעם הראשונה אם יוכל ללכת לקלל את ישראל, השם ענה לו שהוא לא יכול לקלל את ישראל כי הם מבורכים. לאחר מכן הוא שוב ניסה את מזלו ושאל את השם, אך הפעם הוא קיבל תשובה קצת שונה שנתנה לו אפשרות בחירה.
ישנו כלל יסודי שאומר “הבא להיטמא פותחין לו”. כלומר, אם אדם רוצה לעשות עבירה, מהשמיים מאפשרים לו לעשות אותה. בשמיים לא רוצים להכריח אותנו לעשות מצוות, כיוון שכך לא תהיה אפשרות בחירה וכולם יעשו רק טוב בעל כרחם בלי ניסיון.
בעולם הזה ישנו הסתר פנים וכולנו נמצאים במבחנים וניסיונות, לכן מהשמיים מאפשרים לנו ללכת בדרך לא טובה אם זה מה שאנחנו רוצים. כמובן שגם להפך, אם נחליט ללכת בדרך טובה, אז יסייעו לנו כי “הבא להיטהר מסייעין בידו”. אך כל עוד לא עשינו את ההשתדלות שלנו בעצמנו, זה אומר שעדיין לא הגענו למקום הרוחני אליו היינו צריכים להגיע ולכן לא מסייעים לנו מהשמיים ואף מאפשרים לנו למעוד, כדי שתהיה לנו בחירה ונוכל לעמוד בניסיונות מכוחות עצמנו.
אלא שאז יכול האדם לטעון, שאיך מצפים ממנו לבחור בטוב? מאין לו לדעת מה טוב ומה לא? כיצד הוא יכול לדעת מה רוצים ממנו מהשמיים? הרי כל הבחירות פתוחות לפניו, וכי עליו לנחש שבשמיים דורשים ממנו כך וכך?
לכן הקדוש ברוך הוא השאיר לנו רמזים רבים כך שנוכל לבחור בדרך הטובה. אלא שאם אותם רמזים יהיו ברורים מדי, אז כולם יבחרו בטוב ואז תתבטל הבחירה. ואם אותם רמזים יהיו בלתי אפשריים להשגה, אז מה הועילו אם בכל מקרה אין לנו אפשרות להבין אותם?
לכן אותם רמזים הם נסתרים ולא פשוטים להבנה מצד אחד, אבל מצד שני כל אדם שישקיע, יתאמץ, יחקור וינסה להגיע לאמת, יצליח להבין אותם. הכל תלוי במאמץ של האדם עצמו, אם הוא באמת רוצה להבין את הרמזים ומחפש אותם, אז הוא ימצא.
וזו בדיוק המשמעות של הבא להיטהר מסייעין בעדו, שכאשר יש לו רצון אמתי וטוב, אז משמיים מראים לו את הדרך. ומצד שני הבא להיטמא פותחין לו, שכאשר הוא רוצה להמשיך בכיף בתאוות שלו, ולהתעלם מהרמזים, אז משמיים נותנים לו ליפול.
וכך בדיוק היה עם בלעם. לאחר שהקדוש ברוך הוא אמר לו שישראל מבורכים, היינו מצפים ממנו שיעריץ את ישראל ואולי אפילו ישקול להתגייר ולהתחבר אליהם. הרי מי לא ירצה להידבק באומה מבורכת כך שהברכה תשרה גם עליו? אם הוא רואה שהקדוש ברוך הוא מגן על ישראל, ואומר לו במפורש לא לקלל אותם כי הם ברוכים, אז איך הדבר לא עושה עליו שום רושם והוא ממשיך בשלו כרגיל?
ועוד יותר קשה, כיצד יתכן שהוא שואל את הקדוש ברוך הוא שנית את אותה שאלה? הרי הוא קיבל תשובה ברורה שאסור לו לקלל את עם ישראל כי הוא עם מבורך. וכי הוא חשב שיצליח לשנות את דעתו של הקדוש ברוך הוא? וכי חשב שאולי חלה “טעות” בתשובה שנתן לו קודם לכן? הוא כבר ידע מה רצון השם בעניין, אז מה הוא ציפה לשמוע כעת?
תארו לכם ששר של המלך ישאל את המלך שוב ושוב אם הוא יכול לקלל את בן המלך. כמה עזות וחוצפה צריך בשביל דבר כזה. הרי בלעם יודע שהקדוש ברוך הוא הוציא את ישראל ממצרים באותות ומופתים, כולם כבר יודעים שזו האומה הנבחרת, ונניח שבכל זאת רצה לנסות את מזלו בפעם הראשונה, אבל לאחר שהכול כבר ברור, מה הוא ניסה להשיג בפעם השנייה ששאל?
