פרשת וארא – לא מוכרחים להיות עקשנים וצודקים

ראובן פיזנטי | כ״ב בטבת ה׳תשע״ב | פרשת וארא

ארץ מצרים כולה סובלת מהמכות שהקדוש ברוך הוא שולח עליהם. במקום להפסיק את כל זה ולהבין את טעותו, פרעה מתעקש להפוך לצודק בכל מחיר שיידרש. הוא מוכן לסבול ייסורים קשים ומרים, ולחיות בשקר מוחלט, ובלבד שיוכל לחשוב לעצמו שהוא הצודק.

הקדוש ברוך הוא הופך את כל מימי מצרים לדם וכל ארץ מצרים נמצאת ללא מים לשתייה. כעת היינו מצפים מפרעה לחפש פתרונות לבעיה, היינו מצפים מהחרטומים לנסות למצוא מים. אבל במקום לנסות לתקן את המצב, כתוב “ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם”. המצרים גם הם הופכים מים לדם כדי להפגין יכולת, למרות שאין להם בזה שום תועלת. אין להם מים לשתות, אבל הם מתגאים בזה שגם הם יודעים להפוך מים לדם.

במכה השנייה פרעה קורא למשה ואהרן כדי לבקש שיסירו את הצפרדעים ממצרים. כשמשה שואל אותו מתי להסיר אותם, פרעה עונה לו “למחר” במקום לבקש את אותו הרגע. הוא מוכן לסבול עוד יום שלם של מכת הצפרדעים, רק כדי לנסות להתקיל את משה ואהרן, שהוא מבין שהם יכולים להסיר את המכה ברגע זה, אבל אולי למחר הם לא יצליחו.

עשר מכות כאלו הוא צריך לעבור כדי להבין שהוא לא יכול להתכחש לאמת והוא צריך לשחרר את בני ישראל ממצרים, וגם אז הוא מתחרט ורודף אחריהם לים. ואמנם זה נראה כמו טירוף הדעת וחוסר היגיון מוחלט, אבל לצערנו גם אנחנו לפעמים מתנהגים בצורה דומה מאוד.

כמה ויכוחים מיותרים ניתן היה למנוע אילו היינו מנסים לברר מהי האמת במקום להתעקש להיות צודקים. כולנו כבר המצאנו לא מעט שטויות ושקרים כדי לחזק את דעותינו האישיות חסרות הבסיס רק כדי להיות צודקים.

הרי האדם הוא לא אובייקטיבי. הוא רואה את המציאות דרך המשקפיים שלו ומתוך זווית הראייה שלו. יש לו השקפת עולם ותפיסה אישית של המציאות, והדבר ברור שאין שני אנשים עם תפיסת עולם זהה לחלוטין. ועם כל זה, כל אדם בטוח שהוא זה שצודק וכל השאר טועים. שכאילו רק הוא יודע את האמת וכולם חיים בשקר.

ולפעמים זה מגיע למקומות שבהם אפילו הוא עצמו מבין שהוא טועה, אבל הוא לא יכול לשבש לעצמו את כל השקפת העולם שבנה במשך שנים, אז הוא מדחיק את הדברים וממשיך הכל כרגיל. זה נקרא קיבעון. שהאדם עושה מה שהתרגל לעשות ולא מוכן לשנות שום דבר בתפיסה שלו, וגם אם הוא מבין שיש משהו חכם, נכון ואמתי יותר ממה שהוא חשב קודם לכן.

אלא שלאחר שהוא עצמו מבין שהוא טועה, אז הוא נמצא בבעיה. שהוא יכול למכור לכל העולם סיפורים ושקרים, ואולי גם להצליח לשכנע אותם שבאמת זה כך. אבל את עצמו הוא לא יכול לשכנע, כי הוא יודע בפנים שהכול שקר.

אז כדי להתמודד עם הדבר, הוא פועל בשני אופנים. באופן אחד הוא מנסה להמציא דברים חדשים, לחזק את התפיסה שלו, ואפילו אם זה שקר גמור. כמו שפרעה עשה את עצמו אליל כדי שלא יצטרך להתמודד עם השאלה מי ברא אותו. אז הוא המציא שהוא זה שברא את עצמו שאמר “לי יאורי ואני עשיתיני”.

