צדיק ורע לו, רשע וטוב לו – מדוע זה כך? (פרשת ואתחנן)

ראובן פיזנטי | י״א באב ה׳תשע״א | פרשת ואתחנן

המחשבה הזו מפתה ומנסה להפיל אותנו: בשביל מה להתאמץ ולקיים מצוות כאשר אנו רואים אנשים יראי שמיים ומקיימי מצוות שסובלים בחייהם בעוד שאחרים מחללים שבת, רודפים תאוות ועושים כל עבירה אפשרית ונראה שהם מאושרים ושמחים? ולכאורה איפה הצדק? נראה כאילו חס ושלום אין דין ואין דיין. איך יתכן שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו? ואם זה באמת כך, אז מדוע שנרצה להיות צדיקים?

אבל כאשר מתבוננים בפסוקים האחרונים של פרשת ואתחנן, אפשר לקבל תשובה מדויקת ומפורשת לשאלה הזו היישר מהקדוש ברוך הוא. “וידעת… שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור” (דברים ז, ט).

כשהקדוש ברוך הוא רואה שמישהו אוהב אותו, הוא שומר את הזכויות שלו לאלף דור. הפסוק אחריו ממשיך “ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו”. כלומר לשונאים שלו אין שיקים דחויים. “לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו”.

אם כן מובא בפירוש. מדוע צדיק ורע לו? כי השם יתברך כל כך אוהב אותו כך שהוא רוצה לשמור את כל הטוב שמגיע לו בקופת חיסכון שמניבה רווחים גדולים. ומדוע רשע וטוב לו? כי הוא מקבל את כל השכר במזומן, כמו שוטה שמבזבז את כל כספו על שטויות והבלים חולפים.

ולכאורה היינו חושבים שעדיף לקבל מזומן, אבל אדרבה, מתוך שהשם יתברך אוהב אותנו ודואג לנו, הוא רוצה לשמור לנו על החיסכון לעת הצורך. וכמו ילד קטן שהוריו חוסכים לו כסף לעת הצורך, ואז אותו ילד רוצה שהוריו יוציאו את החיסכון כדי לקנות לו חדר ענקי מלא בצעצועים. הוריו דואגים לו ויודעים שזה לא טוב בשבילו. דווקא מתוך האהבה הגדולה שלהם הם שומרים עליו.

הרי יותר מדי שפע זה לא טוב, שזה יהפוך את הילד למפונק וגם מרוב שפע הוא כבר יאבד את ההנאה. גם אותם צעצועים זה הבל חולף, שהרי בעוד שנה או שנתיים הוא כבר ירצה דברים אחרים, ובעתיד הוא יתחרט על כך שבזבז את כל הכסף על שטויות. ובעיקר כשיגדל וירצה לקנות דירה ולהתחתן, הוא בוודאי יצטער מאוד מכך שבזבז סכומי עתק על שטויות וכעת שהוא צריך את הכסף למטרה טובה ונעלה, כבר לא נשאר לו כלום.

לכן ההורים שומרים היטב על הכסף וכאילו נדמה לילד שהם מתאכזרים אליו. שסתם הם לא רוצים לתת לו שפע. וכי מה אכפת להם לתת לו ליהנות? מדוע הם מונעים ממנו? אבל יש דברים שהילד לא יודע, שההורים כבר מחשבים מראש כיצד לדאוג לו בצורה הטובה ביותר. וכך השם יתברך דואג לצדיקים, שהם יקבלו את השפע המוקצב להם בצורה הטובה ביותר שלא יתבזבז כלל.

ידוע למשל שעד היום אנו משתמשים בזכות אבות על עקדת יצחק (השופר בראש השנה, הזכרת העקדה מדי יום בתפילה וכו’) שמסייעת ומרבה לנו זכויות כך שהתפילות יתקבלו. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא עדיין משלם לאברהם על הניסיון הקשה שעמד בו לצאצאי צאצאיו, אפילו שכבר עברו אלפי שנים מאז.