אלא שבלעם בעצמו כל כך רצה לקלל את ישראל עד שהתעלם לחלוטין מכל הרמזים סביבו. הוא התמקד במטרה שלו, שכאילו “לשכנע” את הקדוש ברוך הוא לשנות את דעתו.
כמו שילד קטן מבקש מהוריו משהו, וחוזר על זה שוב ושוב בצורה מתישה, ואז ההורים שבתחילה אמרו “לא!” בצורה נחרצת, לאט לאט מתעדנים ובפעם השביעית הם כבר מגמגמים שלא נראה להם שכדאי, בפעם העשירית הם אומרים שיחשבו על זה ובפעם העשרים הם כבר נכנעים ומסכימים לכל מה שהילד רוצה.
כך בלעם, שידע היטב מה רצון השם בדבר, חשב שאולי יצליח לשכנע אותו ולשנות את הרצון שלו. אז ניסה שוב את מזלו. ומכיוון שהבא להיטמא פותחין לו, אז משמיים נתנו לו תשובה קצת שונה, כדי להניח לו להבין מה שהוא רוצה להבין.
אנשים רבים מתעסקים עם הדבר הזה. מנסים לקבל כאילו סימנים מהשמיים לאישור המעשים הלא טובים שלהם. כך שיוכלו לממש את התאוות שבלבם ללא נקיפות מצפון. ובאמת הם מקבלים סימנים. כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. כשאדם רוצה בעקשנות לעשות דבר לא טוב, אז מאפשרים לו לטעות, ואפילו נותנים לו ראיות לזכותו כך שירגיש כאילו שהוא צודק. יש לו כאילו הוכחות ממש לטעות שבה הוא חי.
האדם רוצה לקבל אישור למעשים שלו. כאשר הוא מבין שהוא הולך בדרך לא טובה, הוא מנסה לשכנע את עצמו ואת הסובבים אותו שכאילו הוא בסדר. כי לא נעים לו לעשות דברים נגד המצפון, ובטח שלא נעים לו לעשות דברים נגד כל הסביבה שלו. אז הוא ממציא תירוצים ומשכנע את כולם שהוא בסדר.
כך בלעם רצה ללכת לקלל את ישראל, אבל מצד שני הוא יודע שישראל הם הבנים של הקדוש ברוך הוא. הוא יודע שהוא הוציא אותם ממצרים. הוא מבין שזה לא דבר פשוט. אז הוא לא הולך ישירות, אלא אומר להם לחכות כך שיבקש רשות מהשם. אבל הוא לא באמת רוצה לבקש רשות, אלא לעשות כאילו הוא מבקש וכך כאילו להצדיק את עצמו שהוא חשב שהכול בסדר.
הרבה אנשים נוהגים כך. שהם יודעים למשל שיש המון מצוות שצריך לקיים, אבל מצד שני לא מתחשק להם להתאמץ לקיים אותן. אז אי אפשר לשקר לעצמם ולכן הם מוכרחים להצדיק את עצמם איכשהו. אז הם מוצאים כל מיני תירוצים ופרצות ושנות, שכאילו הם בסדר במה שהם עושים.
ואז מהשמיים מכוונים אותם לדרך הנכונה, אבל הם מתעלמים. כאשר האדם כל כך רוצה לשמוע משהו, אז גם אם יאמרו לו את ההפך הגמור, הוא יהיה בטוח ששמע מה שרצה לשמוע. כשדברים לא מסתדרים הוא מתעלם, וכשיש משהו שכן מסתדר הוא רואה את זה כסימן. כך הוא חי בשקרים שהוא ממציא לעצמו, וכאילו שהוא מצא לעצמו דרך חיים שכאילו אמתית.
אלא שבכל זאת, לא זורקים את האדם לגמרי לתחתית, שהרי כל המטרה היא להביא את האדם לבחור בטוב. לכן ממשיכים לתת לו כל הזמן פתחי מילוט. שולחים לאדם רמזים רבים, ואם רק יבחר להתבונן בהם, אז יזכה להגיע לאמת. אלא שהוא מוכרח לרצות למצוא את הרמזים, לחפש אותם, לחקור ולהתבונן היטב, ורק אז ימצא.
