יישור מן השמיים – פרשת בלק
בלעם מקבל הרבה סימנים מהשמיים כדי שיוכל ליישר את דרכיו ולשוב בתשובה. בין הדברים, השם שולח מלאך לשטן לו וחרבו שלופה בידו. רש”י מפרש שאותו מלאך היה מלאך רחמים, כדי למנוע ממנו לחטוא ולגרום לו לעשות תשובה.
יוצא שדווקא המלאך שבא לשטן וכביכול שולף חרבו למלחמה, הוא בעצם גילוי של רחמים כדי ליישר את דרכו של בלעם. דווקא מה שהאדם חושב שהוא רע, שבא לסכל את דרכו, שמעכב, שמונע ממנו לעשות רצונו, שבא להפחיד ולהילחם, דווקא זה גילוי בא לגלות רחמים.
וכך גם היה בסדום, שגם שם רש”י מפרש שאותם מלאכים שבאו להשחית היו מלאכי רחמים ולכן התעכבו מעט בדרך כדי לאפשר לאברהם להתפלל על העיר. ויוצא שאותם שבאו להשחית, הם גילוי הרחמים של השם יתברך. שבעצם הכל נעשה מתוך רחמים.
כך אפשר לראות פעמים רבות שדווקא אותם שבאים מתוך רחמים, עושים דברים שלכאורה נראים כאכזריות. כמו רופא שמטפל בחולה בדרכים לא נעימות, או כמו אב שמעניש את בנו כדי להביא אותו לדרך טובה יותר. כשמסתכלים בצורה רחבה יותר, על המניע ועל התכלית, אז מבינים שהכול בא מתוך רחמים.
אנשים רבים רוצים שהכול ילך להם חלק. שהכול יסתדר כפי שהם רוצים בלי שום בעיות ומכשולים. אלא שלפעמים האדם הולך בדרך שאינה טובה לו, ולכן מהשמיים רוצים ליישר את דרכו.
צריך להבין שאם הכל ילך חלק וטוב לאדם שהולך בדרך לא טובה, אם השם יצליח את דרכו וייתן לו את כל משאלותיו, זו קללה עצומה. אדם כזה צריך להודות למי שנותן לו סטירה כדי לעורר אותו. לכן דווקא המלאך שבא לשטנו הוא זה שמגיע מתוך רחמים.
הדבר דומה לאדם שהולך למקום סכנה גדולה שאינו מודע לה. אם כעת תהיה לו אפשרות לפגוש באדם שיצעק עליו ויכה אותו כדי שלא ילך באותה הדרך, או לפגוש באדם שישבח אותו ויאמר לו שהדרך שלו טובה מאוד, הוא בוודאי יעדיף לפגוש באדם הראשון.
ואמנם הוא כלל לא יודע שזה מה שהוא מעדיף, כי הוא לא רואה את התמונה הגדולה. אבל מובן שאילו היה יודע שיש שם סכנה, אז היה עושה הכל כדי שיקרו דברים לא נעימים שיצילו אותו. עדיף לו לקבל מעט צער, ביזיון וייסורים כעת מאשר ללכת בדרך שאין ממנה חזור.
בוודאי שזה לא נעים לפגוש במלאך שבא לשטן וחרבו שלופה בידו. אלא שדווקא אותו מלאך הוא של רחמים כי זה מה שיכול להציל את בלעם ולגרום לו לחזור אל הדרך הנכונה. עדיף שיהיה חוויה לא נעימה כעת שתחזיר אותו למוטב ותציל אותו, מאשר לחשוב שהכול טוב ולהגיע למקומות חשוכים ואיומים לאחר מכן.
אנשים שמחים כשהכול מסתדר להם טוב, אבל צריך להבין שדווקא היצר הרע וכוחות הטומאה משתמשים בדרך הזו. הם ייתנו לנו כבוד והצלחה וכולם מסביב ישבחו אותנו וכך נרגיש על הגובה, אלא שמתוך כל זה חס ושלום אנו עלולים לאבד את כל עולמנו.
המלאך נגלה אל האתון וגורם לה לסטות וללחוץ את בלעם. השם פותח את פי האתון וגורם לבלעם ביזיון גדול מול שרי מואב. שלב אחר שלב מביאים לכישלונות בדרכו של בלעם כדי שיפקח את עיניו, יבין ויחזור בתשובה. אלא שבלעם מתעלם וממשיך בדרכו עד שיורד לבאר שחת.
דווקא אותם כישלונות הם שיכולים לעזור לאדם. דווקא הנפילות יכולות להרים אותנו. דווקא כשקשה ויש צרות, אפשר לפקוח את העיניים ולנסות לברר מה השם יתברך רוצה מאיתנו. הרי הוא בוודאי רומז לנו משהו ואין שום סיבה שייגרם איזשהו צער ללא צורך. כל מה שצריך זה לנסות להבין מה עלינו לשנות ובאיזו דרך ללכת.
כאשר האדם הולך בדרך לא טובה והכל מסתדר לו מצוין הוא מסכן. כולם מחייכים לו מסביב בזמן שהוא מובל אל מיתתו הרוחנית. כך נוהגים בשעיר לעזאזל ביום הכיפורים, שמובילים אותו אל ההר כשכול עם ישראל סביבו באים לראותו ושמחים. הוא יכול להרגיש על גג העולם באותו רגע. כולם הגיעו רק בשבילו. אבל אז דוחפים אותו מהצוק והוא נופל ונעשה איברים איברים.
