מתוך חשבון נפש אפשר להגיע לאמת – פרשת ויחי

ראובן פיזנטי | ז׳ בטבת ה׳תשע״ד | פרשת ויחי

לאחר פטירת יעקב אבינו ותום ימי הבכי במצרים, האחים עולים לקבור את אביהם במערת המכפלה. לאחר מכן כאשר הם עושים את דרכם בחזרה למצרים, הם עוברים ליד אותו בור אליו השליכו את יוסף, נזכרים במעשיהם ואז מביעים רגשות חרטה כלפי יוסף אחיהם.

הם מבקשים ממנו סליחה על מה שעשו, נכנעים לפניו, מציגים עצמם כעבדים שלו ופוחדים שכעת הוא עלול לנקום בהם. יוסף כמובן סולח להם על הכל ומציג אמונה גדולה בקדוש ברוך הוא שתכנן את המהלך האלוקי שהתרחש מרגע השלכתו אל הבור. אבל צריך לשאול, מדוע רק עכשיו נזכרים האחים לנסות לפייס את יוסף? מדוע עד עכשיו לא דיברו אתו על כך ולא ניסו להביע חרטה?

לכולנו יש דברים רבים שמעסיקים אותנו. לכולנו יש טרדות שונות, דאגות, כעסים, חרטות ושאר דברים שמציקים, ומצד שני גם דברים שמשמחים אותנו ושאנו אוהבים. פרטים רבים ואינסופיים מרכיבים את חיינו. יחד עם זאת, כל רגע מחיינו מוקדש לדבר אחד בלבד. אי אפשר להתרכז בכמה דברים בו זמנית. אי אפשר לחשוב כמה מחשבות ברגע אחד. לכן אנו משמיטים פרטים רבים ומתרכזים רק בדברים מסוימים שנראים לנו חשובים לרגע הזה.

בין כל הדברים שאנו משמיטים, אפשר למצוא דברים חשובים ביותר. לפעמים ישנם דברים מהותיים שאנו כלל לא שמים לב אליהם ונותנים להם לחמוק מאיתנו. לפעמים אנו כל כך עסוקים במרוץ של החיים, מתעסקים בעבודה ברוב שעות היום, בין לבין נפגשים עם אנשים, אוכלים, שותים, ישנים, מדברים, נחים, מבלים ומתעסקים בעוד דברים שונים בזמן שאת הדברים המרכזיים בחיינו אנו שוכחים ונוטשים.

לכן כל כך כיף לפעמים לשבור את השגרה, שפתאום אנו יכולים לחוש דברים שבכלל לא היו בתכנון. פתאום אנו מרגישים רגשות ששכחנו מהם. פתאום אנו יכולים לחשוב על דברים חשובים שכבר שנים לא חשבנו עליהם. לכן למשל צעירים רבים שמחפשים משמעות רוצים להתנתק מהכול במסע בין ההרים. מתוך הבריחה מהשגרה שלנו, אנו מנסים להשיג השגות ולהבין דברים שחיים שלמים של שגרה לא יספיקו כדי שנבין אותם. אבל מספיק לברוח ולהתבודד במשך שעה קלה כדי להגיע לתובנות עצומות כאלו.

להתבודד בהרים של הודו זה בוודאי לא הפתרון. שהרי אין כקדושת ארץ ישראל, שאמנם התרגלנו ואנו לא מעריכים למה שנמצא מתחת לאף, אבל כאן זהו הפתח לעולמות העליונים. וכל מה שנראה לנו נוצץ במקומות המרוחקים, אלו הבלי הגויים והמצאות חסרות בסיס בעטיפות של עבודה זרה ושאר דברים שרק מרחיקים מעבודת השם האמתית.

וגם אם נחליט להתבודד בהרים של ארץ ישראל, מכל מקום זהו לא פתרון מושלם. שהרי אנו עושים את זה באופן זמני וחד פעמי, ולאחר מכן אנו חוזרים לשגרת החיים לעוד הרבה זמן. מה גם שאפשר לעשות התבודדות נפלאה גם ליד הבית. בנוסף, ההתעלות האמתית מגיעה כאשר אנו מגיעים להשגות ומצליחים להתנתק מההמון גם בתוך כל ההמולה של החיים. חשבון נפש זהו לא דבר של פעם אחת, אלא דבר קבוע שצריך להשתרש בתוך סדר היום שלנו.

אם נצליח להכניס זמנים כאלו של חשבון נפש והתנתקות גם בתוך השגרה של החיים שלנו, זוהי ההצלחה הגדולה ביותר. לא צריך לצאת לשבוע נופש כדי להירגע וליישב את הדעת, אלא אפשר לעשות זאת גם בתוך לחץ הסביבה שמקיף אותנו.

מתוך השגרה וההרגלים שלנו, מתוך הקיבעון הגדול של החיים שיצרנו לעצמנו, אפשר לייצר רגעים של חשבון נפש. זמן המוקדש רק לפנימיות שלנו ולתובנות בקשר לדרך החיים שלנו. האם אנו בדרך הנכונה? האם לא סטינו מהמסלול? האם נהגנו היום כשורה? מה התכנון שלנו למחר? האם זוהי הדרך שתוביל אותנו למטרה אותה אנו מנסים להשיג?

חשבון הנפש שנעשה עם עצמנו יכול להוביל אותנו לשינויים גדולים וטובים. הוא יכול לסלול לנו את הדרך להצלחה ולהשגות אמתיות. יותר מכל, הוא יכול להוביל אותנו אל האמת. כמובן שככל שנכניס את הקדוש ברוך הוא לתוך המהלך הזה של חשבון הנפש כך יהיה לנו יותר סיוע מהשמיים. אפשר לשתף אותו, לדבר אתו ולהתייעץ, ובאורח פלאי נראה אחר כך ישועות עצומות.

כאשר אנו חושבים בצורה רצינית ופנימית, אנו יכולים להגיע לתובנות ומשם להגיע לאמת. כאשר אנו עטופים בציניות, מתבדחים ועסוקים בהרשמת האנשים סביבנו, האגו תופח והשקרים חוגגים. קשה מאוד להבדיל בין אמת ושקר במצבים האלו. אדם מתנהג עם מנהל העבודה שלו בצורה מסוימת, ליד אשתו הופך לאדם שונה לגמרי ועם כל מכר הוא מתנהג בצורה שונה.

השאלה היא מהי האמת בקשר לאותו אדם? האם הוא חרוץ כמו שהוא מציג עצמו ליד המנהל? או שהוא כעסן כמו שהוא מתנהג עם המשפחה שלו? או שאולי הוא ליצן כמו הבדיחות שהוא מוציא ליד החברים? אפילו אותו אדם לא יכול להכיר את עצמו, כי כדי להכיר את האדם לעומק הפנימיות, האדם צריך להישאר לבד עם השם יתברך ולעשות חשבון נפש. רק כך הוא יכול להסיר את כל המסכות מעליו, להוריד את התפאורה, להסיר את האגו והשחצנות, להתנתק מהתאוות החומריות, להיפרד מהציניות והליצנות ולהישאר חשוף לאמת. בין ארבע קירות אדם לא יכול לשקר לעצמו.

ראוי לכל אחד מאיתנו להגיע לחשבון נפש כזה. זה יכול להיות זמן קבוע לפני השינה בו אנו חושבים על היום שעבר ומתכננים את היום שיבוא, זה יכול להיות בהליכת בוקר של חצי שעה בה נוכל לנקות את הראש ולעשות סדר לעצמנו, זה יכול להיות בזמן התבודדות בו אנו מדברים עם השם יתברך על כל מה שצריך לדבר.

זה יכול להיות אפילו חמש דקות של פנאי בין הטרדות של היום, בהן במקום לבזבז אותן על הבלי העולם, נוכל לנצל אותן להתעלות והתבוננות פנימית לעומק הנשמה. ככל שנעשה חשבון נפש עמוק יותר עם עצמנו, כך נוכל להגיע להשגות גבוהות יותר בחיים.

האחים של יוסף היו עסוקים בטרדות החיים. את ההשלכה לבור ומכירת יוסף הם בטח רצו לשכוח. זה הרי בוודאי לא משהו שמשמח לחשוב עליו. אפשר לשער שכל אחד היה עסוק בענייניו, יוסף בארמון המלוכה במצרים, האחים בארץ גושן, ליד יעקב אבינו אף אחד לא רצה לדבר על העניין כדי שהוא לא יידע מכך וכו’. כולם התעסקו בחייהם וכנראה שלא היה פנאי לחשוב לעומק על ההשלכות של הדברים.

כאשר יעקב אבינו נפטר, פתאום כל החיים השתנו. פטירה של אדם יקר עוצרת לנו את זרם החיים, זה זמן של חשבון נפש בו אנו עוזבים את שגרת החיים וחושבים על המהות הגדולה יותר בעולם. לאחר שאדם קרוב נפטר, פתאום שום דבר לא חשוב לנו והכל מאבד משמעות, פתאום רואים את השקר שבתאווה וכל מה שחושבים עליו זה הנפטר ומשמעות החיים. בשביל מה הגענו לעולם? למה אנחנו חיים? מתוך זמן כזה שחושבים ברצינות על החיים אפשר להגיע לאמת.

אפשר לשער שפתאום האחים הבינו דברים שלפני כן לא ייחסו אליהם חשיבות. הדברים אמנם תמיד היו קיימים, אבל היו מוחבאים מתחת לפני השטח מבלי שיתנו להם משמעות. כאשר חושבים על הדברים ברצינות יותר, אז הם מקבלים את המשקל הראוי להם.

מתוך חשבון הנפש של האחים, הם הבינו שטעו. הם עברו ליד אותו בור שאליו השליכו את יוסף ונזכרו במעשה. אמנם הם כבר עשו תשובה, אבל תמיד אפשר לשפר את התשובה שתהיה מועילה וחזקה עוד יותר. הם הבינו שיעקב אביהם כבר לא נמצא שם וכעת הם צריכים להתמודד עם יוסף לבדם. פתאום הבינו שהם נשארו חשופים לבדם עם יוסף וכעת אין מחיצות או מקום לברוח אליו. מתוך הדברים הם הגיעו לחשבון נפש אמתי שהביא אותם להביע חרטה ולהיכנע בפני יוסף.

לפעמים החיים מאלצים אותנו להסיר את המסכה ולהתמודד עם דברים. אדם ביום החתונה שלו לא חושב על שום דבר אחר חוץ מהחתונה שלו. אדם שחס ושלום נפטר לו קרוב לא יכול לחשוב על שום דבר מלבדו. אדם שמגיע ללחץ ממוקד גדול במבחן כלשהו, בפרויקט בעבודה או בטרדות החיים, מאלץ עצמו לחשוב רק על זה והוא לא יכול להתרכז בשום דבר אחר. באותו רגע אי אפשר להמשיך כרגיל בשגרה, קשה להתבדח או ליהנות מאיזו תאווה טיפשית כאשר יש לנו פרפרים בבטן שכמעט משתקים אותנו.

כשם שאנו יכולים להסיר את המסכה מתוך האילוצים, כך נוכל ללמוד להסיר אותה בצורה מכוונת על פי רצוננו. אם נקבע לעצמנו זמנים של חשבון נפש, נוכל להתנתק מהכול ואז לקבל פרופורציות על החיים. נבין מהי ערכה של מצווה שחוצה עולמות ובונה לנו את המסלול לתכלית. נבין כמה טיפשיות הן התאוות השקריות שאין בהן ממש. נבין מה חשוב באמת בחיים ומה סתם מבזבז לנו את הזמן.

השם יתברך יזכה אותנו לעשות חשבון נפש אמתי עם עצמנו, שנבין מהו המסלול הטוב לחיינו וגם נצליח לצעוד בו ולהכניס לחיינו שפע של טוב.