ומכאן נבין שלא משנה כמה האדם נפל בעבר. וגם אם עשה דברים נוראים והגיע לתחתית שאול. מכל מקום תמיד משמיים מנסים לכוון אותו ושולחים לו רמזים. כל אחד בהתאם למקום הרוחני שלו.
לצדיקים שולחים רמזים דקים שמלמדים על העולמות העליונים, לבינוניים רמזים שצריך להתחזק בעבודת השם, ולרשעים רמזים שלא כדאי לעשות עבירות חמורות. כל אחד מקבל את הרמזים שהוא צריך לעבודת השם האישית שלו. לכן לכולם יש תקנה וכל אחד יכול להתבונן ולחקור ולהגיע לאמת.
וכך גם היה אצל בלעם. מלאך השם עצר את האתון כמה פעמים, האתון עצמה דיברה שזה נס עצום שצריך להביא להתבוננות ומחשבה וכו’. אם בלעם היה פוקח את עיניו ומנסה להבין מה רוצים ממנו מהשמיים, בוודאי שהיה יכול להבין די מהר את הרמזים. לא צריך להיות גאון גדול, רק להתבונן ולרצות להגיע לאמת.
הרי בשביל מה המלאך עצר אותו? בלעם אמר למלאך שאם זה לא רצון השם אז הוא יחזור, אבל המלאך לא יכול לומר לו בצורה מפורשת את רצון השם כי עליו להגיע לכך מעצמו. אבל אילו היה מתבונן, אז היה מבין שבוודאי לא לחינם המלאך נגלה אליו, ועוד שהאתון דיברה וכו’. וכי זה סתם צירוף מקרים? וכי היה “משעמם” לאותו מלאך אז הוא החליט סתם כך להתגלות בלי שום סיבה וצורך?
אלא שמרוב ההשתוקקות שהייתה לבלעם לקלל את ישראל, הוא התעלם מכל הרמזים. הוא היה נחוש בדעתו לממש את התאוות שלו ולא היה אכפת לו בכלל מה מנסים לרמוז לו. הוא חיפש את הסימנים שכאילו יתנו לו אישור לקלל. שהרי הקדוש ברוך הוא לבסוף הסכים שילך, וכך גם המלאך, אז כאילו יש לו אישור משמיים.
וכך הרבה סבורים לחשוב. שהם שקועים בכל התאוות, ואז אומרים “השם יסלח לי”, או “יהיה בסדר” וכו’. הם חושבים שיגיעו אחרי מאה ועשרים לשמיים ויוכלו להפעיל קשרים. או שאולי חושבים שהם יכולים לומר “לא ידענו” כמו שבלעם אמר למלאך. הרצון שלהם לאותן תאוות מעוור אותם עד שהם בטוחים שהם בסדר גמור. הם בכלל לא מבינים שהם חוטאים.
בלעם ניסה להקטין ראש ולהתעלם ורק חיפש איך לשנות את רצון השם על פי רצונו. כמו עורך דין שמייצג עבריין גדול ורשע, ומביא ראיות ברורות שכולם יחשבו שאותו עבריין עשה בסדר. גם לאחר כל המאורעות שעברו עליו, בלעם לא שינה את דעתו והמשיך בדרכו כרגיל.
אדם שרוצה להיטהר ועושה השתדלות כדי לחזור בתשובה ולהתקרב להשם יתברך מקבל סיוע עצום מהשמיים ויכול לחוש היטב ש”הבא להיטהר מסייעין בידו”. אמנם בתחילת הדרך ישנם המון ניסיונות שעלולים להפיל את האדם, כדי לבחון עד כמה הרצון שלו חזק, אבל העקשנים שבאמת רוצים להידבק בהשם יתברך מגלים פתאום שמסייעים להם בדרכם ומשנים את הטבע והמציאות כדי לעזור להם. פתאום הדברים מסתדרים להם כנגד כל הסיכויים והם יכולים לראות נסים עצומים בדרכם.
על האדם מוטלת האחריות לעשות את הצעד הראשון, לאחר שהוא פותח כחודו של מחט, פותחין לו מהשמיים כפתחו של אולם. אך כל זה מדובר רק על מי שאכן עשה מאמץ ומסירות נפש בהתמדה והשתוקקות כדי לעשות את הצעד הראשון.