כשאדם מקבל ביקורת אמתית ממישהו הוא צריך לשמוח. יש לו הזדמנות לתקן. דווקא כשהאדם מקבל מחמאות ושבחים הוא צריך להתחיל לחשוב אולי משהו לא בסדר. אולי מנסים להתחנף אליו? אולי הוא הולך בדרך לא טובה שמקלקלת אותו? אולי כולם צוחקים עליו מאחורי הגב?
צריך לדעת שהיצר הרע מציג לנו את החיים כוורודים. הוא מראה לנו שעם עושר וכבוד הכל יסתדר לנו. שהתאוות הטיפשיות שבלבנו יהפכו אותנו למאושרים באדם. הוא מראה לנו כמה אנחנו מצליחים בדרך וכמה אנשים יראי שמיים סובלים ורדופים, כמה התורה היא מיושנת וכמה המואסים בתורה מקבלים את כל מה שהם רוצים. כל זה כדי לאבד אותנו חס ושלום מן העולם.
אותו יצר מראה לאדם שהכול יפה וטוב. הוא מראה לו שתאוות ממון, תאוות נשים ותאוות אכילה כאילו יסדרו לו את כל החיים. אבל אותו אדם לא מבין שהיצר צוחק עליו. הוא מחייך אליו, משבח אותו, מתחנף ומחמיא לו, בזמן שהוא מוליך אותו לראש הצוק כדי לזרוק אותו לעזאזל.
אלא שאת השם יאהב יוכיח, שדווקא את אלו שהוא אוהב הוא מוכיח כדי שיחזרו לדרך הטובה. ועם זאת, לא כולם זוכים להבין את התוכחות של השם, ויש כאלו שחושבים שזה סתם צירוף מקרים, או שהתאווה הגשמית שווה את הייסורים, וכמו בלעם שלא הסכים לקבל את הרמזים.
אבל דווקא אותם שמתבוננים, לומדים לקחים ומקבלים פה ושם גם סטירות וייסורים, דווקא הם מיישרים את דרכם על פי האמת ויכולים להגיע למקומות גבוהים וטובים באמת. השם יתברך יזכה אותנו ליישר את דרכנו על פי האמת, להטיב וללכת בדרך התורה הקדושה ולזכות לשפע וטוב לחיינו.
תכנים נוספים דומים:
שלום וברכה , קראתי את המאמר המעולה .
אולם בכל זאת יש לי שאלה , אם ה’ רוצה להראות לנו איפה טעינו ושאנחנו צריכים לעשות תשובה ,
לא תמיד אנחנו בדרגה להבין את כוונת ה’ בעניין התשובה . לא תמיד אנחנו יודעים מה עלינו לתקן .
אז איך אפשר לדעת מה לתקן אפילו כשמאד רוצים כאשר לא יודעים בדיוק מה לעשות ?
כל טוב .
שבוע טוב,
אמנם אנחנו לא תמיד מבינים את כוונת השם יתברך, אבל זו הסיבה שעלינו להתבונן ולחקור ולא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם. אדם צריך כל הזמן להתקדם עוד ועוד ולאט לאט התפיסה שלו תתרחב וההבנה שלו תגדל.
צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא לא מצפה מאיתנו להגיע לפסגה ברגע אחד. כל אדם צריך לעשות צעד אחד קטן ואז עוד אחד ועוד אחד, עד שימצא את עצמו שהתקדם הרבה.
כל אחד לפי דרגתו יכול לדעת פחות או יותר לאן לשאוף ולאן להתקדם.
לצורך דוגמה, אדם שנמצא במקום רחוק מאוד מתורה ומצוות, יכול להגיע למשל למצב בו עליו לבחור אם לעזור לחבר שלו או לא (שאת זה הוא יכול להבין בשכל גם בלי לשמור תורה ומצוות). אם יחליט לעזור לו, אז הוא יתקדם שלב ואז תהיה לו בחירה נוספת ברמה שלו. וכך לאט לאט הוא יתקדם עוד ועוד עד שיגיע למקום שצריך. בכל פעם הוא יקבל כלים מתאימים ויתקדם.
מהשמיים מכוונים את האדם. לכן מצווה גוררת מצווה ושכר מצווה מצווה, שמצווה אחת מביאה אותנו להתקדם למקום טוב יותר ומהשמיים מסייעים לנו להרחיב את הדעת ולראות את האמת.
יש אנשים שאין להם בחירה למשל אם לשמור שבת, כי הם בכלל לא מבינים מה זה שבת. אבל יש להם בחירה בדרגה שלהם, להתייחס למישהו יפה, לא לעשות איזו עבירה חמורה וכו׳. גם לרשעים יש נקיפות מצפון. גם הם מבינים בדברים הקשורים אליהם ברמה שלהם מה נכון ומה לא נכון. השאלה היא מה הם עושים עם זה. ככל שבוחרים בחירות טובות, אז אפשר להתקדם ואז המיקום שלנו יהיה טוב יותר, ואז מהשמיים יכוונו אותנו למקומות הנכונים.
השם יתברך יצליח דרככם.