ואילו היינו רואים את הרשעים בדורו של אברהם, היינו כנראה שומעים אותם אומרים לו: “אתה רואה שלא שווה להיות צדיק? אתה צריך לשחוט את הבן שלך ואנחנו הרשעים עושים חיים ונהנים”. אבל אברהם בוודאי ידע את האמת. ועד היום כל העולם קיים בזכותו, לעומת הרשעים שבאותו דור שאבדו מן העולם ללא כל זכר.

ולעומת הצדיקים, שונאי השם מקבלים את שכרם בחייהם. אין זכות שנמשכת לדורות, אין זכות שעוברת לצאצאים, אין עולם הבא. הכל במזומן, בלי בנק ובלי תוכנית חיסכון. הכל בזבוזים לא מועילים. כמשל אותו הילד שהוריו נותנים לו שפע גדול בלי לחסוך כלל, קונים לו צעצועים וממתקים ושאר הבלים. ואז הוא גם מזיק לעצמו, שיותר מדי שפע הוא מזיק, הממתקים עושים לו נזק בריאותי, ומרוב עושר הוא כבר לא מוצא עניין בשום דבר, הוא מכהה את חושיו וזקוק לגירוי גדול יותר כדי להתרגש.

וכך אנשים רבים רודפים אחרי תאוות העולם ולא מבינים שהם מאבדים את כל עולמם. אולי נהנים מטיולים, ממופעי בידור, מאוכל לא כשר, קפיצת בנג’י, אוטו חדש, בית בגודל ארמון ושאר תאוות מזדמנות. אבל בפנים הכל ריק. הלב אטום והנשמה כמו משותקת. הם מאבדים נצח נצחים, טוב, שפע, רוחניות, שלווה פנימית ושלמות, בשביל שטויות והבלים שלא יועילו להם כלל ורק מזיקים להם.

ומרוב שסף הריגוש גדל, אז גם כעת הם לא נהנים מהעולם הזה. אדם יכול להיות עשיר מופלג, אבל הוא כל היום עצוב ועצבני. הוא קם מצוברח ושוקע בדאגות כל היום. מצד אחד הוא מקבל במזומן את כל השפע שלו, זו ההזדמנות האחרונה שלו ליהנות, ומצד שני אפילו מהרגע הזה שנשאר לו הוא לא יכול ליהנות.

אז אולי קצת מצחיק במופעי בידור, אבל שמחת חיים פנימית בוודאי שאין. גם כשחושבים שנהנים, שקועים בדאגות וצרות ולא מצליחים להתנתק מקליפת העצבות. אז מספרים לכולם על הטיולים המדהימים ועל השפע הגדול, כאילו להעמיד פני אנשים מאושרים, אבל בפנים הכל ריק ומואסים בכל העולם. כך מאבדים גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. והכל עם הצגות שכאילו טוב וכאילו שנהנים.

כשכוכב בהוליווד “כובש את העולם” אנשים חושבים שהוא המאושר באדם עם כסף, כבוד, תאוות וכל מה שאפשר לחלום עליו. אבל האמת היא שאין אומלל ממנו, ולכן ידוע שהם מלאי צרות, סמים, דיכאונות, פסיכולוגים והתאבדויות. כולנו יודעים את האמת בפנים, אבל לא פעם מתעלמים ממנה כך שיהיה נוח יותר או מתאים יותר לסביבה.

זה כמו להחליף את כל התפריט בחטיפים וממתקים שמזיקים לגוף. אדם יכול לאכול כמות עצומה של ממתקים בלי להכניס שום ויטמין או משהו תזונתי לגוף. הוא יחשוב שהוא נהנה ועושה חיים, ובאמת הכל יהיה לו טעים מאוד, רק שהוא לא ישים לב איך שלאט לאט הבריאות שלו נחלשת, כאבי ראש יתקפו אותו מפעם לפעם, לא יהיה לו כוח לעשות שום דבר והוא יהיה עייף וחלוש כל הזמן, ואם ימשיך עם זה לאורך זמן הוא יזיק לעצמו בצורה בלתי הפיכה.