אבל אדם שלא רוצה להשתדל, שמחליט שטוב לו כפי שהוא, ש”זורם” עם החיים, שהולך אחרי הסביבה, שהולך עם מה שנוח, שמתעצל לחפש משמעות, שנכנע למוסכמות, שרוצה בכל מחיר להתיר את השרץ ולממש את התאוות שלו, באמת מקבל את רצונו וכך מניחים לו מהשמיים לחיות בשקרים ובטעויות שהוא בחר לחיות בהם.
אדם שרוצה לעבור עבירה וללכת בדרך לא טובה לא מקבל סיוע כדי להתגבר על העבירה ואף עלול למצוא פתח שמקל עליו לעבור את העבירה. הוא אפילו מקבל חיזוקים לכך, החברים משבחים אותו על העברה, ההצלחה נפתחת בפניו, הכבוד מתדפק על דלתו, וכאילו נראה לו שזו עברה ממש “טובה” שכדאי לעבור. יש לו ראיות והוכחות להצדיק את עצמו.
היצר הרע מחכה לרגעים הללו שנהיה מבולבלים ולא מיושבים ואז הוא יוכל להצביע על הרע ולהציג אותו כדבר טוב. אדם שלא תופס את עצמו ועושה השתדלות כדי לברר מה רצון השם עלול להיתפס ברע מבלי שהוא אפילו מודע לכך.
לפעמים אנו מצפים מהקדוש ברוך הוא שיכוון אותנו ואנו פשוט סומכים על המזל או זורמים עם החיים מתוך מחשבה שהשם יתברך דואג לנו. אמנם בוודאי שהשם דואג לנו, אבל ישנם ניסיונות המיועדים בשבילנו שאנו אלו שצריכים לעבור אותם ולכן לא עוזרים לנו בהם. אדם שלא עושה השתדלות עלול למצוא את עצמו מתרחק, עושה שטויות ונכשל בניסיונות.
ויש כאלו שאומרים שאם השם היה מתגלה אליהם ואומר להם לחזור בתשובה, אז מיד היו משתנים. ואמנם בוודאי שזה כך, אבל גם הרשעים הגדולים היו משתנים, ולא משום שהם הפכו לצדיקים גדולים, אלא בגלל שהתבטלה להם יכולת הבחירה.
אי אפשר לצפות שהשם יתברך יתגלה לכל אחד ואחת בכל יום ויסביר בדיוק מה צריך לעשות ואיך לעבור את ניסיונות החיים, שהרי בצורה כזו אין כלל בחירה לאדם. זהו עולם של הסתר פנים, וכעת עלינו לעשות את העבודה ולחפש את הרמזים המתאימים עבורנו.
כעת אם נתעלם מהרמזים, או שנבקש תשובה גלויה וברורה מהשמיים כך שנדע מה לעשות, אז אנחנו לא שונים מבלעם שלא הבין את הרמזים ורק רצה לקבל תשובה ברורה. אלא שהתשובה הברורה כביכול שקיבל כלל לא מייצגת את האמת, כי בכוונה נתנו לו לטעות.
ויש כאלו שמבינים בשלב כלשהו שהם לא בסדר, אלא שלאחר מכן התאווה גוברת ואז הם מתחילים לתרץ תירוצים מדוע זה לא כל כך נורא כפי שחשבו קודם לכן. וכמו שאדם פתאום מבין שעבירה כלשהי היא חמורה מאוד, אבל לאחר מכן כאשר הוא מתאווה לעשיית אותה עבירה, אז הוא מתחיל למצוא לעצמו היתרים, כאילו שזה בסדר לעבור אותה בצורה חד פעמית או במצבים מסוימים יוצאים מן הכלל. ובמיוחד אם משכנעים אותו אחרים.
וגם כאן זה לא שונה הרבה מבלעם, שקיבל תשובה ברורה, אלא שלאחר מכן התחיל לשאול שאלות, שאולי זו לא ממש הכוונה של השם, שאולי הוא כן יסכים לקלל בנסיבות אחרות וכו’.
אם נתעקש למצוא היתרים לרעיונות לא טובים שעולים לנו, אז נוכל למצוא אותם, אך זה כלל לא אומר שזו הדרך הנכונה. חס ושלום אנו עלולים למצוא את עצמנו מגיעים למצב של בלעם, למרות שהכול היה על פי סימנים והיתרים מהשמיים.
פעמים רבות אנשים מעדיפים לסגור עיניים ולסתום אוזניים ופשוט להישאר בחוסר ידיעה. מלחיץ אותם להיות מודעים, כי הם פוחדים לגלות שהם נוהגים לא כשורה ואז יצטרכו לשנות את דרכם. לכן הם מעדיפים לא לדעת ואז לכאורה יהיה להם תירוץ של חוסר ידיעה.