אלא שכל מי שיחשוב מעט, מיד יראה את הסתירה קופצת, שאיך מישהו יכול לברוא את עצמו? הרי הוא כלל לא היה קיים בעולם לפני שנברא. ולכן במקרים כאלו הוא משתמש באופן השני, ששם הוא מדחיק ומעלים דברים שלא מסתדרים לתפיסה שלו. וכמו שפרעה התעלם, שכאילו לא ראה את הסבל של כל מצרים, לא הבין את הרמזים העבים, פשוט חי באשליות ושקרים שכאילו הכל בסדר.

וכך אנשים חיים. לא מוכנים להודות בטעויות, לא מוכנים לקבל שום דבר שנוגד את התפיסה שלהם, לא רוצים לחשוב יותר מדי לעומק, רק זורמים עם מה שיש ועושים מה שהתרגלו לעשות.

אנשים חונכו בדרך מסוימת, היו בחברה מסוימת, ראו דברים, חוו דברים, למדו, הסיקו מסקנות וכך קיבלו עוד ועוד דברים שהפכו להיות תפיסת העולם שלהם. אז כעת כשיש משהו שלא מסתדר לאותה תפיסה שבנו, הם מצדם לא יכולים לשנות בכל רגע את כל תפיסת העולם מהשורש. אז הם פשוט מגדירים את אותו מצב שלא מסתדר כחריג.

ואז הם מנסים לתרץ את אותו המצב. אז הם מסבירים לעצמם מדוע זה כך ואיך זה יתכן. כאשר הם מגיעים לדברים שלא מסתדרים, אז מתחילים עם המצאות כדי לסדר את הכל. וכאשר כבר אין שום מקום לברוח, אז מדחיקים את זה ומתעלמים.

ואז אדם ירא שמיים מגיע לאדם שאינו שומר תורה ומצוות, ושואל אותו אם הוא יודע בשביל מה הגיע לעולם ומה התכלית של החיים. אותו אדם לא יכול להתמודד עם שאלה כל כך חזקה ומורכבת. הוא גם לא יכול להודות שהוא חי את כל החיים שלו ללא ידיעה. אז הוא פועל בשני האופנים הידועים.

הוא מנסה לתרץ מצד אחד, לומר למשל שהתכלית היא ליהנות, או שהוא נוצר על ידי האבולוציה. ממציא תאוריות וכאילו מביא ראיות לכך שאף אחד לא ברא אותו. שהעולם נברא מעצמו. כמו פרעה שחשב שברא את עצמו.

ומצד שני הוא מדחיק את הטענות שהוא לא מצליח להתמודד איתן. כי אם השאלה הזו תהדהד לו בראש, אז הוא לא יצליח להירדם בלילה. הרי כל החיים שלו הם שקר. וכי כל החיים שלו עד עכשיו היו טעות אחת גדולה? ואיך ישנה את כל ההרגלים שלו?

אז הוא מתעלם, מצהיר שהוא לא מאמין, שכאילו אם הוא לא מאמין אז יש לו היתר מיוחד בזה שהוא לא צריך לקיים מצוות. הוא חושב שבשמיים מענישים רק את מי שמאמין ולא מקיים מצוות, אבל מי שמצהיר שהוא “אתאיסט” או משהו בסגנון, אז כאילו יש לו פטור. וכך הוא יכול להמשיך בנוחות החיים שלו בלי להתמודד עם דברים מהותיים.

וזה קצת מצחיק לראות את התגובות של אנשים שנתקלים בעומקים מהסוג הזה. שמציעים לאדם שאינו שומר תורה ומצוות שיבוא לשיעור תורה, ואז הוא מיד מתחיל לשלוף את כל התירוצים האפשריים. הוא יספר שהוא מאוד מאמין, שהוא עושה קידוש בשבת, שסבא שלו היה רב גדול, שהוא מאוד רוצה לבוא, אבל הוא פשוט לא יכול וכו’.

ואם ידברו עם אדם רחוק מתורה ומצוות על העולם הבא, על החיים שלאחר המוות וכו’, אז הוא יתבלבל וינסה לברוח מהמקום. אדם לא יכול להתמודד עם עומק שכזה. הוא פוחד להתמודד. כי הוא ייאלץ להתמודד עם האמת. הוא יצטרך להפסיק עם התירוצים והשקרים. הוא יצטרך לשנות את דרך החיים. והוא פוחד להשתגע מזה, אז הוא יעשה הכל כדי לשמור על תפיסת העולם שלו.

התירוצים כבר מוכנים לשליפה. על החיוב של יהודי לקיים מצוות נשיב ש”העיקר זה להיות אדם טוב” או “אני אוהב את אלוקים בלב”. על לבוש לא צנוע שאסור על פי התורה נענה ש”לדעתי הגופייה הזו כן צנועה”. על נס גלוי שנראה במו עינינו נספר לכולם ש”זה רק צירוף מקרים”. על מצוות שלא נוח לנו לקיים נגיד “זה המצאות של רבנים”. כך אפשר למצוא תשובה מתאימה לכל טענה כנגדנו.

אז אמנם זה הרבה יותר קל מלהתמודד עם האמת ולשנות את דרכינו, אבל בצורה כזו אנו מאפשרים לעצמנו לחיות בשקר ודמיון כמו פרעה, העיקר שנמשיך לחשוב לעצמנו שאנו צודקים. צריך לשאול את עצמנו, האם אנחנו באמת רוצים לחיות בשקר? האם היינו שמחים לקחת איזה סם שייעשה לנו הזיות ויגרום לנו לחשוב שאנחנו מאושרים ושיש לנו כל מה שאנו צריכים, למרות שזו כלל לא המציאות האמתית?

אנחנו יכולים לספר לכולם תירוצים בלי סוף ולהיות מסופקים מכך שאנו צודקים. אבל אנחנו אלו שייפגעו מכל זה בסופו של דבר. אף אחד לא רוצה שיציגו לו סרט טוב בתוך אנייה שטובעת בים. אם האנייה טובעת אז כדאי להכיר במציאות, לדעת את האמת ולחשוב כיצד להיחלץ מהמצב.

השלב הראשוני הוא להכיר באמת, אף על פי שהיא לא מוצאת חן בעינינו. כך נחסוך לעצמנו הרבה צרות לאחר מכן. לכן הברכה הראשונה מבין הבקשות שבתפילת שמונה עשרה היא “חונן הדעת”. כי תחילה צריך לבקש דעת ובלי זה אין שום טעם לכלום. רק אחרי שיש דעת, אפשר לדעת מה אנחנו באמת צריכים ולבקש את שאר הדברים.

אילו פרעה היה מכיר במציאות, אז נניח שהיה מקבל מכה או שתיים, אבל כל שאר הסבל היה נמנע ממנו. אלא שהוא היה בטוח שהוא סוג של אל וסירב להכיר בבורא למרות כל הנסים שראה מול עיניו. אז אמנם הוא נשאר בעיניו כצודק, אבל הוא איבד את כל מה שהיה לו.

לכן חשוב להיות אנשי אמת. לא משנה אם זה טוב או לא, לא משנה אם זה קל או קשה, אם זה נוח או דורש מאמץ, העיקר שזה אמת. בלי משחקים ובלי הצגות. לדעת איפה אנחנו אוחזים, מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. לדעת לאן לשאוף וכיצד לפעול. רק כך נוכל להגיע למקומות הטובים והנכונים בשבילנו.

אדם שמחפש לחיות בצורה חכמה ונכונה, בוודאי יחפש את האמת כדי לתפוס את המציאות בצורה האמתית. האמת לא תמיד נוחה ולא תמיד מתאימה להרגלים שאימצנו לעצמנו במהלך חיינו, אבל בין אם נרצה בכך או לא, היא עדיין האמת. היא הדרך הטובה מכולן וכל שאר הדרכים הן שקר מוחלט. שנזכה כולנו בע”ה להתרחק מהשקרים ולהתקרב ככל שניתן למציאות האמתית.