אותו אדם לא שם לב שהוא מקבל את הכל במזומן, הוא רוצה הנאה עכשיו והוא מקבל אותה. הוא רוצה תאווה והוא מקבל אותה. אבל ברור לכולנו שבסופו של דבר הוא יצטער על זה. בסוף הוא יבין שהוא דאג רק לתאוות מזדמנות של אותו הרגע ולא עשה לעצמו קופת חיסכון שממנה יוכל לחיות.

אבל החידוש הגדול יותר הוא שלא רק בהמשך הוא יצטער על זה, אלא שגם ממש עכשיו הוא כבר יצטער. כי גם כשהוא אוכל את אותם ממתקים, הוא לא באמת מרגיש איזו הנאה עילאית. כי הוא כבר רגיל לזה ורק מחפש להשתיק את התאווה.

אולי בפעם הראשונה היה לו כיף, אבל הפעמים הבאות זה כמו התמכרות. תאווה לא מוסברת, כמו מסומם שמחפש את המנה שלו. והוא מרגיש שזה לא עושה לו טוב, אבל הוא לא יכול לשלוט על עצמו. וזו הקללה הגדולה ביותר, שהוא מקבל את הכל במזומן, אבל אפילו מהמעט הזה הוא לא מצליח ליהנות.

אם יביאו למישהו ארגזים ענקיים מלאים בחטיפי שוקולד, או כניסה חופשית למסעדת סטייקים ללא שום הגבלה, אז בהתחלה הוא יהיה שמח מאוד. בימים הראשונים הוא ייהנה ויחשוב כמה כיף לו. אבל עם הזמן, לאחר שבוע או שבועיים, הוא כבר לא ירגיש כל כך את השמחה שבאותה תאווה. ולאחר כחודש זה כבר יימאס עליו לחלוטין עד שזה יהיה עינוי בשבילו לאכול את זה.

בתחילה היה נראה לו שזה מה שחסר לו, שזה מה שיהפוך אותו למאושר. אבל לאחר שהוא התנסה בזה, הוא מבין שזה לא זה. יש לו עדיין הרבה חוסרים ואותו עניין שכן הצליח להשיג נראה חסר טעם ומיותר. לכן גם העשירים הגדולים ביותר, שכולם מקנאים בהם וחושבים שהם מאושרים, הם לא פחות אומללים מכל שאר האנשים, ואולי אפילו יותר.

צריך לזכור שגם בהמות נהנות מאוד מאוכל, שתייה, שינה טובה ופריה ורבייה. הן אפילו לא צריכות להתאמץ, כי זה בא להן בקלות יותר גם בלי לעבוד ולשלם מסים. אבל כולנו יודעים שאנו לא רוצים להיות בהמות, כי קיבלנו מתנה נפלאה, את הזכות להיות נשמה אלוקית בתוך גוף. את הזכות לחשוב, לדעת ולבחור. לא להיות בהמה שקופצת על כל תאווה מזדמנת בלי לשאול שאלות, אלא לשלוט ולבחור על פי רצון אלוקי. לא כדאי לדכא ולשכוח את אותה נשמה שמלווה אותנו.

אין שום ערך לכל התאוות המזדמנות, ולכן אין טעם לתת אותם לצדיקים. אמנם אין כל רע בדירה גדולה או מכונית שתסיע אותנו אם יש לכך צורך, אך בוודאי שלא זוהי המטרה של העולם. המטרה האמתית היא לקיים מצוות ולהצטרף לאוהבי השם. להתחבר לקדוש ברוך הוא דרך התורה הקדושה. בצורה כזו הקדוש ברוך הוא ישמור לנו את הזכויות לאלף דור.

כך ניתן קיום נצחי לנשמה האלוקית שלנו, כך נזכה לתוכנית חיסכון תפוחה שעוזרת לנו במקומות הנכונים בהם אנו זקוקים לה באמת, ולא בכל תאווה מזדמנת. כל תאווה והנאה גשמית ניתן להשיג בדרך כשרה וטובה אם רוצים בכך. בדרך הזו אנו משיגים לא רק את ההנאה הגשמית, אלא גם את הסיפוק הרוחני של הנשמה ואת השכר העצום שמחכה לנו בתוכנית החיסכון.

וכך יהודי שעובד את השם בכל הלב, זוכה להפוך לצדיק. ואז הוא מרוויח את כל העולמות. הוא זוכה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. שכל השכר שמור לו למקומות הנצרכים באמת ולא מתבזבז על שטויות. אז מצד אחד הוא מוגבל, שלא יכול לרדוף אחרי כל מיני תאוות, ואפילו נראה לפעמים שהוא מסכן וסובל. אבל באמת הוא המאושר האמתי. כי בכל עת כאשר הוא זקוק לישועה, השם יתברך דואג לו.

וכך הוא מתרחק מדברים לא טובים, וזוכה לרוחניות. לגילוי הנשמה. הוא מתחבר לעולמות עליונים ולא צריך את תאוות העולם. הוא לא מסכן שמונע מעצמו את התאוות, אלא הוא לא צריך אותן כלל, כי הוא לא מכור אליהן. כמו אדם מבוגר שלא צריך חדר מלא בצעצועים כי הוא נמצא מעבר למקום הזה. כך הצדיק לא צריך את התאוות.

ואז אותו צדיק יכול להשקיע בדברים חשובים ומהותיים יותר. הוא יכול לנהל חיי משפחה טובים יותר, לרוות נחת מהאישה והילדים, ליהנות מסעודות השבת, לחוש את מתיקות התורה הקדושה, לפנות אל השם יתברך בכל צרה, להרגיש עולם פנימי מלא וגדוש בטוב, להרגיש רוחניות, להרגיש שמחה אמתית. וכך הוא נהנה מכל העולמות.

וצריך לדעת שכל אדם בכל מצב שיהיה יכול להגיע להיות אוהב השם. בעזיבת החטאים וקבלת קיום המצוות על עצמנו אנו יכולים להתקרב לקדוש ברוך הוא. בכך אנו יכולים לזכות להצטרף לאוהבי השם ושומרי מצוותיו. זה לא דבר שמגיעים אליו ברגע, אבל כאשר משקיעים ומתקרבים להשם יתברך, לאט לאט זוכים לטעום מהעולם המופלא הזה.

ואז יתכן שכולם מסביבנו יחשבו עלינו “צדיק ורע לו”. שיחשבו שאנחנו סובלים ומסכנים, שירחמו עלינו כי אנחנו לא יכולים לצפות בטלוויזיה, לא אוהדים שום קבוצת כדורגל, לא מתקרבים לאירועים מעורבים, לא באים להצגות וכו’. אבל הסיפוק והאושר הפנימי יהיו חזקים כל כך שלא נבין על מה הם מדברים. הרי הכי טוב לנו בעולם.

ומצד שני כאשר כולם יאמרו על עצמם “רשע וטוב לו”, אז נזכור שגם אנחנו היינו שם ונבין שהכול קשקוש חיצוני כי עמוק בפנים הכל ריק וזה בוודאי לא הטוב הנכסף. שכולם עושים הצגות שכאילו טוב להם. כל הזמן מצטלמים עם חיוך כדי להעמיד פנים ולהראות לכולם כמה הם מאושרים. אבל כל זה נועד כדי לכסות את הריקבון הפנימי, שלא ידעו שהם בעצם כישלון, שלא יגלו כמה הם חסרים, עצובים ומסכנים.

רק ההשקעה ברוחניות יכולה להביא שפע אמתי. רק הצדיקים יכולים באמת לשמוח ולנצל את העולם לתועלת. והם שמרוויחים את כל העולמות. שמחים ונהנים בעולם הזה, והשכר שמור להם לעולם הבא. השם יתברך יזכה את כולנו להיות צדיקים, כי גם אם טוב וגם אם רע, זה הכל מבחוץ. בפנימיות, זהו הסיפוק הגדול ביותר שאפשר לקבל, ויותר מכל, זו האמת.