אבל ברור שהדבר הוא שטות גמורה שהרי על פי המציאות אם האדם מזיק לעצמו בקיום עבירות או אי קיום מצוות, זה לא משנה אם הוא יודע שהוא מזיק או לא. זה כמו שאנשים מתעלמים מהאזהרות על עישון סמים או על זהירות בדרכים. אם לא נדע אז אולי נהיה שקטים יותר, אבל על פי המציאות הנזק נשאר זהה.
במקום להישאר טיפשים, אנו יכולים להחכים ולדעת טוב יותר את פנימיות הדברים ואת המציאות שהשם ברא כך שנוכל לנצל את העולם כדי להתעלות. ההתעלמות של בלעם מציווי השם הראשון לא הוסיפה לו כלל והוא נענש על כך בסופו של דבר באותה מידה. לומר “לא ידעתי” זה לא תירוץ אמתי, כי מה נוכל לענות כשישאלו אותנו “אז למה לא למדת? למה לא חיפשת? למה לא חקרת?”
אם אדם ישאל את אביו מה דעתו על נושא מסוים, ולאחר שאביו יאמר לו את דעתו הבן ישאל שוב ושוב את השאלה בצורות שונות, ואולי גם ינסה לשכנע, וישאל את השאלה בצורה שקצת מטה את הכף ומכוונת את התשובה למקום אחר, אז לאחר כל זה אולי הוא יכול לשמוע מה שהוא רוצה לשמוע, אך זוהי בוודאי לא הדעה האמתית של אביו בנושא.
אנשי מכירות למשל מעולים בזה ויכולים למכור לאנשים דברים שהם כלל לא צריכים. אנשים אומרים “לא” ולאחר מסע שכנועים משנים את דעתם. זה לא אומר שאותם אנשים פתאום צריכים את זה לאחר השכנוע של אנשי המכירות, המציאות בוודאי לא השתנתה, אלא שאנשי המכירות הכניסו את הרצונות שלהם אל אותם אנשים.
גם לענייננו, הקדוש ברוך הוא בוודאי לא משנה את דעתו, שהרי אין שום שינוי באינסוף המושלם. אלא שאנו משכנעים את עצמנו שהאסור הוא מותר והופכים לסוג של “נבל ברשות התורה” שעושה את כל הדברים הגרועים ביותר מתוך היתרים כביכול, במקום להבין מה באמת השם יתברך רוצה מאיתנו שנעשה במצב שלנו.
הקדוש ברוך הוא לא צריך לומר לנו דברים כמה פעמים. לכל אחד יש נגישות לספר תורה, ספרים של מפרשים, הלכות פסוקות, רבנים שיכולים להדריך וכו’. אם רוצים לדעת מה רצון השם יתברך, אפשר לברר זאת. אם אדם מתעלם מכל אלו ומנסה למצוא היתרים למחשבות הלא טובות שלו, זה אומר שהוא לא באמת רוצה לעשות את רצון השם, אלא הוא רוצה לעשות את רצון עצמו מבלי שהמצפון יציק לו.
במקרה כזה, מהשמיים דואגים שהוא יקבל את ההיתרים שהוא רוצה כך שהוא יוכל לעשות את כל העבירות שירצה. אם אותו אדם בסופו של דבר יבין כמה הוא נפל וישאל מדוע לא סייעו לו מהשמיים ומדוע הראו לו שכביכול הדברים הרעים מותרים? שהרי איך יתכן שהאדם יקבל עונש על משהו שהראו לו שהוא כביכול מותר? אז יוכלו בקלות לענות לו ש”הבא להיטמא פותחין לו”, ולאחר שמהשמיים ראו שהוא כל כך רוצה להיטמא, אז נתנו לו את האפשרות הזו. לכן אין לו להאשים אף אחד אחר מלבד עצמו.
השם יזכה אותנו להישמר ולהתרחק מדרכו של בלעם הרשע. נזכה לעשות את רצון השם, ללמוד מה הוא רוצה מאיתנו ולעשות זאת בשלמות מוחלטת ללא מחשבות זרות. לא לנסות לקבל היתרים לרצונות שלנו, אלא לרצות לעשות את רצון השם בלבד. לא מגיעים לזה ביום אחד, אבל עם מעט השתדלות נוכל לזכות לסיוע גדול מן השמיים שהרי הבא להיטהר מסייעין בידו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה